מאמר תורני בגדר גיטו וידו באין כאחד (גיטין עז:)

בגדר גיטו וידו באין כאחד (גיטין עז:)​

​

א.
איתא בגיטין (עז:) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו וכו' א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, הנה בעיקר מה שמבואר בכל סוגיין דא"א לתת גט בחצר של נכסי מילוג לולא הא דגיטה וחצרה באין כאחת נח' האחרונים בטעם הדבר, דהקצוה"ח (סי' שי"ג סק"א) האריך לבאר בדברי רש"י (עז. ד"ה קנה בעלה) דהוא משום דבחצר כזו אין האשה קונה בקנין חצר כלל עיי"ש וכ"ד הגרע"א ועוד אחרונים, והמגיה על האבנ"מ (סי' קל"ח סק"א) כתב דהטעם הוא משום דהגט אגיד גביה דבעל כיון דמונח במקום שיש לו בו פירות ואי"ז כריתות עיי"ש. וילה"ק ע"ד הקצוה"ח דהלא דעת רש"י הכא (ד"ה הרי זו חזקה) דהשכיב מרע הקנה הגט לאשתו אגב קרקע וע"ז מקשי' בגמ' מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכאו' כלפי קנין אגב מאי אכפת לן בהא דהבעל אוכל פירות [או לר"ת בהא דאינה יכולה למכור] והלא גוף הקרקע מקנה לה ואגב זה תקנה הגט ולכאו' מוכח דהוא משום דהגט אגיד גביה כיון דמונח בחצר שהבעל אוכל פירות וא"כ זהו הנידון בסוגיין וכהמגיה על האבנ"מ ולא משום קנין חצר.

[ובאמת דהקצוה"ח עצמו (בסי' ר"ב סק"ד) ס"ל דאם מונח הגט ברשותו חשיב אגיד גביה ואי"ז כריתות דבזה יישב את קושיית הראשונים על רש"י דאם הקנה באגב אמאי בעי' אותו קרקע שהגט מונח עליו והא קיי"ל דל"ב צבורין, אלא דמהא לא קשה מ"ט הכא לא פירש דזהו החיסרון, דשם איירי דהקרקע של הבעל לגמרי ומש"ה שייך בזה אגיד גביה דבעל, אמנם בהא דמה שקנתה אשה קנה בעלה דהוא רק שלו לפירות בזה אפשר דס"ל להקצוה"ח דל"ח אגיד גביה, אמנם מעיקר שיטת רש"י קשה כנ"ל].

ב.
ושמא י"ל בזה דאיה"נ גם להקצוה"ח איכא טעמא דאגיד גביה, אלא דבתחילה פירש"י טעם יותר טוב וכאן שא"א לומר טעם זה צ"ל הטעם דאגיד גביה, אלא דלפ"ז צע"ט דברי הקצוה"ח שם שהוכיח מסוגיין דבעל קנין הפירות קונה בחצר ולא בעל קנין הגוף עד שהקשה על הרמב"ם דס"ל דבחצר שכורה קונה המשכיר, ומנ"ל הא דילמא גם בריש סוגיין כוונת הגמ' משום אגיד גביה ולא משום דאין האשה קונה בחצר, ובשלמא בדעת רש"י עצמו י"ל דכן ס"ל וע"כ פירש האמת אבל איך הקשה הקצוה"ח שם על הרמב"ם אם מגוף סוגיין מוכח דחשיב אגיד גביה [ועכ"פ מוכרח כן בד' רש"י וה"ה דאפש"ל כן אליבא דהרמב"ם] וממילא שמא כן פי' הרמב"ם גם בריש סוגיין.

אמנם אפש"ל בזה דס"ל להקצוה"ח דב' נידונים אלו תלויים הא בהא והיינו דגם דינא דאגיד גביה אינו תלוי אם יש לבעל תפיסת יד בפירות הקרקע וכל כיו"ב אלא רק תלוי למי מחזקת החצר ולמי חשיבא הגט כמונח ברשותו, והוא הוא הנידון בקנין חצר מי חשיב כמחזיק במה שנמצא בחצר, וא"כ אי נימא דקנין חצר הוי לאשה ממילא לא חשיב אגיד גביה דבעל ורק אי נימא דהקנין חצר לבעל חשיב אגיד גביה וממילא הקשה הקצוה"ח על הרמב"ם איך ס"ל דקנין חצר שייך למשכיר דלפ"ז גם לא יהא אגיד גביה דבעל ומוכח דקנין חצר לשוכר.

