מאמר תורני ברוך בן נריה/ ליקוט וביאור

ברוך בן נריה

האם ברוך ונריה היו נביאים/ האם ברוך ושריה היו אחים/ למה ברוך נקרא 'כושי'/ מעשה במלך שהתגייר לאחר שראה את ההבדל בין ברוך בן נריה זצ"ל לבין מוחמד ימ"ש

א] ת''ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל. ותו ליכא [נביאים], והכתיב (ש"א א, א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים, אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל. מִיהַוָה טובא הוו, כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה. [ובהלכות גדולות הן מנויין ורובן יש ללמוד מסדר עולם וכו' ברוך, נריה, שריה, מחסיה]. שמונה נביאים [1] והם כהנים יצאו מרחב, ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלום. בשלמא אינהו מיפרשי [ברוך ושריה מצינו שהיו תלמידי ירמיה, ברוך דכתיב (ירמיהו לו, יח) מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו, ושריה בסוף ספר ירמיה (נא, נט) הדבר אשר צוה ירמיה את שריה בן מחסיה וגו', ומצינו בתלמידי נביאים שהיו נביאים, נחה רוח אליהו על אלישע, ויהושע תלמיד משה, ולקמן תניא בברייתא ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל ומרדכי וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתיים לדריוש [2]], אלא אבהתייהו מנלן. כדעולא דאמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא. (מגילה יד-טו וברש"י)

ב] וכן אתה מוצא בברוך בן נריה שהיה מתרעם לפני המקום [3] אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף יְיָ יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים, יהושע שמש משה ושרתה עליו רוח הקדש, אלישע שמש אליהו ושרתה עליו רוח הקדש, מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים [4], יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי וגו' ואין מנוחה אלא נבואה שנאמר (במדבר יא, כו) ותנח עליהם הרוח, נחה רוח אליהו על אלישע (מ"ב ב, טו), ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא ב). בא וראה מה המקום משיבו כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס [וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא] וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת, ואין גדולות אלא נבואה שנאמר (מ"ב ח, ד) סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת [אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע], קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם (ירמיה לג, ג), [אמר הקב"ה [5]] אם אין כרם אין סייג, אם אין צאן אין רועה[6], מפני מה כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר [נְאֻם יְיָ] וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם. הא בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכותן של ישראל. (מכילתא פרשת בא - הקדמה)

ג] והנבואה נקראת מנוחה שנאמר (ירמיה נא, נט) וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה, מלמד שזכה ברוך בן נריה [7] לרוח הקודש כמה דתימא (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח ה'. (במדב"ר י, ה)

ד] ברוך בן נריה קבל מירמיה [8] (כ"כ רמב"ם בהקדמה לזרעים). שנת ג' אלפים ש"נ, י"ב שנים אחר החורבן, ומת ברוך בבבל, ולא עלה עזרא מבבל עד שמת ברוך (כדאיתא במגילה טז:) ומת תי"ג (יוחסין בסדר הדורות). עבד מלך הכושי שהוציא ירמיה מן הבור (ירמיה לח, ז) היה ברוך בן נריה [9] (פרקי רבי אליעזר פנ"ג). ונכנס חי לגן עדן [10] (ועיין רש"י ירמיה ל"ח [11], ועיין מדרש ילקוט שברוך נקרא כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור [12]). שמו היה "עבד מלך" (ע"ש ברד"ק [13]). (סדר הדורות ג' אלפים ש"נ)

