האם בזמן ביהמ"ק ימשיכו לשבת ז"נ על טיפת דם כחרדל?

[ירושלמי יונגרמאן]

נסתפקתי מסברא האם ימשיכו לנהוג כן גם במקום ביטול קרבן פסח וכו' וכעין העמידו דבריהם, ואפי' שזה רק מנהג. או דילמא שיבטלו את המנהג הזה. או דילמא שיטבלו רק לצורך טהרות ולא לצורך כריתות. (צד זה לא מסתבר כ"כ, כי את אותה סיבה שיש לגזור בכרת דנידה יש לגזור בכרת דאכילת קדשים לטמא).
אשמח לתשובות ולמקורות בענין.

 

[חכימא]

נסתפקתי מסברא האם ימשיכו לנהוג כן גם במקום ביטול קרבן פסח וכו' וכעין העמידו דבריהם, ואפי' שזה רק מנהג. או דילמא שיבטלו את המנהג הזה. או דילמא שיטבלו רק לצורך טהרות ולא לצורך כריתות. (צד זה לא מסתבר כ"כ, כי את אותה סיבה שיש לגזור בכרת דנידה יש לגזור בכרת דאכילת קדשים לטמא).
אשמח לתשובות ולמקורות בענין.

גם בזמן הגמרא היתה טובלת פעמיים, ולענין אכילת קדשים יסמכו על הטבילה הראשונה.

 

[חקר ועיון]

אם כוונתך לעתיד לבוא, יש להקדים שישנה לכאו' מחלוקת מדרשי חז"ל האם יהיה כלל טומאת נדה לעתיד לבוא
לדוגמא:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע
א"ר לוי בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות דם מפני שאימת המצרים עליהם ואף כשישבו במדבר לא היו רואות דם נדה שהיתה שכינה עמהן והנשים קבלו את התורה תחלה שנא' (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב וגו' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ואחרי כן ותגד לבני ישראל אלו האנשים, ועליהם הוא אומר איומה כנדגלות (שיר /השירים/ ו) ועליהן נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שם /שיר השירים/ ד) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז הייתן מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קמו
ומהו מתיר אסורים, אין אסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב), ואין טומאה אלא נדה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה (ויקרא יח יט), ויש אומרים אף תשמיש המטה היא אסורה לעתיד לבא, תדע לך שכן הוא, שביום שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן התורה לישראל אסר תשמיש המטה שלשה ימים, שנאמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט טו), ומה כשנגלה עליהם יום א' אסרן מתשמיש המטה שלשה ימים, לעתיד לבא שהשכינה ביניהם אינם אסורין, ומהו מתיר אסורים, אסורי מות ואסורי שאול.
ועיין עוד באגדת אליהו (לבעל השבט מוסר) על הירושלמי שקלים (פ"ו אות טז).
אמנם מצד שני
עיין במדרש תהלים (עג) שלכאו' סותר עצמו
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור עג
אמר ר' שמעון בשם ר' סימון חסידא בעולם הזה אדם הולך ללקוט תאנים, אין התאנה אומרת כלום, אבל לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, והיא צווחת ואומרת שבת היא, בעולם הזה אדם הולך ומשמש מטתו נדה, אין מטתו מעכבתו, אבל לעתיד אדם רוצה לילך ואשתו נדה, האבן צועק ואומר נדה היא,
וכן עיין ביומא (עח.)
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עח עמוד א
עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר (זכריה יג א) 'ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה'. ע"כ.
וע"ע בירושלמי שקלים (פ"ו ה"ב) שג"כ מבואר שפסוק זה הולך עלל טבילת נדה ונחלקו שם האם המים האלו שמחוץ לירושלים האם כשרים לטבילת נדה
ועיין ביפה עינים (יומא שם) שכבר העיר מדברי המדרש תהלים הנ"ל, וכתב וז"ל ואולי הפירוש דלספירת שבעה יהיה היתר, אבל לטבילה תהא נצרכה.
ועיין בתרגום יוב"ע (זכריה יג א) שביאר פסוק זה לעניין אחר

אמנם עיין בב"ח סוף סימן קפ"ג דמבואר להדיא דאף לעתיד לבוא יהא טומאת נדה, ועוד מבואר מדבריו דלעתיד לבוא לא יהיה חומרת רבי זירא, ובזה ביאר את דברי מהר"ש מאוסטרייך עי"ש.
וראה עוד בקנה בושם (בפתיחה להלכות נדה - מצ"ב צילום)

וכ"כ בדברי יואל (פר' תרומה דף רמ) ג"כ כדברי הקנה בושם הנ"ל עפי"ד החת"ס.

ועיין עוד בחסד לאברהם (אזולאי) המעיין החמישי נהר לו
חסד לאברהם אבן שתיה עין משפט נר לו
וב' אלו הכיתות לעתיד לבא יתעסקו בדיני התורה ע"ד הסוד, בפירוש המשניות והמצות ע"ד הנסתר בטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא, מפני שהם יתפרנסו מהמן מעץ החיים, ואינם צריכים לאיסור והיתר טמא וטהור וכיוצא, ולא ח"ו שיתבטל התורה והתלמוד ח"ו, אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם, ודאי שלא היו צריכין לדיני בשר בחלב, וגם לדיני חלב ודם, ולא דיני שחיטה ובדיקה, ועד"ז כל דיני איסור והיתר, וכן אם לא ימותו, ולא ימצאו ביניהם שרצים ונבילות, ולא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכ"ש שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדות בזוב וכיוצא, ועד"ז לעתיד שיתפרנסו מהמן מעץ החיים, אמנם עם הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם, מעץ הדעת טוב ורע, להם יצטרכו כל דיני התורה כפשוטן, ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיא נדה, וכיוצא לשאר דינים. וזמש"ל
ועוד יש לפלפל בכל זה דאולי מי שהיה נדה קודם יצטרך לשמור ז"נ אבל אח"כ לא יהיה.
ויש שרצו להוכיח מדברי הרמב"ם שהביא כל הלכות נדה אפי' מה שלא נוהג בזמן הזה, וע"כ שינהג כן לעתיד לבוא,
כמו כן יש שרצו להוכיח מהא דאמרי' (שבת ל:) דעתידה אשה ללדת בכל יום [ומשמע ברש"י שתשמש בכל יום] ואיך שייך שתלד והרי תהיה טמאה. אמנם עיין בתניא (אגרת הקודש פכ"ו) ובחידושי הגר"א על מסכת שבת שם, שנתנבאו כדבר אחד שלעתיד לבוא עתידה אשה ללדת מביאה אחת הרבה ילדים. שו"ר שכ"כ השל"ה (פר' ויצא - תורה אור אות לז). ועיין עוד באגרא דכלה (פר' תזריע ד"ה אשה כי תזריע). ועיין עוד ליקוטי שיחות (חי"ב עמ' 260).
ועיין בדברי יציב יו"ד סי קיא. וע"ע בספר בנה ביתך (הקדמה עמ' ז). ובספר מגדים חדשים (שבת ל:) שדנו בזה