האם לסכן חיילים כדי לחלץ חטופים? ד' אדר יומא דהילולא ר' דוד פרידמאן זללה''ה מקרלין בעל 'שאילת דוד' ו'יד דוד'

[צריך עיון]

ד' אדר

רבי דוד פרידמאן מקרלין

האם לשלוח חיילים לשחרר חטופים כשיש ספק סכנה לחיי החיילים?​

הגאון ב'שאילת דוד' שלו (אה''ע סי' ו בהגה''ה ד') כותב: 'דאף דמי שיש בידו סממנים לרפאות להחולה מחויב למכור להחולה בשווין עכ''ז אם אינו רוצה ומעלה בדמיהן אין יכולים לכופו בזה ובפרט צער דגופא שלא מצינו חיובא בהשבת גופו של חבירו אלא בטורחו או לאגוריה פועלים כאמרם בסנהד' דף ע''ג א' מקרא ד'לא תעמוד על דם רעך' שמחויב אף להטריח ולשכור פועלים, משמע דלסכן עצמו או לצער גופו אינו מחויב, דאי לאו הכי היה לו להגמ' לומר דאי מוהשבות לו אינו מחויב בצער הגוף לצער עצמו להצלת ממון חבירו שהרי אף בממונו אמרו אם היה בטל מסלע שלו קודם ובפרט צער חולי גופו מוכרח דאינו מחויב לצער עצמו בצער חולי ר''ל שיכול ליפול לחולי בשביל הצלת חבירו'

לימדנו הגאון חידוש גדול שאין אדם חייב להכניס עצמו בסכנה ואפילו בצער חולי כדי להציל את חבירו ממיתה.


ראוי לציין כי חידושו של הגאון ז''ל לגבי צער וחולי אומנם חידוש גדול הוא, והגר''ש קלוגר ז''ל בחכמת שלמה [חו''מ סי' תכו] חידש חידוש דומה, שאף בהצלת נפשות אומרים 'זקן ואינו לפי כבודו' ועל כן אם הוא דרך בזיון למציל ואין לו אפשרות לשכור אחרים שיצילו, הרי הוא פטור מלהציל, וראה שם שאף שיש גם לאו דלא תעמוד, אינו עובר עליו במקום שאין את המ''ע, עי''ש.

וכבר תמהו עליו כו''ע, דאף אי נקבל את עיקר חידושו, היכי משכח''ל לה להאי דינא הרי זקן ואינו לפי כבודו למדנו שהוא 'כל שבשלו מציל בשל חבירו נמי מציל' ואם כן כל אשר לו יעשה האדם בעד נפשו, וצ''ע.

אומנם לגבי להכניס עצמו בספק סכנה [כעין גונא דהצלת החטופים הנ''ל] כבר דנו גדולי הקדמונים בזה, יעו' בסמ''ע סי' תכו סק''ב שהביא דבהגה''מ כ' בשם הירושלמי דחייב להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו, והטושו''ע והרמב''ם שהשמיטו נראה דלא ס''ל כן.

ובפ''ת שם סק''ב הביא גם מהרדב''ז שכ' דאין חייב להכניס עצמו בספק סכנה להציל חבירו מודאי סכנה, ושבשו''ת אגודת אזוב כ' ע''ז 'אולם צריך לשקול הענין היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו ס''פ אלו מציות דף ל''ג גבי שלך קודם לכל אדם שכל המדקדק בעצמו כך סוף בא לידי כך.

וראה באו''ה הארוך [שער נט אות לח] וכן הרואה חבירו טובע בנהר או חיה רעה או לסטין באין עליו ויכול להצילו ואינו מציל נחשב כאלו הרגו ביד ועל זה נאמר לא תעמוד על דם רעיך ואפי' בנפשו של רודף אם אינו יכול להצילו בע"א כדילפינן מאין מושיע לה. ומיהו אם בודאי היה ג"כ הוא מסוכן עמו אין לו לסכן גופו מאחר שהוא חוץ מן הסכנה אף על פי שרואה במיתת חבירו כדדרשינן וחי אחיך עמך. ולא מצינו חילוק בין סכנה למיתה ודאית

והובאו דבריו בא''ר בסי' רסט.

והדברים ארוכים טובא.​