ה] מעשה שמלך אמר ליהודי שהיה שמו שלמה [14], לך עמי כי רצוני לפתוח קבר יחזקאל הנביא כדי לראותו, באשר ששמעתי שעשה נסים הרבה, והשיב לו היהודי ח"ו אי אתה יכול להוציאו ולראותו, אך איעצך כי קרוב ממנו נקבר ברוך בן נריה תלמידו [15], והיה גם כן נביא [16], אם תוכל לראותו אז בודאי גם את יחזקאל רבו תוכל לראותו, וא"ל המלך יפה דברת, ושלח המלך אחר שריו ודוכסיו שיבואו לראות את ברוך הנביא, והתאספו יחד, וכשהתחילו לפתוח הקבר תכף מי שנגע בו מת. והיה שם זקן אחד ישמעאל ואמר אדוני המלך זה יהודי היה, ויהודים לומדין תורתו, על כן תצוה ותגזור עליהם שהם יפתחו קברו, וכן עשה המלך, ובקשו היהודים מן המלך שיתן להם זמן שלשה ימים בכדי שיוכלו לעשות תשובה שימחול להם הקב"ה, ונתן להם זמן שלשה ימים, וגזרו תענית ועשו תשובה תפלה וצדקה, ואחר שלשה ימים שלח אליהם המלך שיפתחו קבר ברוך כדי לראותו, והלך המלך ושריו ופתחו היהודים הקבר ולא ניזוק שום אחד מהם, ומצאוהו מונח בארון של אבן שיש כאלו מת מקרוב, ואמר המלך אינו נכון שיהו שניהם נקברים זה אצל זה, רק קחו הארון והוליכו לעיר, ולקחו ארונו והוליכוהו כמו תחום שבת, ושוב לא רצה הארון לילך משם, והביא המלך גמלים וחמורים וסוסים הרבה ולא יכלו להסיע הארון ממקומו, ואמר ר' שלמה להמלך אולי בחר מקום זה לקבורתו בחייו, וצוה המלך לקברו שם, וכן עשו, ובנו עליו בית מדרש יפה. וכשראה המלך כי ברוך בן נריה לא נרקב הוא ותכריכיו, הלך עם עבדיו למעקווא"ו לראות את מחמ"ד נביא שלהם, וכשבאו ראו אשר לא כן הוא, הלך עם עבדיו ונתגיירו, ואמרו תורת משה אמת. ושם מין עשב אשר על העלין גדלין כמו ניצוצי זהב, והולכין בלילה ועושין סימן היכן העשב גדל שיש עליו זהב, ובאין ביום ועוקרין אותו. וקבר ברוך הוא תחום שבת מקבר יחזקאל. [גלילות ארץ ישראל]. (סדר הדורות שם) [17]
​

---

[1] וברות רבה (ב, א): עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב וכו' ומונה גם את יחזקאל ובוזי. ובבמדב"ר (פ"ח סי' ט'): ומה שכר נטלה [רחב] שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים על גבי המזבח והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש ואלו הן ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה וירמיה בן חלקיה וחנמאל בן שלום. ועיין לקמן הערה 3.

[2] ודלא כסדר הדורות שכתב שהתנבאו בימי נבוכדנצר. ולפי"ז ברוך בן נריה האריך ימים יותר ממאה שנה - מהשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו עד שתים לדריוש. ובשיר השירים רבה (פרשה ה, ה, בפסוק קמתי אני לפתוח) שואל למה לא עלה ברוך בן נריה לארץ ישראל, ומתרץ: ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה.

[3] וכן מביא רש"י: וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי לא שרתה עלי שכינה להנבא וכו' מה נשתניתי מתלמידי הנביאים, יהושע שימש את משה נחה עליו רוח הקודש, אלישע שימש את אליהו נחה עליו רוח הקודש, אני מה נשתניתי. אמר לו הקב''ה אם אין כרם אין סייג ואם אין צאן אין רועה, איני נגלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל. כך שנויה במכילתא בתחלתה. וכן מביא הרד"ק.

[4] המפרשים האריכו למעניתם לפרש הסתירה בין התלמוד למדרש אם ברוך ונריה היו נביאים.

בפי' ברכת הנצי"ב על המכילתא מבאר: ובמגילה יד: איתא ח' נביאים והם כהנים יצאו מרחב, ואלו הן נריה ברוך ושריה כו', ואל תתמה דברוך היה מתגעגע על שלא שרתה עליו רוח הקודש, דמכל מקום בעת הצורך בשעה שקרא המגילה שרתה עליו רוח הקודש, אלא שלא היתה מצויה אצלו ככל בני הנביאים.