אלא דעיקר הדבר קצת צ"ע בדברי רש"י חדא כיון דלמעשה הכא מוכרחים לפרש דהחיסרון הוא דאגיד גביה דבעל א"כ מ"ט בריש הסוגיא פירש באופ"א [ושמא הוא כנ"ל כיון דאם לא היה הדין שאין האשה קונה בחצר ממילא לא היה אגיד גביה דבעל וע"כ הוצרך לפרש דאינה קונה ועדיין צ"ע] ועוד דהיה לו לרש"י לפרש כאן דהוא משום אגיד ומשתיקת רש"י נראה דבב' המקומות ענין א' הוא.

ג.
והנה הראשונים (הרמב"ן הרשב"א והר"ן ועוד ראשונים) הקשו על פירוש רש"י דהקנה לה הגט אגב החצר מ"ט בעי' אותו חצר הא קיי"ל דל"ב צבורין כמו שהבאנו לעיל, וכבר הבאנו תי' הקצוה"ח (בסי' ר"ב סק"ד) דאם היה מקנה אגב חצר אחרת לא היתה מגורשת דאי"ז כריתות כיון שמונח ברשות הבעל, אמנם הראשונים שלא תירצו כן מוכח דס"ל דל"ח אגיד גביה דבעל הא דמונח ברשותו וא"כ צע"ט מ"ט לא הקשו על רש"י מגוף דברי הגמ' דמקשי' מה שקנתה אשה קנה בעלה דמצד עצם הדבר שהבעל אוכל פירות לכאו' אי"ז סיבה לעכב הקנין וכמש"נ לעיל ומצד אגיד גביה דבעל הלא לא ס"ל כן ואמאי הוא רק מצד מה דקי"ל דל"ב צבורין.

ד.
ומכ"ז מוכח דבאמת גם הכא בההיא דשכיב מרע שייך לומר דעצם הא דהבעל אוכל פירות הוא סיבה לבטל הקנין והיינו משום דרבא הלא ס"ל קנין פירות כקה"ג דמי [כמ"ש באבנ"מ (סי' קל"ח סק"א) מהא דקידושין מב: עיי"ש ועי' תוס' לעיל מח. ד"ה אי] וממילא אפש"ל דכיון דהקנין פירות נשאר של הבעל ואינו מקנה לה אלא את הקה"ג א"א להקנות אגבה מטלטלין וע"כ אי לאו דגיטה וחצרה באין כא' לא היתה מתגרשת.

[ועוד י"ל באופ"א דכיון דהכא בעי' צבורין כמבואר בגמ' ויהיה הטעם מה שיהיה א"כ צריך שיהיה בתוך חצירה הראויה לקנות לה שנחשב כמונח בתוך המקום שלו אבל בלא"ה לא חשיב צבורין ומש"ה לא הקשו הראשונים על רש"י מקו' הגמ' דמה שקנתה אשה קנה בעלה אלא מ"ט באמת בעי' צבורין, אלא דזה לא יתרץ אליבא דהקצוה"ח דהטעם הוא משום אגיד גביה לולא מ"ש לעיל באות ב' ודו"ק].

אלא דא"כ אינו מבואר תירוץ הגמ' דגיטה וחצרה באין כאחד דלכאו' איך יהא כדבר הזה שמקנה לה רק הגוף ומגרשה בגט שתקנה הגט ע"י שתוכל לזכות בפירות ואגב זה תקנה הגט והלא אין פה מעשה נתינה כלל ומה"ת שיחולו הגירושין, ואינו דומה לעיקר דין באין כאחד אליבא דהראשונים דאיירי בקנין חצר דשם רק האפשרות שלה לקניית החצר נהיית ע"י הגט אבל המעשה קנין עצמו הוא כבר מעשה קנין, אבל בגוונא הנ"ל הלא כל עיקר המעשה קנין אינו מעשה קנין כיון דעדיין אין לה פירות, וביותר ילה"ק לדברי הקצוה"ח עצמו (סי' ר' סק"ה) דכל מה ששייך לומר באין כא' הוא דוקא אם אין צריך קנין על הגט אבל בשטר ממון שצריך לקנות ל"ש לומר באין כא' כיון דהם ב' חלויות [ואכמ"ל בטעם הדבר ועי' לקמן] וא"כ כאן שצריך לקנות הגט ע"י אגב והוא עוד חלות שאחר חלות הגירושין איך שייך לומר שבאין כא'.

