היכן האוצר?

היה פעם גביר שיצא מבורסת היהלומים שם קנה יהלום נדיר מסוגו, אך מיד ביציאתו הוא שם לב לאדם שעוקב אחריו,
הוא ודאי מודע ליהלום שאני נושא עימי ובא לשים עליו את ידיו – הרהר הגביר לעצמו,
והוא צדק, כי מיד כאשר הלך הגביר למלון הסמוך הוא מזהה את הגנב ממשיך לעקוב אחריו,
הוא המשיך לחדר אותו שכר ולא עברו דקות ספורות והנה הגנב מזדנב אחריו ונכנס לחדר שלידו,
הגביר טיכס עצה ועשה את שעשה וכך הלך לישון ברוגע,
איך שהגנב שומע נחירות והוא מיד אץ רץ לחפש את המטמון,
לגנב מוצלח כמהו אף פעם לא הצליחו להעלים את האוצרות, אך נראה שהפעם זה קרה,
הוא חיפש בתיק בגרביים מתחת לכרית בגדול החל ובקטן כילה אבל את היהלום הוא לא מצא,
לאחר שהגביר יצא מהמלון, פנה אליו הגנב ושאל אותו,
אם תרשה לי לשאול, אני מבין שידעת שאני רוצה לגנוב ממך את היהלום, תעשה לי טובה, אולי רק תגלה לי איך הצלחת להחביאנו מתחת ידי?,

אמר לו הגביר, את האמת אומר, עד לפני חמש דקות היהלום היה בכיס של החליפה שלך, ידעתי שרק שם לא תחפש, מה הזדעק הגנב, בכיס שלי?!, כן כן ענה הגביר, ומעתה תלמד שאם תחפש את מה שיש אצלך, לא תצטרך לחפש את מה שיש לשני.

לפעמים מחפשים את האושר ולא מוצאים כי מסתכלים ומשווים עם מה שיש לשני, אמנם דע כי יש בידך אוצר גדול, והוא יתחיל להשפיע רק כאשר תראה אותו ותחפוץ בו.
מעתה נבוא לבאר את הדבר העיקרי בשלו אנו נוטים לראות בעיקר את מה שאין לנו, ומרגישים ריקניים.

הקנאה היא זו שעומדת בעורכנו ועושה את כל האוצרות שיש לנו כחסרי ערך, תמיד יש למי להשוואות ובכך לראות את מה שיש לי כקטן, עלינו להפנים שאני באמת עשיר גדול עם כל מה שיש לי, וזה לא אמור להיות מדוד לפי מה שיש לחבר אחר.

יש לו לבעל הדין לומר, נכון, יש לי לא מעט, הרי לא הייתי מוכר עיין אחת שלי בפחות ממאה מיליון שקל, אבל גם לאותו עשיר כקרח יש את כל זה ובנוסף יש לו עוד עשר מיליון בצד, ואף אתה אמור לו, הרי אינך מקנא וחושב כי לשנינו יש מיליארד אבל לו בנוסף לכך יש עוד כמה מיליונים, כי זו רעת הקנאה שעושה את מה שרואים אצל השני שאם אין לך אותם כבר לא שווה מה שכן יש לך, היא גורמת לחיות רק את מה שאין ולא לראות כלל את כל הטוב הבלתי נגמר שמגיע לי היישר מאת בורא עולם.

נקודה למחשבה, הרי לכל אחד מאיתנו יש הרבה יותר מכל מה שהיה לעשיר הכי גדול עד לפני מאתיים שנה, הוא היה כל ימיו שמח רק בגלל שיש לו מכונת כביסה ומיקרוגל ולכולם אין, אם לנו יש ג"כ מכונת כביסה זה לא אמור לפגוע לנו בשמחה רק בגלל שגם לכולם יש, אנחנו סופרים את ההצלחות ורמת החיים שלנו רק היכן שהם מעל הממוצע, וזה כמובן אינו המדד כלל וכלל, מה גם שתמיד יהיה במי לקנאות, בזה בממונו בזה בכישרונותיו ובזה באנשי ביתו, אבל האושר יגיע כשנחפש אותו אצלנו.

והנה חידה לבחינה עצמית: אמא חילקה ממתקים לאבי ויעל, אבי קיבל וופל וטופי, ואילו יעל קיבלה רק טופי, מי הרוויח?

התשובה שהרבה עונים מיד היא שוודאי אבי הרוויח, אבל אם השאלה הייתה מי הרוויח יותר התשובה נכונה, אבל השאלה הייתה מי הרוויח, ולכן התשובה היא - שניהם, אבי הרוויח גם וופל וגם טופי ויעל הרוויחה רק טופי, אבל זה לא אומר שרק אבי הרוויח.

האבסורד הוא בנוהג שבעולם שאדם מקנא רק בחברו לספסל, ושכנו בבניין, לא היה מפריע לו אם הוא היה חי בארץ אחרת, וזה כי אני חושב שהוא בא על חשבוני, אבל לו נדע שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימה, נפסיק למדוד את הצלחתנו לפי החברה, ומעתה אהיה שווה יען אני שווה, ומי שיעקם את האף..

ובפרט אנחנו שיודעים שהכל מאת ה' באופן מדיוק, ומאמינים באמונה שלמה שרק ה' מביא לכ"א את המגיע לו, ומי שאינו חפץ במה שיש לו הוא דומה לעבד שמתרעם על אדונו, לכן כשהיצר רוצה לקנאות עלינו ללחוש לו, אני עבד נאמן לה' ויודע שכל מעשיו צודקים ונוכחים.

זאת עלינו לזכור כי הקנאי אינו מרוויח מאומה בקנאתו, כי בכך הוא רק לא רואה את הטוב והיקר שיש לו, לכן הוא המפסיד היחידי, לא אכפת לו שיצאו לו עין אחת ובלבד שלחברו יוציאו שניים, וכ"ז כי לא מעניין אותו שלו יהיה, אלא רק שלחברו לא יהיה.

פעם ראה רב אחד שני ילדים שמודדים מי יותר גבוה, הנמוך לא רצה להשלים עם תוצאות הבדיקה ולכן הוא מיהר בידיו להוריד את השני ובכך להראות לו כביכול הוא יותר גבוה, אמר לו אותו רב, אם רצונך להראות שגבוה הינך, אינך צריך בשביל זה להוריד את השני, אלא תקפוץ ובכך תראה גבוה יותר.

וכמו שאומר האורחות צדיקים "המקנא חומס נפשו, כי הוא מתאבל תמיד, ושכלו מתחסר מרוב קנאה הטמונה בקרבו, ואין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל בכוונה ולעשות מעשים טובים, כל אדם מוצא טעם ערב במאכלו, חוץ מן המקנא שאינו טועם טעם טוב במאכלו, עד שתסור הטובה מחבירו".