Featured content

המשנה אומרת שניים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע וכו' וזה ישבע וכו' ויחלוקו והיינו שהמשנה מדברת על מקרה ששנים הגיעו לבי"ד ושניהם מחזיקים בטלית וכל אחד מהם טוען בעלות מלאה על החפץ אז הדין הוא שחלוקים את הטלית ביניהם ומוטל עלינו להבין מהו הטעם לחלוקה זו. שיטת רש"י רש"י ד"ה שניים אוחזין כותב וז"ל "דוקא אוחזין דשניהם מוחזקין בה ואין לזה כח בה יותר מזה שאילו הייתה ביד אחד לבדו הוי אידך המוציא מחבירו ועליו להביא ראייה בעדים שהיא שלו...

דלת המעלית נפתחת בקומה ארבע. אבא יוצא, מזרז את בנו בן הארבע לצאת לפני שהדלתות נסגרות. הילד, שהיה עסוק בפרצופיו מול המראה, הסתובב המום לאביו. "אבא!" קרא בפליאה, "למה עצרנו בקומה הרביעית? סבתא הרי מתגוררת בקומה שש!" "ממש לא, בני", האב קצת חסר סבלנות. יום שישי היום. הוא עוצר בידו את דלת המעלית, "סבתא נמצאת כאן בקומה... נו, אתה יוצא?" "לא!" הילד מגלה עקשנות. "נו!" אין לו זמן, לאבא, "סבתא כבר מחכה לנו!" "ולכן אני רוצה לעלות אליה, בקומה שש!" הוא לא מאמין לעצמו. הוא מתווכח עם ילד בן ארבע וחצי איפה...

בס"ד הרהורים בענין הביטחון בה'. ישנה מעשיה המתארת יהודי מעמך בית ישראל שנוסע לו בעיה"ק ירושלים ביום שישי בשעות העומס, מבקש לקנות משהו לכבוד שבת, אך דא עקא שחניה אינו מוצא, 'אלוקים, אם יש לי חניה אני מקדים את קבלת השבת בחצי שעה', ויהי הוא טרם כילה לדבר ולמול עיניו יוצא רכב מהחניה הקרובה ומפנה לו מקום אחר כבוד, 'אלוקים, בסוף אנ'לא צריך הסתדרתי לבד'... מגוחך, אה? אולי גם אנחנו לפעמים קצת דומים בטעות לאותו יהודי?? --- --- --- בדורינו מוקפים אנו בתעשיה אדירה [ונפלאה], של סיפורי השגחה פרטית...

קוראים יקרים הי"ו, בס"ד מאמר זה הינו הפרק הראשון מתוך ספרי שעתיד לראות אור בע"ה, אשר על כן דעתכם והערותיכם חשובים לי מאוד, ייש"כ מראש. פרק א סיפור ההינדיק מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: בְּאַרְמוֹן מְלוּכָה מְפֹאָר חַי לוֹ בֶּן מֶלֶךְ צָעִיר. יוֹם אֶחָד, לְפֶתַע פִּתְאוֹם, הִתְהַפֵּךְ עוֹלָמוֹ: הוּא נִתְפַּס בְּדַעְתּוֹ וּבְדִמְיוֹנוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ בֶּן אָדָם כְּלָל, אֶלָּא תַּרְנְגוֹל הוֹדוּ – שֶׁנִּקְרָא "הִינְדִּיק". מִתּוֹךְ אֲחִיזַת הַדִּמְיוֹן הַזּוֹ, הוּא יָרַד אֶל מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן...

בס''ד פרשת חיי שרה: האם ניתן לומר שבע ברכות שלא בבית החתן פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה (כד, ג), על אברהם השולח את עבדו, לחפש אשה ליצחק שאינה מבנות הכנעני: ''וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי.... כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק''. מדוע השביע אברהם את אליעזר, ולא גם את יצחק עצמו? הרמב''ן (שם, ד''ה ואשביעך) העלה שתי אפשרויות; אפשרות ראשונה, לא היה...

