כסליו ב' כסליו - יומא דהילולא של רבי אהרן קוטלר זצוק"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

ראש ישיבת קלצק, ומייסד ישיבת לייקווד.

נפטר בב' כסליו תשכ"ג.

הערך עליו במכלול:

רבי אהרן קוטלר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

"לדעתי לא כדאי. זה מסוכן!" התרה ראש הישיבה בפני התלמיד המפציר.

הימים היו ימי תחילת מלחמת העולם השנייה. תלמידי ישיבת קלצק התפזרו בכמה עיירות בליטא. ניסו לא לבלוט בשטח המלחמה. כאשר כבשו הרוסים את ליטא, החלו לרדוף את חיי הדת.

אחד מתלמידי קלצק, יענק'ל שמו, החליט לנסות את מזלו ולברוח מן הארץ השסועה. הוא פנה לשגרירות הבריטית וביקש שינפיקו עבורו אשרת הגירה לבריטניה. בתחילה סירבו עובדי השגרירות לבקשתו, אולם יענק'ל היה עקשן לא קטן והצליח למצוא חן בעיני כמה פקידים ולקבל מהם אישור בכתב שהשגרירות הבריטית תשקול את בקשתו לקבלת אשרת הגירה.

האישור כמובן לא היה שווה מאומה כרגע, אולם היה בכך פתח של תקווה.

ימים נקפו והדי המלחמה התגברו. השגרירות הבריטית נסגרה ואנשיה ברחו לממלכה המאוחדת הרחוקה מהדי הקרב.

יענק'ל החליט שאין לו מה להפסיד. נטל את המסמך המאשר שהשגרירות הבריטית שוקלת לאשר לו הגירה, נכנס עימו אל ראש ישיבת קלצק, הגאון רבי אהרן קוטלר (ב' בכסלו יום פטירתו). "החלטתי לנסות את מזלי ולהפליג לבריטניה", סיפר יענק'ל לרבי אהרן, "אולי ירחמו עלי בכניסה לשערי המדינה ולא ישיבו את פני ריקם".

"לא כדאי לך!" הזהיר אותו רבי אהרן. "הדרכים מסוכנות, אין ברשותך כל מסמך חוקי שמאשר לך לנוע. גדולים הסיכויים שתשוב במפח נפש, אם בכלל תישאר בחיים. אל תיטול את הסיכון". יענק'ל מיאן להאזין. הוא הגיע להיפרד מראש הישיבה. הוא מוכן לנסות את מזלו בכל מקרה.

משראה רבי אהרן קוטלר שהדבר מנוי וגמור עמו, 'נכנע' להפצרותיו של תלמידו, בירכו ונפרד ממנו לשלום.

כעת עלה יענק'ל על אוטובוס צפוף ומחניק שעשה את דרכו לקובנה. מקובנה יעלה על רכבת הנוסעת לעיר נמל גדולה, ממנה יפליג לבריטניה. כשבידו, כזכור, המסמך המאשר שהשגרירות הבריטית 'שוקלת' להעניק לו אשרת כניסה.

בהגיעו לתחנת הרכבת נוכח יענק'ל לגלות שהמוני אזרחים ממתינים לרכבת. כולם כמוהו רוצים לברוח כל עוד אפשר מהמלחמה הקרבה ובאה. במאמץ אדיר פילס לו יענק'ל תור לקופה, רכש כרטיס לקרון זול במיוחד והמתין לביאת הרכבת לתחנה. משזו הגיעה, נדחק יענק'ל לקרון צפוף וחיכה לתחילת הנסיעה.

לאחר דקות ארוכות, כשמימינו ומשמאלו נדחקים אנשים, שמע יענק'ל קריאות בשמו. הוא היה בטוח שמדובר בדמיון, או שמא מחפשים יענק'ל אחר. זה הרי שם לא נדיר כלל.

אלא שאחרי כעשר דקות התפרץ אל הקרון מורו ורבו רבי אהרן קוטלר. "יענק'ל", קרא רבי אהרן נרגש, "הם אישרו! כמה דקות אחרי שעזבת את העיירה הגיעה טלגרמה מהבריטים שכניסתך לבריטניה אושרה! סע לשלום".

יענק'ל היה נרגש. רבי אהרן עלה לאוטובוס מהעיירה אל קובנה, טרח לחפש אותו בתחנת הרכבת ואף עלה לקרון דקות ספורות לפני היציאה לדרך, כדי להעביר לו את הידיעה על אישור כניסתו לממלכה המאוחדת.

"רגע", התנער יענק'ל, "למה הרב טרח להגיע עד לפה לספר לי זאת? הרי הבריטים היו מכניסים אותי ממילא".

