השבת אבידה כשמחמיר בעירוב

[הכ"ד הקטן]

אחד הרבנים דן,
באדם שהלך ברחוב, וראה שמיכת תינוק על הרצפה שנפלה מזו"צ,
האם מותר לו לטלטל את האבידה לזו"צ שמתרחק והולך, או שכיון שמחמיר שלא לטלטל בעירוב לא יחזיר.
(חומרא שיש בה ממש כגון שחושש לשיטות מסוימות שמובאות במשנ"ב, ויש שמקילים ויש שחוששים מספק להחמיר).

והאם מותר לומר לזו"צ שנפל להם, שהרי עובר לשיטתו בלפני עור?

 

[אמת נהדרת]

אחד הרבנים דן,
באדם שהלך ברחוב, וראה שמיכת תינוק על הרצפה שנפלה מזו"צ,
האם מותר לו לטלטל את האבידה לזו"צ שמתרחק והולך, או שכיון שמחמיר שלא לטלטל בעירוב לא יחזיר.
(חומרא שיש בה ממש כגון שחושש לשיטות מסוימות שמובאות במשנ"ב, ויש שמקילים ויש שחוששים מספק להחמיר).

מה סיבה יש להקל.

והאם מותר לומר לזו"צ שנפל להם, שהרי עובר לשיטתו בלפני עור?

לא נראה לי שזה תרי עברא דנהרא.

 

[יהודי פשוט]

אחד הרבנים דן,
באדם שהלך ברחוב, וראה שמיכת תינוק על הרצפה שנפלה מזו"צ,
האם מותר לו לטלטל את האבידה לזו"צ שמתרחק והולך, או שכיון שמחמיר שלא לטלטל בעירוב לא יחזיר.
(חומרא שיש בה ממש כגון שחושש לשיטות מסוימות שמובאות במשנ"ב, ויש שמקילים ויש שחוששים מספק להחמיר).

מה סיבה יש להקל.

אני מבין שאם זה לא חשש רה"ר דאורייתא, לכאורה יש לו חיוב מצות עשה ולא תעשה מן התורה של השבת אבידה וספק דרבנן כיון שהוא רק מחמיר לא לטלטל וא"כ ודאי דאורייתא דוחה ספק איסור דרבנן.

 

[נראים הדברים]

כל שבשלו אינו מחזיר בשל חבירו נמי אינו מחזיר

 

[צריך עיון]

לא נראה לי שזה תרי עברא דנהרא.

אם הם לא יודעים שזה נפל להם אז הוי כתרי עברא דנהרא

 

[י"ג מידות]

לכאו' השאלה באיזה אופן.
אם מדובר בעירוב מהודר ורוצה להחמיר זה יהיה יותר קל.
אך אם מדובר בעירוב שיש בשכונה הרבה מחללי שבת יהיה דין שני.

 

[צריך עיון]

איני מבין החילוק בזה בין דרבנן לדאו'
אם שורת הדין למעשה דמותר לטלטל שם, מה יפטרנו מלהשיב
ואם שורת הדין דאסור, ודאי פטור הוא ולא דחינן אפי' איסורא דרבנן מקמי ממונא

ובלא''ה לעולם אפשר לעשות באופן של היתר מה''ת כמו פחות פחות מד''א וכיו''ב.

 

[אמת נהדרת]

נדמה לי שהשאלה היא השקפתית ולא הילכתית עד כמה נכון להחמיר מול חיוביים אחרים אבל אם מחמיר כי חושש לאיסור אין סברא שיהיה מותר.

 

[הצעיר שבחבורה]

האם מותר לו לטלטל את האבידה לזו"צ שמתרחק והולך, או שכיון שמחמיר שלא לטלטל בעירוב לא יחזיר.

אם בשל עצמו לא היה נוטל בכה"ג, יש צד שיתחייב בשל חבירו?
ואם בשל עצמו היה נוטל, מה הצד לפטור?
וכמ"ש הרב @נראים הדברים

 

[חכימא]

והאם מותר לומר לזו"צ שנפל להם, שהרי עובר לשיטתו בלפני עור?

