זכירת ומחיית עמלק

האם ומתי יש חיוב זכור מהתורה??? >>> האם יש חיוב מדאורייתא לקרוא דוקא בספר תורה??? >>> המצוה לזכור או למחות??? >>> האם מועיל זכירה בלב??? >>> האם נשים חייבות בשמיעת 'זכור'??? >>> האם יש מצוה לזכור תמיד??? >>> מדוע אין מברכים על מצות זכירת מעשה עמלק??? >>> מדוע החיוב רק פעם בשנה??? >>> האם מועיל לזכור בפרשת ויבוא עמלק??? >>> האם מועיל מחיית עמלק בקריאת המגילה???

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (דברים כה, יז)
בגמרא במגילה (יח, א) הק' מדוע אם קרא את המגילה בעל פה לא יצא, אמר רבא שלומדים 'זכירה' שנא' 'והימים האלה נזכרים', ונאמר 'זכירה' במעשה עמלק 'כתב זאת זכרון בספר', מה להלן בספר אף כאן בספר, ומה שאפשר לבאר שזכירה היא עיון ולא קריאה בספר, הרי שנינו בברייתא, 'זכור' יכול בלב, כשהוא אומר 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור' שיקרא בפה.
וכתב רש"י במגילה (כט, א), מדוע סומכים קריאת פרשת זכור לקריאת המגילה, כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן, וכן הביא במשנה ברורה (תרפה, א) קורין אותה בשבת שלפני פורים לסמכה למעשה המן שהיה מזרע עמלק וכדי להקדים זכירת מחיית עמלק לעשייתה שנאמר 'והימים האלה נזכרים ונעשים', קודם נזכרים בפרשת זכור ונעשים בקריאת המגילה שמחו את עמלק.
חיוב זכור מהתורה
והנה בתוספות בברכות (יג, א) מבואר שחיוב מצות זכירת מעשה עמלק הוא מהתורה שהביאו שיש פרשיות שחייבים לקרות בתורה כגון פרשת זכור שהיא מדאורייתא, הרי מבואר שצריך לקרוא פרשת זכור מהתורה אמנם לא התבאר בדברי תוס' מתי צריך לקרוא ואם צריך לקרוא בעשה מתוך ספר תורה.
והנה ברא"ש (ברכות פרק ז סימן כ) הביא, לגבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, ומקש' איך שחרר עבדו והרי אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר 'לעולם בהם תעבודו', ותי' לפי שגדול כוח מצות עשה של רבים שנא' 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', דהיינו עשה שמקדשים את השם בעשרה ברבים, והוסיף שלא מסתבר שמדובר דוקא בעשרה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה, ומבואר בדברי הרא"ש שהעשה של קריאת פרשת זכור הוא מהתורה, ועוד מבואר שסבר הרא"ש שצריך לקרוא בעשרה דוקא שנלמד מ'ונקדשתי בתוך בני ישראל' ולכאורה צריך מתוך ספר תורה, ויש שגרסו ברא"ש בעשה דאורייתא שאין מצוה בעשרה.
מצוה לזכור תמיד
אולם ברמב"ן (דברים כה, יז) הביא את המדרש בספרא (בחקותי פרשה א, ג) שנא' 'זכור' יכול בלבך, כשהוא אומר 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמורה, מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך, וכן בספרי (תצא קסו) 'זכור את אשר עשה לך עמלק' בפה, 'לא תשכח' בלב, ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה, אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור, ונמצינו למדין מן התורה בשניה זכור (מגילה כט, א), ויהיה סמך למקרא מגלה מן התורה, וכתב שהנכון לומר, שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו, ומבואר שאין חיוב מהתורה בזמן מסוים ובקריאת התור בציבור.
והנה ברמב"ם (הלכות מלכים פ"ה ה"ה) כתב, וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר 'זכור את אשר עשה לך עמלק', מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
הרי מבואר בדברי הרמב"ם שהמצוה היא מצוה תמידית לזכור מעשיו הרעים כדי לעורר איבתו ואין מצוה בזמן מסוים אלא מצוה ככל הזכירות כגון זכור את יום השבת, ואין בזה גדר מתי ואיך לזכור אלא מתוך שמזכיר בפה הרי מחזק את שנאתו ואיבתו.