"מה זאת אומרת?!", היה תורו של רבי אהרן להתפלא, "וכי אניח לך לעשות את כל הדרך מלא חששות ופחדים מהעתיד? כעת תיסע בשמחה" – – – (דרשו)

 

[אחד יחיד]

סיפור מיוחד שמעתי השבוע מהגה"ח רבי משה שיינערט, מזקני תלמידיו של הגאון האדיר רבי אהרן קוטלר זצ"ל בלייקווד:

פחד מצמית ומשתק מפני כלבים היה לו לרבי אהרן קוטלר. בשל כך, היה מסתובב ראש הישיבה כשמטריה בידו, גם בימות הקיץ. אם יהין כלב עז-פנים וחצוף לתקוף את ראש הישיבה, יקבל מנה אפיים מן המטריה הגדולה…

באחד הימים יצא רבי אהרן מבניין הישיבה, ומולו מגיח כלב. רבי אהרן עשה חשבון בלבו: אפקט התקיפה בהפתעה חזק הוא ביותר, טרם יקדים הכלב לנשוך אותי, אתן לו מכה בראשו ואברח. אך תקוותו של הרב נכזבה. הכלב ספג את המכה ולא הסכים לעבור על כך בשתיקה. סדרת נביחות רועמות הדהדה בחלל, והכלב ניסה בכל דרך אפשרית לקפוץ על הרב.

מי שהציל את המצב היה "בּוֹנִי". בוני זה, היה עובד גוי של הישיבה, והוא בדיוק עבר במקום. מיד קפץ על הכלב, סילקו לאלתר בבושת פנים, והציל את רבי אהרן מגורל קשה.

"כל ימיו", סיים רבי משה שיינערט בהתפעלות, "הכיר רבי אהרן טובה לגוי זה, בכל בוקר הקדים לו שלום". החיוך שעל פני רבי משה מתרחב: "כל זה בגלל שהוא הציל אותו מנביחותיו הקלושות של כלב פינצ'ר שבקושי הגיע לגובה נעלו של ראש הישיבה"… (ע"פ גיליון 'סוף מעשה במחשבה תחילה' וישב תשע"ה)

 

[אחד יחיד]

האדמו"ר מסלונים שליט"א, סיפר על תקופת לימודו בישיבת 'עץ חיים', עת שימש שם בקודש הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל. "השיעורים של ר' אהרן היו קשים מאוד, מעט מאוד בחורים הבינו את השיעור, אך תואר פניו הקדושות עשו עלינו רושם רב. גם עיני בשר של בני הישיבה, יכלו להבחין בקדושה עילאית האופפת את זיו פניו. הן להטו מטהרה ונהרו באור יקרות.

"יום אחד שאלתי את אבי, בעל ה'נתיבות שלום' זצ"ל" – מספר האדמו"ר מסלונים – "מהו פשר הקדושה הזו האופפת את פניו של ר' אהרן?

-'אתה רגיל לראות' – ענה לי אבי – 'אנשים שיש להם 'אהבת תורה', לר' אהרן יש 'תאוות התורה', והיא זו שמקדשת את פניו, מאירה אותן באור יקרות ואופפת אותן בקדושה עילאית כל כך'.

"אכן" – מסיים האדמו"ר – "לא כולם הבינו את שיעוריו של ר' אהרן, אבל תקופה זו בה למדנו אצל ר' אהרן, היתה התקופה בה הצלחנו בלימוד יותר מכל התקופות". (הרב ישראל ליוש)

 

[אחד יחיד]

מסופר על רבי אהרן קוטלר זצ"ל, ששאל פעם את אחד העסקנים שמאד תמך בבניית הישיבה בלייקווד ובביסוסה – מגדולי אנשי העסקים ביהדות ארצות הברית ונדבן נכבד מאד: "…ומה עם התורה שלך?"

שמע זאת הגביר והחוויר. הוא תמה מאד על רבי אהרן ושאל: "הלא אני תומך גדול, וידוע ששכרו של זבולון היה על התמיכה בתורתו של יששכר, אם כן למה מתכוון רבינו בשאלה – מה עם התורה שלי?

השיבו רבי אהרן: "שמע נא, לעולם הבא אכן יש לך חלק עצום, הלא אתה מחזיק תורה גדול ואפשר רק לקנאות בחלקך. אבל מה עם העולם הזה? הרי צריך גם קצת עולם הזה…"

ושוב הגביר לא הבין את כוונת רבי אהרן. פניו התמהות דרשו הסבר, וראש הישיבה הסביר: "בוא לישיבה, שב ולמד אתנו קצת, תהיה לך הנאה של העולם הזה. הרי כל היום אתה רץ ועסוק בעסקיך ובענייני הישיבה, ואינך מניח לעצמך לשמוח קצת. ללא תורה בעולם הזה, מה הנאה יש לך? איזו שמחה היא שמחתך… אתה מפסיד את השמחה מכל רגע של לימוד!"