ה.
ועוד קשה ע"ז מיסוד אחר המבו' בדברי הקצוה"ח, דהנה הקצוה"ח (שם וכן באבנ"מ סי' קל"ט סקי"ג) התחיל לדון במקנה בית לחבירו ע"י שטר ונותן השטר בתוך הבית ורוצה שיקנה הבית ע"י השטר והשטר ע"י הבית בקנין חצר דשטרו ומתנתו באין כא' עד שהכריע דל"א באין כא' אלא בגט ולא בשאר שטרות כנ"ל, וצ"ע בדבריו מ"ט הוצרך לומר שנתן השטר בתוך הבית ורוצה להקנותם כאחד, הלא אפילו לא יתן השטר בתוך הבית יקנה הבית ע"י השטר והשטר אגב הבית דהא להלכה לא בעי' צבורין, ומבו' דגם בתחילה כשסבר הקצוה"ח דשייך באין כא' בשאר שטרות מ"מ ע"י אגב ודאי לא שייך, וטעם הדבר הוא דכל מה ששייך לומר באין כא' הוא רק בדבר שאין התוצאה מחילה את החלות הראשון אלא דהוא חל מצ"ע רק שאינו יכול לחול עד שתחול התוצאה שלו ובזה אמרי' החידוש דבאין כא' דדנין המעשה כאילו נעשה אחר חלות התוצאה [כגון בגוונא דהקצוה"ח שנתן השטר בתוך החצר שהוא קונה אותו מטעם חצר רק שאינו עדיין חצירו לקנות בו עד אחר שקונה השטר ודנין אותו כאילו הוא קונה בו אחר חלות קנין החצר], אכל בדבר שכל מה שמחיל אותו הוא תוצאת אותו דבר בעצמו [כגון אם ירצה להקנות שטר באגב כנ"ל שכל המעשה קנין שלו הוא קנין הקרקע שחל על ידו] בזה ל"ש לומר שדנין אותו כאילו נעשה אחר חלות התוצאה דבלא חלות התוצאה בפועל ליכא כלל סיבה שיחול החלות הראשון שממנו תחול התוצאה, וסברא פשוטה היא.

ומעתה קשה לומר כנ"ל אליבא דהקצוה"ח דליכא קנין אגב בקה"ג לבד עד אחר שתתגרש ותקנה קנין פירות, דהלא הכא הוא ג"כ כנ"ל דכל מה שמחיל את קנין הגט הוא האגב של הקנין פירות והוא הלא אינו יכול לחול עד אחר שתתגרש והוא ממש כהנ"ל, [והגם דבכל באין כאחד יש צד אחד שחלותו היא הסיבה לחלות השני ולא רק דנותן לו האפשרות לחול [כגון בגיטה וידה שחלות הגט נותן לה ידה וכן בגוונא דהקצוה"ח שנתן השטר בתוך הבית שקנין השטר מחיל מתנת הבית] ורק הצד השני אינו מחיל את החלות הראשון [ודלא כמו שציירנו היכא שמקנה את השטר באגב ששם ב' החלותים מחילים כל א' את הב'] וה"נ באופן הנ"ל בקנין פירות אף דהקנין פירות מחיל את הגירושין ע"י הקנאת הגט אבל הגירושין אינם מחילים את הקנין פירות אלא רק עושים שיוכל להקנות לה את הפירות והוא הרי מקנה לה בקנין אחר, מ"מ דבר פשוט הוא דלא דמי דהלא בכל באין כאחד יש צד אחד שחייב להיות קודם כגון בגיטה וידה דודאי א"י להתחיל עם ידה כיון דהוא עצמו אינו סיבה שתתגרש אלא רק שתוכל לקבל גיטה בידה וממילא הוא עדיין לא יכול לחול כי הוא אינו מגרש וקודם שתתגרש אינה יכולה לזכות בחצר אלא דמתחיל עם גיטה שהוא סיבה שיהא לה יד וחל כאחת כיון דע"י הגירושין נהיה לה באמת האפשרות לקבל הגט וכן בכל באין כאחד חייבים לדון קודם את הצד שהוא סיבה גמורה שמוכרח הצד השני לחול, והנה חילוק זה שכתבנו בין היכא שהחלות השני הוא המחיל את החלות הא' או שהוא רק נותן לו האפשרות לחול ודאי תלי רק לפי סדר זה שכתבנו שא"א שהחלות הראשון יחול אם כל המחיל אותו הוא החלות השני, וא"כ הכא באגב ג"כ כיון שצריך להתחיל עם גיטה [דהלא הא שמקנה לה הבית אינו סיבה שתתגרש מצ"ע אא"כ החליט להקנות לה הגט עמו] וחצרה שהוא התוצאה הוא המחיל את קבלת גיטה א"כ איכא בזה החיסרון הנ"ל ופשוט].

והן אמת דהיה מקום ליישב באופ"א הא דלא דן הקצוה"ח במקנה שטר אגב הבית אשר לפ"ז לא יקשה קושיא הנ"ל, והוא אי נימא דגדר קנין אגב הוא דהקנין של הקרקעות חל גם על המטלטלין כאילו עשה עליהם הקנין והגם שאינם נקנים בכסף בשטר ובחזקה מ"מ יחד עם קרקע נקנים הם בקניינים אלו, דלפ"ז ודאי לא שייך לומר דהשטר יהיה קנין על עצמו שיקנה השטר בשטר, אלא דכבר הוכיחו האחרונים מדברי הקצוה"ח עצמו דלא ס"ל כן מהא דהקשה (בסי' ער"ה סק"א) על דברי רש"י בב"מ (יא:) דהטעם דאם טובת הנאה אינו ממון א"א להקנות מתנות כהונה אגב קרקע הוא משום דחשיבי כהפקר, והקשה דהלא גם הפקר נקנה אגב קרקע, ושם הלא איירי בקנין כסף ואי נימא דגדר אגב הוא שקנין הקרקע קונה המטלטלין א"כ ודאי שהפקר לא נקנה בכסף דלמאן יהיב ליה [עי' דברי יחזקאל סי' מ"ד אות ט'], והדרא קושיין לדוכתה.