הדלת נפתחה בתנופה. הוא עמד שם, סמוק, הפאות סתורות, התיק הקטן על הגב, ובידו דף מקומט. "אבא, תראה מה עשיתי בגן!" צעק בהתלהבות, אף שעמדתי ממש לידו. בחלק העליון של הדף, עננים מצמר גפן. מתחתיהם טיפות כחולות בגווני פסטל. ולמטה, דשא ירוק שמגיע עד חצי הדף. "איזה יופי, חמוד", ניסיתי באמת להתלהב. "עשית את זה לבד?" שאלתי, וידעתי את התשובה. העיניים שלו נצצו. "כן! וביום שישי אני אביא מהגן עוד הרבה דברים שעשיתי רק אני, בלי שהגננת עזרה לי". אחר כך עמד ליד הכיור, לנטילת ידים לסעודה. אחז כוס נטילה בשתי...

יצאתי למרפסת, התיישבתי על כיסא הנדנדה. הערב ירד לאט, מולי נפרש נוף הבריאה, שקט ורגוע. השמים כבר החליפו צבעים והאוויר נעשה נעים יותר. באתי לכאן כדי לנוח מעט. המחשבות שלי היו מעט נוגות, חיפשתי עבורן מרגוע. מקום שבו אוכל להניח את הראש, להפסיק לחשוב לכמה דקות ולתת ללב לנשום. אבל דווקא כשהכול סביבי נעשה שקט, המחשבות שבתוכי התחילו לדבר בקול רם יותר. חשבתי על חברי הטוב מוישי. מוישי כל כך מצליח בחברה. נדמה שכולם רוצים בקרבתו. כמעט אף פעם הוא אינו נמצא לבדו. תמיד יש מי שמחפש לדבר איתו, להתייעץ...

לנוחיות לקריאת ההערות ההערות שולבו בתוך הפרק. קטע שמסומן במספר = הערה. עוד זאת ישים אל לבו, לקיים מאמר רבותינו־זכרונם־לברכה: ״והוי שפל רוח מול כל האדם״. והוי – באמת לאמיתו, "בפני כל האדם" – ממש, אפילו מול קל שבקלים. והיינו, על פי מאמר רבותינו־זכרונם־לברכה: ״אל תדין את חבירך – עד שתגיע למקומו״. 1. כתב אדה"ז בריש הפרק - .."ישים אל לבו" ולא כתב - "אל מוחו". ולכאו' צע"ק שהרי המוח אמור לשים לב לקיים מחז"ל ולא הלב? ואוי"ל בדא"פ - ש- בלשון התניא "והוי באמת לאמיתו בפני כל האדם ממש" יש הדגשה...

האגו לא אוהב חברים. חברים זה משהו יקר מידי, טרחני. כשיש לך חבר אתה צריך להקשיב לו, לשתוק ולתת לו לסיים משפט, אתה צריך לפרגן לו, להחמיא לו על הצלחות או על נקודות טובות שיש בו. והאגו לא מוכן לזה. מבחינתו - רק הוא נמצא כאן בעולם. רק לו צריך להחמיא, רק לו צריך להקשיב, רק אליו צריך לחייך. כל השאר? מי הם בכלל?! לכולנו יש אגו. ולכולנו יש גם חברים. איך זה מסתדר? איך יכול להיות שהאגו מוותר כל כך מהר? אל דאגה, הוא לא וויתר על שום דבר. אם הוא בחר לך חבר - זה רק כי הוא זיהה שהאדם הזה יכול להגדיל ולהשביח...

הנה בכל שבוע בעת כניסת השבת אנו מקדימים ואומרים כמה פרקי תהילים, אשר הסדר שבו הוסדרו הוא קבלת שבת, מנהג זה של אמירת הפרקים צ"ה-צ"ט הוא ע"פ הידוע נוסד ע"י הרמ"ק, ובערוך השולחן כתב דטעם אמירתם בקבלת שבת הוא לפי שמזמורים אלו נאמרו על ימות המשיח ולעתיד לבא, ושבת היא אחד מששים בעולם הבא, על כן אומרים זה בהכנסתה, ועד יש לומר בזה דהנה ידוע מהמקובלים דבשבת יש עליית העולמות והכל חוזר לשורשו, והוא בבחי' תיקון כמו שיהיה לעתיד לבא, וז"ל בעל ערוך השולחן בסי' רס"ז סעי' ב' ואחר מנחה אומרים חמישה מזמורים...