וכן כתב בספרו עמק הנצי"ב על הספרי בפרשת בהעלותך (פיסקא מ"א): כיוצא בו אתה אומר וּבָאתָ אַתָּה וְקָרָאתָ בַמְּגִלָּה אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ מִפִּי אֶת דִּבְרֵי בְּאָזְנֵי הָעָם ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך. לכאורה תמוה שהרי לא היה ירמיה באותו מעמד, כדכתיב שם ויצוה ירמיה את ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית ה' ובאת אתה וגו'. אבל הענין הוא שהיה בקריאת המגילה רוח הקודש בשעה שקרא, ומשום זה הקריאה נחשב במנין הנביאים, ואף על פי שקרא מן הכתב. וכבר כתבנו באריכות בשם הרמב"ן ז"ל דאין דרך תלמידי הנביאים להתנבא במקום רבם, והוא כמורה הלכה לפני רב שאסור אף שלא במעמד הרב רק במקומו. לכן שפיר קאמר שלא היה רגיל לדבר ברוח הקודש במקומו של ירמיהו, אלא מפני צורך שהיה ירמיהו עצור ולא יכול לעלות בית ה'. עכ"ל.

ובפי' ענף יוסף על סדר עולם: ברוך בן נריה, וכן במגילה דף י"ג [צ"ל יד:] חשב ברוך לנביא, ובספרי ח"א פיסקא ע"ח ורות רבה ריש פ"ב, ועיין במדבר רבה פ"י סימן י"ד [צ"ל ה']. ובירושלמי פ"ט דסוטה אי' משמתו נביאים הראשונים כו' זה ירמיה וברוך. ותמהני על על היפה מראה שכתב ואף על גב דברוך לא זכה לנבואה דכתיב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש. מפני שהיה מבני הנביאים סיעתו של ירמיה שהיו מבקשים דרכי הנבואה, קרי ליה נביא. עכ"ל. ואיך לא ראה כל המקומות הנ"ל שכתבו שברוך היה נביא. וע"כ צ"ל שהקב"ה אמר לו שהוא לא יבקש נבואה, אבל מצד החסד זכה לנבואה. עכ"ל. וכן הוא כותב בעץ יוסף בבמדב"ר (פ"ח סי' ט'): ואף דלכאורה משמע דברוך לא זכה לנבואה דכתיב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש, צ"ל שהקב"ה אמר לו שהוא לא יבקש נבואה, אבל מצד החסד זכה לנבואה.

ובספר עשרה מאמרות (אם כל חי חלק ב' סי' א) כתב: אולי ראוי להסיר מן המנין ברוך שהעיד על עצמו מנוחה לא מצאתי, ואביו נמי לא שמענו לו נבואה מפורשת, וכן שריה ומחסיה. והא דאמר מר שמנה כהנים נביאים עמדו מבני בנותיה של רחב, - ראויים לנבואה קאמר. אי נמי נביאים שלא נכתבו דבריהם והם היו לאלפי רבבה, לא יוקח מהם למנין המ"ח.

ובאברבנאל לאחר שמביא המדרש שלא זכה ברוך לנבואה הוא כותב: והתבונן חכמת דבריהם ז"ל שהנה גלו בזה שלא היה תכלית הנבואה כדי להשלים נפש הנביא בהתדבקה בשכל הפועל, וכי אין הנבואה דבר טבעי מגעת בטבע האדם בהשתדלותו, ושלא נמנעה מברוך בן נריה להיותו בלתי מוכן אליה כמו שכותב הרב המורה בפרק ל"ב ח"ב ונמשך אחריו הרב רבי דוד קמחי בפירושו למקום הזה, כי הנה ברוך מוכן היה לנבואה בטבעו ולימודו, אבל להיות הנבואה דבר נסיי מפעל הרצון האלקי מגיע לנביא לתכלית הישרת העם, לכן בהיות העם בלתי ראוי לכך היתה הנבואה נמנעת, ומזה הצד, רוצה לומר מפאת העם נמנעה מברוך כמו שהעידו עליו הפסוקים, וזהו אמרו ז"ל כרם אין סיג למה צאן אין רועה למה.