הנה לפנינו עצה גדולה, כיצד להגיע לעבודת ה' בשמחה – על ידי לימוד דברי התורה הקדושה. "פקודי ה' ישרים משמחי לב".

(רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל – יחי ראובן דברים)

 

[אחד יחיד]

רבי אהרן קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת ליקווד, דאג לרווחתו של כל יהודי ויהודי, ברוחניות ובגשמיות, ואם נודע לו על איזו בעיה שיש ליהודי לא נח ולא שקט ועשה כל מאמץ על מנת שהדבר יבוא על פתרונו. אם בדברים גשמיים נהג כך, על אחת כמה וכמה בדברים רוחניים. כשנודע לו על איזה דבר שצריך חיזוק או על פירצה חלילה בכרם ה', היה משנס מותניים וטורח ולא נרתע משום מכשול בדרכו עד לחיזוק חומות התורה.

והנה ביום מן הימים שמע ראש הישיבה כי בסניף הדואר של ניו יורק עובדים יהודים בשבת רחמנא ליצלן, מחמת איומי הנהלת הדואר שאם לא יעבדו בשבת יפוטרו מן העבודה. רבי אהרן אזר כגבר חלציו, ונסע למשרדי ההנהלה במטרה לשכנעם שיוותרו לעובדים על יום העבודה של שבת קודש.

מנהלי הדואר בראותם את האורח החשוב מיד הושיבוהו בכסא מכובד ובקשו לדעת מה בפיו ומהי מטרת בואו, לשמע בקשתו השיבו לו, שמשום מה רוב מוסדות התורה שולחים את מכתביהם לקראת סוף השבוע, וכיון שישנה עבודה רבה בשבת אי אפשר לשחרר את העובדים היהודים ביום עמוס שכזה.

שמע זאת ראש הישיבה והחל מתרוצץ ממוסד למוסד ולבקש שלא ישלחו דואר בסוף השבוע כדי שהעובדים היהודים שבדואר יוכלו לקבל יום חופש בשבת קודש ולא יחללוה חס ושלום. ואכן מאמציו של הראש ישיבה נשאו פרי: מוסדות התורה חדלו מלשלוח דואר בסוף השבוע, והעובדים היהודים השתחררו מעבודתם ביות השבת. (הרב אברהם פוקס)

 

[אחד יחיד]

יהודי תלמיד חכם מארצות הברית, הגאון רבי שמואל דוד ורשבצ'יק זצ"ל שמו, אשר שימש כר"מ בישיבת תורה ודעת בארצות הברית, עלה באחרית ימיו לארץ הקודש והתגורר ברכסים. הגאון הישיש היה בוגר ישיבות ברנוביץ' וגרודנא, ובצקלונו היו שמורים עובדות, מעשים והנהגות על גדולי התורה שבתקופתו. פעם אחת סיפר מעשה מופלא על הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, מקים ומייסד ישיבת לייקווד המפוארה בניו ג'רסי שבארצות הברית.

אני רוצה לספר לכם, אמר, על כמעט יממה תמימה ששהיתי במחיצתו של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל. מעשה שהיה כך היה.

רבי אהרן פקד את העיר ברנוביץ'. באותה עת ראש הישיבה נעדר מן המקום, ולפיכך, המשגיח, מן הבחורים המבוגרים בישיבה, סר אל מעונו של רבי אהרן, להזמינו למסור שיעור בהיכל הישיבה. אני וחברי נתכבדנו להזמין את הגאון. בשעה שמונה ושלושים בבוקר נכנסנו לחדרו. כחכחנו קצרות בגרוננו, ומיד, ללא שהייה והמתנה, פתח רבי אהרן ושאל: מה אתם לומדים?. מאותו רגע ואילך, הוא פתח במשא ומתן ארוך בסוגייה שבה למדנו בישיבה. שעות חלפו, כוסות תה הוכנסו והוצאו על ידי המארחים, עד הגיע זמן תפילת המנחה.

יצאנו עמו לתפילת מנחה, בדרך – התפלפל עמנו בלימוד. התפללנו, חזרנו למעונו, תוך כדי המשך הדיון כמובן, בלהט ובמרץ, והמארחים הכניסו אל החדר ארוחת צהרים עבור הגאון ועבורנו. אכלנו בחברתו ברטט ובהתרגשות, ארוחת הצהרים הסתיימה, ועדיין לא תם הדיון הסוער.