זה ודאי שאינו לפני עור, אא"כ הם סומכים על שיטה דחויה מהלכה.

 

[צריך עיון]

אם בשל עצמו לא היה נוטל בכה"ג, יש צד שיתחייב בשל חבירו?
ואם בשל עצמו היה נוטל, מה הצד לפטור?
וכמ"ש הרב @נראים הדברים

כ''ת ברמיזתו מכוין לדינא דזקן ואינו לפי כבודו דבזה קאמר רבא הכלל 'כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר' וכו'.
ולכאו' אין זה פטור חדש דכל שאין מחזיר בשלו פטור מלהחזיר בשל חבירו, אלא דרבא שיעורא קיהיב לדין זקן ואינו לפי כבודו דילפי' מ'והתעלמת'.

אבל לדין 'כהן והיא בבית הקברות' דנלמד גם הוא [לס''ד] מזה הפסוק שם ל''ש השיעור הזה כלל.

 

[כיכר הלקש]

גם אם זה חומרא, לא נפיק מדין זקן ואינה לפי כבודו.

 

[הצעיר שבחבורה]

כ''ת ברמיזתו מכוין לדינא דזקן ואינו לפי כבודו דבזה קאמר רבא הכלל 'כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר' וכו'.
ולכאו' אין זה פטור חדש דכל שאין מחזיר בשלו פטור מלהחזיר בשל חבירו, אלא דרבא שיעורא קיהיב לדין זקן ואינו לפי כבודו דילפי' מ'והתעלמת'.

אבל לדין 'כהן והיא בבית הקברות' דנלמד גם הוא [לס''ד] מזה הפסוק שם ל''ש השיעור הזה כלל.

גם אם זה חומרא, לא נפיק מדין זקן ואינה לפי כבודו.

בדקתי וראיתי..
פתחי חושן חלק ב (אבידה ומציאה) - הערות פרק א - מצות השבת אבידה הערה (כד)

(כד) וכתב בשו"ע הרב סעיף לו שה"ה מי שאינו ת"ח ולא זקן מכובד, אלא הוא איש נכבד מחמת עושר או משפחה או ד"א, ומתבייש מהבריות שיודעים מעלתו, ועי' בקו"א שם. וסיים, אבל מי שאינו חשוב בעיני הבריות רק שמגביה דעתו ומחשב את עצמו ומתבייש בזה מהבריות, ובעיניהם אין זו חרפה לו, ה"ז חייב מן הדין להחזיר, אף על פי שאילו היה שלו לא היה מחזירם לעצמו, ואצ"ל אם לא היה מחזירם מחמת הטורח, שלא היה חפץ לטרוח לישא אותם לביתו הואיל והם כלים פחותים ודמיהם מועטים, ולא מפני שאינם לפי כבודו, שהוא חייב מן הדין לטרוח בהם עד שיגיעו לרשות בעלים, כי בשלו הוא רשאי לוותר על ממונו מפני טורח גופו, ולא בשל חבירו, שהתורה לא חסה אלא על כבוד הבריות ולא על טורח הגוף, ואפילו טורח מרובה מאד על שוה פרוטה אחת, ע"כ. ונראה לדייק מדבריו שאם אינו רוצה לטרוח מפני סיבה אחרת, כגון מצב בריאותו ולא משום חוסר חשיבות הממון, ובאופן שאף בשלו לא היה טורח מפני סיבה זו, פטור מלהחזיר בשל אחרים. ועי' שו"ת פרי יצחק ח"א מסימן נב ואילך, ובסימן נו מחדש שבבזיון גדול, כגון שהוא ערום, אף על פי שבשלו לא היה חס על כבודו מפני הפסד ממון, בשל אחרים פטור.​

 

[ידיעת התורה]

לא נפיק מדין זקן ואינה לפי כבודו.

ויל"ד אי הוי משום כבוד התורה או משום כבוד הבריות ויעוי' בסוגיא בב"מ דפליגי בזה קמאי
ואולי נפק"מ לנידון דידן יעוי'