ויצא בעניין האבנים שבראשו של יעקב (1 צופה)

[גרינפלד]

ויקח מאבני המקום

בגמ' חולין (צא, ב), כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו תנא וכולן נבלעו באחד, ע"כ.

וכתבו תוס', שלפי פשוטו יש לפרש שלקח אחת מהאבנים[1], ובפשטות כוונת התוס' להביא פירוש נוסף מלבד הגמ'. אמנם החוט המשולש על התורה, וכן התפארת יעקב (חולין שם) ביארו שהכוונה שלכאורה קשה בלשון הגמ', שבפשטות עיקר התירוץ הוא שכולן נבלעו באחד, וא"כ היה צריך להיות כתוב בגמ' ותנא, ובלשון תנא משמע שהוא ענין או תירוץ בפני עצמו.

ולכן מפרשים (התוס') שבעצם היה אפשר לומר שלקח אחד מהאבנים, רק קשה על זה שבשביל מה התורה מזכירה שהיו כמה אבנים, הול"ל ויקח אבן, וע"ז התירוץ שבאה לרמוז שהיו כאן כמה אבנים שרצו שיניח עליהם יעקב את ראשו, ומלמד חשיבותו של יעקב, וה"תנא" זו מעין עוד תירוץ שבאמת היו כמה אבנים [ואפשר לומר כן בלא התוס', וכזאת בגור אריה].

וכמובן שלפי דבריהם מיושב היטב למה ר' יצחק לא הזכיר בתירוצו את הדברים שכתובים בברייתא, שלכאורה זהו עיקר התירוץ. מיהו יתכן שמצאנו כזאת במקומות אחרים, שכיון שחלק זה כתוב בברייתא הגמ' הביאה זאת בשם הברייתא, למרות שגם ר' יצחק סיים זאת.
​

---

[1] וכ"ה בזוהר חדש בסוף מדרש הנעלם (הובא בלמכסה עתיק) "אמר רבי יוסי אבן אחת ממש הייתה, משמע דכתיב 'מאבני', ולא 'אבני'. כמה דאת אמר (לעיל כד, ג) 'מבנות הכנעני', ולא אמר אלא אחת".​