השמש שקעה, כאשר לפתע הוא שאל: הרי הגעתם הנה למטרה מסויימת, מה בפיכם, איפוא, יקירי?… שטחנו בפניו את בקשת משגיח הישיבה, שיאות למסור שיעור לבני הישיבה.

– מתי מתפללים ערבית, שאל. בשעה תשע, השבנו לו. נו, אמר, אם כן, יש עוד זמן, והמשיך ללמוד עמנו עד סמוך לשעה תשע. או אז לבש את אדרתו, פסע עמנו לתפילת ערבית בישיבה, ומסר בה שיעור עד השעה אחת עשרה בלילה. ליווינוהו בחזרה למעונו, ולא יצאנו משם עד השעה ארבע בבוקר!!! אהבת תורה מופלגת.

ימים עוברים, ימים באים. הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל מוטל על ערש דווי. חדרו רוחש ככוורת, בני משפחה, תלמידים, רבנים. בסביבות בית החולים ניכרת תכונה של אברכים ובחורי ישיבות, החרדים לשלום רבם. – "מי הוא?", שאל רופא בכיר, "מה הוא עשה לפני שיצא לפנסיה?". אחד מבני המשפחה ניסה לסבר את אוזנו. "הוא למד תורה כל חייו". – "נו?". – הוא כמו פרופסור גדול שהעמיד אחריו תלמידים. ראה, זה כמו…". הגאון הישיש נע בחוסר נוחות במיטתו. הוא ביקש מבן המשפחה שיתקרב אליו ואילפו לקח: "אפילו לנכרי, שאינו מבין, יש לומר שאנו לומדים תורה המקיימת את העולם, ורק בזכות כך שאנו לומדים את התורה, העולם מתקיים. כך יש לומר אפילו לנכרי, כי זו האמת ואין בילתה.

(מאורות הדף היומי)

 

[אחד יחיד]

דמותו של מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, מעוררת בלב כל צורב, מתעוררים געגועים עזים לדמותו המופלאה של ענק הרוח, אשר בכוח אמונתו העזה ומסירות נפשו הבלתי נדלית, הצליח להקים מחדש עולמה של תורה על אדמת אמריקה השוממה מרוחניות. דמותו הטהורה, שהאירה את שמי היהדות החרדית במשך עשרות שנים, ממשיכה להוות מגדלור של תורה ויראת שמים עבור רבבות בני תורה בימינו.

בעיירה סוויסלוץ' שבבלארוס, בשנת תרנ"ב, נולד רבי אהרון לאביו רבי שניאור זלמן פינס קוטלר, רבה של העיר. כבר משחר ילדותו ניכרו בו כשרונות מזהירים וחשקת התורה שאין לה גבולות. מספרים כי בטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, כבר ידע את כל התנ"ך בעל פה – עדות מופלאה לזיכרונו העצום ושקידתו הנדירה. סיפורי הפלא על התמדתו של הילד אהרן התגלגלו מפה לאוזן בעיירות ליטא, והגיעו עד לאוזניהם של גדולי הדור. בגיל אחת עשרה בלבד, נשלח הנער המופלא ללמוד בישיבתו של הגאון רבי זלמן סנדר כהנא שפירא בקרינקי, שם החל להתגלות כעילוי נדיר שכמותו לא נראה זה דורות.

אולם הגורל זימן לו ניסיון קשה – בגיל צעיר התייתם מהוריו. דווקא בשעה קשה זו התגלתה גדולתו המיוחדת. כדרכם של גדולי ישראל לדורותיהם, הפך את האבל והכאב למנוף של צמיחה והתעלות בתורה. בהגיעו למינסק, התגורר בבית קרוביו, ושם שהה בצילו של הגאון רבי רפאל ראובן גרוזובסקי. הלה, שהבחין מיד בכשרונותיו המיוחדים, הפנה אותו לישיבת כנסת ישראל – מקום שם עתיד היה להתגלות במלוא הדרו.

רק בן י"ג שנים היה רבי אהרון כשנכנס לישיבת סלבודקה, תחת שרביטו של הסבא, מרנא הגרנ"צ, החל אהרן לפרוח ולשגשג בתורה. הסבא מסלבודקה התבטא עליו באומרו כי "כדאי להחזיק את כל התלמידים בישיבה ולו כדי ליצור את הסביבה בשביל 'אהר'לה סוויסלוצ'ר'". (הרב יאיר ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