[5] במכילתא כתוב: אמר ברוך בן נריה, ובהגהות מאיר עין מגיה אמר הקב"ה, ע"פ רש"י ורד"ק בפסוק. והגר"א לא גורס תיבות "אמר" "בן נריה", אלא גורס "ברוך" אם אין כרם וכו', וכנראה הכוונה [אמר הקב"ה] - ברוך, דהיינו שפונה אל ברוך בשמו ואומר לו - אם אין כרם אין סייג וכו'. ובאברנאל מביאו בשם פסיקתא רבתי וגורס: ברוך בן נריה כרם וכו' ואינו גורס תיבת 'אמר'.

[6] כתב על זה בספר ואני תפלה (להרב חיים אפרים זייצ'יק ח"ב עמוד רצד): עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואתנח, אמר ליה עולא אמאי קא מתנחת וכו' א''ל היכי לא אתנח ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך וכו' השתא נפל בתלא ולא אתנח, אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו וכו' חזייה דלא מיישב דעתיה א''ל דיו לעבד שיהא כרבו (ברכות נח.). ועוד מצינו בברוך בן נריה שהיה מתרעם לפני המקום ואמר אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף יְיָ יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי וכו' התנחומין האמיתיים הם, שיש להרגיע את האדם במה שהוא קונה קנינים בנפשו להיות מוכן ומוכשר לקבל את כל המאורעות והמקרים שיבואו בשליחות מהשי"ת, ולא תיחלש דעתו של האדם אם לא נעשה הכל כפי רצונו ושאיפתו, ודיו להיות עבד כרבו, שכינתא בגלותא, ביהמ"ק חרב, מה לך אדם שתבקש גדולות.

[7] כתב בעץ יוסף: לכאורה נראה דצ"ל מלמד שזכה שריה בן נריה. ולפי הגירסא שלפנינו צ"ל דס"ל המדרש דשריה בן נריה בן מחסיה הוא ברוך בן נריה, וקראו שריה על שם שררה של מנוחת רוח הקודש. עכ"ל. ובעץ יוסף במדרש לעיל (פ"ח סי' ט'): ושריה היה בן נריה בן מחסיה ככתוב בירמיה נ"א, וברוך היה ג"כ בן נריה בן מחסיה (שם ל"ב), ומזה נראה שהיו אחים. עכ"ל. וכן בחידושי הרש"ש גרס שריה בן נריה. ובחדושי הרד"ל גרס ברוך בן נריה כמו הגירסא שלפנינו. ולפי"ז צריך לומר שהמדרש חולק על התלמוד שמונה את ברוך לחוד ואת שריה לחוד. וראה לקמן הערה 10.

ובפי' מהרז"ו כתב: ודברי פליאה הם, אך הענין האמיתי בזה כי בירמיה מ"ה כתוב על ברוך שאמר יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי, היינו שלא זכה לנבואה שהיה מקוה עליה על שהיה תלמידו של ירמיה הנביא, והשיב לו ירמיה בשם ה' הנה אשר בניתי אני הורס וגו' ואתה תבקש לך גדולות, לא תבקש. וחז"ל דורשי עמוקות גלו כאן שבהכרח שאח"כ זכה ברוך לנבואה, שהרי בירמיה נ"א נ"ט כתיב שריה בן נריה בן מחסיה ושריה שר מנוחה, וברוך היה ג"כ בן נריה בן מחסיה כמ"ש ירמיה ל"ב ט"ז, ומאותו טעם שלא זכה ברוך לנבואה היה ראוי שגם שריה לא יזכה לנבואה, ומאחר שמצינו ושריה שר מנוחה, הרי שגם ברוך שכתוב בו ומנוחה לא מצאתי, זכה אח"כ למנוחה כמו שריה, וכן כתוב בתורה ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו, הרי שנוח הוא נבואה, וכן הוא בסדר עולם פרק כ' ברוך בן נריה ושריה ודניאל ומרדכי כולם נתנבאו בימי נ"נ. עכ"ל.