וכ"כ בספר המצוות לרמב"ם (מצוה קפט) היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן, הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם והוא אמרו יתעלה (ש"א טו) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים.
ובהשגות הרמב"ן לספר המצוות (שכחת העשין מצוה ז) כתב, והנה כאשר נצטוינו בזכירת מה שעשה לנו עמלק כדי לדעת שלא על חנם ימחה ה' יתעלה שמו רק מחמלתו עלינו לנקום החמס שעשה לנו ושלא היה ירא ממנו יתעלה.
בספר החינוך (מצוה תרג) כתב, שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים, שהכל היו יראים מהם בשמעם היד הגדולה אשר עשה להם ה' במצרים, והעמלקים ברוע לבבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה ויתגרו בם, והעבירו מתוך כך יראתם הגדולה מלב שאר האומות, משרשי המצוה, לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם ציונו ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה, מדיני המצוה, שחיוב זכירה זו היא בלב ובפה, כדי שלא ישכח הדבר, פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמנים, ולא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, וטעם זכירת מה שעשה עמלק אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבנו, ודי לנו בזה לזכור הענין פעם אחת בשנה או שתי שנים ושלש, ונהגו לקרוא בשבת שלפני פורים, ודין יהיה לקרותה ביום פורים לפי שהוא מענינו של יום כי המן הרשע היה מזרעו, אבל להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו קבעו הפרשה קודם לפורים.
וכתב במנחת חינוך, שנראה מדברי החינוך שמספיק פעם אחת כל ימיו, וודאי שמקיים את המצוה גם ביחיד, ופרשת זכור בעשרה ובס"ת הוא מדרבנן, אבל מה"ת די שיזכור בפה כל יחיד, ודלא כהרמב"ם שהיא מצוה תמידית כל יום, אמנם קשה לדבריו שהרי כתב בחינוך שנוהגת מצוה זו בכל זמן.
חיוב נשים בזכור
בספר החינוך (תרג) כתב, שנוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים, ואם עבר על זה ולא זכר בלבו ולא קרא בפיו מה שעשה עמלק לישראל ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו הבא על זה שהוא לא תשכח, וכתב במנחת חינוך שמשמע שנשים פטורות גם מהלאו וברמב"ם לא מבואר כן, וצריך ראיה לפטור נשים ממצות עשה שאין הזמן גרמא ובפרט בלאו, ובטעם שכתב כי להם לעשות המלחמה ולא לנשים, הרי במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפי' כלה מחופתה כמבואר ברמב"ם (פ"ז מהל' מלכים) ואם הטעם מחמת הנקמה שנזכור שנאתו ואפשר שאף בביאת המשיח שיכרת עמלק ולא יהי' להם זכר מ"מ יהיה זכירה תמיד וצ"ע שפוטר נשים ממצוה זו, וכתב שנראה שכל ישראל חייבים כמו כל מצות עשה שאין הזמן גרמא, ואם שכח עובר בעשה ובל"ת ואם זכר בלב ולא בפה אינו עובר על הלאו רק לא קיים את העשה ואם זכר לא עבר ומקיים גם מצוה.
ובשו"ת אבנ"ז (או"ח סי' תקט) כתב דאין הריגת זרעו של עמלק דוחה שבת ולכן הוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, ובס' מרחשת (ח"א סי' כ"ב) כתב שהיא מצוה שהזמן גרמא משום שאין זמן מלחמה בלילה כדברי רש"י במגילה (ג, א ד"ה איש), ובהנהגות החזו"א (עמ' ריד) כתב שאין נשים צריכות לשמוע פרשת זכור, וכן במ"ב לא הביא שנשים חייבות וכן הכף החיים (תרפה, ל) כתב שנשים אין חייבין לשמוע זכור, ובתשובות והנהגות (ח"ב שדמ) כתב שנשים שאנוסות מלבוא לביהכנ"ס שיקראו בפה מהחומש וכן בשמיעת המגילה יכוונו לקיים המ"ע של זכירת עמלק.
