קידושין הרהור בעבודה זרה (1 צופה)

[צריך ביאור]

בגמ' בקידושין דף מט: איתא המקדש אשה על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו.
וביאר ברש"ש על אתר פירוש ואמרינן לעיל דהרהור בה הקב"ה מצרפה למעשה.
ויל"ע הא בכל התורה הרהור לאו כדיבור דמי ומ"ש בע"ז שהרהור חשיב כדיבור?
ואלי י"ל דגם במעשה של עבודת כוכבים העונש הוא על מחשבת הפסול ןיל"ע בזה.

 

[אוהב ספר]

ויל"ע הא בכל התורה הרהור לאו כדיבור דמי ומ"ש בע"ז שהרהור חשיב כדיבור?

לחץ כדי לכווץ...

הנידון פה לא כ"כ קשור להרהור כדיבור, אלא למחשבה מצרפה למעשה, והם ב' נידונין בלא קשר כלל

 

[צריך ביאור]

הנידון פה לא כ"כ קשור להרהור כדיבור, אלא למחשבה מצרפה למעשה, והם ב' נידונין בלא קשר כלל

לחץ כדי לכווץ...

א"כ מדוע באמת הרהור חשיב כמעשה בעבודה זרה?

 

[אוהב ספר]

א"כ מדוע באמת הרהור חשיב כמעשה בעבודה זרה?

לחץ כדי לכווץ...

זה כמו בגוי, שמחשבה לעשות עבירה היא כאילו עשה העבירה, וכמו להבדיל במחשבה טובה של יהודי שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
והטעם דזה שונה משאר העבירות ביהודי, אולי הוא מפני חומרתו

 

[צריך ביאור]

זה כמו בגוי, שמחשבה לעשות עבירה היא כאילו עשה העבירה, וכמו להבדיל במחשבה טובה של יהודי שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
והטעם דזה שונה משאר העבירות ביהודי, אולי הוא מפני חומרתו

לחץ כדי לכווץ...

באמת יש להבין בכל עניינים אלו מה הגדר בזה אשמח לשמוע מה דעת הרב בעניין זה

 

[צריך ביאור]

והטעם דזה שונה משאר העבירות ביהודי, אולי הוא מפני חומרתו

לחץ כדי לכווץ...

אולי הביאור ביהודי בע"ז זה במו שכתבתי למעלה

 

[אוהב ספר]

אולי הביאור ביהודי בע"ז זה במו שכתבתי למעלה

לחץ כדי לכווץ...

לא נראה שהנקודה היא ששם המחשבה היא עבירה בפני עצמה, אלא דע"ז שונה מכל העבירות ושם המחשבה היא כמעשה

 

[צריך ביאור]

לא נראה שהנקודה היא ששם המחשבה היא עבירה בפני עצמה, אלא דע"ז שונה מכל העבירות ושם המחשבה היא כמעשה

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי היא שבשונה משאר העבירות שבמחייב של העונש זה מעשה העבירה בע"ז זה שונה אלא מחייב העונש זה המחשבה אבל כל זה בכפוף לכללי התורה בחיובי עונשים.

 

[מחכה]

מעניין יהיה להתחיל הנדון מהרהור תשוב דבגמ' שם שהרהור נעשה צדיק ויש בזה ר''י פערלא ותשובות הראש

 

[צריך ביאור]

מעניין יהיה להתחיל הנדון מהרהור תשוב דבגמ' שם שהרהור נעשה צדיק ויש בזה ר''י פערלא ותשובות הראש

לחץ כדי לכווץ...

אשמח לדעת את המיקום של הר"י פערלא ותשובות הרא"ש

 

[מחכה]

תשובות הרא"ש יז ב :
והביא ראיה מהא דאמרינן פ' האיש מקדש (מ"ט) על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ויש דוחין אותה ראיה דהתם משום חומרא דאשת איש הוא דאמרינן הכי אבל לענין מסור לא ומביאין ראיה מהא דאמרינן פ' השולח (מ"ו) ההוא דזבין נפשיה ללודאי וכו' עד לא שבקו לי דאיפרקינך ולא אמרינן דילמא עבד תשובה ואותו מעשה דגטין גניבא הוה ואדם גדול בתורה היה ולא היה מסור אלא מצערו ומקניטו בדברים אחרים.

