מאמר תורני דין ירושה בנכסי צאן ברזל (3 צופים)

דין ירושה בנכסי צאן ברזל​

הנה יש נידון גדול האם כשהאשה מתה והשאירה נכסי צאן ברזל, האם צריך בזה דין ירושה לבעל או שהם ממילא שלו כיון דכ"ה ההסכם כשמכניסה לו הנכסים שרק אם ימות או יגרשנה יחזיר לה הנכסים ואם תמות היא ישאר ממילא שלו, ונחלקו בזה האחרונים ואכמ"ל, ורק נבוא בזה בדעת כמה ראשונים.

א.
הנה איתא בכתובות (פ:) איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובה או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה וכו' ומוכיחה הגמ' דיורשי הבעל (דהיינו היבם) קובר אותה, ואמרי' עלה אמר רבא ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, ומבואר בזה טענת רבא דכיון דלא חל חיוב כתובתה [דלא ניתנה ליגבות מחיים] אינו יורש אותה אלא את אחיו וע"כ אינו קוברה.

ב.
והקשו הראשונים דהא כל בעל קוברה אע"ג דאינו יורשה ממש דהא לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, ונחלקו הראשונים בביאור הענין, דעת הרמב"ן והרשב"א (כמבואר בדבריהם כאן ועי' עוד רמב"ן לעיל נג.) דהבעל קובר משום שיורש נכסי צאן ברזל דלא שייך ע"ז לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים כיון שהיא הכניסתם לו והם שלה, אלא דמדין ירושה בא עליהם וע"כ צריך לקוברה, וכאן כונת הגמ' לומר דאי משום מנה מאתים לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ואי"צ בזה לדין ירושה ואף הבעל אינו קובר מצד זה, ואי משום שחולק בנכסי צאן ברזל [דס"ל להרמב"ן כרש"י במתני' דהיבם יורש נכסי צ"ב ולכה"פ חציים] ה"ק אין אני קובר לבדי אלא יחד עם יורשיה ובאמת חייב לשלם חצי קבורתה ורק כוונתו ליפטר מחיוב כל קבורתה. והרשב"א כתב עוד דאף למ"ד שיורש לבדו י"ל דמ"מ אינו יורש ממנה אלא מאחיו שירשה וממילא פטור מקבורתה [ואף שאין הבעל יורש בקבר וא"כ איך יורש כאן להוריש לאחיו, צ"ל דכשהיא שומרת יבם שאני ויכול לירש לגבי להוריש לאחיו ואכמ"ל] עיי"ש.

ודעת הריטב"א הרא"ה והריב"ש (הו"ד בשיטמ"ק כאן) דלעולם אי"צ לדין ירושה אף בנכסי צאן ברזל משום דזהו חלק מקנינו בנכסיה שרק אם ימות או יגרשנה יחזירם לה ולא אם תמות היא, אך מ"מ ודאי דאיכא קצת חוב אף מחיים [ואין להאריך כאן בגדרי הדבר] ועכשיו שזוכה מידה לזכות בנכסיה ונפטר מחיובו לה עשאוהו חכמים כאילו יורש ממנה עיקר כתובתה דאילו לא מתה היה לו להחזירם לה וכתובתה וחיוב קבורתה באין בשעה אחת, משא"כ יבם דאיהו לא היה חייב לה מידי אלא אחיו אלא דלא היה יכול לירש כל הנכסים ממש כיון דהיו משועבדים לה והיה חייב לפרוע לה ועכשיו שמתה פקעה חיובה ואינו חייב לה וע"כ יורש הכל מאחיו ולא חשיב כאילו קיבלם ממנה, [ומה שלא תקנו קבורתה תחת מנה מאתים ותוספת דהלא לפי הנ"ל אין חילוק ביניהם (ובאמת כן ס"ד בגמ' לעיל נג.), מ"מ תקנו רק נגד נדוניתה שהרויח אותה אף שלא ירשה ולא נגד מנה ומאתים שלא הרויחם אלא שאינו צריך לשלמם].

ג.
והנה הגמ' שם תירצה על דברי רבא מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה (שדורש לשון הכתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי דמינה דייקת לא ניתנה כתובה לגבות מחיים דהא אינה יכולה לינשא לאחר, רש"י) בית שמאי ושמעינן להו לב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי (והנכסים בחזקתה הלכך מינה קא ירית, רש"י) דתנן וכו' והא בעינן כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וליכא (סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים שנוכל לבא עליו משני צדדים והא בעינן כו', רש"י) אמר רב אשי יבם נמי כאחר דמי (וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם מאותה שעה זכתה בנכסים, רש"י), והיינו דמסק' הגמ' דחיוב כתובתה חל בחיי היבם כיון דכאחר דמי וע"כ חייב לקוברה, ולפ"ז לכאו' אי"צ לאוקמיה כב"ש דכגבוי דמי, כיון דגם לב"ה כבר חל חיוב כתובתה וע"כ דמינה ירית ולכן חייב לקוברה.

