השחוק ב"דריידל" [סביבון] בלילות החנוכה - מקור והשתלשלות המנהג

שלום וברכה

ראיתי רבים נבוכו בענין זה, מהיכן בא מנהג ה"דריידל" [סביבון] בלילות החנוכה, ואכתוב בקצרה את אשר העליתי במצודתי, הלא בספרותי.
אע"פ שנראה הדבר כחידוש בעיני שומעי הדברים, ויראתי מדיברת רבים מגור מסובבים שידחו הדברים בקש, ויאמרו מעולם לא שמענו וראינו שמץ מנהם בלתי היום, אך מכל מקום לא אמנע האמת מהראויים לה, אלו המקיימים בעצמם "קבל האמת ממי שאמרו", ויודעים ש"אין לך דבר שאין לו מקום", ו"מתון מתון מאתן זוזי שויא", ויאמין הקורא כי כל מה שכתבתי כאן, מתוך ספרים וסופרים הבאתי ולא מליבי כלל.

וזה הדבר אשר נתגלגל והיה מעולמים:

בכתבי הראשונים יושבי ארץ אשכנז מובא רבות אודות הפיתוי הגדול לשחק בקוביא ודומיה, דהיינו המשחק הנקרא "קארטין" [קלפים] ו"דריידל" [סביבון] וכיו"ב, והיו הרבה שנכשלו בזה והתמכרו להימורים על כסף, והיו עוסקים בזה כל לילותיהם ומבטלים תורה ועבודה ודרך ארץ, ומפסידים ממונם עד דכליא קרנא.
וידוע שכבר חז"ל אסרו במשנה בר"ה לשחק בקוביא, וממעט העיון ראיתי שלדעת גדולי ספרד ענין האיסור משום ההימור בכסף שאסור לפי שיטתם [דאסמכתא לא קניא], ולדעת גדולי אשכנז [שמותר להמר על כסף ואסמכתא קניא ואינו גזל] טעם האיסור אינו אלא משום ההתמכרות להמר במקום לעסוק ביישובו של עולם.
עמדו רבותינו הראשונים גדולי אשכנז וגדרו גדר למנוע את העם ממשחקים אלו, אך לא עלתה בידם, כיוון שלא יכלו להפרישם לגמרי מהתמכרותם.

ועדיין היה העולם משומם, בפרט בלילות החורף, עד שעמדו כמה מרבותינו מאורי אשכנז והקלו מעט להמון העם לשחק בלילות שבלאו הכי הם בגדר "לילי דפגרא", שבדר"כ אין לומדים בהם ואין עושים בהם מלאכה, כגון בלילות החנוכה, ובלבד שיקבעו עצמם בלילות אלו בלבד ולא בשאר לילות וימים.
מכח תקנה זו התקבע הדבר כעין "מנהג" לשחק בהימורים בלילות החנוכה, והמשחקים הנפוצים היו "קארטין" ו"דריידל" כאמור.
ואפשר למצוא בכתבים שעד השואה ממש, שהיה נפוץ לשחק במשחקים אלו בכל ארצות יוצאי אשכנז, וכמובן שבדר"כ זה לא מובא למעליותא, אלא כמנהג שהרבנים וספרי המוסר היו מנסים לשרש ולא עלתה בידם, כי כבר גדל כח ה"מנהג".
ניתן לשער גם כי רבים התחילו בהימורים אלו בלילות החנוכה, והמשיכו גם לאחר מכן, עד לידי התמכרות כפשוטה.
ועיין ערך "סיגריות בפורים"...

וכך היה העולם משומם בלילות החנוכה, והדבר מתגלגל והולך, רבים וגדולים מבקשים למנוע המשחק ולהחזיר את לילות החנוכה לתורה ועבודת ה', ואין לאל ידם.
עד שעמדו רבותינו מאורי עולם [בפרט מגדולי החסידות המכונים אדמו"רים], ועשו בדבר זה כעין פשר, וקבעו להרחיק לגמרי בכל תוקף את משחק ה"קארטין" [קלפים] גם מלילות החנוכה, ומאידך מנהג ה"דריידל" כדקאי קאי, והבא לשחק ב"קארטין" אומרים לו כלך אצל "דריידל" ועזוב טומאה זו.