והר''י פערלא, ביאור סה''מ לרס''ד מניין הפרשיות מ''ב:
והכי נראה לכאורה מדאמרינן (פ"ב דקידושין מ"ט ע"ב) אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק. אפילו הוא רשע גמור מקודשת. שמא הרהר תשובה בדעתו עיי"ש. ואם איתא דדרשת המכילתא שם דרשא גמורה מדאורייתא. א"כ ע"כ לא מהני תשובה אלא עם וידוי דברים בלבד. והרהור. בדעתו לא מהני כלום. מיהו יש לדחות דאע"ג דודאי לענין כפרה על חטאו לא מהניא תשובה בהרהור בלב לבד. מ"מ משהרהר תשובה בלבו אפשר לומר דמיחשב צדיק מכאן ואילך. וכבר ראיתי לקצת אחרונים ז"ל שהעלו כסברא זו בדעת הרמב"ם ז"ל. ובלא"ה דעת קצת פוסקים דאפילו בגנב וגזלן שעדיין הגנבה והגזלה בידיהם. אע"ג דודאי אין להם כפרה עד דמהדרי הגנבה והגזלה לידי בעלים. מ"מ מקודשת משום הך טעמא דשמא הרהר תשובה בלבו ודעתו להשיב. דמאז כבר חשוב צדיק. כמש"כ רבינו ירוחם ז"ל (נתיב. כ"ב ח"ד). והובא באחרונים (אה"ע סי' ל"ח סעי' ל"ב) עיי"ש. וא"כ כ"ש הכא. ואמנם לדעת הסוברין בההיא דהתם שאם עדיין. לא החזירו הגנבה והגזלה לבעלים אינה מקודשת. נראה דגם הכא לדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו אית לן למימר דאינה מקודשת. וא"כ ודאי קשה דהרי התם נמי משהרהר תשובה בדעתו וקבל על עצמו להשיב הגנבה או הגזלה לבעליה. ושלא יחטא עוד מכאן והלאה. ראוי לומר דחשוב כצדיק. אע"פ שכפרתו תלויה עדיין עד שישיב. ועכצ"ל דהיינו טעמא דאינה מקודשת משום דמסתמא האשה שאינה רוצה להתקדש אלא ע"פ תנאי זה. היינו משום שהיא יראה שלא תענש היא או בניה משום עונותיו. או שיענש הוא ותתאלמן היא. ובניה יהיו יתומים וכיו"ב. דאל"כ מאי איכפת לה בחטאיו ופשעיו שבינו למקום ב"ה.

 

[מחכה]

נמצא עימי בכתובים בעניין זה ממ''ש לפני כו''כ שנים ואעתיק אי אילו נקודות ואשמח לקבל הערות מהרה''ג שכאן
ולענ''ד יש לחקור בהגדר דהרהור זה, מה עניינו. דלכאורה מהו הנצרך בכדי שיחול שם מקודשת על האישה, והאם זהו כמו תנאי שעל ידו יחולו הקידושין דעל ידי ההרהור יתפסו הקידושין, כמו האומר הרי את מקודשת על מנת שירדו גשמים למחר, או שמא יש בזה גדר אחר?

וניתן לומר בדברי הגמ' הנ"ל ג' אופנים. ה-א' שבחלות שם מקודשת צ"ל שלימות רצונה של האישה ועל ידי שהוא נעשה לצדיק גמור נתמלא רצונה ותעשה מקודשת, ובזה יש לדייק מהחילק בין לשונות הראשונים וביאורי האחרונים (רש"י קידושין מד. רש"י יבמות יט: - האם צריך דעת מקנה בקידושין הגר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד'-ט"ז ד"ה ואשר) מהו הנצרך לקידושין
או שבחלות הקידושין ישנו מונע והוא התנאי, שע"י מילואו תעשה למקודשת, היינו שהקידושין יחולו על ידי שאכן הוא יהיה צדיק גמור, ובזה גופא יש לדקדק האם צריך להיות צדיק ע"ד האמת כפי המבואר בתניא או שמא בדעת בנ"א.

 

[צריך ביאור]

תשובות הרא"ש יז ב :
והביא ראיה מהא דאמרינן פ' האיש מקדש (מ"ט) על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ויש דוחין אותה ראיה דהתם משום חומרא דאשת איש הוא דאמרינן הכי אבל לענין מסור לא ומביאין ראיה מהא דאמרינן פ' השולח (מ"ו) ההוא דזבין נפשיה ללודאי וכו' עד לא שבקו לי דאיפרקינך ולא אמרינן דילמא עבד תשובה ואותו מעשה דגטין גניבא הוה ואדם גדול בתורה היה ולא היה מסור אלא מצערו ומקניטו בדברים אחרים.

