וישלח - גיד הנשה - עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה | בראשית וישלח - גיד הנשה - עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה | בראשית
  • מחפשים אשכולות לפי נושא? השתמשו בקידומות! לחצו על קידומת ברשימה או בקידומת שמופיע בראש האשכול ברשימת הנושאים כדי לראות את כל האשכולות המסומנים בה.
  • תצוגת הפורום - ערכת עיצוב ברירת מחדל >>> השתתפו בסקר והשפיעו!

הצעיר שבחבורה

בית המדרש/הלכה ומנהג
gemgemgemgemgem
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
3,693
תודות
8,700
נקודות
447
לפי פשוטו הוא "זכר למעשה" וכיוצא בזה

רשב"ם - על כן לא יאכלו: לזכרון גבורתו של יעקב וגם שעשה לו הקב"ה שלא מת:

ספורנו - "על כן לא יאכלו בני ישראל" כדי שיהיה ההיזק אשר הורע בנגיעת כף הירך היזק בדבר בלתי נחשב אצלנו:
 
וראיתי בהדר זקנים שהביא כמה פירושים, ואחד מהם

ד"א על שם שהוזק קבלו עליהם בניו שלא יאכלו מגיד הנשה, משל לאדם שחש בראשו תמיד ומקבל עליו שלא לאכול עוד מן הראש כדי שיהיה לו רפואה

והדברים טעונים ביאור, מהי הרפואה שתהיה לו לאדם באי אכילתו מן הראש?

דומני שעל פי ביאורו של המלבי"ם, מקבלים הדברים אור נפלא

אחר כי בשר הבע"ח הנאכל מתהפך לבשר האדם הנזון, וע"כ הזהיר מאכילת הטמאים ושקצים, כי בזה יקנה האוכל טבע הדורס והאכזריות,
ע"כ אחר שראו כי נגע בכף ירך יעקב, שבגיד הזה צרורה התאוה והחומריות, עד שאף יעקב שנפרד מכל גשמיותו לא נפרד הגשמיות מגיד הזה,
וא"כ גם גיד הבהמה משחתו בו כח הבהמי והתאוני שלא יפרד משם, והאוכלו ידבק בו כח התאוה,
לכן נאסר להם אכילת גיד הנשה לזכרון כי צריכים להתפרד מכל תאוה ויצר ולהיות קדושים לאלהיהם:
 
מעודי תמהתי על האמור בפרשתן (ל"ב, כ"ה-כ"ו-ל"ג): "ויוותר יעקב לבדו וגו' ויגע בכף ירכו וכו' ע"כ לא יאכלו בנ"י וכו",
צ"ע מדוע זה סיבה לכך שלא יאכלו בנ"י גיד הנשה ?
 
אך אני תמה בזה, וכי אם היה מקבל מכה בראש בגין כך לא היו אוכלים בני ישראל בשר ראש, וכן כה"ג,
מה טמון בזה ?
הדעת זקנים שציטטתי אומר.
משל לאדם שלקה בראש ואומר שלא יאכל יותר מן הראש.
כנראה שזה ענין יותר סגולי במקורו.
 
ראיתי עוד טעמים.
ראיתי מובא בשם חזקוני שהוא קנס שבני יעקב הביאו אביהם לכלל סכנה.
 
לשון החינוך:
"משרשי מצוה זו, כדי שתהיה רמז לישראל שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגליות מיד העמים ומיד בני עשו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזכרם תמיד ענין זה על יד המצוה שתהיה לזכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו, שבא בקבלה שהיה שרו של עשו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער, כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו, אמן במהרה בימינו".
 
במדרש מובא שכף הירך הוא כנגד דורו של שמד, דהיינו התקופה שהיתה בימי מלכות רומי המרשעת, כמה עשרות שנים לאחר חורבן הבית, שאז גזרו על לימוד התורה וקיום המצוות, וכמעט הצליחו לעקור תורה ומצוות מישראל לגמרי ח"ו.
עד שעמדו רבותינו ביבנה והחזירוה, והם רבי מאיר ורבי יהודה רבי יוסי רבי שמעון וחבריהם, שלמדו בצעירותם אצל רבי עקיבא, ולאחר מותו של רבי עקיבא כמעט אבד זכר ישראל, והם התחבאו מפני השמד והיו לומדים ומקיימים מצוות בסתר, וכשנחלש השמד והגזירות בטלו, עמדו ביבנה והקימו את הסנהדרין מחדש ולימדו לישראל את התורה שנשכחה.

ואגב, מובא במדרש בפרשתן על פסוק "אם יהא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" ש"המחנה האחת" זה ישראל הדרים בארץ יהודה, שבהם נתקיים "והכהו", ו"המחנה הנשאר" הם ישראל שהיו אז בארץ בבל, שעליהם לא נגזרה גזירה, והיו מתענים כל שני וחמישי עבור אחיהם [מדרש הגדול].

וידוע שמעשה אבות סימן לבנים, ועקירת גיד הנשה שבכף ירך יעקב היה סימן לשמד הנורא שהיה בימי בניו, והיינו ששרו של עשו עקר שורש החיות שיש באיבר זה, והנה עם ישראל הם כמו קומת האדם, שראשו הוא דורות הראשונים, ורגליו הם דורות הגלות, וב"עקביים" יבא משיחנו במהרה, וממילא כשבאו בני ישראל לדור המרמז נגד איבר זה נעקרה חיות קדושתם ע"י עשו [שהוא אדום ובני רומי באו מזרעו], וכל מה שעבר על יעקב עבר עליהם.
וכיוון שאיבר זה חיותו נעקר, כל בהמה שבעולם שיש בה איבר זה אין בה חיות של קדושה, ולכן נאסרה אכילתו.

עד כאן ממה שראיתי בספרים בקצירת האומר, והדברים עתיקין ובער אנכי ולא אדע.
 
נערך לאחרונה:

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

שמעתי מהר"צ ר' חיים יוסף בידרמן.

שר"ש אמר כי...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה