תזריע -מצורע / אחרי מות - קדושים אמור

ידוע הפתגם: אחרי מות - קדושים - אמור,

אחרי מותו של האדם חלילה מלדבר בגנותו, אלא רק קדוש ייאמר לו,
ונראה להסמיך גם את פרשות 'תזריע - מצורע' לסדרה זו,
תזריע מדבר על לידת זכר ונקבה, ואילו מצורע הוא נוטריקון של מוציא שם רע,
כי כן הדרך לראות באדם את הרע ולדבר בו סרה מעת שנולד, כשרק לאחר מותו רואים לפתע את החיסרון הנמצא בהעדרו,
ההבדל הוא שהלשון הרע בהחלט פוגע באדם ומשאיר בו חותם שלילי, בעוד את ההספדים והמחמאות הוא שומע בזמן שכבר לא יוכל להיטיב דרכו,
לכן יפה שעה אחת קודם, אולי מילה טובה תעשה לחברך את היום, כדי לומר לו את הצד הטוב שבו לא צריך לחכות שימות בשביל זה, אז כבר מאוחר...

נחדיר זאת במשל:

"היו היה בעל עגולה ושמו חיימל, הוא שירת בנאמנה שנים רבות את יושבי עיירת קייטינג השוכנת על שפת נהר הגינמיה שברומניה,
יום אחד הוא יצא כהרגלו עם הסוס לעבר העיר הגדולה, השמש כבר שקעה אבל חיימל עדיין לא נראה באופק, נוהג היה חיימל לא לדייק בשל תנאי הדרך ואיחורו לא הכה גלים,
אך כשחלף שבוע נוסף החלו לדאוג לשלומו, ולאחר דיון בבית הרב התקבלה ההשערה כי חיה רעה רעה אכלתהו, ואשר ע"כ הוחלט כי יש לארגן לוויה להספידו ולהתחזק גם בלי הנפטר,
המודעות כיסו את העיירה וכבר באותו היום החלו להתאסף בכיכר העיירה לשמוע את ההספדים, וכך נעמד הרב, קרוביו וחבריו של חיימל, כולם סיפרו בשבחיו על ישרותו וטוב ליבו על שנהנה מיגיע כפיו על תפילותיו הנרגשות ועוד, ואיך זה שלא שמנו על ליבנו שצדיק נסתר הולך ביננו סיים הדרשן האחרון עד שעין לא נותרה יבשה,

אבל, לא להאמין, היה שם יהודי אחד שהשתדל כל העת להכניס הדברים עמוק בלבל,
הלא הוא חיימל מיודעינו,
כן כן, הוא נכנס בין הקהל עם בגדי סחבות לאחר ששודדים שדדו אותו, כך שאיש לא זיהה אותו,
ומיד בסיום ההספד, הוא מפציע מתוך הקהל נעמד על יד הסטנדר ובעודו גומע בבכי זועק הוא בקול מר ונמהר,

למה?, אבל למה אני צריך למות כדי לדעת שאני כל כך שווה??????

עוד מעשה שהיה:

סיפור שסיפר שוטר במשטרת סאן פרנסיסקו:
אני במקצועי אחראי ביחידת מחקר העוסקת במקרי מוות ומבררת את סיבתם, בין השאר עלי לבדוק מקרי התאבדויות מה היה המניע שלהם ולאסוף ראיות המצביעות על כך שהאדם מת בבחירתו,
ברוב מכתבי ההתאבדויות שנחשפתי אליהם היה כתוב בדם ובדמעות,
"אני חושב שכבר איני מועיל לאיש, אף אחד לא מעונין בי"...

אבל היה מכתב מיוחד שהשאיר בי רושם רב, יש שם גשר שנקרא גשר הזהב, רבים בוחרים לשים שם קץ לחייהם, ובאחד המקרים שבאתי לראות לביתו של הנפטר לבחון את הרקע לאירוע יצאתי מזועזע, במכתב היה כתוב,
"אני כעת עושה את דרכי האחרונה בחיים לעבר הגשר מהלך עשרים וארבעה קילומטר, אם אחד, אפילו אחד יגיד לי שלום, אני עושה חזור, אבל אם לא, זה הולך להיות דרכי האחרונה". חתם בדמע.