פנחס תדיר ומקודש בציצית ותפילין (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתב הבית יוסף (או"ח סי' כ"ה) בשם הנמוקי יוסף (הלכות ציצית) "וכבר נשאלתי על המניח תפילין והמתעטף בשחרית איזה מקדים, ונראה שראוי להקדים מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצוות, ועוד שהיא תדירה יותר שנוהגת בין בחול בין בשבת בין ביום טוב, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם".

ובשאגת אריה (סי' כ"ח) הקשה, הרי במשנה זבחים פט. תנן, כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו, והנה אמנם מצד "תדיר" ציצית תדירה יותר, אבל מצד "מקודש" תפילין מקודשות יותר מציצית, כמבואר במגילה כו: דציצית היא מתשמישי מצוה שהם נזרקין ואינם טעונים גניזה, ואילו תפילין ורצועותיהן נחשבות תשמישי קדושה שהן טעונים גניזה.

ובגמ' זבחים צ. מספקא לן תדיר ומקודש (דהיינו שתי מצוות שאחת מהן תדירה והשניה מקודש) איזה מהן קודם, ולא נפשט, ופסק הרמב"ם (פ"ט מהלכות תמידין ומוספין) שאיזה מהם שירצה יעשה. וא"כ גם בתפילין צריך להיות הדין שאיזה מהן שירצה יעשה.

ובארצות החיים כתב ליישב, דאמנם מצד החפץ של התפילין הוא קדוש יותר מאשר ציצית, שהוא תשמישי קדושה משום שכתובים בו הפרשיות של התורה, וכן משום שברצועות ישנו שם ה', אבל המצוה עצמה של הנחת תפילין אינה מקודשת יותר, והרי היא כשאר המצוות כמו נטילת לולב וכדומה, ואינה נחשבת מקודש יותר מעטיפת ציצית. ורק בקרבנות אמרינן שקרבן שהוא קדשי קדשים קודם מצד "מקודש", כיון שההקרבה של קדשי קדשים היא מקודשת יותר, משא"כ בתפילין שהתפילין יותר מקודשות אבל מצות הנחתן אינה מקודשת יותר משאר המצוות.

ובספר לבושי מרדכי (חידושי סוגיות, בענין תדיר) הקשה על סברא זו, דהנה בהוריות יב: תנן ג"כ כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, ואמרינן שם "מנלן, דתנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון". מבואר שכל המקור לדין "מקודש" הוא ממה שמקדימים את הכהן לכל דבר, אף ליטול מנה יפה ראשון. א"כ חזינן שההקדמה היא לא רק כשהדבר שהוא מקדים הוא עצמו מקודש (שהרי ליטול מנה יפה הוא חולין לגמרי), אלא שדבר של מקודש קודם, א"כ גם כאן אפילו אם רק החפצא מקודש יותר ולא המצוה, מ"מ צריך להקדים את המצוה של הדבר המקודש למצוה אחרת.

ונראה לתרץ, דהנה יש לתמוה דבגמ' זבחים על הא דתנן כל המקודש קודם את חבירו, אמרינן שם דחטאת קודמת לעולה מפני שהיא מרצה, וילפינן לה (שם פט:) מדכתיב "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, הא כיצד דם חטאת קודמת לדם עולה, מפני שמרצה". ומבואר בשיטמ"ק שם בשם תוס', דזהו המקור לכל דין "מקודש". וקשה דבהוריות הנ"ל מביאה הגמ' ילפותא אחרת לזה.

וביאר בקרן אורה, דבזבחים מדובר שהקרבן עצמו מקודש יותר, כגון חטאת שקודמת לעולה מפני שהיא מרצה, וקדשי קדשים קודמים לקדשים קלים, וכדומה, וכמו שמפורש במשנה שם, וזה ילפינן מ"ועשה את האחד חטאת". ובהוריות מדובר על פר כהן משיח שקודם לפר העדה, דהיינו שהבעלים של הקרבן הוא מקודש יותר, וזה ילפינן מ"וקדשתו".

מבואר דב' דיני מקודש יש, ומשני ילפותות, חדא דין מקודש בעצם הדבר, וחדא להקדים דבר של מקודש. ומעתה י"ל, דאמנם הגמ' מסתפקת האם תדיר ומקודש איזה מהם קודם, אמנם זה רק בהדין מקודש בעצם המצוה, דזה ודאי דקודם דנין על המצוה עצמה, ואח"כ דנין על קדימות אחרות, ולכן היכא דהמצוה עצמה תדיר ויש מקודש בבעלים, ודאי התדיר קודם.

ולפי"ז ניחא היטב, דאמנם גם מה שהחפצא של התפילין מקודשות הוי מעלה של מקודש, דלא גרע ממקודש בבעלים וכדברי הלבושי מרדכי הנ"ל, אבל מ"מ כיון דאי"ז קדימה בעצם המצוה, פשוט שתדיר במצוה עצמה קודם, ולכן ציצית שהיא תדירה קודמת.

ונפק"מ לדינא בכל זה, שאם יש לפניו קרבן של כהן וקרבן של ישראל, והקרבן של הישראל תדיר יותר, מקדימים את התדיר, דתדיר קודם למקודש בבעלים, וכנ"ל.​

ובארצות החיים כתב ליישב, דאמנם מצד החפץ של התפילין הוא קדוש יותר מאשר ציצית, שהוא תשמישי קדושה משום שכתובים בו הפרשיות של התורה, וכן משום שברצועות ישנו שם ה', אבל המצוה עצמה של הנחת תפילין אינה מקודשת יותר, והרי היא כשאר המצוות כמו נטילת לולב וכדומה, ואינה נחשבת מקודש יותר מעטיפת ציצית. ורק בקרבנות אמרינן שקרבן שהוא קדשי קדשים קודם מצד "מקודש", כיון שההקרבה של קדשי קדשים היא מקודשת יותר, משא"כ בתפילין שהתפילין יותר מקודשות אבל מצות הנחתן אינה מקודשת יותר משאר המצוות.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה בירושלמי מגילה פ"ד הי"ב ומובא בפוסקים "תפילה ומזוזה מי קודם, שמואל אמר מזוזה קודמת, רב חונה אמר תפילה קודמת, מה טעמיה דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות, מה טעמא דרב חונה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים, מתניתא מסייעה לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש ולא מורידין", מבואר דמעלה במצוה גורם תוספת קדושה בחפצא, וצ"ל דמ"מ להיפך הקדושה בחפצא אינה גורמת מעלה במצוה.​

[]ונפק"מ לדינא בכל זה, שאם יש לפניו קרבן של כהן וקרבן של ישראל, והקרבן של הישראל תדיר יותר, מקדימים את התדיר, דתדיר קודם למקודש בבעלים, וכנ"ל.[/]

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובל"ז י"ל, דדין מקודש בבעלים הוא רק באדם, דשייך בו דיני כבוד, כגון כהן דנוהג בו וקדשתו, וק"ל.