ו.
אמנם באמת נראה ליישב קושיות אלה, דהנה בעיקר דברי הקצוה"ח שהובאו לעיל (אות ד') לחלק בין גט שאי"צ זכיה לשטר מכר שצריך זכיה ול"ש בזה באין כאחד שמעתי ממו"ר הגר"ר גפן שליט"א לבאר דהא ודאי דעיקר החידוש בבאין כא' הוא דגם מעשה שנחשב למעשה כזה שמחיל את החלות רק ע"י החלות שחל ממנו מהני כיון דנחשב שנעשה יחד עם החלות, אמנם כ"ז הוא דוקא במעשה שמתקיים ע"י החלות שלו עצמו דבזה חידשה התורה שנחשב שהמעשה והחלות מאוחדים ובאין כאחד, אבל אם החלות מצ"ע אינו מקיים המעשה אלא ע"י שהוא עצמו נהיה מעשה לחלות אחר והחלות השני הוא המקיים את המעשה הראשון בזה ל"ש לומר באין כאחד ולדון כאילו נעשו יחד ומקיימים זה את זה דרק מעשה והחלות שלו באין כאחד והחלות מקיים המעשה, ומעתה מובן היטב החילוק דהקצוה"ח דאם אי"צ זכיה א"כ מעשה נתינת הגט מתקיים ע"י החלות שלו בעצמו דע"י שמתגרשת חשיב חצרה והוי הנתינה נתינה, אבל אם צריך קנין א"כ אין המעשה גירושין נתינת הגט, אלא זכייתו היא המעשה גירושין, ונתינתו אינה אלא המעשה שמחיל הזכיה והזכיה לבד אינה מקיימת את נתינת הגט עד שתחיל את הגירושין והגירושין הם המקיימים נתינת הגט ובזה ל"ש באין כאחד וכנ"ל עכ"ד.

ולפ"ז מיושב קושיתנו הראשונה מדברי הקצוה"ח דאי נימא דהחיסרון דקנה בעלה במעשה דשכיב מרע הוא מצד דאין קנין אגב בקנין הגוף לבד איך שייך בזה באין כאחד הא הוו ב' חלותים, אמנם להמתבאר ניחא כיון דהכא הלא הקנאת הקרקע הויא מעשה הקנאה גם בלא הגירושין אלא דאינה מקנה את הפירות לולא הגירושין אלא רק את הגוף ואם נאמר שהיא מגורשת ממילא חלה הזכיה גם על הפירות, וא"כ הגירושין עצמם הם המקיימים את המעשה ע"י שעושים שיהא הקנין פירות שלה ואגבה תקנה את הגט ואינם צריכים לקיים את מעשה ההקנאה המקיים את נתינת הגט וא"כ הרי הוא ככל נתינה דגט דגיטה וידה באין כאחד [והיא היא הסיבה בכלל לומר כאן באין כאחד כיון דמחשבים מעשה נתינת הגט כאילו בא אחר הגירושין שאז ממילא זכתה בפירות הקרקע ודוק] וברור.

ז.
ועד"ז י"ל ג"כ לענין קושיתנו השניה [אלא דכאן הוא מחודש יותר] דכיון דעיקר הקנאת הקרקע ודאי קיימת כבר ומצד עצמה הרי היא סיבה לקנות גם הפירות אלא דזכות הבעל מעכבת דאינה קונה הפירות שתקנה אגבה את הגט, א"כ ל"ח שהתוצאה עצמה של נתינת הגט היא המחילה את זכייתו כיון דהקנאת הקרקע היא המחילה את זכיית הגט, אלא דיש עיכוב מצד זכות הבעל והגירושין רק עושין האפשרות למעשה הקנאת הקרקע להקנות גם את הפירות לקנות אגבה את הגט, והגם דבלא הגירושין אין כאן מעשה קנין על הגט כלל כיון דלא זכתה בקנין פירות מ"מ אחר הגירושין הרי המעשה קנין על הקרקע הוא המקנה הקנין פירות והוא הוא המקנה את הגט ע"י אגב ואינה תוצאת החלות הראשון בעצמו ושפיר שייך לומר בזה באין כאחד ודוק.
.​