מסופר כי בשנת תרס"ח, כאשר ביקרו גדולי הדור בקובנה, ובהם הגאון רבי חיים מבריסק והגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"אור שמח", שלח הסבא מסלבודקה את העילוי הצעיר להיבחן בפניהם. התפעלותם של גדולי ישראל הייתה עצומה עד כדי כך שרבי חיים מבריסק, שנודע בזהירותו המופלגת בהערכת תלמידי חכמים, התבטא בהתרגשות: "מזה ארבעים שנה לא נזדמן לי לפגוש עילוי כמותו". ואילו ה"אור שמח" הפליג עוד יותר באומרו: "זה הקטן גדול יהיה כרבי עקיבא איגר בדורו". (הרב יאיר ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

נקודת מפנה משמעותית בחייו הייתה כאשר הגיע לפרקו. בגיל עשרים ושתיים, גיל צעיר במיוחד באותם ימים, נישא לבתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. מספרים כי חמיו לעתיד מיהר לסגור את השידוך מחשש שמא יקדימוהו אחרים, שכן שמעו של העילוי מסלבודקה כבר יצא למרחוק. בישיבת סלוצק, תחת הנהגת חמיו, החל רבי אהרן להרביץ תורה, כשכבר אז ניכרו בו סימני המנהיגות והאחריות לכלל ישראל. שיעוריו העמוקים משכו אליהם תלמידים רבים, וכבר אז החלו להתגלות בו הכוחות המיוחדים של העמדת תלמידים והרבצת תורה ברבים. (הרב יאיר ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

אולם השעה הגדולה של רבי אהרן הגיעה דווקא בשעת משבר נוראה. כאשר הקומוניסטים השתלטו על רוסיה והחלו לרדוף את הדת ולומדיה, לא היסס רבי אהרן להוביל את תלמידיו במסע מסוכן ומפרך לקלצק שבפולין. היה זה מסע של הצלת התורה במלוא מובן המילה. בחסדי שמים, הצליחה הקבוצה להימלט מציפורני הקומוניזם, ובקלצק החלה תקופה חדשה. למרות הקשיים העצומים, פרחה הישיבה והפכה תוך זמן קצר למגדלור של תורה בפולין שלפני השואה. מאות תלמידים נהרו אליה מכל רחבי פולין וליטא, נמשכים כבמגנט לאישיותו הכובשת של רבי אהרן ולשיעוריו העמוקים. אך גם שלווה זו לא נמשכה זמן רב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החל מסע הנדודים של הישיבה. תחילה לווילנה, משם ליאנובה, ולבסוף – דרך סיביר ויפן – לחופי אמריקה. כאשר הגיע רבי אהרן לאמריקה בשנת תש"א, ראה לנגד עיניו שממה רוחנית. אמריקה של אותם ימים הייתה מדבר רוחני לחלוטין, מקום שבו התורה והיהדות המסורתית נראו כשריד מעולם ישן שחלף מן העולם. אך בעיני רוחו כבר ראה רבי אהרן את החזון – אמריקה יכולה וצריכה להפוך למקום תורה.

בשנתיים הראשונות לבואו, הקדיש את כל כוחותיו להצלת שארית הפליטה. כחבר פעיל בוועד ההצלה, פעל ללא לאות להצלת בני הישיבות שנשארו באירופה הבוערת. אך בד בבד, כבר החל לרקום את התכנית הגדולה – הקמת ישיבה באמריקה. לא סתם ישיבה, אלא מקום תורה שיצמיח את גדולי הדור הבא, שיהיה בית גידול לתלמידי חכמים מופלגים שיאירו את שמי היהדות באמריקה.

בחר בעיירה השקטה לייקווד להקים את ישיבתו. רבים תמהו – מדוע דווקא במקום נידח? אך רבי אהרן ראה את הנולד. הוא הבין שדווקא הריחוק משאון הכרך יאפשר לתלמידים להתמסר לתורה ללא הפרעה. בפסח תש"ג נפתחה הישיבה, ומה שהחל כגרעין קטן של תלמידים, רובם פליטי חרב מישיבת קלצק, הפך ברבות הימים לאימפריה של תורה המונה אלפי לומדים. שיטת הלימוד המיוחדת שהנהיג בישיבה – שילוב של עמקות ובהירות, של חריפות וישרות – משכה אליה את טובי הכשרונות. רבי אהרן דרש מתלמידיו מסירות מוחלטת לתורה, מושגים שהיו רחוקים מעולמה החומרי של ארה"ב, "אין חכמה כחכמת התורה", היה אומר תדיר, "ואין שמחה כשמחת התורה". הוא עצמו שימש דוגמה חיה לדבריו. גם בימי זקנותו, כאשר כוחותיו כבר לא עמדו לו, היה יושב ולומד בהתמדה עצומה, ממש כבחור צעיר. (הרב יאיר ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