אמנם התוס' שם (ד"ה והא וכו') כתבו וז"ל ואי הוה גרסינן אלא הוה אתי שפיר דהדר ביה משינויא דלעיל וכו', ומבואר בדבריהם דאפשר לומר דלא גרסי' אלא ולא הדר ביה משינויא דלעיל ומהני רק לב"ש בצירוף הא דבגבוי דמי וכ"כ בספר הישר לר"ת (אות ט"ו) וז"ל ואי לאו דס"ל לב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי לא משוו ב"ש יבם כאחר עכ"ל וצ"ע למה יהא כן הא בלא"ה כיון דכאחר דמי הרי חל חיוב כתובתה ואיך יפטר בלא כתובה ובלא קבורה וכנ"ל, ועוד דמשמע דאי לא דרשי' מדרש כתובה אי"צ להא דיבם כאחר דמי וע"כ ניחא לב"ה ורק לב"ש דדרשי מדרש כתובה צ"ל דכאחר דמי ולא מהני בלא הא דכגבוי דמי, וצ"ע הסברא בזה.

ד.
ונראה לומר בזה דהנה כבר בארנו לעיל דאי"צ לדין ירושה על הנכסי צאן ברזל לשי' הריטב"א, ולהרשב"א צריך לדין ירושה אלא דאחיו יורשה והוא יורש מאחיו, והשתא צ"ל ביותר דבעצם אף אחר שחל חיובו [כגון גבי יבם אי כאחר דמי] אי"צ לדין ירושה אלא דכ"ה קנינו בנכסיה דכל זמן דאשתו היא או שומרת יבם שלו אי"צ לשלם אם מתה [ולהרשב"א אחיו יורש ממש ואפי' בקבר והוא מאחיו ולהרמב"ן אף מנה מאתים שכבר נתחייב פטור או שיורשה ודוק] ואף אי כאחר דמי לא היה היבם חייב לה אלא אחיו, אלא דלא היה יכול לירש כל הנכסים ממש כיון דהיו משועבדים לה והיה חייב לפרוע לה ועכשיו שמתה פקעה חיובו ואינו חייב לה וע"כ יורש הכל מאחיו ולא חשיב כאילו ירש ממנה, וע"כ צריך להא דכגבוי דמי דכיון דכאילו בידה הוא חשיב כאילו יורש ממנה [ולהרשב"א יורש ממנה ממש], וכ"ז הוא לב"ש דדרשי מדרש כתובה, אבל לב"ה דלא דרשי מדרש כתובה ניחא דשייך שיתחייב בקבורתה אף אם לא חשיב שיורש ממנה כיון דבל"ז היה חייב לשלם אבל אי דרשי' מדרש כתובה הרי לא נתחייב אלא מש"כ בהדיא דלכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ותו לא כמ"ש בשיטמ"ק לעיל (נג. בד"ה אין לה כתובה אליבא דהתוס'), וע"כ אי לאו כגבוי גמי ע"כ לא דרשי מדרש כתובה.

[ואולי י"ל עוד דבלאו מדרש כתובה לא שייך שירשנה בעלה או יקבל נכסיה דמיד שמת נתפרדה החבילה וע"כ דהיבם עצמו יורשה ורק אי דרשי' מדרש כתובה אמרי' דכשאינה יכולה לינשא לאחר לא נתפרדה החבילה אלא דיבם כאחר וחל חיובו אבל לא נתפרדה לגמרי ושייך שירשנה בעלה או יקבל נכסיה ודוק].

ה.
ומ"מ אפשר לומר דאי"צ לזה כמ"ש התוס' משום דהיא קצת בת גביה דכבר חל חיובו וחשיב כאילו גבתה והחזירה לו ואין הבעל מקבלם אף אי לאו כגבוי דמי [וצ"ל דאף ליורשה אינו יכול בקבר ודלא כהרשב"א הנ"ל] ואם היבם מקבלם ע"כ דיורשה מעצמו וע"כ חייב בקבורתה, ולפ"ז אפשר לומר כן אף לב"ה אף דס"ל דלאו כגבוי דמי ומצו למידרש מדרש כתובה כמ"ש התוס' ודוק.​