[8] ביוחסין שם כתב: קבל מירמיה בבבל.

[9] זה לשונו: כתוב אחד אומר וישמע עבד מלך הכושי, וכי עבד כושי היה, והלא ברוך בן נריה היה, אלא מה הכושי הזה משונה בעורו, כך ברוך בן נריה משונה במעשיו הטובים משאר בני אדם. ובפי' מהרז"ו: כתוב אחד אומר. הלשון דחוק וצריך עיון ליישב. והלא ברוך כן נריה היה. אפשר דנפקא ליה על פי מדת גזירה שוה, נאמר כאן אצל עבד מלך הכושי (ירמיה לט, יח) נפשך לשלל, ונאמר שם אצל ברוך בן נריה (מה, ה) נפשך לשלל, מה שם ברוך אף כאן ברוך. ונכון הוא בס"ד. ולפי שהשתי נבואות אלו היה על ברוך לכך הם שווים בהבטחתם. והנה בכאן דרש עבד מלך הכושי דקאי על ברוך, ודעת תרגום יונתן ורש"י (ירמיה לח, ז) בשם חז"ל דקאי על צדקיהו המלך, ובמועד קטן (טז:) הנ"ל ובפסיקתא פרשה כ"ו הנ"ל העתיקו כלשון הכתוב "עבד מלך", משמע שהם מפרשים כפשוטו. ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי באמת כתוב שם בפרשה הנ"ל (ירמיה פל"ח ז, י, יב) שלושה פעמים "עבד מלך הכושי", ומרומז בהם שלוש שיטות הנ"ל, דקאי על צדקיהו, וברוך בן נריה, ועבד מלך הכושי.

[10] במסכת כלה רבתי (פ"ד): שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן וכו' ועבד מלך כושי דאסקיה לירמיה, דכתיב ויאמר עבד מלך הכושי וגו'. ובדרך ארץ זוטא (פ"א מט"ז): תשעה נכנסו בחייהם לג"ע וכו' ועבד מלך הכושי. ובילקו"ש (יחזקאל רמז שסז) בשם מדרש: שלשה עשר הם שלא טעמו טעם מיתה אלו הם וכו' ועבד מלך הכושי.

וזה סותר את מה שכתב תוך כדי דיבור שברוך מת בבבל, ומקורו ברש"י מגילה (טז: ד"ה שכל זמן). ואפשר לתרץ בזה כמו שמתרץ המדרש תלפיות (ענף אחשורוש וענף אליעזר) את הקושיא איך יתכן מה שאמרו חז"ל שאליעזר עבד אברהם הוא עוג מלך הבשן, הלא עוג מלך הבשן משה הרגו, ואליעזר עבד אברהם נכנס חי לג"ע ויושב עם אברהם אבינו במערת המכפלה, ומתרץ עפ"י מה שכתב האריז"ל שכל אדם ואדם הוא מורכב מצד טוב ורע ושניהם מתלבשים זה בזה והם ממש בשני צורות של שני בני אדם ודומים זה לזה ונכללים כאחד והיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש ולחלק חלק הרע מהטוב וכן עשו והפרידו החלק הרע מן אסתר והיה דומה כאסתר ממש ואותה שלח אל אחשורוש, וחלק הטוב נשאר עם מרדכי, וכן היה אצל יוסף עם אשת פוטיפר, ולפי"ד מתרץ שהפריד אברהם חלק הרע של אליעזר והוא הנקרא עוג ואותו הרג משה, וחלק הטוב הנקרא אליעזר נכנס חי לג"ע ויושב עם א"א במערת המכפלה עיי"ש. ולפי"ז מתורץ גם כאן שירמיהו הנביא הפריד חלקו הרע של ברוך [והלואי ויהיה לנו גוף טהור כחלק הרע של ברוך, ודו"ק] והוא שמת בבבל, וחלק הטוב נכנס חי לג"ע. ויתכן שחלק הרע נקרא 'ברוך' והוא לא זכה לנבואה, וחלק הטוב נקרא 'שריה' והוא זכה לנבואה. וכל פטפוטי אורייתא טבין. והוא רחום יכפר וכו'.

