ילד משקר, גונב או נפגע - מדריך תגובה חכמה ומכילה להורים

ילד משקר איך נכון להגיב?

השאלה "מה עושים כשילד בן שלוש משקר?" רלוונטית לגילאים רבים, לעיתים אף לפני גיל שלוש ומאוחר יותר. כדי להתמודד עם תופעה זו, חשוב להבין מספר נקודות מרכזיות:

1. חוסר מודעות להבחנה בין אמת לשקר: בשלב התפתחותי מסוים, ילדים אינם מבינים ששקר הוא דבר שלילי. הם רואים בו טכניקה להשגת מטרות, מבלי לתפוס את הפן המוסרי. בשלב זה, אין מקום לביקורת, אלא ללימוד והסברה. בדומה ללימוד התנהגויות אחרות, יש להסביר בעדינות מהי אמת ומהו שקר, תוך שימוש בדוגמאות חיוביות ובלי ליצור תחושה שהילד "רע" אם הוא משקר. המטרה היא ללמד את הדרך הנכונה, ולא להעביר ביקורת שלילית.

2. טשטוש הגבול בין דמיון למציאות: ילדים, במיוחד בגיל הרך, נוטים להיות מרוכזים ברגשותיהם, ולעיתים מתקשים להבחין בין דמיון למציאות. גם כאשר הם מודעים לכך ששקר אינו דבר טוב, הם עלולים לשקר מבלי לשים לב, עקב טשטוש זה. במקרה כזה, אין מקום לביקורת. יש ללמד את הילד את ההבדל בין דמיון למציאות, בצורה מובנת ונעימה, ולעודד אותו לומר אמת.

חשוב לזכור: כשאומרים לילד "אתה שקרן!" באופן שגורם לו להרגיש רע, אנו עלולים ליצור נבואה שמגשימה את עצמה. הילד עלול להפנים את התווית השלילית ולהתחיל להתנהג בהתאם.

שמירה על פתח מילוט: גם כאשר הילד גדול יותר ומודע להבחנה בין אמת לשקר, חשוב לא "לתפוס אותו על חם". סגירה מוחלטת עלולה לגרום לו לחוש לכוד, ולראות בשקר את הדרך היחידה להימלט ממצב לא נעים. מקרים רבים של שקרנות כרונית בקרב צעירים נובעים מחוסר יכולת לברוח ממצבים מביכים או קשים מול ההורים, מה שגורם להם לפתח דפוסי שקר ככלי הישרדות.

סיפור לדוגמה: בחור ישיבה, בן למשפחה חשובה, שיקר לגבי מצבו הבריאותי. כאשר האב שמע את השקר, התגובה המיידית הייתה לתמוה ולכעוס. אולם, במקום זאת, החליט האב לבחור בגישה של אמון. הוא עודד את הסובבים להאמין לבחור ולתת בו אמון. לאחר תקופה קצרה, הבחור הפסיק לשקר. הסיבה לכך היא שכאשר נותנים אמון, השקר הופך להיות קשה מנשוא, אלא אם כן מדובר בהפרעה נפשית חמורה.

חיזוק התנהגות חיובית: חשוב מאוד לשבח ילד כאשר הוא אומר אמת, במיוחד במצב בו הייתה לו אפשרות לשקר. השבח צריך להיות משמעותי, ולתת תחושה חיובית על כך שבחר באמת.

יש לזכור שהנטייה הטבעית של האדם היא לעשות את הרע, ולכן עשיית הטוב דורשת מאמץ גדול יותר. לכן, "מידה טובה מרובה ממידת פורענות" – עשיית מעשה טוב שקולה פי חמש מאות מעשיית מעשה רע.

הורים חכמים: חשוב שהילד ירגיש שההורים מבינים את המתרחש וקולטים את האמת. אין צורך להדביק לו תווית של "שקרן", אך חשוב שהוא יבין שההורים לא תמימים ושהם מודעים למעשיו.

גניבת כסף: ילד קטן שלוקח כסף מההורים לא תמיד מבין את משמעות המעשה. בשלב מסוים, הוא אינו מבחין בין לקיחת כסף לקניית ממתק לבין לקיחת ממתק מהארון. לכן, אין להגיב בחריפות יתרה או להאשים אותו בגניבה. יש ללמד אותו שלא לוקחים כסף בלי רשות, אך בצורה רגועה ולא מאיימת.

לעיתים, לקיחת כסף על ידי ילד קטן נובעת ממצוקה רגשית או מחסך מסוים. במקרה כזה, יש לנסות להבין את הסיבה למעשה ולטפל בה, ולא להפוך את הילד לשלילי בעיני עצמו.

דוגמה נוספת: אברך שנתן לבתו שקל לקנות ממתק ידע שהיא עלולה לבקש שוב למחרת. הוא החליט לתת לה פעם אחת, אך להבהיר לה שלא תקבל כסף כל יום. חשוב לא להיבהל מכל בקשה של ילד, אך גם להציב גבולות ברורים.

ילד שאינו עושה דבר: ישנם ילדים שנוטים לשבת בחוסר מעש ולחלום בהקיץ. חשוב לזכור שלא כולם אותו דבר, ושיש הבדלים אישיותיים בין ילדים. אין צורך לדאוג יתר על המידה, אך ניתן לעודד את הילד לעשייה על ידי הצעת פעילויות מעניינות ומתן שבחים על הצלחותיו.

נגיעה לא צנועה: ניתן להסביר לילדים שאם מישהו נוגע בהם בצורה לא נעימה, עליהם לצעוק או לברוח.
אבל במקרה מצער בו ילד נפגע בצורה לא צנועה, הדבר החשוב ביותר הוא שההורים יישארו רגועים ולא ייכנסו להיסטריה. הילד עצמו עשוי שלא להבין את משמעות המעשה, ותגובת ההורים עלולה להכניס אותו לפחד ולדאגה. יש לשאול את הילד בעדינות מה קרה, ולאחר מכן להתייעץ עם אנשי מקצוע כדי לקבל הדרכה כיצד לטפל במצב.