הרשב"א: ענק הפסיקה של יהדות ספרד במאה ה-13

רבי שלמה בן אדרת (הרשב"א)

רבי שלמה בן רבי אברהם אבן אדרת, הידוע בכינויו המוכר הרשב"א, נולד בברצלונה בשנת 1235 (ד'תתקצה) ונפטר שם בשנת 1310 (ה'ע). ברצלונה, עיר נמל מרכזית ומשגשגת, הייתה בתקופתו מרכז סחר בינלאומי ושיא פריחתן הרוחנית, התרבותית והחומרית של קהילות ישראל באירופה. הרשב"א היה מגדולי הפוסקים, המנהיגים הרוחניים והמגינים על כבודה של יהדות ספרד במאה ה-13, והשפעתו העצומה על ההלכה היהודית ניכרת עד ימינו. דמותו המורכבת, המשלבת גאונות תלמודית נדירה, ידע עצום במגוון רחב של תחומים - החל בהלכה וקבלה ועד לפילוסופיה ומדעי הטבע - והנהגה ציבורית אמיצה ומסורה, הופכת אותו לאחת הדמויות המרתקות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה היהודית.

רקע היסטורי וחייו הסוערים

הרשב"א נולד למשפחה מיוחסת, אמידה ובעלת השפעה בקהילה היהודית בברצלונה. ילדותו ובחרותו עברו עליו בתקופה סוערת ורוויית אתגרים עבור יהודי ספרד. התקדמות הממלכות הנוצריות בחצי האי האיברי במסגרת ה"רֶקוֹנְקִיסְטָה" (כיבוש מחדש) הגבירה את הלחץ על הקהילות היהודיות. גזירות, המרות דת כפויות, עלילות דם ותסיסה פנימית בתוך הקהילה היהודית עצמה היו חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום. בתקופה זו, המאבק בין הנצרות המגובשת, שהפכה תוקפנית יותר, ליהדות המסורתית הגיע לשיאו, והקהילה היהודית נדרשה למנהיגים חזקים המסוגלים להעניק מענה רוחני, הלכתי ופוליטי לאתגרים המורכבים.

רבותיו ותלמידיו

את תורתו רכש הרשב"א בעיקר מפי רבינו יונה גירונדי, מחבר "שערי תשובה" ובעל השקפה מוסרית נוקבת, ומהרמב"ן (רבי משה בן נחמן), הפוסק, המקובל והפרשן הגדול, שהיה גם מנהיג בעל שיעור קומה. בנוסף, למד אצל ר' יצחק בר אברהם מנרבונה. הרשב"א הושפע עמוקות משני רבותיו, הן בשיטות הלימוד והן בגישה ההלכתית. מרבי יונה ספג את הדגש על המוסר והעבודה הפנימית, ומהרמב"ן למד את שיטת הלימוד המעמיקה, המשלבת פשט ודרש, ואת הגישה ההלכתית המקיפה, המתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים.

הרשב"א כיהן כחמישים שנה כרב וראש ישיבה בברצלונה. בין תלמידיו המפורסמים נמנו רבינו בחיי בר אשר (בעל "מדרש רבינו בחיי" על התורה), הריטב"א ור' שם טוב גאון (בעל "מגדל עוז" על משנה תורה).

ממשיכו המובהק של הרמב"ן

בתקופה הסוערת שלאחר ויכוח הרמב"ן ועקבות עזיבתו את ספרד ועלייתו לארץ ישראל, ירש הרשב"א את מקומו בהנהגת הציבור היהודי בספרד והוכר כגדול בעלי ההלכה. למעשה, עוד קודם לכן היה הרשב"א מעורב כדיין ובעל סמכות עליונה בכל ענייני הקהילות ותקנותיהן, ואף זכה להכרה בתפקיד זה מטעם המלך, שאל חצרו היה מקורב בזכות תפקידים כלכליים שמילאו הוא ובני משפחתו האמידה. הרשב"א היה גם מנהיג פוליטי, שעסק בעסקי כספים ובהלוואות. הוא שלט בשפה הלטינית והכיר את המשפט הרומאי ואת חוקי הארץ. מעמדו כ"רב חצר" המלך העניק לו סמכות מוחלטת על קהילות ישראל בספרד, שנגזרה לא רק מחכמתו, אלא גם מכוח המלך ומהרשאתו לדון אף בדיני נפשות. לצד הרמב"ן, הרשב"א הוא הדמות המרכזית בעולמה של יהדות ספרד הנוצרית, והשפעתו ההיסטורית על מהלכי הרוח והחומר של קהילות היהודים שם ביובל השנים של כהונתו הייתה עצומה.

