מלחמת החושך באור - חלק א'

האם החשמונאים היו מתאבדים רח"ל? מה חשב נמרוד שהיה יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו? ואיך זה קשור למסירות נפש אמיתית?

הנה אנחנו עומדים שוב לקראת הימים המאירים והכ"כ נפלאים – ימי החנוכה.
וכמידי שנה לרבים מתעוררת המחשבה, האם החשמונאים שיצאו להלחם, חלשים נגד גיבורים, מעטים נגד רבים, טהורים נגד טמאים, צדיקים נגד רשעים, האם הם סמכו על הנס?
והרי זה ודאי שהם ידעו שבדרך הטבע אין להם ולו את הסיכוי הקלוש ביותר לניצח, אז אם כן מה הם חשבו לעצמם? מדוע הם באמת יצאו למלחמה?
מה יעזור שמלבד הרבבות שהיוונים כבר הרגו גם הם ימותו?



והנה, רבו הדרכים לבאר את ענינים אלו, ואני הקטן אנסה לבאר את הדברים ע"פ דרכו של הגראי"ל בלוך זצ"ל, (וכל מאמר זה הוא ע"פ דבריו הנפלאים בכמה מאמרים בספרו הנפלא "שיעורי דעת") ואם טעיתי בהבנת דבריו – עימי תלין המשוגה.

כאשר אנחנו הקטנים, בדורינו זה השפל כ"כ מנסים להבין את ההגיון של בני הדורות הקדומים, חובה עלינו להבין שמרבית הדברים שאינם ברורים לנו, אינם בגלל שהדברים אותם עשו בני הדורות הקודמים מיוסדים על טעויות, אלא הפוך בדיוק!

הם שהיו מרוממים פי כמה מאיתנו, וידעו את סודות הבריאה, הם הבינו הרבה דברים שלנו הם רחוקים מן השכל.

והדוגמא הברורה לכך היא "עבודה זרה", שרבים מאתנו חשים שדבר זה כ"כ רחוק מן השכל, ואיננו מבינים איך יתכן במציאות שאנשים חכמים והגיוניים יטעו בדבר פשוט כ"כ, ואנו מניחים במחשבתינו שבטח זה היה רק הבל של היצר הרע, ובאמת לא היה בזה שום הגיון.

אכן, אמת הדבר שבעיני התורה אין בעבודה זרה שום הגיון, אך בעיני אנשי העולם ודאי שהיה בזה הגיון וחוכמה, ולא כפי שמקובל לחשוב כהיום.

והאמת שעומדת מאחורי העבודה זרה, כתב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה וז"ל:

"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו". (הלכות עבודה זרה)

ואמנם שהיו שהרחיקו עד מאוד בטעותם.

וכבר אמרו חז"ל על נמרוד ואנשי סדום שידעו את בוראם ונתכוונו למרוד בו, וז"ל המדרש:

"ואם לא תשמעו לי"-- מה תלמוד לומר "לי"? אין "לי" אלא זה שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר "כנמרוד גבור ציד...", שאין תלמוד לומר "לפני ה' "; אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד", שאין תלמוד לומר "לה' "; אלא אלו שיודעים את רבונם ומתכונים למרוד בו". (ספרא ויקרא כ"ו י"ד)

והשאלה עצומה, נדמיין לעצמנו אדם חלש עד מאוד, המגיע להלחם נגד האדם החזק בתבל, והחלש יודע נגד מי הוא בא להילחם, הרי שבמקרה כזה יהיה ברור לכולנו שאותו אחד אינו אלא טיפש גמור, ונמרוד לא היה טיפש כלל.

שאלה נוספת יש לשאול, בפרקי דר"א איתא וז"ל:

"עשרה ירידות ירד הקב"ה על הארץ, ואלו הן: אחת בגן־עדן, ואחת בדור הפלגה, ואחת בסדום, ואחת בסנה, ואחת במצרים, ואחת בסיני, ואחת בנקרת הצור, ושנים באהל מועד, ואחת לעתיד לבא".

והנה, אנו אין לנו עסק בנסתרות, ואין אנו יודעים מה המשמעות של "ירידה" של הקב"ה, אבל זה ודאי שאם היו עשרה ירידות כאלו, ודאי שזה אומר שקרה דבר גדול עד מאוד שבשבילו הקב"ה כביכול ירד.

ושניים מאותם מיקרים הם, אחת בדור הפלגה, ואחת בסדום.

וזה פלא, שעל אנשי דור הפלגה מבואר שרצו להילחם בעצמם, ולכן בנו מגדל וכו' כנודע, וזה צ"ע רב, שיבנו ככל שיחפצו וינסו להלחם, ונראה מי המנצח... מה הם חשבו לעצמם? ולמה זה דורש בכלל התייחסות?

התשובות על שאלות אלו, והשאלות שבפתיחת המאמר ועוד, במאמר הבא בעז"ה.