מלבד הרבצת התורה, היה רבי אהרן מעורב בכל ענייני הכלל. כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה, עמד במערכות רבות על משמר היהדות החרדית. הוא נאבק בתוקף נגד כל ניסיון לפגוע בטהרת החינוך היהודי, ופעל רבות לביסוס מערכת החינוך העצמאי בארץ ישראל. בכל פעם שנדרשה הכרעה בענייני ציבור, היה קולו של רבי אהרן – קול של תורה צרופה, ללא חת וללא משוא פנים. עד יומו האחרון לא חדל ממאבקו להעמיד את התורה על תילה. גם כשחלה, המשיך למסור שיעורים בחירוף נפש ממש. בב' בכסלו תשכ"ג השיב את נשמתו ליוצרה, כשהוא מותיר אחריו מורשת אדירה של הרבצת תורה ויראת שמים. בהלווייתו, שהתקיימה בניו יורק, השתתפו רבבות יהודים שבאו לחלוק כבוד אחרון למי שהפך את אמריקה למקום תורה. (הרב יאיר ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל הפליא את כל מי שראהו בשקידתו, אלה שלמדו בסלובודקה בתקופה ההיא אינם זוכרים שהיה שם עוד מתמיד אחד כמוהו, לא נמצא שם בכל הישיבה עוד אחד שמתלקח במלוא העוצמה בריתחא דאורייתא כמוהו. בריתחא שלו הרגישו בפועל את כח האש שבתורה הקדושה ככתוב בירמיה (כג כט) 'הלא כה דברי כאש נאום ד", אש התלהטותו ושמחתו בזמן הלימוד, ומתי לא למד, הזכירה להם -כך סיפרו- את דברי הגמרא בחגיגה (כ"ז ע"ב) תלמידי חכמים שכל גופן אש ואת מה שסיפרו חז"ל בסוכה (כ"ח ע"א) על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.

בן גילו של רבי אהרן, הגאון רבי משה פינקל זצ"ל בנו של הסבא שהצטיין גם כן בכשרונותיו ובלימודיו, התבטא באותם ימים עם הכשרונות השכליים של ר' אהרלה סוויסלוצ"ר, יכול גם אני להתמודד אך לא עם היותו שקוע בתורה, (זיין ליג'ן אין לערנען) כ"ד שעות ביממה, ומי ידמה לו בהתמדתו העצומה. (אש התורה)

 

[אחד יחיד]

סיפר עד ראיה שהתגורר עם רבינו בסלובודקה באכסניה אחת ומתוך כך הכיר מקרוב את סדר יומו ולילו, כי במשך כל הזמן שלמדו בישיבה מסכת יבמות לא ישן רבינו על מיטתו אפילו לילה אחד בשלימות, אלא כשהתעייף מדי והרגיש אין אונים היה בא אל האכסניה וחוטף תנומה קלה ומיד חוזר לתלמודו. הנהגתו המופלאה הזכירה דברי מהרז"ו במדרש רבה (בראשית פ"ו ט) שיהושע היה עוסק בתורה תמיד ואף בעת אכילתו ושינתו אינו מסיח דעת. (אש התורה)

 

[אחד יחיד]

בגודל שקידתו לא התעייף מלחזור ולשנן כל מה שלמד אפילו מאה פעמים ואחד, והשינון בפעם המאה ואחד נעשה באותה מדה של רעננות והתפעלות, באותה מתיקות והתלהבות ובאותה שמחת האושר כאילו זוהי פעם ראשונה בשבילו, בכל יום ובכל שעה היו דברי תורה בעיניו כחדשים, כל דף גמרא הצטייר בעיניו כתאנה זו שכל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים חדשות שהבשילו, בכל פעם שהגה מחדש באותו דף גמרא, מצא בו טעם חדש והבנה מחודשת. יכולת לקרוא משפתותיו הנוטפות מור את דברי מהר"מ יפה זלה"ה בעל הלבושים האומר בביאורו לברכת התורה והערב נא כהאי לישנא, שיערב בפינו כל מה שלמדנו אתמול ולא תישכח ממנו נעימות טעמו אע"פ שנלמד היום יותר טעמים אחרים, נתפלל שלא ידחה טעם מפני טעם, רק ישאר בפינו עריבות הטעם הראשון עם עריבות הטעם האחרון. (אש התורה)

 

[אחד יחיד]

סיפר עמיתו הגר"י סדנא זצ"ל נהירנא פעם בליל שבת קודש ישבתי ללמוד גמרא בחברותא עם רבי אהרן והצלחתי להיצמד (מיס האלט'ן) אל קצב מעופו באותו לילה, עד שהספקנו ארבעים דף, יותר מזה לא יכולתי…

בזכרונות מאותם ימים שהעלה הגר"י סרנא נשתמר ציור חי ומלבב איך שהיה רבינו שקוע כלכולו בעיוני תורה מתוך ריכוז עצום ויגיעה בלתי פוסקת. פעם אחת סיפר רבי יחזקאל נתלווינו קבוצת תלמידים אל הסבא זצ"ל כשנסע בימי הקיץ החמים להינפש מעט בנאות קייט. באמצע הדרך, ברכבת, פניתי אל רבי אהרן באמירה כדרך חברים: כשתיגמר הנסיעה ונגיע אל מקום הדאטש"ה אתה מרצה בפנינו חידושי תורה.

