חומרות מסברא ועל הדרת נשים (קהלת ב')

הבהרה: בדברים שלהלן יתכן שישתמע זלזול במספר קהילות קדושות. אני רוצה להבהיר שכל הנאמר כאן הוא נקודת מבט אישית שלי בלבד, ואיש איש יעשה כמנהג רבותיו ואבותיו.
לא הייתי נזקק לפוסט זה, אלמלא דבר שראיתי בעיני. וכך היה מעשה:
אני נוהג להסתובב רבות בקהילה ('חבורה') חסידית מסויימת בירושלים, יתכן שהמכיר יבין בהמשך על מה מדובר.
ובכן השבוע באחד הימים בעוברי שם, רפרפו עיני על לוח המודעות, לראות מה חדש בקהילה. עיני צדו הזמנה שממבט חטוף נראתה מוזרה...
לאחר מבט מעמיק הבנתי מה מוזר בה, אין שם לא פחות ולא יותר... את שם הכלה!
כתוב החתן פלוני עב"ג בת ר' אלמוני...
תמיד ידעתי שקהילה זו נוהגת במנהגים מוזרים בכל הקשור לנשים, דוגמא בעלון שיו"ל ע"י הקהילה (עלון מפורסם) הוא יוצא מדי שבוע פעמיים. בצבע תכלת - לבנים וצבע ורוד לנשים, כשההבדל הוא: בעלון הורוד מותר להזכיר שם אישה רח"ל!
כמובן שמתהלכים עוד כמה אגדות על קהילה זו..
ב'טישים' שע"י הקהילה לא מוגש עוף, שהרי מתי אוכלים עוף - בחתונה, ומה יש בחתונה? כלה! ה"י!..
(לעלות להר הבית? הס מלהזכיר! שמא ח"ו תכנס לשטח 'עזרת נשים'!)
בבית הכנסת שע"י הקהילה ישנם עזרת גברים, ועזרת אשר איננם גברים...
וכמובן בברכות השחר: שלא עשני כרצונו...
ושמא תשאלו איך זה קשור לתנ"ך?
פשוט מאוד.. אני הולך לעשות 'ביזנעס'!
העניין הובן. התנ"ך מלא בשמות של נשים, ואפי' במעשים אשר כיום לא יעלו על בדל שפתיים, וע"כ אני מנסה להבין,מהיכן מגיע הרעיון שלא להזכיר שם אישה?
אם תשאל אותם הם יענו לך: מה זאת אומרת, אנחנו לא כמוכם! אנחנו 'צדיקים' לכן אנחנו מחמירים על עצמינו!

ואז נזכרתי בעוד משהו..
פעמים רבות אני משתתף במניין שיש בו חזן שמקפיד מאוד לדקדק בחזרת הש"ץ. הוא מדגיש כל ה"א עי"ן אל"ף צד"י ומה לא..
רק דבר אחד הם תמיד שוכחים. שווא נע!
מה ההגיון בזה? פשוט מאוד. הם מעולם לא למדו דקדוק באפן נורמלי, הם מדקדקים מסברא!
ובעוד הוא קורא בקול גדול שמע ישראל כשהשי"ן בשווא נח, הוא מדגיש את העי"ן בקול גדול, ובליבו יחשוב, אין מדקדק כמוני!
חומרא צריכה לבוא מתוך הכרות ממיקה עם: 1. נתוני השטח. 2. ההלכה. 3. עצמך, שדבר זה אכן שייך אליך ולדרגתך, ולא יביאך ליי גאווה וזלזול באחרים.
במיוחד רבה המכשילה בהלכות המסורות לנשים (כגון צניעות) שהן כבר מימות עץ הדעת לא ניחנו ביכולת לבקר בין טוב לרע, בין ראוי למיותר.
וכבר המשילו רבותינו על אנשים אלו פסוק זה (קהלת ב', י"ג):

"וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחׇכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְﬞר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ׃ הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ"
אכן לחכמה יש יתרון, שהבן אדם רואה מה הוא עושה. הוא לא מגשש באפילה ומנחש מה הכיוון, אלא פשוט רואה מה צריך לעשות,
וזו, הבעייה הקשה ביותר של הכסיל, שלמרות שהוא בחושך, הוא הולך.
אבל החכם, פותח ספרים, ורואה. את הדרך אשר ילך בה.

אבל יש עוד דיוק בפסוק. הסוג השלישי, שהרי החכם העיניים בראשו, והכסיל לא רואה בכלל אבל מה עם זה שהעיניים במקום אחר?
ואכן ישנם כאלה שלא סתם עושים מ'סברא' אלא יש להם 'מקורות' כמו אותם נשים עטויות הסיבות, מקרא בידם "איה שרה אשתך,.. הנה היא באהל".. אבל זה עניין לפוסט נפרד.