״עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה״ האם באמת רחל מתה מחמת כך?

בביאור הפס’ הנ"ל נחלקו המפרשים. ברש"י משמע שזה היה קללה שקילל יעקב. בספורנו כתב דיעקב חשב דאחד מן העבדים לקחם כדי לעבוד אותם ולחזור לסורו וממילא חייב מיתה כדין עובד ע"ז. אמנם האוה"ח כתב "לא יחיה" כדין בן נח, והיינו דבן נח שעבר על אחת משש מצוות בני נח חייב מיתה והכא הרי גזל.

וילה"ק לדברי האוה"ח א"כ מה זה משנה אם יעקב היה יודע דרחל גנבתם הא סו"ס היא חייבת מיתה מן הדין כבן נח שגזל. [ויש שתירצו ע"פ שי’ הרמב"ן דלאבות היה דין ישראל וממילא אפש"ל דיעקב חשב שזה אחד מן העבדים שגנב וחייב מיתה כדין בן נח שגזל, ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם והיא הרי דינה כישראל שאינו חייב מיתה על הגזל. אמנם לפי מה שנתבאר לעיל פרשת תולדות עה"פ "וישמור משמרתי" בשם החת"ס בשי’ הרמב"ן א"א לומר כנ"ל ועיי"ש.] ועוד שמעתי להק’ מסבי שליט"א דלמה נתחייבה מיתה הרי לקחה את התרפים כדי למנוע את אביה מלעבוד ע"ז ופשיטא דבכה"ג לא חשיב גזל דהרי מצווה לאבד כל ע"ז שבעולם אפי’ אינה שלו.

ובפשטות אפשר ליישב דקו’ אחת מיתרצא בחברתה דיעקב חשב דאחד מן העבדים גנבם אמנם לא כדי לעבוד ע"ז כמש"כ הספורנו אלא לצורך עצמם או למוכרם ולכן רק מדין שהיו בני נח שחייבים מיתה על הגזל אמר יעקב "לא יחיה", ולא ידע כי רחל גנבתם בשביל להפריש את אביה מע"ז וע"כ לא חייבת על זה מיתה, ומ"מ מתה מחמת זה דהוי כשגגה שיוצאה מלפני השליט.

אמנם קשה למה הספורנו היה צריך לומר שמא לקח אחד מן העבדים ע"מ לעבוד תיפו"ל כמש"כ האוה"ח דחייב מיתה כבן נח שגזל.

והנה פליגי הראשונים מה הסיבה שרחל גנבה את התרפים, רש"י כתב שנתכוונה להפריש את אביה מעבודת אלילים. אמנם האבן עזרא והרשב"ם כתבו דלא רצתה שלבן ינחש ע"י התרפים היכן הם נמצאים ולכן לקחה אותם. ונמצא דלהאבן עזרא והרשב"ם כיון דרחל לא לקחה את התרפים בשביל להפריש את אביה מע"ז א"כ חשיב גזל וחייבת מיתה כבן נח שגזל, ולפי"ז א"א לומר דלא יחיה היינו מחמת הגזל דא"כ הדרא קושיין לדוכתין מה היה עוזר שיעקב היה יודע דרחל גנבתם, ולכן פירש הספורנו דלא יחיה הוי מחמת דין ע"ז דיחזור לסורו אבל רחל ודאי לא לקחה בשביל לעובדם.

ומ"מ אמאי לא היתה חייבת מיתה הרי סו"ס היא גזלה וחייבת מיתה כבן נח שגזל.

ונראה לומר, דהנה פסק הטור סי’ תקפ"ו וז"ל: "הגוזל שופר ותקע בו יצא וכו’, שופר של ע"ז של גוי לא יתקע בו ואם תקע בו יצא, של ע"ז של ישראל לא יצא שאינה בטלה עולמית וכתותי מכתת שיעורא, הלכך אפילו בשל גוי לא יצא אא"כ לא נתכוון לזכות בו אבל אם נתכוון לזכות בו הו"ל ע"ז של ישראל ואע"פ שהוא גזול הא אמרינן דיוצא בגזול." עכ"ל. וכתב שם הב"ח דדווקא בשופר של הפקר אמרינן דיש חילוק בין אם נתכוון לזכות בו דאז לא יצא כיון דהוי ע"ז של ישראל לבין אם לא נתכוון לזכות בו דאז הוי ע"ז של גוי, אבל בשופר שיש לו בעלים ולא נתייאשו ממנו אע"פ דאם תקע בו יצא (דקול אין בו משום גזל) מ"מ אין חילוק דאפי’ נתכוון לזכות בו לא קנאו כיון דלא נתייאשו הבעלים והו"ל ע"ז של גוי.

אמנם השבות יעקב ח"ג סי’ ל"ח כתב דאפי’ ביש לו בעלים איכא חילוק כיון דשופר של ע"ז תמיד עומד לביעור חשיב הפקר כדמוכח ברש"י בע"ז דף מב. ולכן אם נתכוון לזכות בו הו"ל ע"ז של ישראל.

ולפי"ז אפשר דהספורנו סבר כהנ"ל וממילא ליכא כאן גזל כלל ולכן אפי’ אם ס"ל כרשב"ם והאבן עזרא דלא לקחתם לאפרושי מאיסורא מ"מ היה מוכרח לומר דלא יחיה היינו מחמת דלקחו לעובדם, דלא שייך חיוב מיתה מחמת הגזל כיון דלא הוי גזל כלל.

ובשי' האבן עזרא והרשב"ם דרחל לא לקחתם כדי להפריש את אביה מע"ז אלא שלא יגלה את מקומם, שמעתי דאפשר דכיון דע"י התרפים יוכל לבן לגלות את מקומם א"כ חשיב פיקוח נפש ולכן היה מותר לרחל לגנוב את התרפים דדמי לרודף דיכול להצילו בממונו וכ"ש הכא דזה גופא ההכ"ת לרדיפה, והא דרחל לא החזירה לו אחר שמצאם דאז ליכא לטעמא דפיקו"נ צ"ל דסו"ס כיון דהוי ע"ז אע"פ דלא לקחתם בשביל זה מ"מ ודאי דאין לה להחזיר לו ע"ז בידים.

אמנם יעוי' באבן עזרא שם דמשמע מדבריו דבאמת לא חשיב ע"ז כלל אלא רק היה מנחש עי"ז, ולפי"ז קצת צ"ב למה לא החזירה לו לאחר שמצאם.