ויהי בבואנו אל הקייטנה ששכנה בסביבה מיוערת נעמד רבי אהרן אצל אחד העצים ושקע במחשבותיו כשהוא ניצב על רגליו במשך שלוש שעות תמימות. ראינו אז כולנו שמוחו פועל בקדחתנות… לבסוף פנה אלינו בבשורה הריני מוכן ומזומן! מיד התקבצנו סביבו והוא הירצה בפנינו מערכה גאונית שלמה בסוגיא מן הסוגיות אשר חידש בעיוניו זה עתה, ואכן מרוב דביקותו בתורה לא פסק פומיה מגירסא ולא שבת מוחו היוצר חידושי תורה אף לשעה קלה לא היה בעיניו שום הבדל בין הימים. (אש התורה)

 

[אחד יחיד]

בעתון היינט שיצא לאור בריגא לטביה התפרסמה בתאריך י"ח בתמוז תרח"צ רשימה מאת מ גערץ המעיד על עצמו שלמד בימי נעוריו בישיבת סלובודקה. הוא מספר בין השאר כי בקיץ אחד נסע ביחד עם קבוצת בחורים, ורבי אהרן בתוכם להבראה באחד הקייטנות שבעיירה רומשישאק. בקירבת מקום שהה אז גוי רוסי מלומד ששימש כמנהל הגימנסיה הממלכתית בקובנא, איכשהו נודע לגוי זה שבקבוצת בחורי הישיבה ישנו אחד בעל כשרונות נדירים המוגדר כעילוי והתחשק לו לבחון אותו. ויהי היום הופיע פתאום המנהל המלומד באכסניה העלובה שלנו בחדר קטן ששכרנו אצל החייט המקומי, וניסה את כוחו של העילוי במתמטיקה. לגודל הפתעתו הרי כשהציג בפניו כמה וכמה שאלות מתמטיות סבוכות אשר אפילו מהנדס מדופלם יתקשה להשיב עליהן, פתר אותן העילוי מסוויסלוץ' כהרף עין. אך פסע רגעים אחדים בחדר הקטן הלוך ושוב הלוך ושוב והמענה היה רהוט בפיו. הגוי הרוסי נדהם, האמנם כלום יתכן הדבר שנער צעיר אשר מימיו לא ביקר אפילו בבית ספר יסודי יפתור בקלות כזו שאלות כ"כ מורכבות וקשות? למחרת בא שוב אחרי שהתכונן הכנה רבתי והיה בטוח שהפעם תהיינה שאלותיו כ"כ מסובכות שאפילו ה'ראווין' הזאטוט לא ידע לענות עליהן, ברם מה שנחשב קשה וחמור בשביל המנהל הרוסי, היה פשוט ומובן מאליו אצל העילוי הסלובודקאי תוך דקות אחדות, כשהוא מתהלך לארכו של החדר הצר ענה למנהל על שאלותיו וקלע אל המטרה מבלי להחטיא אף כחוט השערה. (אש התורה)

 

[אחד יחיד]

מסופר על הגאון רבי שניאור זלמן פינס – קוטלר זצ"ל אביו של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שהיה רבה של העיירה סיסלוביץ, אך מלבד זאת היה מתעסק לפרנסתו בסחר בעורות. בתקופה מסוימת המצב בענף זה היה בכי רע, הדבר נתן את אותותיו בבית, ובני הבית סבלו חרפת רעב נוראה, כמעט לא היה מה לאכול, פת לחם או ירק היו יקר המציאות, ומצרך שלא זכו בני הבית לראות בכל יום, שלא נדבר על שאר הצרכים כמו מלבושים ומנעלים.
לרבי שניאור זלמן היתה קביעות ללמוד בכל יום שעתיים רצופות מידי בוקר אחר תפילת שחרית, על קביעות זו לא ויתר, ובכל נפשו ומאודו קיים אותה במסירות נפש עילאית.