פסיקה הלכתית פורצת דרך

הרשב"א התפרסם בעיקר בזכות תשובותיו ההלכתיות הרבות, המכונות "שו"ת הרשב"א". הוא השיב לאלפי שאלות שנשלחו אליו מקהילות יהודיות רבות ברחבי ספרד, צפון אפריקה, ארץ ישראל ואף מקהילות אשכנז. תשובותיו מצטיינות בעומקן, בהיקפן, בניתוח המעמיק של הסוגיות ובבהירותן. הוא לא היסס לחלוק על פוסקים קודמים, תוך הסתמכות על ניתוח מעמיק של מקורות הש"ס, הבנת ההקשר ההיסטורי והחברתי, ושיקול דעת עצמאי. הרשב"א היה ידוע בגישתו הפרגמטית והמציאותית להלכה, מתוך אמונה שההלכה צריכה להיות רלוונטית לחיי האנשים ולספק מענה לצרכיהם המשתנים. הוא התחשב בנסיבות המשתנות של החיים, במנהגים המקומיים ובצרכים של הקהילה, תוך שמירה על נאמנות לעקרונות היסוד של ההלכה. גישתו זו אפשרה לו להציע פתרונות הלכתיים יצירתיים וישימים, שהתאימו למציאות החיים המורכבת של יהודי ספרד, בתחומי מסחר, כספים, יחסי יהודים-נוצרים ועוד.

מפעלו הספרותי

מפעלו הספרותי של הרשב"א דומה בהיקפו לזה של הרמב"ן רבו, אך רוב רובה של תורתו עוסק בענייני הלכה, שבה ראה את העיקר הגדול של אמונת ישראל וחייו. גדולה עד מאוד היא השפעתה של יצירתו ההלכתית על הפסיקה ההלכתית לדורות, ורבי יוסף קארו השקיע מאמץ כביר באיסוף תשובות הרשב"א ובשיבוצן בספרו "בית יוסף", לצד שימושו השוטף ביתר כתביו ההלכתיים. בכך יצר רבי יוסף קארו לרשב"א מקום איתן כחלק בלתי נפרד ממערכת הפסיקה הקלאסית בישראל, לצד שלושת עמודי הפסיקה הגדולים: הרי"ף הרמב"ם והרא"ש.

מלבד שו"ת הרשב"א, הכולל אלפי תשובות, הוא חיבר חיבורים נוספים, ביניהם פירושים מקיפים לתלמוד הבבלי והירושלמי, חידושים על מסכתות שונות, פסקי הלכה, וכן חיבורים קצרים יותר העוסקים בשאלות ספציפיות. כתביו מעידים על שליטה מופלאה במגוון רחב של נושאים תורניים, החל מדיני ממונות ואישות, דרך הלכות שבת ומועדים, וכלה בענייני קבלה, פילוסופיה ומדעי הטבע. הרשב"א לא היסס לשלב ידע מתחומים שונים בתשובותיו ההלכתיות, תוך שהוא מפגין בקיאות מרשימה בספרות היוונית והערבית, וכן בידע רפואי ואסטרונומי.

יחסו ליהדות אשכנז והרא"ש

הרשב"א ירש מן הרמב"ן הערצה מופלגת לגדולי אשכנז, והדבר בא לידי ביטוי בקבוצת השאלות ששאל בענייני הלכה ממהר"ם מרוטנבורג. בישיבת הרשב"א למדו תלמידים אשכנזים, מה שכנראה סייע לו להכיר את העולם האשכנזי בצורה טובה יותר. הקהילה האשכנזית בספרד גדלה עקב המנוסה הגדולה מגרמניה בזמן כליאתו של מהר"ם מרוטנבורג, כך שבעוד הרמב"ן הכיר את תורת אשכנז מכלי שני – הרשב"א עמד מקרוב על גדולתה של יהדות אשכנז בפגישותיו עם חכמים גדולים שנסו לספרד.

עומק הערכתו אליה משתקף היטב בפעולתו הנמרצת לקליטתו המוצלחת של הרא"ש: כאשר הגיע הרא"ש מגרמניה לספרד בעקבות כליאתו של רבו המהר"ם מרוטנבורג, היה זה הרשב"א שסייע בקליטתו. הרא"ש מונה לרב בטולדו בשנת 1305, בזכות המלצתו של הרשב"א. אגדה מספרת כי הרא"ש, בהגיעו לספרד, עבר דרך ברצלונה וישב בשורה האחרונה בישיבתו של הרשב"א. הרשב"א הקשה קושיה גדולה ולא נמצאה תשובה. הרא"ש עמד על רגליו ונתן תשובה. הרשב"א התפלא ושאל אותו: מי אתה? ענה לו בפסוק בתורה: "לַגֵּר אשר בשעריך תתננה ואכלה", כלומר אני גֵּר ושמי אשר.

