סדרת מאמרים גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה/ מאמר ב'

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה - פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן - לעומת - פָרָשַׁת גְּדֻלַּת מׇרְדֳּכַי/ מאמר ב'

במאמר הקודם הובאו דברי המגיד מישרים שחסד גדול עשה עמנו הבורא ית"ש ששקל המן כסף ולא זהב, כי אם היה שוקל זהב לא היתה תקומה ח"ו, כי זהב מורה על דין וכסף על חסד.

אמנם במדרש רבה פרשת תרומה (לג ה) אמרו: מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש, אמר לו הקב"ה חייך נבחר מכסף ומזהב חן טוב, נבחר חנה של אסתר שנאמר ותהי אסתר נשאת חן, כיון שבא הרשע עם הממון אמר לו המלך הכסף נתון לך. משמע מכאן שהמן נתן גם זהב, ודלא כהמגיד מישרים הנ"ל שאמר ליתן רק כסף, ואולי לפי שהמן הסתפק אולי כדאי להוסיף וליתן גם מקצת זהב לעורר הדינים.

ובמדרש אסתר רבה (ו א) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי ואסתר, בשעה שבקש המן להשמיד את ישראל ושקל עשרת אלפים ככר כסף ע"י עושה מלאכת אחשורוש, דכתיב ועשרת אלפים ככר כסף וכו' מה כתיב שם איש יהודי וגו'.

ובספר שערי בינה להרוקח (מובא בספר מנות הלוי) בדין היה להקדים איש ימיני לאיש יהודי, כי אביו מבנימין ואמו מיהודה, וכתיב למשפחותם לבית אבותם, אלא לפי שהתפלל דוד זכרני ה' ברצון עמך, כלומר זכור זכותי בימי מרדכי, כי המן נתן עשרת אלפים ככר כסף, וכן דוד נתן לצורך בית המקדש ג' אלפים ככר זהב וז' אלפים ככר כסף, הרי עשרת אלפים ככר, וכתיב וכסף ככרים י' אלפים.

ולפי הנ"ל [מכ"ק אדמו"ר מליבאוויטש זצוק"ל שמבאר שהזה לעומת זה של אברהם אבינו היה המן הרשע ולכן שם אמם של אברהם אבינו והמן שוה ששתיהן נקראו אמתלאי, וכנגד ויטע אשל נטע המן עץ גבוה חמשים אמה], ביאורו היות שהמן היה ה'לעומת זה' של אברהם אבינו אשר נטע אשל לצורך המשכן כדאי' במדרש, לכן המן המנגד לאברהם אבינו נטל עץ מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה כדאי' בפרקי דרבי אליעזר (פרק נ'), ולכן הקדים דוד לצורך בנין בית המקדש עשרת אלפים ככר, אשר ג' אלפים מהם ככר זהב וז' אלפים מהם ככר כסף, כדי להקדים שקליהם לשקליו של אותו רשע שג"כ נתן כסף ומקצת זהב.

ובזה מובן גם מה שכתב בספר מנות הלוי: במסורה אחר הדברים האלה ג' ריש פסוקי, אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם וגו' אל תירא אברם, אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך וגו', אחד הדברים האלה גדל המלך אחשורוש, הורו כי נתבשר אברהם אבינו שלא יירא מענין המן הנראה אליו במחזה והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו אשר בתיבת גדולה שם שם לו חק המן ומשפטו וכמו שדרשו בב"ר (מד יז) גדולה זה מדי דכתיב אחר הדברים האלה גדל וכן בויקרא רבה (יג ה), ולכן אמר אל תירא אברם וכו'. עכ"ל.

ולהנ"ל נרמז "נתבשר אברהם אבינו שלא יירא מענין המן", דהיינו שלא יירא מהעניינים שהיה להמן בכח הטומאה, כי כבר קדמו דוד המלך בענייניו בקדושה.

וכנגד המן שרצה כל כך להגביר הדינים באמירה בעלמא, היה מרדכי להיפך נזהר מאוד שלא לעשות שום פעולה שתעורר דינים, כמובא במנות הלוי בשם שערי בינה להה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל: שק להזכיר זכות יעקב ואפר להזכיר זכות אברהם, ע"כ, והדבר נכון עד מאד שנתלבש בזכות יעקב ואברהם, על דרך ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקדש, ולא הזכיר ליצחק אולי פחד אליו פחד יצחק כי הוא מדת הדין הקשה והעזה. עכ"ל.

