פיוטים היסטוריה של שירה: 10 השִׁירִים של ההיסטוריה היהודית

[שלמה ו.]

המדרש מונה עשרה שירי הלל ושבח לה' שהושרו בעם ישראל, החל מהלילה שבו יצאנו ממצרים, ממשיך ב'שירת הים' ועד לשיר הגדול מכולם אותו נשיר לעתיד לבוא, בגאולה האמיתית והשלֵמה:

השיר הראשון (א): שירת ליל התקדש החג
את השיר הראשון שרו עם ישראל בלילה האחרון לשהותם במצרים, ליל מכת בכורות, בשעה שאכלו את קרבן הפסח כש"מָתְנֵיהֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיהֶם בְּרַגְלֵיהֶם וּמַקְלָם בְּיָדָם" מוכנים ועומדים לצאת בחיפזון מהגלות הקשה לעבר הגאולה.

למרות שהשיר עצמו אינו מתואר בסיפור יציאת מצרים במקרא, הוא מרומז בדברי ישעיהו הנביא על העתיד החיובי הצפוי לעם ישראל שיביא אותם לשיר כמו ששרו בליל פסח במצרים: "הַשִּׁיר [שתשירו בעתיד] יִהְיֶה לָכֶם, כְּ[מו אז, במצרים, ב]לֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג [הפסח]; וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל".

השיר הראשון (ב): שיר ליום השבת
לפי מסורת אחרת, השיר הראשון הוא זה ששורר אדם הראשון בכניסת השבת הראשונה בתום ששת ימי הבריאה. השיר, הפותח במילים "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת", נשכח עם הזמן ונכתב מחדש על ידי משה רבינו והוכנס על ידי דוד המלך לספר התהלים.

אין כמעט בית בישראל שבו לא שרים את המזמור "אשת חיל" בליל שבת לפני הקידוש. רבים רואים במנהג הזה דרך להביע הערכה לבעלת הבית שטרחה ללא לאות כדי לקבל את פני השבת המלכה.

מה מקורו של המנהג הזה? מדוע שרים את המזמור הזה דווקא בליל שבת? והאם אומרים אותו גם כשאין אישה בבית?

על מי נכתב מזמור אשת חיל?

המזמור היפהפה בן 22 הפסוקים הפותח במילים "אשת חיל" הוא אקרוסטיכון אלפביתי (שיר שבו כל בית נפתח באות אחרת, לפי סדר האלף-בית) החותם את ספר מִשְׁלֵי, אחד מספריו של שלמה המלך השייך לחלק ה'כתובים' של התנ"ך.

לפי הפירוש הפשוט השיר 'אשת חיל' לא נכתב על אישה ספציפית זו או אחרת. בדומה לשאר הדמויות והתיאורים בספר משלי, המקבץ משלים שונים המלמדים חכמה ומוסר ומשבחים את התורה ועבודת ה', גם "אשת החיל" על שלל מעלותיה אינה אלא משל לתורה הקדושה ולמעלותיה הרוחניות.

לעומת זאת, לפי המדרש המזמור הזה נכתב במקור על ידי אברהם אבינו כהספד על אשתו שרה ולאחר מכן שולב בתוך ספר משלי. המדרש גם מסביר כיצד התיאורים המופיעים בשיר מגוללים את קורות חייה המרשימים של שרה אמנו.

יש גם פירוש שהמזמור נכתב על ידי שלמה המלך לזכר אמו המלכה בת-שבע, אשתו של דוד המלך.

מדרש נוסף מראה כיצד המזמור מתאר את דמויותיהן של 19 נשים גדולות שסיפוריהן מופיעים בתנ"ך ומה הלקח שיש ללמוד מכל אחת מהן.

למה אומרים זאת בליל שבת?

קשה להצביע במדויק איפה ומתי התחיל המנהג הנפוץ לשיר את מזמור אשת חיל לפני עריכת הקידוש בלילות שבת. נראה שכמו להרבה מנהגים וטקסים אחרים המאפיינים את לילות השבת, גם המנהג הזה התחיל בקרב מקובלי צפת, בעיקר תלמידיו של רבי יצחק לוריא, "האריז"ל".

כשמעיינים בספרי המקובלים רואים שהסיבה המקורית לאמירת אשת חיל איננה בשביל לחלוק כבוד לאישה שבבית אלא כדי לכבד את השכינה הקדושה שמאירה בזמן ליל שבת.

משום כך המנהג לומר 'אשת חיל' בליל שבת מתאים לכולם וגם מי שאיננו נשוי אומר זאת.