ישמעאל הצדיק סוף סיפור של אבינו אברהם הוא במעשה קבורתו. בשלב זה נתקיימה הבטחה נוספת שקיבל. "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תקבר בשיבה טובה" (בראשית טו טו)- דהיינו שיזכה אברהם לראות את בנו הגדול ישמעאל חוזר בתשובה[1]. ואכן, בשעת הלוייה ישמעאל מניח ליצחק להקדים אותו. הוא כבר איננו אותו נער "מצחק". הוא לא הילד "היורה זיקים". לא ניכרים בו אותות "פרא-אדם". ישמעאל חזר בתשובה! וכך עד מיתתו עבד ישמעאל את הקב"ה ורק אותו! ובפטירתו בזקנה מופלגת נאמרה בו לשון "גויעה". לשון ייחודית שמיועדת לפטירת צדיקים.[2]...

יש לעיין האם ניתן להתפלל מנחה לאחר השקיעה. הנה נחלקו ר"י ורבנן בזמן תפי' המנחה אי עד פלה"מ אי עד הלילה, והנה לר"י לאחר הפלג כבר א"א להתפלל מנחה, אך לדעת רבנן אפשר עד השקיעה ומשם מתחיל זמן תפי' ערבית. ויל"ע בזמן ביה"ש האם אפשר להתפלל אז אי לא. ובמ"ב סקי"ז הביא שמלשון השו"ע והרמ"א משמע שאפשר להתפלל עד צה"כ, אך יש פוסקים החולקים בזה, ולבאר קצת דין זה מה הפלוג' פה. ובגמ' בברכות כו במשנה אי תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. ובדברי רבנן שאמרו תפילת המנחה עד הערב פרש"י "עד חשכה"...

פרשת וירא: שער ראשון: מידת החסד והליכה בדרכי השם א. התגלות השכינה ומצוות ביקור חולים "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א). רש"י, בעקבות דברי חז"ל במדרש, מבאר כי יום זה היה היום השלישי למילתו של אברהם אבינו, היום שבו הכאב הגופני מגיע לשיאו, והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בא לשאול בשלומו ולבקר את החולה. לעומת זאת, הרשב"ם מפרש על פי פשוטו של מקרא כי הפסוק הראשון מהווה כותרת כללית, והפסוק הבא אחריו מפרש ומבאר כיצד נעשתה התגלות זו...

בגדר איסור אכילה בלא ברכה א. בריש פרק כיצד מברכין דברכות שקלו וטרו מהו המקור לחיוב ברכה קודם האכילה, ומסקנא דמלתא היא: "אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה"[1]. ובפשטות נראה דהברכה באה להתיר את האכילה, דאכילה בלא ברכה הויא כמעילה ואסורה, ועל ידי הברכה ניתר האיסור [וכדוגמת השחיטה שבאה להתיר את איסור אכילת הזבח]. אמנם רבותינו האחרונים הוכיחו דאין הדבר כן, אלא אדרבא, איסור האכילה הוא תולדה מחובת הברכה, ועיקר הסברא היא שיש לברך ולהודות על האכילה (וכמ"ש רש"י שם ד"ה אלא – "אלא...

בגדרי תקנת אושא והמסתעף בביאור הסוגיות ביאור עיקר גדר תקנת אושא א] יל''ע בגדר התקנה דאושא, ודיני התקנה הוא שאחרי שהאשה מתה הוא יורשה אם מכרה, אמנם אם מת הבעל או גירשה המכירה חלה וכדפסק הטור ושו''ע בסי' צ''ט ס''ט. ונחלקו רבותינו האחרונים בביאור גדרה של תקנת אושא, ובהקדם הנה מצינו ב' סוגיות שמבואר בהם השפעת תקנת אושא מלבד עיקר הדין שהבעל יורשה ומכירתה אינה חלה. חדא, מבואר בסוגיא ב''מ צ''ו ב' דמחמת תקנת אושא חשיב הבעל כלוקח בשכירות אשתו, ואינו כשואל כיון דדין לוקח יש בו, וחזינן מדברי...