חידושיו לתלמוד

חידושיו לתלמוד – שנדפסו לראשונה בוונציה רפ"ג – מהווים תשתית עיקרית ללימוד התורה בכל הישיבות הגדולות עד לימינו. כוחו הגדול של הרשב"א בא לביטוי מיוחד בסגנונו הלימודי המיוחד, בהרחבת גבולות הדיון, ובכוח הסברה ויכולת הבעה בכתב ברמה גבוהה ביותר. מבחינת התוכן, התפיסה הכללית של הסוגיא והטכניקה הלימודית – קשור הרשב"א אל הרמב"ן בקשר שאין לנתקו, והחומר המתגלגל בשתי היצירות הפרשניות של שני האישים הללו לתלמוד דומה ביותר. מלאכת ה'מהדורות' שהעמיד הרשב"א לספר חידושיו התבררה עם הקמת המכון לתצלומי כתבי יד העבריים. הרשב"א עצמו הוסיף על ספריו במשך השנים הרחבות קצרות וארוכות, ויצר טיפוסים שונים של כתבי יד שכולם מקוריים.

תשובות הרשב"א

מלבד החידושים לתלמוד שכתב, היה הרשב"א כנראה גדול המשיבים ההלכתיים בימי הביניים. הוא כתב אלפי תשובות לקהילות ספרד וגם לשואלים מארצות אחרות, וכמעט אין תחום ועניין שהרשב"א לא נשאל על אודותיו. תשובותיו של הרשב"א נאספו בעשרות קבצים, ואלה נעתקו בכתבי יד רבים ומגוונים. קיימים כיום מעל לשלושת אלפים תשובות בהלכה שהשיב לשואליו מכל קצות תבל. אלפי תשובותיו של הרשב"א שהגיעו לידינו מפורטות הן ומנומקות, וחלק ניכר מהן משמש היטב את המעיין גם לשם פרשנות התלמוד באותן הסוגיות שהתשובה נוגעת בהן. תשובות הרשב"א הפכו לצינור העיקרי להפצת תורת הרמב"ן בטרם החלה הדפסתם (המאוחרת יחסית) של חידושי הרמב"ן עצמם.

תשובותיו פוצלו בימי הביניים לקבצים רבים מסוגים שונים ונדפסו בלא פחות משבע מהדורות דפוס שונות. חכמי ישראל ציטטו אלפי פעמים את תשובות הרשב"א, ובעשורים האחרונים יצאו לאור מהדורות חדשות מאירות עיניים. כאמור, לתשובותיו נודעת חשיבות יתירה, עקב המשקל העצום שנתן להם רבי יוסף קארו בחיבורו, והשפעתן על גיבוש ההלכה בדורות האחרונים גדולה עד מאוד.

הספר "תורת הבית"

הרשב"א כתב גם ספרי פסקי הלכה, שהידוע מביניהם הוא הספר "תורת הבית" על הלכות איסור והיתר. בהקדמתו ל"תורת הבית" מבאר הרשב"א את הסיבה שהביאתו לחבר את ספרו זה: הרשב"א רואה בקרב הציבור תשוקה ורצון ללימוד וידיעת תורה, אך עמל הפרנסה וטרדות החיים מונעים מתשוקתם זו לבוא לידי מימוש, ולכן הם מתמקדים בעיקר בידיעת המעשה אשר יעשון. על ידי חיבור ספר זה, הוא מנגיש בדרך קצרה ויעילה למבקשי תורה את האפשרות הן לקיים תלמוד תורה בדרך העיונית והן לדעת את ההלכה הפסוקה למעשה. הרשב"א חילק את ספרו זה – "תורת הבית" – לבתים, וכל בית לשערים, והוא כולל ענייני שחיטה, טריפות, מליחה, בשר בחלב, תערובות, יין נסך, נטילת ידיים, נידה וטבילה. הרשב"א סידר את חיבורו זה בשתי מהדורות: מהדורה אחת מפורטת ומוערת: "תורת הבית הארוך", והשנית במהדורה מקוצרת: "תורת הבית הקצר".

ביקורתו של הרא"ה והתגובה האנונימית של הרשב"א

כשנתפרסם ספר "תורת הבית" – הוא עשה רושם גדול בקרב הלומדים. רבי אהרון הלוי (הרא"ה), תלמידו של הרמב"ן, חיבר ספר תגובה ל"תורת הבית" בשם "בדק הבית", שבו הוא משיג בשיטתיות על מסקנותיו ההלכתיות של הרשב"א. הספר "בדק הבית" היווה טריגר להופעתה של יצירה ספרותית ייחודית ומקורית במינה, בחריפותה ובסגנונה המיוחד: הספר "משמרת הבית", אותו חיבר הרשב"א עצמו כתגובה ל"בדק הבית" בשם בדוי, ובו חיזק וביסס את דברי "תורת הבית" ודחה בתקיפות את ביקורתו של הרא"ה.