ויש שהביאו ראיה מדברי הרא"ש הנ"ל שהיה צריך לשחרר את עבדו בשביל פרשת זכור ואם נשים חייבות בזכור הרי עבדים חייבים במצוות כנשים וא"כ חייב גם כשהוא עבד, ויש לדחות ראיה זו כיון שהוא שחרר את עבדו בשביל שיהיה להם מנין ואשה אינה יכולה להשלים למניין וכן עבד, וכן מבואר שם שיכול לשחררו לכל דבר שצריך עשרה כגון קדושה וכדו'.
ובשו"ת תורת חסד (או"ח סימן לז) כתב לתלות אם נשים חייבות, דאם יש חיוב מהתורה לקרות פרשת זכור בכל שנה, אפ"ל שנשים חייבות בה, ואינם פטורות במצוות עשה שהזמן גרמא רק במצוה שנוהגת ביום ולא בלילה, או מצוות שנוהגות רק ביום מיוחד בשנה ולא ביום אחר, אבל מצוה שהיא חיובית פעם אחת בשנה בכל זמן שירצה אינה נחשבת שהזמן גרמא מהתורה, והנשים חייבות בה, אך אם אין חיוב לקרותה בכל שנה רק מדרבנן או דרך אסמכתא, י"ל שהחיוב מדרבנן הוא רק על האנשים, ויהיו הנשים חייבות רק לזכור את מעשה עמלק כמו חיוב תפילה לנשים שחייבות מעיקר הדין לדברי הרמב"ם בחיוב דאורייתא, ולכן אין מתפללות הנשים בתמידות ויוצאות במה שאומרות בבקר איזו בקשה, וכן לענין קריאת פרשת זכור די לנשים בחיוב דאורייתא אבל פטורות מלקרותה בכל שנה שזהו רק מתקנת חכמים, וע"כ לכל הפחות הנשים יוצאות י"ח בזכירה וסיפור שלא בס"ת.
ובשו"ת בנין ציון (החדשות סימן ח) הביא, שנשים חייבות ושהקפיד שאפילו המשרתת הוצרכה לשמוע פרשת זכור, וטעמו מפני שאינה מצות עשה שהזמן גרמא שאין קפידא באיזו זמן שתקרא כמש"כ המג"א (סי' תרפ"ה) רק שיקרא פעם אחת בשנה, והקשה על דברי החינוך שהרי מצות מחיית עמלק היא מצוה בפני עצמה, ומדוע שלא יהיו חייבות במצות זכירת מעשה עמלק, שזכירת השנאה תהיה תועלת למחייתו ומעשה אסתר יוכיח וכן נס חנוכה ע"י יהודית וביעל כתיב 'תבורך מנשים יעל מנשים באהל תבורך', ולמה לא תהי' זכירת מעשה עמלק לעורר השנאה גם בנשים לתועלת מצות מחייתו.
הזכירה והמחייה
והגרי"פ פרלא כתב, שהבה"ג והיראים לא הביאו מצוה נוספת לזכירת עמלק כיון שהיא נכללת בכלל מצות מחיית עמלק שעניין הזכירה היא למחות את זרעו של עמלק, והביא דברי הפסיקתא רבתי (פרשה ב פרק ד) הוו זכורים לו למחות את שמו מן העולם זכור אשר עשה לך עמלק תמחה את זכר עמלק, משמע שהם מצוה אחת, ומה שדרשו זכור בפה היינו לומר שכל אחד יזכיר לחברו בפיו ויזרזנו על מעשה המחייה וכל זה בכלל תמחה, אמנם החינוך הביא כן במצוה בפני עצמה וכן משמע בלשון הרמב"ם.
ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן סח) כתב, לענין קריאת פרשת זכור שקוראים לנשים קודם מנחה, ע"פ דברי הבנין ציון, ונמצא טעם שלא לברך, לפי שיש כמה חולקים על עיקר החיוב לנשים, אבל לזכור מעשה עמלק חייבים, שהרי הוי מצוה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות, אמנם למעשה נקטו רוב הפוסקים שנשים חייבות לשמוע פרשה זו בקריאה בתורה, ונתפשט המנהג כן ברוב הקהלות שהנשים באות לביהכ"נ לשמוע קריאת פ' זכור, ומ"מ לקרוא בשביל נשים לבדן, סברו כמה גדולי האחרונים שיש להחמיר שלא לקרות בשביל נשים לבדן, ואפילו לעשרה נשים, אכן כפי מש"כ שהמנהג שקוראים בשביל נשים לבדן, אבל בודאי אין לברך כיון שלדעת כמה פוסקים הם פטורים.
