מאי בעית טפי ?

אחרי מות...

מה קורה אחרי מות?, כבר שנינו "על כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון",

שאל הגאון על המש' הנ"ל, מדוע צריך לתת דין וחשבון,
הרי אם יחייב בעל עסק את חברו להיות לו למנהל חשבונות, והלא טוען כנגדו שאין על מה לדבר, הוא בקושי יודע כמה זה אחד ועוד אחד, חשבון זה לא הצד החזק שלו,
ובכל זאת ארע שנפלו טענותיו על אוזניים אטומות, והוא כפה אותו לעמוד כאחראי על חשבונותיו,
והנה, לא פלא, התוצאה לא אחרה לבוא, ובאמת אותו בעל עסק נפל מנכסיו מטעויות שעשה אותו מנהל חסר ניסיון והשכלה,
האם כעת יכול לבוא המעסיק לתבוע דין וחשבון ממנהל חשבונותיו ולצאת כנגדו בשקף קצף, הרי ודאי שהעובד יאמר, הוא אשר דברתי שכלל לא ניחא לי בזאת המלאכה !

וא"כ שאל הגאון, כיון שבע"כ אתה נוצר נולד וחי, מדוע גם תתחייב לתת על כך דו"ח ?,
יש לו לבעל הדין לומר, הרי כלל לא רציתי לבוא לעולם ואני לא אמור לשאת באחריות על מעשי !

אלא תי' הגאון, כי כמו שיש דין שאם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל,
כמו כן בכאן, כיון שאדם דורש ברופאים ועושה הכל כדי להאריך ימיו ושנותיו, א"כ ניחא ליה בחייו, לכן לא משנה זה שהם הגיעו בע"כ כיון שגילה דעתו דניחא ליה בהם.

המגיד מדובנא נכח שם ושמע זאת, ובה בעת, נשא משלו ויאמר:
היו היה אבא ולו שתי בנות, האחת מכוערת והשניה כעסנית, ויאמר לו השדכן, עצה לי אליך טרם ילבינו שערם, למכוערת אתן סומא ולכעסנית אתן חרש, וייטב הדבר בעיניו, וכך שברו שתי צלחות לשמחת כל הצדדים,
אמנם לימים הזדמן לעיירה רופא מומחה אשר ריפא את החירש והסומא,
ויהי כאשר שמע החרש את צעקות אשתו, וראה הסומא את מראה אשתו, הם באו ואמרו לרופא שאינם צריכים לשלם לו, הרי עתה ראו כי רעה נגד פניהם,
והרופא כמובן בשלו, הרי אין זה תחת אחריותו ואם כבר שיפנו לשדכן,

לאחר דיון קצר הגיעו לבית הרב כדת מה לעשות, ויאמר הרב לרופא, התוכל להחזירם למומם?, ויאמר יותר נקל להחזירם לכתחילה מאשר לרפואתם.
א"כ פסק הרב, השיבם למומם כבראשונה !
כששמעו זאת החרש והסומא זעקו – חלילה !!, רק זה לא, עד שחזר מאור עינינו ושמיעת אוזנינו לזאת ודאי לא נסכים, אם כן פסק הרב חייבים אתם לשלם לו שכר משלם.

גם במש' שם ביאר המגיד, אם אדם לא רוצה למות סימן שהוא באמת רוצה את החיים כמו שהם, וא"א לבוא בטענות על החסרונות שבהם, אלא רק לשלם על מה שכן קבלנו.

בנוהג שבעולם, אם אדם קובל על שאשתו כעסנית שוכח הוא להודות על עצם זה שיכול לשמוע, אבל באמת כל דבר הכי קטן בחיים מגיע במתנה מאת ה', ותמיד יהיה מקום רק לשמחה, לו נראה את כל הטוב ולא רק את מה שאין.

נראה לבאר עד"ז, לפני כל פדיון הבן, מגיע הכהן ושואל את התינוק, מאי בעית טפי?, ברך בוכרך דין או חמש סלעין דמחייבת למפרקיה בהו ?, האם אתה רוצה את התינוק או את החמשה סלעים? תחליט !
טוב, ידוע שהאבא לא באמת יכול להחליט להשאיר את התינוק אצל הכהן, א"כ מה כל המשחק הזה ?

נראה לומר שהמהלך הוא כזה, אדם עומד לתת חמשה סלעים, אולי קצת מדגדג לו, נכון שנולד לי בן ואני שמח מאוד, אבל תראה יש הוצאות לא קטנות, עכשיו כל החיים הוא גם יעלה לי הון וזה חוץ מהלילות הלבנים שמחכים לי, ועכשיו עוד רוצים ממני חמשה סלעים,
וכאן אומר לו הכהן מסר שיחזיק אותו כל החיים עם כל ילדיו שיבואו בעז"ה:

מאי בעית טפי ?

אתה רוצה את הילד עם הבעיות, או שאתה לא רוצה את הילד, כמובן שכל אבא שפוי ענה את אותו תשובה - את בני האהוב אני רוצה עם כל החיוביים והקשיים.

כי אם אדם קובל על שהילדים מערימים על נפשו קשיים, שוכח הוא שמאוד היה רוצה בהם גם כשהם כפי שהם, איש אחר שממתין לילדים היה חפץ להחליף איתו בכל הון שבעולם,
וכמו שאמרו "מה יתאונן אדם חי - די לו שהוא חי", אם תמיד יודעים שגם לקום בבוקר זה לא מובן מאליו, מעתה יש לשמוח לבלי שיעור.
וכן עזה"ד בכל קושי בחיים במחשבה זו אין מקום לעצב כלל.

ישמע חכם ויוסף לקח.