לכבוד השכינה
ככל הנראה המקום הקדום ביותר שבו מתואר בכתב המנהג לומר את פסוקי אשת חיל בליל שבת הוא בסידורו של רבי ישעיהו הלוי הורביץ ("השל"ה"; ה'שי"ח-ה'ש"צ, 1558-1630). וכך מוסבר שם:
באמירת פסוקי אשת חיל יש לכוון כנגד השכינה הקדושה שמגיעה "לבקר" בביתו של כל יהודי לאחר שחוזר מתפילת ליל שבת בבית הכנסת (יחד עמה מגיעים גם שני מלאכים, מלאך טוב ומלאך רע, שאותם מברכים קודם לכן בברכת "שלום עליכם מלאכי השרת").

22 הפסוקים שבמזמור זה הם כנגד 22 "צינורות" רוחניים שדרכם מגיע השפע והברכה מהמקור האלוקי אל העולם והאדם. כאשר מברכים ומשבחים את השכינה בבואה הביתה מושכים וקולטים את השפעתה הרוחנית אל תוך הבית ולמשך השבוע כולו.

לכבוד שבת המלכה
לפי תורת הקבלה, הזמנים השונים במהלך יום השבת מגלים ממדים שונים של הא-לוקות. ליל שבת הוא הזמן שבו מאירה השכינה הקדושה, תכונת המלכות של ה', שבעולם הדימויים של הקבלה נחשבת "המלכה" של המלך הקדוש ברוך הוא שנקראת גם "אשת חיל".

מזמור אשת חיל נאמר אפוא לא רק בזמן השבת אלא גם כלפי השבת עצמה שכן השבת עצמה בפרט ליל השבת, היא התגלות ונוכחות של קדושת השכינה.

החתן שר לכלה
באופן שונה במקצת, השבת מתוארת גם בתור ה"כלה" של עם ישראל. כמו שמספר המדרש שֶׁשֶׁשֶׁת ימי השבוע מתחלקים לזוגות: ראשון ושני, שלישי ורביעי, חמישי ושישי, ואילו השבת היא "בת הזוג" של עם ישראל ששומר את קדושתה.

בהיבט הזה יש המסבירים שאמירת אשת חיל היא שיר של שבח שעם ישראל שר ל"אשתו" שהיא השבת.

לכבוד התורה
כאמור, לפי הפירוש המקובל השיר "אשת חיל" הוא משל לתורה. הקשר לתורה מרומז גם במילה "חיל" שעולה בגימטרייה 48, רמז ל-48 הרגלים והנהגות שאותם צריך לאמץ כדי לזכות להיות בעל תורה כמפורט במשנה במסכת אבות.

יש מסבירים שאומרים זאת בליל שבת משום שהתורה ניתנה בשבת וזה הזמן המתאים לתאר את שבחיה ומעלותיה של התורה הקדושה.

השכינה, הנשמה והאישה היהודייה

אמירת אשת חיל נועדה אמנם לכבד את השכינה ואת השבת, אבל זה לא גורע מהרצון והכוונה הפשוטה להעניק כבוד והוקרה לאישה, בעלת הבית.

רבי משה אלשיך מפרש שדמות האישה שבמזמור אשת חיל מתייחסת במקביל גם לנשמה הרוחנית וגם לאישה היהודייה, שכן הקשר בין איש לאשתו הוא לא רק קשר גשמי או פורמלי אלא קשר רוחני עמוק כיון שהאיש והאישה הם שני חצאים של אותה נשמה.

יתירה מכך, כל איש ואישה יהודיים הנשואים זה לזה מגלמים ומשקפים את הקשר שבין עם ישראל כולו לקדוש ברוך הוא. התנהגותם של בני הזוג והיחס שהם מגלים זה כלפי זו משפיע על היחס של ה' לעם ישראל וממילא על המתרחש בעולם כולו.

לפי תורת הקבלה, ליל שבת הוא הזמן שבו החיבור של עם ישראל עם הבורא מגיע לשיא ובזכות כך העולם כולו מתרומם מחומריותו ומתעלה בקדושה. הקרבה הרוחנית הזו משתקפת גם בקרבה והשלום בית שבין איש לאשתו בעולם הזה. לכן ליל שבת הוא הזמן המתאים ביותר לשבח את תכונותיה הטובות של בת הזוג ולכבד אותה.

את הכבוד השמור בליל שבת עבור אישה היהודייה, הרעייה והאם, ניתן לראות גם במנהגו של האריז"ל שהיה מנשק את ידיה של אימו בליל שבת. בעקבותיו יש משפחות רבות שבהן לפני עריכת הקידוש נעמדים כל הילדים בשורה ומנשקים בזה אחר זה בהערכה ובהדרת כבוד את ידיה של אמא.

וכך אומר המדרש: "אמר רבי יצחק בר נחמיה: כשם שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל בעשרים ושתים אותיות כך הוא משבח הנשים הכשרות בעשרים ושתים אותיות". הרב מנחם פוזנר.