והר''י פערלא, ביאור סה''מ לרס''ד מניין הפרשיות מ''ב:
והכי נראה לכאורה מדאמרינן (פ"ב דקידושין מ"ט ע"ב) אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק. אפילו הוא רשע גמור מקודשת. שמא הרהר תשובה בדעתו עיי"ש. ואם איתא דדרשת המכילתא שם דרשא גמורה מדאורייתא. א"כ ע"כ לא מהני תשובה אלא עם וידוי דברים בלבד. והרהור. בדעתו לא מהני כלום. מיהו יש לדחות דאע"ג דודאי לענין כפרה על חטאו לא מהניא תשובה בהרהור בלב לבד. מ"מ משהרהר תשובה בלבו אפשר לומר דמיחשב צדיק מכאן ואילך. וכבר ראיתי לקצת אחרונים ז"ל שהעלו כסברא זו בדעת הרמב"ם ז"ל. ובלא"ה דעת קצת פוסקים דאפילו בגנב וגזלן שעדיין הגנבה והגזלה בידיהם. אע"ג דודאי אין להם כפרה עד דמהדרי הגנבה והגזלה לידי בעלים. מ"מ מקודשת משום הך טעמא דשמא הרהר תשובה בלבו ודעתו להשיב. דמאז כבר חשוב צדיק. כמש"כ רבינו ירוחם ז"ל (נתיב. כ"ב ח"ד). והובא באחרונים (אה"ע סי' ל"ח סעי' ל"ב) עיי"ש. וא"כ כ"ש הכא. ואמנם לדעת הסוברין בההיא דהתם שאם עדיין. לא החזירו הגנבה והגזלה לבעלים אינה מקודשת. נראה דגם הכא לדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו אית לן למימר דאינה מקודשת. וא"כ ודאי קשה דהרי התם נמי משהרהר תשובה בדעתו וקבל על עצמו להשיב הגנבה או הגזלה לבעליה. ושלא יחטא עוד מכאן והלאה. ראוי לומר דחשוב כצדיק. אע"פ שכפרתו תלויה עדיין עד שישיב. ועכצ"ל דהיינו טעמא דאינה מקודשת משום דמסתמא האשה שאינה רוצה להתקדש אלא ע"פ תנאי זה. היינו משום שהיא יראה שלא תענש היא או בניה משום עונותיו. או שיענש הוא ותתאלמן היא. ובניה יהיו יתומים וכיו"ב. דאל"כ מאי איכפת לה בחטאיו ופשעיו שבינו למקום ב"ה.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח אך עדיין לא מבואר בדבריהם את גדר הדין.

 

[מחכה]

גדר הדין.

לחץ כדי לכווץ...

לפי מה שהבנתי מדבריהם (ויתכן וטעיתי דבריהם, וגם יתכן שבגלל שקיצרתי מה שאפשר כדי שלא יהיה ארוך, נעשה לא ברור מה שכתבו)

לרא''ש - הרהור פועל שאליבא דאמת יהיה שינוי ביהודי, יעשה להצדיק או רשע
והר''י פערלא הביא דעה לפיה - העיקר הוא דעתה של האישה המתקדשת וע''י ההרהור נפעל שתנוח דעתה שהוא צדיק

 

[צריך ביאור]

לפי מה שהבנתי מדבריהם (ויתכן וטעיתי דבריהם, וגם יתכן שבגלל שקיצרתי מה שאפשר כדי שלא יהיה ארוך, נעשה לא ברור מה שכתבו)

לרא''ש - הרהור פועל שאליבא דאמת יהיה שינוי ביהודי, יעשה להצדיק או רשע
והר''י פערלא הביא דעה לפיה - העיקר הוא דעתה של האישה המתקדשת וע''י ההרהור נפעל שתנוח דעתה שהוא צדיק

לחץ כדי לכווץ...

אני שאלתי מה הביאור בהרהור של מחשבת ע"ז שחשיב כמעשה וכמו ושהבאתי מהרש"ש שהביא את דברי הגמ' בקידושין דף מ.

 

[מחכה]

שחשיב כמעשה

לחץ כדי לכווץ...

ולזה הבאתי שניתן לומר בב' אופנים
א. עניינו של הרהור רק להשביע דעת האישה (כיון שאם הרהר ע''ז, זה יגרום אולי שלאחמ''כ יעשה זאת) ולכן האישה לא מתרצה מעכשיו להתקדש לו. (שזה א' הביאורים בר''י פערלא גבי הרהור תשובה, רק לכיוון ההפוך). - ולא חשיב מעשה.

ב. הרהור פועל שיעשה רשע, כיון שבהחלטה וברגע ההחלטה, טמון כל משך הזמן והפעולות שבאו בעקבות ההחלטה הזו (ע''ד הסברא ד'אישו משום חיציו לכו''כ) וכמו''ש הרא''ש. וחשיב תחילת מעשה שאינו מועיל בעניינים אחרים ובזה מועיל.

וכמובן כהנ''ל מלבד דעת הרש''ש.