אחרי מות...

קמתי זה עתה מה'שבעה' על אמי הכ"מ.

אמי היתה 'אשה גדולה', אשה של פעם, מלבד היותה בת גדולים, את עולמה הפנימי בנתה מעצמה, היא עמלה להתקרב לרוחניות, לשאוף עוד ועוד, כל ימיה חיה בעולם רוחני נשגב.

מלפנות בוקר עד לשעות המאוחרות של הלילה היתה דבוקה בתפילותיה שבהם שפכה לב כמים, צימאון ללא גבול להשיג ולהבין, היו לה סדרים וחברותות טלפוניות בספרי הרב דסלר שפתי חיים תומר דבורה, צמאון שאיננו נגמר.

למרות שחיה בעולם רוחני נעלה הבית היה בית שמח ומאושר, זה לא פגם במאמציה לגדל ילדיה בבית שמח טיולים והנאות המתאימות לילדים. לא היתה זו צדקות 'שורפת', מעולם לא העירה, אך עצם דמותה השרתה אוירה מרוממת, ובשתיקתה אמרה יותר מכל את שבליבה היה צפון...

בבית החולים כשאחד מאנשי הצוות אמר לי' מה אתם נלחמים.... סה"כ אשה מבוגרת'... אמרתי לו אמנם בגיל הכרונולוגי היא מבוגרת אך מבחינה רוחנית היא באמצע החיים...

מאז פטירתה מציקה לי השאלה האם גם בדורנו ישנה אפשרות שתגדל אשה מעין זו? האם שייך שגם בדורנו תגדל אשה אשר חיה את החיים הרוחניים, חיה את הבורא 24 שעות ביממה? האם אפשרי לגדל ילדה שתגדל בזכות ובטהרה בה אמי הכ"מ חיה כל חייה?

האם זו גזרת גורל של 'ירידת הדורות'... שיותר לא יצמחו נשים מעין אלו? הרגשתי היא שאף אם ישנה ירידת הדורות אין זה אומר ניתוק מוחלט מהעולם של הדור שעבר 'ירידה' כן, אך ניתוק מוחלט לא!.... אך עדיין תמיהתי כיצד? כיצד נוכל להעביר ולו שמץ מהרוח הנשגבת של אותו הדור לדורות הבאים?

וצע"ג...