[11] זה לשונו: עבד מלך. ברוך בן נריה: הכושי. צדקיהו, מה כושי משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מכל דורו. ויש מדרש דורש הכושי על ברוך.

[12] לא מצאתי בילקוט שמעוני הלשון "צדיק גמור", אלא זה לשונו (ירמיה רמז שכו בשם פסיקתא רבתי): וישמע עבד מלך הכושי, הוא היה מארבעה בני אדם שנקראו כושים וכו' ועבד מלך הכושי, ולמה נקרא שמו כושי אלא כשם שהכושי ניכר בעורו כך היה ניכר בפלטין של צדקיהו במעשיו הטובים. אמנם הלשון הזה נמצא ברש"י בגמרא (מו"ק טז:) מה כושי וכו' משונה במעשיו - צדיק גמור. וקאי על שאול וצדקיה עיי"ש. ובשיר השירים רבה (פרשה ה, ה, בפסוק קמתי אני לפתוח) אי': ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה.

[13] זה לשונו: והנכון בעיני עוד כי זה הכושי עבד מלך היה שמו, כי לולי זה למה אמר בכל מקום עבד מלך, ולא אמר המלך באחד מהם, כי אם רוצה לומר מלך על צדקיהו, היה לו לומר עבד המלך, ועוד למה לא זכר שם האיש הזה באחד המקומות, אלא שמו היה עבד מלך, כי מצאנו אחימלך ואבימלך.

[14] הוא רבי שלמה אביו של רבי דניאל ראש גולה כדלקמן בהערה 17.

[15] פלא היכן נזכר שהיה תלמידו. ואולי שינה בדיבורו בכדי שיאמין לו.

[16] כמובא במגילה טו. ועיין לעיל אריכות בזה.

[17] המעשה הנפלא הזה מביא הסדר הדורות בשם ספר גלילות ארץ ישראל [בדפוס שלנו הוא נקרא בשם 'אגרת הקודש'] שחיבר ר' גרשון ב"ר אליעזר סגל הלוי מפראג נדפס באמשטרדם בשנת שצ"ה. והיות והסדר הדורות העתיק את דבריו בכמה שינוים, ומשום יקר המציאות אעתיק את לשונו כלשונו:

מעשה במלך אחד שאמר לאיש יהודי ושמו ר' שלמה, נתוועד ונלך ונעלה את יחזקאל הנביא מקברו ונראה איך הוא, כי הוא היחזקאל אשר נעשו כמה נסים גדולים על ידו. השיב לו היהודי חלילה לך לא תוכל עשוהו ולא תוכל לראותו. אך איעצך אשר קרוב משם קבר ברוך בן נריה הנביא תלמידו, אם תוכל לראותו אפשר שתזכה לראות גם את רבו. אמר המלך מה מאד נעמו עצתך וכן אעשה. שלח המלך לשריו ולדוכסיו ונתוועדו יחד והתחילו לחפור קבר ברוך בן נריה הנביא, ולא איחר הדבר עד שפניהם משתנים ומתו מיד, ותמהו מאד. היה שם ישמעאל אחד זקן ויועץ למלך ויאמר מדוע פניך רעים הלא צוה על היהודים המה יפתחו את קברו כי המה אדוקים בתורתו תמיד ולא יזיק להם. ויעש המלך כן, וגזר תיכף על היהודים אשר שמה המה יפתחו את קברו. אז בקשו היהודים מהמלך ליתן להם ארכא שלשה ימים בכדי לעורר לבם בתשובה, והסכים המלך על ידם. מיד גזרו היהודים תענית וקראו צום שימחול להם הקב"ה על אותו עוון כי אנוסים המה מאת המלך והשרים. אחר שלשה ימים נתוועדו המלך והשרים וכל העם למקטן ועד גדול שם לראות או במפלת עצמן או הנביא. מיד פתחו הנביאים את קבר הנביא ולא נפקד מהם איש, ומצאו אותו בארון של אבן שיש והוא מונח בתוכו כאילו מת היום. ויאמר המלך לא יאות כן ששני צדיקים כאלו ינוחו במקום אחד, בכן גוזרני עליכם יהודים שתוליכו אותו למקום רחוק אשר במדינתי. מיד עשו כן היהודים. וכאשר נסע משם לערך תחום שבת לא יכלו לזוז הארון ממקומו עוד משם והלאה, עד אשר צוה המלך להביא גמלים וחמורים וסוסים למשוך ארונו משם ולא יכלו. ויצו המלך לקברו שמה. ויקברו אותו שמה ויבנו היהודים עליו בית המקדש יפה מאוד. וכראות המלך כן, אמר לשריו ועבדיו נלכה אל מעקיואוער ושם קבר מחמד, ונראה אם הוא ג"כ כמו הנביא הנזכר בשלימות. וילכו שמה ויפתחו את קברו, והנה הוא בלה ונבאש ועלה באשו ותעל צחנתו בזוי ונמאס. הלכו משמה וגיירו עצמם וקדשו את השם הגדול, ואמרו משה אמת ותורתו אמת. שם גדלים עשבים ועלים גדולים אשר בלילה נוצצים כעין נקודת זהב עליהם. הקבר מברוך בן נריה הוא עתה רחוק תחום שבת מקבר יחזקאל הנביא. עכ"ל.