יום שישי בצהריים, ערב שבת קודש. האוטובוס מהדרום למרכז היה עמוס עד אפס מקום. המזגן כבר ויתר על המאבק בשמש, ובאוויר עמד ריח סולר מעורב בריח זיעה ובריח חלות חמות משקית ניילון איפשהו מאחור. המעברים התמלאו בסלי קניות ובשקיות פרחים, וכולם מיהרו הביתה לפני שהשבת תיכנס. ואני יושב באמצע, קרוב לחלון. באחת התחנות עלה חייל. גבוה, כך שנאלץ להרכין את הראש בפתח הדלת. מדים בצבע זית שהספיקו להישחק, אבק לבנבן על הנעליים, כיפה קטנה שנתפסה בסיכה. נשק ארוך על הכתף, ותיק ענק שמכסה לו את כל הגב. מתחת לעיניו היו...

בעל החסד מול בעל הרחמנות מעשה נפלא מהגר"ד (בהגר"מ) פיינשטיין זצ"ל [ראיתיו בגליון 'מים זכים' מס' 267 וירא תשפ"ה]. באחד הימים נפוצה שאלת בוחן בזה הלשון: אם היתה לך אפשרות להזמין לשולחן השבת שלך שלשה אנשים מכל ימות העולם, את מי היית מזמין? יש שענו את אברהם יצחק ויעקב. יש שרצו אל מרע"ה אליהו הנביא ורשב"י. יש שדווקא רצו לפגוש את סבא וסבתא שלהם וכו' וכו'. כשנשאל רבי דוד שאלה זו, ענה תיכף: הייתי מזמין את שלשת האנשים הרעבים ביותר!... במכתב מאליהו ח"ב מעורר שאלה מעניינת. אנו רגילים להציב את אברהם...

כמעט ששת אלפים שנה שבכל לילה, כשהשמש שוקעת, מפציע אור הירח. לפעמים הוא דק, לפעמים הוא מלא, אבל הוא תמיד נמצא שם, מפיץ סביבו אור בהיר. האם העובדה הזו סותרת את המציאות הידועה לכל מי שיש לו טיפת אינטלגנציה - שהירח הוא בעצם כוכב חשוך ונטול אור עצמי? ברור שלא. אבל למה? אתה הרי רואה כמה הוא מאיר, לילה אחרי לילה! האם זה לא מעיד שיש בו אור משל עצמו? לא. זה רק אומר שהוא מקבל את האור שלו מהשמש בכל ערב מחדש. הוא - בסך הכול השתקפות. לא התכנסנו לכאן כדי לדבר על אסטרונומיה, אבל העובדה הזו מוכיחה דבר אחד...

"החברה של אבא שלי" – סוד השייכות והעוצמה המוחלטת של בן עלייה כאשר נשק המבקרים החיצוניים הולך ונחלש מול התמדתנו השקטה, הגיע הזמן לעלות קומה נוספת בעבודת השם. עלינו להפוך את חוסן המגננה החברתי לתודעת קיום תמידית ויוקדת, המבינה לעומק את המהות האמיתית של הנמשל הטמון בכבישי החיים. האם העזת אי פעם לחוש שהתורה הקדושה, בית המדרש והעולם כולו נבראו במיוחד עבורך? מה קורה כאשר מבקר הכרטיסים הקשוח של החיים דורש ממך דין וחשבון, ולך יש את הביטחון המוחלט להשיב לו: "החברה הזו שייכת לאבא שלי"? במאמר חותם...

פרק יא: הכנסייה הגדולה בתרצ"ז - הצעה, דיון והחלטה שאלה חדשה על שולחן המועצה באלול תרצ"ז התכנסה הכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל במרינבד. ברקע עמד הדיון בחלוקת הארץ ובהקמת מדינה יהודית בחלק ממנה. השאלה קיבלה עתה צורה מעשית שונה מן הדיונים בראשית הציונות: מה ראוי לעשות לנוכח אפשרות מדינית מסוימת, ומה צריך להיות צביונה של המדינה המוצעת? מקור מרכזי הוא הדיווח שנדפס בירחון "הפרדס", שנה יא, חוברת ו, אלול תרצ"ז. הרב שמואל אהרן הלוי פרדס מתאר את הדיונים, ומביא בנפרד הצעה של רבי יהודה ליב...