וטעם החילוק על פי הפשט נראה לפרש:
מפני שסכנת ההתמכרות קיימת הרבה יותר אצל ה"קארטין" שהוא משחק מורכב ומושך [בפרט כשמשחקים בו על כסף, צא וראה בימינו אצל הילדים המשחקים בו בחינם כמה הם אדוקים בו], ועימה מניעת תורה ותפילה ודרך ארץ וכל מידה טובה גם ללילות החנוכה וגם לשאר לילות וימים.
מאידך, משחק ה"דריידל" אינו מורכב, אלא משחק פשוט הוא שאינו ממכר כ"כ, ורוב המשחקים בו ישחקו שעה או שעתיים וייעפו, ואם ישנו הדבר כמה לילות לא יתמידו בו, על כן עימעמו עליו והתירוהו.
ועל פי הרמז והסוד, הנה הוא מצוי בספרי מוסר וספרי חסידות ענין הקליפה הרובצת על הקארטי"ן, משא"כ בדרייד"ל. ודרך החסידות בקירוב ענין הדרייד"ל אל הקדושה מצוי הוא בספרי חסידות, ואין להאריך בו.
בנוסף לכך ראיתי שהחמירו האדמו"רים במה שהקלו הקדמונים, לבלתי לשחק בו על כסף ממש, אלא על שקדים וכיו"ב, באופן שלא יבוא לכלל "משחק בקוביא" גם לדעת האוסרים הימור כלל וכלל.

ומעת שנתקרב הדרייד"ל לצד הקדושה, החלו רבים להרחיק הקארטי"ן הבא מצד הקליפה, וחזרו לילות החנוכה להיות לאור עולם, בשירות ותשבחות למלך א-ל חי וקיים, לצד סעודות מרעים בזמירות וקילוסים [אשר כבר נתקרבו על ידי גדולי האחרונים לצד הקדושה ואכמ"ל].
עד שאחר השואה כמעט שנשתכח ענין הקארטי"ן, וגם ענין הדרייד"ל נשאר רק כמשחק ילדים צעירים, שלא ידעו כלל דרך ההימור הקיים בו. עד שכיום נמכר בחנויות גם בלי האותיות שעליו, ומסובבים אותו כמעשה קוף בעלמא, אשריהם ישראל.
ואדרבה נשארו לפליטה הרמזים הרבים שהוכנסו לדרייד"ל, עד שאותיותיו, שבמקור היו ראשי תיבות לענין משחק ההימור שבו, נשכחו מלב כל, ורק הרמזים שנאמרו עליו נודעים לכל [ר"ת נס גדול היה שם/פה המפורסם, וענין "גשנה" המובא בבני יששכר, ועוד], ושגורים בפי כל הצעירים, תחת ענייני ההימור שהורגלו בפי אבותיהם.
וישנם שמקפידים עד היום לשחק בדרייד"ל, אם מטעם מנהג אבותיהם בידיהם, אם מטעם הקדושה שכבר ישנה בו ע"י רמזי רבותינו, ואם מטעם דחששו שיחזור הדבר לקלקולו, שיחפצו בני הנוער לשחק בלילות החנוכה ולבלות הזמן, אם לא בהימורים אזי בשאר משחקים ובילויים, ועל כן ראו לנכון להמשיך במנהג של שחוק בלילות החנוכה ולא לעזבו.
ומאידך יש שבראותם עזיבת העם את מנהגם הקלוקל, עזבו גם הם את משחק הדרייד"ל והזניחוהו, ומהם שמלכתחילה לא נהגו בו בתורת מנהג אלא כשחוק בעלמא לנערים, וכל לבבות דורש ה'.

עד כאן כתבתי מפי ספרים וסופרים, ואבקש שלא ימעטו דבריי בעיני הקורא, כי לא יכולתי לציין בכל שורה ושורה מהיכן דנתוני, אך הכל שריר ברור וקיים למעיין, בפרט המבין לשון כת הקודמים, ויודע מעט יידי"ש ומליצות בני אשכנז בספריהם, ימצא הכל כאשר לכל כדבר שכתבתי, והדן אותי לכף זכות יזכה ויבא שכמ"ה.