וכל הקטע שמביא הסדר הדורות - "והולכין בלילה ועושין סימן היכן העשב גדל שיש עליו זהב ובאין ביום ועוקרין אותו" - לא נמצא במסעות ארץ ישראל. אלא הוא נמצא בספר סיבוב רבי פתחיה מרגנשבורג, אלא שאינו מדבר על עשבים שנמצאים בקבר ברוך בן נריה, אלא בכללות בארץ ישמעאל, וזה לשונו: ובארץ ישמעאל גדל הזהב כעשבים ובלילה רואין זוהרו ועושין סימן באפר או בסיד ולמחר באין ולוקטין העשבין שהזהב עליהם, והזהובים מצויים שם ויש להם זהב הרבה.

ויש אומרים [ראה קובץ מקבציאל כרך ל"ח עמוד תשל"ה] שמחבר ספר גלילות ארץ ישראל לקח את המעשה הזה ממקור קדום יותר והוסיף עליו הוספות, ומקורו - בספר סיבוב רבי פתחיה מרגנשבורג. ונעתיק כאן דברים מעניינים שנחסרו במעשה הנ"ל, וזה לשונו:

והמלך שהיה קודם בימי רבי שלמה אביו של רבי דניאל היה אוהב את רבי שלמה וכו' ואמר לרבי שלמה שהוא רוצה לראות את יחזקאל הנביא וכו' וארון של ברוך בן נריה שתי אבני שיש והוא בתוך שניהם ומקצת הטלית יצא מבין האבנים וכו' והמלך שהיה בימי רבי שלמה אביו של רבי דניאל ראש גולה, כשראה הנוגה שיצא מקבר ברוך בן נריה, וטליתו נראה מעט בין שני אבני שיש יפה וזוהר גדול, הלך לעיר ששם קבר הקדרי לראותו בקברו והנה הוא פגר מובס ונרקב וריח רע עולה מקברו שלא היה אדם יכול לסבול, ואמר לכל עמו הוא שאין ממשות לא בקדרי ולא בדתו, והם רואים שברוך בן נריה שלם וטליתו יוצא מקברו והוא תלמיד לנביא, והישמעאלים שהיו חופרין היו מתים והיהודים לא הוזקו, לכך יודע שהיהודים תופסים תורתו של ברוך בן נריה. ולא הספיק לגייר הוא וכל עמו עד שמת, ונתבטלה הגזירה שרצה לגייר כל עמו. עכ"ל.

ומה שכתב: "הלך לעיר ששם קבר הקדרי" היינו לעיר 'מכה' ששם קבר מחמד המיוחס לקדר בן ישמעאל.​