כלל ישראל בחובת תלמוד תורה בעיון (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב ברמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק א הלכה ח) וזה לשונו:
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ע"כ.
וכן נפסק בשו"ע יו"ד סימן רמ"ו סעיף א' עיין שם.

והנה במה שכתב "ואפילו בעל יסורין וכו' או זקן גדול שתשש כוחו", מבואר שאין פטור אונס בת"ת, והוא לכאו' חידוש גדול. וראה בלחם משנה ובמגדל עוז שציינו מקור לשיטת הרמב"ם מהגמ' יומא לה: עיין שם. אמנם עדיין דרוש הסבר, כי בגמ' שם מיירי בעני ועשיר, ולא בבעל יסורין או זקן שתשש כוחו שאונסם גדול, ואם כן מנא ליה לרמב"ם ללמוד משם דליתא פטור אונס בת"ת אף במקרים הנזכרים, וכמו בכל אונס דקיי"ל רחמנא פטריה[1].

הערה נוספת שיש להעיר, מדוע הר"מ נזקק לכתוב הלכה זו שכל ישראל חייב וכו', והרי דבר ברור שעל כל איש מישראל מוטל חובת לימוד תורה וכמו בשאר המצוות שכולם חייבים, ולמה פירט כאן מה שלא נמצא במצוות אחרות.

אמנם לאור מה שהרחבנו לבאר במאמר "ערך לימוד התורה בעמל ובעיון" - הדברים יתבארו כמין חומר ובהקדם הגמ' בתענית ז. "אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא ליתי מר ליתני אמר ליה חלש לבאי ולא יכילנא, לימא מר מילתא דאגדתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן וכו".
ולכאורה תמוה מה שביקש ממנו לומר מילתא דאגדתא לאחר שסירב מפני חולשתו לשנות ולמיגמר הלכה.

ובהכרח, לימוד בלא עמל ויגיעה - להבין את הדברים לעומקן, ה"ה נמצא חסר בחקר ובירור האמת, ועל אחת כמה בנוגע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שזהו תכלית וצורת הלימוד המתוקן, ולכך כשאמר לו חלש לבי כדי לשנות הלכה, שדורשת עיון רב ואין זה בכוחי, ביקש ממנו 'לימא מר מילתא דאגדתא', שדורשת פחות עמל ויגיעה מאשר לימוד התלמוד וההלכה.

ולאור הדברים נבין מדוע הוצרך הרמב"ם לכתוב הלכה זו שכל ישראל חייבים בת"ת. כי כמו שנתבאר שתכלית וצורת הלימוד הוא בעמל והיגיעה לרדת לשרשי הדברים בעומק העיון, ממילא אדם שנמצא במצב שמונע ממנו לרדת לעומקה של סוגיא - יהיה פטור מת"ת, ולכן הרמב"ם כותב בהל' ת"ת שבכל מצב האדם מחוייב לעסוק בתורה גם אם אנוס ואין בכוחו ללמוד בעומק העיון.
וב"ה במאמר חלק ב', ארחיב עוד.
​

---

[1] ובכסף משנה שם כתב: מצינו בגמרא כמה חכמים שהיו חולים ועניים כמו ר' אלעזר בר"ש בהפועלים פ"ד.שהיה חולה ור' חנינא בן דוסא בתעניות כ"ז: והלל בפרק אמר להם הממונה יומא ל"ה: שהיו עניים וכולם עוסקים בתורה ע"כ. הרי שהביא מקור מיוחד לכל דבר בפ"ע. אך קצת תימה מדוע לא ציינו לגמ' בעירובין נ"ד. חש בראשו וכו' חש בכל גופו יעסוק בתורה. ושמא פירשו כמו שכתב המהרש"א דמיירי שכואב ראשו מעט. ואמנם עיין בגמ' שבת פג: איתא לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה ויל"ד.​