נראה כוונתו כי אף שאפר מרמז גם על יצחק שאפרו צבור, אבל מרדכי לא הזכיר בכוונתו ענין יצחק כדי לא לעורר דינים, וזהו זכרני ה' ברצון עמך בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי ואסתר, 'רצון' זה בחי' של דיבור לבד בלי עשייה, שבדיבור לבד לא יהיה התעוררות הדינים בימי מרדכי.

עוד בדרך רמז

ונקדים מ"ש בשערי בינה להרוקח: וזהו ששכח משה האלף ושבע המאות וע"ה, שאחז"ל כי תשא תלה את ראשו, וראה משה תליית ראש בדבר והיה סבור שהיה זה מרדכי, ותשש כחו ושכח הווי"ן, שראה נ' ווין בנ' עמודים צפון ומערב ודרום, ונ' לולאות, ומחמת חלישות דעת שבהם, א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור, ווי העמודים מוכנים לתליית המן ויזתא ווי"ן מוכנין לבני המן. עכ"ל.

וכן מביא החיד"א ז"ל בחומת אנך (אסתר אות לח) בשם שערי בינה להרוקח כ"י: משה רבינו עליו השלום ראה תליית ראש וסבר שהיה מרדכי ותשש כחו ושכח הווי"ן א"ל התליה להמן ווי"ן ואת פרשנדתא וכו' ויזתא, זהת"ד. עכ"ל.

ואולי השכחה נגרמה ע"י כח הזכירה שיש בעמלק, כדאי' בספרים מהיכן יש זכירה לעמלק, אלא שגונב את הזכירה מבני ישראל.

וזה הרמז "ואת פרשת הכסף" היינו הפרשייה שהיתה עם הכסף ששכח משה רבינו מה עשה עם האלף ושבע המאות וע"ה, השכחה הזאת היתה מחמת "אשר אמר המן לשקול" שראה משה תליית ראש והיה סבור שהיה זה מרדכי, עד שהראה לו הקב"ה את "פרשת גדולת מרדכי" לא כמו שאתה סבור אלא ונהפוך הוא התלייה להמן ולא למרדכי.

ואפשר שע"י הצער והשכחה שהיה למשה רבינו ע"ה נפעל נס פורים, שע"י הצער והשכחה פעל שיהיה די בזה ולא יהיה התלייה למרדכי אלא ונהפוך הוא להמן ובניו. ומזה נלמד כמה גדול אפילו שכחת הצדיק להועיל לדורות עולם.

ובמגלה עמוקות אי' בא רבי עקיבא וגילה למשה רבינו ע"ה מה עשה עם האלף ושבע המאות וע"ה, אפשר לפי שרבי עקיבא הוא סוד תורה שבעל פה ובפורים נתגלה בחי' רבי עקיבא כדאי' בפרי צדיק, ולכן דוקא רבי עקיבא בא להזכיר למשה רבינו שעשה מהם ווים לעמודים לתליית המן ובניו.

בדרך דרוש

על פי הגמ' שנחלקו רב ושמואל מה קוראים בפרשת שקלים, רב סבר שקוראים פרשת את קרבני לחמי, ושמואל סבר פרשת כי תשא, ומקשה הגמ' בשלמא למ"ד כי תשא היינו דקרי לה פרשת שקלים דכתיב בה שקלים, אלא למ"ד את קרבני לחמי מידי שקלים כתיבי התם, ומתרץ אין, טעמא כדר' טבי שנרמז זאת עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והבא מתרומה חדשה.

והנה המן שהיה ידען גדול בודאי ג"כ ידע מהקדמת שקליהם לשקליו א"כ מה הטעה אותו, אלא שטען שלפי שיטת רב מידי שקלים כתיבי התם, והנה בספר עיני העדה לבעל השבט מוסר מבאר: פרשת הכסף היא פרשת שקלים שנותנין ישראל בכל שנה כופר נפשם, ואם כן איך יכול שקלי המן אשר אמר לשקול לבטל שקלי תורת אלקינו, לכן בטח בה' לבוא אל המלך שבודאי תצלח. עכ"ל.

ולפי"ז אתי שפיר "ואת פרשת הכסף אשר אמר המן" שהמן טען שבפרשת שקלים - את קרבני לחמי לא מוזכר כלל שקלים. ואם פרשת הכסף היא פרשת שקלים אולי "פרשת גדולת מרדכי" היא פרשת זכור, וכמו שביקש דוד המלך ע"ה זכרני ה' ברצון עמך זכור זכותי בימי מרדכי, בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי ואסתר.​