מדוע אין מברכים על מצות זכירת מעשה עמלק
ובטעם שאין מברכים על מצוה זו כתב בשיטה מקובצת (כתובות ז, ב), לפי שכל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אין מברכין עליה, ויסוד מצות זכירת מעשה עמלק הוא לזכור את מעשיו הרעים כדי לעורר שנאה כלפיו, ועל ידי זה נבוא להילחם בו ולמחותו, שמצות הזכירה אינה גמר המצוה אלא הכנה למצות המחייה, ועוד אפש"ל ע"ד דברי הראב"ד והאבודרהם, שאין מברכים על מיתות בית דין, לפי שהשם יתברך חס על בריותיו וכל מצוה שיש בה קלקול והשחתת אחרים אין מברכים עליה, מפני שנראה כמודה על אותו קלקול, וכן זכירת מעשה עמלק היא מחיית עמלק, וכן אפשר לבאר ע"פ דברי תשובות הרשב"א(ח"א סימן יח), שאין מברכים על מצוה המוטלת על הציבור, ורק כאשר יש ציבור יש חובה לשמוע פרשת זכור, עוד אפשר שמא ימצא הספר תורה פסול ואין מבריכים על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה אותה וכדברי הרא"ש (ברכות פ"ז), ועוד אפשר כיון שיש עמה לא תעשה של 'לא תשכח' וכברי העיטור (ציצית שעג), וכן לדעות הסוברות שלקיום מצות זכירת מעשה עמלק אין צורך בספר תורה (ריטב"א מגילה יז, ב; רמב"ן דברים כה, יז), אין מברכים על מצות הזכירה לפי שאי אפשר לברך עליה עובר לעשייתה, שכן מיד כשמברך על זכירת מעשה עמלק כבר יצא ידי חובתו.
החיוב בכל שנה
אך בעיקר החיוב של קריאת פרשת זכור דמשמע מדברי הפוסקים שהוא חיוב מדאורייתא לקרותו בכל שנה, יש לתמוה מנין החיוב בכל שנה, ולכאורה היה נראה לומר בזה שנמסר לחכמים להזכיר מעשה עמלק שלא יבא לכלל שכחה כדכתיב 'לא תשכח', וחכמים שיערו כן שצריך להזכיר בכל שנה וממילא זה מדאורייתא, ששיעור שכחה הוא י"ב חדש, כמו שמצינו בברכות (נח, ב) שאין המת משתכח מן הלב עד לאחר י"ב חדש שנאמר 'נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד', וכתב שם רש"י וסתם כלי לאחר שנים עשר חדש משתכח מן הלב, שיאוש בעלים לאחר שנים עשר חדש בפרק אלו מציאות (דף כח, א).
וכתב בשדי חמד (כללים מערכת ז) בשם החיד"א (בספר דבש לפי אות כ"א) שכשאומר כל יום בברכת קריאת שמע 'וקרבתנו לשמך הגדול' יזכור מעשה עמלק כמש"כ האר"י, ובזה יוצא ידי חובת זכור, וכתב שהוא זכור בלב ולא בפה, ובבני יששכר (במאמרי חדש אדר ג, ח) כתב, שבזה יוצאים ידי חובת 'לא תשכח', אמנם בדברי החינוך נראה שבפעם אחת כל ימי חייו יוצא ידי חובת שתיהן.
אם מועיל בפרשת ויבוא עמלק
כתב בשולחן ערוך (או"ח תרפה, ז) י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא, לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא.