חיבור הלכתי נוסף של הרשב"א הוא הספר "עבודת הקודש" על הלכות עירובין ועל הלכות יום טוב, וכמו תורת הבית גם את הספר הזה כתב הרשב"א במתכונת כפולה (ארוכה וקצרה), אך לידינו הגיעה רק המתכונת הקצרה והתמציתית של הספר.

לביצורה של מסורת ההלכה

הרשב"א היה אחד מגדולי ישראל שהקדיש את עצמו לביסוסה ולביצורה של מסורת ההלכה. אחת התשובות ההלכתיות המעניינות שכתב, ושמשקפות את עמדתו בנושא זה, היא תשובה העוסקת בדיני טריפה, בה הוא דוחה בתקיפות כל אפשרות ששינוי מציאותי ישפיע על הלכות טריפות.

המערכה נגד הפילוסופיה האריסטוטלית

עולם פנימי זה של העמידה בתוקף למען ביצור המסורת מפני ערעור, בא לידי ביטוי בפעולה מעשית משמעותית ודרמטית מאוד בה נקט הרשב"א – והיא הטלת חרם על לימודי פילוסופיה בגיל צעיר למדי. רבי אבא מארי ב"ר משה הירחי הביא את הנושא לפתחו של הרשב"א, והרשב"א שלח אגרות לחכמי ישראל בספרד ובפרובנס לחקור את הנושא. בעקבות זאת, יצא חרם חמור מבית דינו של הרשב"א על כל המפיצים דעות פילוסופיות ה"מגלות פנים בתורה שלא כהלכה", ונגזר חרם למשך 50 שנה על המלמדים פילוסופיה לבחורים למטה מגיל 25.

הוויכוחים עם הנצרות והתמודדותו עם תופעת משיחי השקר

הרשב"א המשיך את דרכו של רבו הרמב"ן גם בתחום הוויכוחים עם הנצרות. הוא נאלץ לנהל ויכוחים בעל-פה ובכתב עם ריימונדוס מארטיני, והשיב על טענותיו בחיבור מיוחד בו הוא מוכיח את נצחיות התורה ואת ערך המצוות המעשיות. הרשב"א אף חיבר ספר להשיב על קטרוגיו של אבן חזם, מלומד מוסלמי מפורסם.

בנוסף, בתקופת הרשב"א הופיעו משיחי שקר, והוא ניצב בחזית המאבק כנגד תופעה זו. הוא יצא בחריפות נגד טענות שווא למשיחיות, הזהיר מפני הסכנות הכרוכות בהאחזות בתקוות שווא, וקרא לקהל לשמור על שיקול דעת, דבקות בתורה ובמצוות, וציות להנהגה הרבנית.

הנהגה ציבורית ומאבק על צביונה של הקהילה

הרשב"א לא הסתפק בפסיקה הלכתית בלבד, אלא לקח על עצמו תפקיד מרכזי בהנהגת הקהילה היהודית בספרד. הוא פעל לחיזוק החינוך היהודי, ארגן סיוע לנזקקים, והקים מוסדות קהילתיים. בנוסף, הרשב"א נאבק בגזירות וברדיפות מצד השלטונות הנוצריים, תוך שהוא מפעיל את השפעתו הפוליטית ואת קשריו עם גורמים שונים בחברה הנוצרית כדי להגן על זכויות היהודים. אחד האירועים המרכזיים בתקופתו היה הפולמוס הסוער סביב לימודי הפילוסופיה, ובמיוחד כתבי הרמב"ם, והוא פעל בנחישות למניעת פילוג בקהילה וחיזוק האחדות סביב עולם התורה וההלכה.

מורשתו הנצחית

הרשב"א נפטר בברצלונה בגיל 75 בשנת 1310 (ה'ע), לאחר חיים של תורה, עבודה ציבורית ומאבק למען הקהילה היהודית. מורשתו ממשיכה להדהד עד ימינו, והשפעתו על ההלכה היהודית היא עצומה. הוא נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות, ותשובותיו ההלכתיות מהוות נדבך מרכזי בפסיקה הספרדית. בכך, הפכה תורתו של הרשב"א לנכס צאן ברזל של העם היהודי, הממשיכה להנחות את דרכו ההלכתית והרוחנית עד עצם היום הזה.