זימון כהלכתו

[מתוחכם]

עד היכן צריך לשמוע את ברכת המזון?​

אם נשאל את רוב האנשים עד היכן עליהם לשמוע את ברכת המזון מהמזמן, רובם יציינו כי מדובר במחלוקת בין השו"ע לרמ"א. לפי השו"ע (סימן ר' סעיף ס"ב), מספיק לשמוע עד "ובטובו חיינו", אך לפי הרמ"א, יש לשמוע עד סוף ברכת "הזן את הכל".

החזו"א (אורח חיים סימן ל"א, אות ב') מוסיף שבזימון בשלושה יש לשמוע עד סוף ברכת "הזן את הכל", אך בזימון בעשרה, מאחר ויש ברכה נוספת ("ברוך אלקינו שאכלנו משלו"), מספיק לשמוע עד "ובטובו חיינו".

כיצד נוהגים בפועל?​

על פי רוב המנהגים, במיוחד בבני אשכנז, המזמן לא מברך בקול רם את כל ברכת המזון. הוא מברך בקול רם עד "הזן את הכל", וממשיך לברך בשקט או שהציבור מברך יחד איתו בקול רם, כך שלא תמיד ניתן לשמוע את ברכת המזון מהמזמן.

איך צריך להיראות הזימון?​

יש להדגיש כי כל הדעות שהוזכרו עד כה הן בדיעבד, כלומר, כאשר יש הפסק בין הסעודה לזימון. אם אדם מפסיק לסעוד כדי להקשיב לזימון, יוכל להסתפק בשמיעת הברכה עד "ובטובו חיינו" או עד "הזן את הכל", אך צורת הזימון המהודרת ביותר היא כאשר המזמן מברך את כל ברכת המזון בקול, וכל המסובין מברכים יחד איתו.

העיקרון המהותי בזימון הוא ההצטרפות המשותפת לברכה, שבאמצעותה המזמן יוצא את כולם ידי חובה. אולם, עם הזמן וכתוצאה מימיו של התפשטות הלבבות, החליטו גדולי הדורות כי ניתן לומר את הברכות בשקט יחד עם המזמן. יש הסוברים כי לפחות בברכת "הזן את הכל" יש לנהוג כתקנה הראשונה ולצאת ידי חובה מהמזמן, אך לרוב לא נוהגים כך.

מה קורה אם כל אחד מברך לעצמו?​

אם כל אחד מהמסובין מברך לעצמו ולא שומע את ברכת המזון מהמזמן, הרי שביטלה כל מטרת הזימון – שהיא הצטרפות לשם ברכה משותפת. כך למעשה לא מקיימים את מצוות הזימון כפי שנאמרה.

השו"ע (סימן קפ"ג סעיף ז') פוסק שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המזמן את כל הברכות, כולל החתימות, וכך כותב גם המשנ"ב (שם, ס"ק כ"ח). גם אם כל אחד מברך בעצמו, עליו לשמוע היטב את דברי המזמן ולומר איתו בלחש כל מילה ומילה, ולענות אמן על כל ברכה וברכה – לפחות עד "הזן את הכל".

סוגיית הזימון בקול​

חשוב לציין כי אם המזמן לא מברך את כל ברכת המזון בקול רם כך שיהיה אפשר לשמוע אותו ולצאת ידי חובה, לא ניתן לקיים את מצוות הזימון כהלכתה. הדבר דומה לשליח ציבור שמברך את חזרת הש"ץ בלחש – אף אם כל הציבור יודע את התפילה, הם עדיין צריכים לשמוע את חזרת הש"ץ בקול רם כדי לצאת ידי חובה. במקרה של זימון, תפקידו של המזמן הוא לברך בקול רם את כל ברכת המזון, כך שמי שרוצה לצאת ידי חובה יכול להאזין לו.

בנוסף, יש לשים לב למנהג שבו המזמן מסיים כל ברכה בקול, בעוד שברך בשקט את יתר הברכה. במקרה כזה, יש לשאול האם ראוי לענות "אמן" אחרי שהוא מסיים את הברכה בקול. השו"ע (סימן קפ"ג סעיף ח') דיבר על כך שמותר לענות אמן, אך החזו"א (סימן כ"ח אות ג') התיר גם לעיין אמן בין חלקי הברכות.

במקרים כאלה, מנהג הציבור חייב להתחשב בקול הברכה ובשמיעה של כולם, על מנת להבטיח את כוונת הזימון.

 

[הצעיר שבחבורה]

אולם, עם הזמן וכתוצאה מימיו של התפשטות הלבבות, החליטו גדולי הדורות כי ניתן לומר את הברכות בשקט יחד עם המזמן.

וצל"ע, סו"ס זה המברך בשקט יוצא בברכת עצמו, ומה מועיל שמברך יחד עם המזמן מילה במילה.

 

[הצעיר שבחבורה]

כולל החתימות, וכך כותב גם המשנ"ב (שם, ס"ק כ"ח)

כמדומה שהרמ"א חולק בדבר, וסובר ש"יסיים קצת קודם המברך" והיינו לא כולל החתימות ודלא כשו"ע.
והמשנ"ב הביא שם לעשות כדעת הרמ"א.

 

[הצעיר שבחבורה]

יש הסוברים כי לפחות בברכת "הזן את הכל" יש לנהוג כתקנה הראשונה ולצאת ידי חובה מהמזמן, אך לרוב לא נוהגים כך.

חובה להבהיר, את מקור דעה זו.
ואצטט מן המשנה ברורה

ועיין במ"א שהוא מצדד להורות כהתשב"ץ שס"ל דעד הזן את הכל צריכין לשתוק ולשמוע ולכוין לצאת מן המברך [ומשם ואילך יברכו בעצמן בלחש עם המברך] דעד שם היא ברכת הזימון אבל אין אנו נוהגין כן ומ"מ הטוב והישר כשיודע במסובין שיכוונו לדבריו לעשות כהתשב"ץ רק שיודיע להם מתחלה שיכוונו לצאת וגם הוא יכוון להוציאם ודוקא כשהשומעים כלם מבינים לשון הקדש דאל"ה בודאי טוב יותר שיברכו בעצמן כל הבהמ"ז ולא לצאת מן המברך [א"ר]:​

 

[י"ג מידות]

יש חיוב לומר "הב לן נברך"?