יום אחד הגיע אל ביתם של משפחת פינס – קוטלר סוחר עורות עשיר, ועז רצונו לקנות כמות עורות רצינית, עיסקה שבוודאי היתה מכניסה מעט אור לבית החסר כל של משפחת קוטלר, אך בדיוק באותה עת היה אבי המשפחה הגאון רבי שניאור זלמן בקביעות הלימוד שלו. ניגשה האם לדלת החדר הסגור בו ישב ולמד, ודפקה בחוזקה כמה פעמים, ולשמע שאלתו מה ארע ומה פשר הדפיקות הרמות, השיבה כי סוחר גדול נמצא כאן ורוצה לקנות כמות מכובדת של עורות, וכדאי מאוד שיצא מהחדר כדי לגמור את העיסקה המצוינת. ענה לה האב מבעד לדלת 'לכי אמרי לו שאם הוא מעונין להמתין עד שאגמור עם הקביעות שלי – מה טוב! אם לא, יכול הוא לפנות לדרכו לשלום, אם נגזר עלי למכור את הסחורה, אמכרנה גם בלעדיו, הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה!', ורבי שניאור זלמן המשיך ללמוד ולא יצא מן החדר.

לאחר שנים רבות סיפר רבי אהרון קוטלר זצ"ל כי ההשראה שהעניק אבא לכל הילדים במסירות נפשו לתורה היתה עצומה, והיא זו שנסכה בנו אהבת תורה ללא גבולות, הספור הזה – אמר רבי אהרון זצ"ל – עורר בנו אמונה פשוטה כי מלימוד תורה לא נפסיד מעולם, ומכך רכשנו גם אנו מסירות נפש לתורה. (דרשו)

 

[אחד יחיד]

בספר שימושה של תורה מסופר, שכשהדפיסו פנקסי קבלות בעבור ישיבת ליקווד, החליט הגרפיקאי שקיבל לידו את התמונה של בנין הישיבה כדי לשבצה בפנקס, לשנות אותה מעט. סביב בנין הישיבה צמחו חמשה עצים – שניים מצד אחד ושלושה מצד שני. הגרפיקאי רצה לשוות לבנין מראה יפה יותר והוסיף עץ נוסף בצמוד לשני העצים. כשראה ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל את פנקסי הקבלות, הבחין מיד בשינוי התמונה והורה להשמיד אותם ולהדפיס פנקסים חדשים במקומם, באומרו: ״הישיבה מושתתת על אדני אמת, ואיני מוכן שיתערב בה אפילו שמץ של שקר״. (נועם שיח)

 

[אחד יחיד]

"יש כאן עניין של פיקוח נפש", פקד הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל על הרב רוזנברג משיקאגו, "עזרתכם נחוצה וכבר סודר עבורכם מקום במטוס צבאי לפריז… גם המונית לשדה התעופה כבר מחכה בחוץ… היפרד מבני משפחתך, קח עמך טלית ותפילין וצא לדרך…".

הרב רוזנברג עשה כדברי הרב ויצא לדרכו, כשבלבו תפילה שאכן יצליח במילוי תפקידו, הן לא פשוט לשכנע דיפלומט צרפתי שיפעל לטובתו של יהודי…

שלושה ימים חלפו ועדיין לא חזר הרב רוזנברג משליחותו. רעייתו החלה לחשוש לשלומו. חששותיה הפכו לחרדות כאשר שמעה שהמטוס הצבאי בו עמד בעלה לחזור מפריז התרסק באוויר…

מבוהלת התקשרה האשה מיד אל מעונו של רבי אהרן קוטלר, ובבכי רב סיפרה לו כי המטוס בו היה אמור בעלה לשוב משליחותו התרסק באוויר. הרב שמע אותה וענה לה בנחישות: "שלוחי מצווה אינן ניזוקין לא בהליכתם ולא בחזרתם… אינני מאמין שקרהו אסון…!".

לאחר כמה שעות התקשר הרב רוזנברג לרעייתו ובישר לה כי הוא חי וקיים, ומשום שהוא חיפש מניין לתפילת מנחה הוא איחר את הטיסה ובכך ניצל בנס מן האסון.

שמחה האשה מאוד ומיהרה להתקשר שוב אל הרב ולבשר לו כי אכן בעלה – שליח המצווה, חי. אלא שבאותה שעה הסתגר רבי אהרן בחדרו וביקש שלא יטרידו אותו מלבד בעניין פיקוח נפש. האשה הבהירה לבן־שיחה מעברו השני של קו הטלפון כי דבר חשוב לה לספר לרב והוא אינו סובל דיחוי כלל.

לאחר ששמע הרב מפיה את הבשורה המשמחת, הגיב לבני ביתו: "וכי לשם כך הפרעתם לי?! הלוא ידעתי כי הוא חי, כבר אמרתי לה ששלוחי מצווה אינן ניזוקין…!". (דרשו)