קנאותו של פנחס -ביאור נפלא

פרשת פנחס

"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן וכו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום"

רש"י: לפי שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרון.

והקשה הגרי״צ סלנט זצוק״ל בבאר יוסף כמה קושיות, ונביא את דבריו בתוספת קושיות וביאורים.

• מלשון רש"י שהיו "השבטים" מבזין אותו משמע שאין מדובר על העמך הפשוטים אלא על האנשים החשובים "השבטים" וא"כ יש להבין מה טענתם בכך שהוא נכדו של יתרו.
• אם באמת יש טענה בדבריהם שהוא לא ראוי מפני שהוא נכדו של יתרו א"כ מה התורה עונה להם ומיחסת אותו אחר אהרון הכהן, וכי הם לא ידעו שהוא נכדו של אהרון בנו של אלעזר הכהן, ובכל זאת היתה להם טענה וא"כ מה התשובה לטענתם.
• בא הכתוב ויחסו אחר אהרון, יש להבין למה דווקא אחר אהרון וכי לא מספיק שיחסו אחר אלעזר שהוא היה הכהן הגדול באותה עת.
• מבואר בגמ' בסנהדרין פב. ורש"י הביאה בסוף פרשת בלק את כל הסיפור שפנחס הגיע למשה ואמר לו לימדתנו רבינו הבועל ארמית קנאין פוגעין בו אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא מיד ויקח רומח בידו, ומבואר בגמ' שאילו אתהפיך זמרי היה יכול להרוג את פנחס ולהציל את עצמו בנפשו של פנחס משום שהוא לא היה חייב מיתה וא"כ פנחס הוא רודף והבא להרגך השכם להרגו, וכן מבואר שאם פנחס היה הורגו שלא בשעת מעשה היה נחשב רוצח, דקנאין פוגעין בו רק בשעת מעשה, ועוד מבואר בגמ' דרק בועל ארמית בפרהסיא קנאין פוגעין בו אבל בצינעא לא.

וא"כ יש להבין מהו באמת דין הבועל ארמית, היכן מצינו דין כזה שהורגין אדם שאינו חייב מיתה מן התורה בלא שום עדים והתראה ובלא שום משפט, ואילו בחייבי מיתות מצינו שמחפשים כל טצדקי שלא לחייבם מיתה והצילו העדה ורק כשאין ברירה ממש ולא מצאו עליו כל זכות הורגין, ומבואר בגמ' שבי"ד שהיתה הורגת אחת לשבעים שנה היתה נקראת בי"ד קטלנית, וא"כ מהו הדבר הזה של קנאין פוגעין בו.

ועוד, למה הדין הזה רק בבועל בפרהסיא.

ומה החומרא הגדולה בעבירה הזו של בועל ארמית שע"ז נאמר קנאין פוגעין בו הלא אפי' איסור מדאו' אין כאן אלא גזרו על בנותיהן שמא יעבדו ע"ז כמבואר בגמ' בע"ז, למה למשל מחלל שבת בפרהסיא אין אומרים קנאין פוגעין בו.

ובאמת עצם הדין הוא קשה, אם היה מותר לפנחס להרוג אותו א"כ מה שייך לקרוא לו רודף, ולמה דווקא בשעת מעשה מותר לו להרוג.

והביאור בזה, דהנה היחודיות של עם ישראל הוא בהיותם ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, ומה שמיחד אותם מכל העמים זה בהיותם בנים של הקב"ה בנים של המלך שהוא המבדיל בין אור לחושך בין ישראל לעמים, השמירה על ישראל כעם מיוחד הוא ע"י שלא נטמע בין העמים שדמם כדם הסוס ונמשל כבהמות נדמו ונשמור על שלמות המשפחה ועל שלמות העם, אדם שהולך ובועל ארמית הרי הוא אומר ככל העמים בית ישראל אין שום יחודיות לעם ישראל כעם אלא הוא כעוד אומה בין האומות, והרי הוא כופר בכל משמעות ויחודיות עם ישראל שהוא כשושנה בין החוחים, בן מלך אינו יכול לישוא שפחה, ואם בן מלך נושא שפחה בפרהסיא הרי הוא פושט בגדי מלכותו ומבזה את בית המלוכה ואת משפחת המלוכה, וא"כ בועל ארמית אין איסורו בעצם חמור ויש הרבה איסורין בתורה חמורין ממנו, אלא כשעושה זאת בפהרסיא משמעות העבירה שהוא עשה היא חמורה שבעתיים שבזה הוא מביא להתבוללות העם וחורבן עם ישראל ח"ו באומרו אין אנו עם סגולה.

[וזה היתה העצה שהשיא בלעם את בלק, לפי שראה שאינו יכול לקללם, אמר שהעצה לגמור אותם מבפנים וכך לא יהיה קיים עם ישראל הוא ע"י שיתבוללו עם בנות מדין ואז כבר לא יהיה להם את היחודיות כעם, וירא את ישראל שוכן לשבטיו]

ולכן עונשו הוא שקנאין פוגעין בו, אין הכוונה קנאין לעצם העבירה, אלא קנאין לנזק הגדול ולחילול ה' הנגרם ממעשה זה, ומי שיש בו רגש עצום לחוש את עוצמות הנזק הנעשה לכלל הוא מקנא קנאת ה' צבקות ויכול ללכת לפגוע ולהוכיח קבל עם ועדה שעם ישראל הוא עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולכן הוא צריך זהירות מופלגת שאם לא היה הורגו בשעת מעשה היה נחשב רוצח וכן אילו אתהפיך זמרי וכו' שרק מי שמקנא קנאת ה' צבקות באמת וחרד לגורל כלל ישראל ילך ויעשה את המעשה הזה, ונעשו לו ניסים באותו היום כמבואר בגמ'.

וכאן באו השבטים אנשים חשובים מגדולי האומה ואמרו היתכן שבן בנו של יתרו שפיטם עגלים לע"ז תהיה לו בליבו רגש יראת ה' וקנאתו כ"כ שיהיה מקנא קנאת ה' צבקות באמת? בוודאי יש לו נגיעות ונקם על זמרי בגלל מעשה כל שהוא, הן אמנם שהוא בנו של אלעזר ונכדו של אהרון אבל סברו השבטים שרק מי שהוא מישראל לגמרי ונקי לחלוטין ביחוסו שייך שימצא בו רגש קנאת ה' כזה, בא הכתוב ויחסו אחר אהרון לאמר "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן" אני ה' חוקר לב ובוחן כליות, יודע אני שקנאתו אמיתית היא והיא מגיעה דווקא מאותו מקום של אהרון סבו שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומשכין שלום בין איש לאשתו, שהיה שומר על שלימות המשפחה למען יוסיף עם ישראל להתקיים כעם סגולה, וא"כ קנאתו היא קנאה אמיתית לשם ה', הנני נותן לו את בריתי שלום.

פנחס זה אליהו, אליהו מלאך הברית, בכל ברית מילה משתתף פנחס הוא אליהו, דווקא במקום המילה הוא מקום כריתת הברית של הקב"ה עם כלל ישראל שהוא מסמל את המשכיות העם ואת שלמות המשפחה, ושם – פנחס נכדו של אהרון אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, נמצא.