בתרומת הדשן (סימן קח) כתב שעדיף שישמע קריאת פרשת זכור בצבור מקריאת מגילה, והביא בשם הרא"ש שפרשת זכור מדאורייתא בעשרה, וכדברי התוס' כנ"ל, והוסיף שהעולם לא נזהר בזה ומעדיפים קריאת המגילה מפרשת זכור, וכתב המג"א ליישב מנהג העולם שהרי לא נאמר בתורה שיקראו דווקא בשבת זו אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבית הכנסת, וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן וע"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק גם זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובה, וכתב במ"ב (סקט"ז) שעיקר דינו של המ"א צ"ע שהרי נאמר זכור את אשר עשה וגו' תמחה וגו' והכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו כמו שכתב הרמב"ן וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק.
מחיית עמלק וקריאת המגילה
והנה הראב"ד והר"ש (בתחלת פרשת בחוקותי) פירשו שיוצא בקריאת המגילה במחיית עמלק, וכן מפורש בגמרא במגילה (ז, א) דתניא כתוב זאת זכרון בספר, לר"א המודעי 'בספר' היינו מה שכתוב במגילה, וא"כ יוצאין בזה מ"ע דזכירת מעשה עמלק, אבל לרבי יהושע היינו מה שכתוב בנביאים והיינו בנביא שמואל, שהוא מצוה למחות עמלק שנאמר לשמואל, ולכאורה תמוה דמה שייך בקריאת המגילה לקיים פרשת זכור, ואף שאין צריך לקרוא מצות 'מחיית עמלק' רק זכרון מעשיו הרעים מ"מ הרי במגילה גם זה לא נזכר.
וכתב לבאר בתשובות והנהגות (ח"ב סימן שדמ) שעיקר טומאת עמלק 'אשר קרך' שהכל בדרך מקרה, ואפילו אחרי הנסים והנפלאות הגלויים שהיו ביציאת מצרים, באו הם שהיו בעלי כישוף, ואמרו שהכל שקר והכל מקרה, ובכוחות כעין כישוף הכחישו פמליא של מעלה, וטומאה זאת למחוק רושם יציאת מצרים שניתן לדורות עולם, נמשך והולך עד היום הזה, ונקרא טומאת עמלק, וכל מי שמכחיש בהשגחת הבורא תמיד הוא כעין עמלק, ובפורים כשקורין המגילה ושמחים בהנס, אף שאז הכל היה דרך טבע ואלקינו פעל בדרך נסתר, זהו מורה להיפך מעמלק שטוענים שיש רק מקרה בעולם, ולכך בנס פורים לא נזכר במגילה שם אלקים, וזה ביאור מה שאמרו חז"ל דאף ששאר המועדים עתידים ליבטל והיינו ליבטל מחשיבותם ע"י הנסים הגדולים שיתגלו בעת גאולה אחרונה, אבל פורים לא יתבטל, רק להיפך שנראה יותר שגם מה שבדרך הטבע, הוא בהשגחת אלקינו ית"ש.
וכן פירש הגר"ח מוולזין, בפסוק 'הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו' היינו קוינו שיושיע אותנו אלקים שמתנהג עמנו בגלות כאלקים, והיינו שהנהגה של שם אלוקים הוא מדת הדין, זה ה' קיוינו לו ויושיענו, היינו לעתיד לבוא נראה שגם בטבע בגלות היה ה' שקיוינו לו ויושיענו, שהכל נעשה ברצונו ית' לטובתינו ולטהר נפשינו.
וכתב בקובץ מאמרים עמוד צה, וכן בסוף קובץ הערות על מסכת יבמות, אות י,) שעיקר כחו של עמלק הוא ברפיון ידינו בתורה, וככתוב 'וילחם ישראל ברפידים' (שמות יז, ח), ואמרו חז"ל שרפו ידיהם מן התורה, ולכן אם נתרפה מן התורה, יגבר כחו של עמלק, ואם נתחזק בלימוד התורה, יחלש כחו של עמלק, ואם כן עלינו להתאמץ בכל עוז להפיץ לימוד התורה, הן בלימוד לעצמו והן ללמד לאחרים, ולגדל בניו לתלמוד תורה, ולהחזיק ידי הלומדים, וזהו חיצי מות לעמלק, ואין אלו דברי דרוש, וכפי שביארו חז"ל 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר' אורה זו תורה.