מאמר הלכתי חבורה בענין סדר ארבע פרשיות - שקלים, זכור, פרה, החודש

בענין סדר ארבע פרשיות - שקלים, זכור, פרה, החודש!​

​

פרשת שקלים​

א. שבת ראשונה בחודש אדר קורין פרשת שקלים, שבת שניה קורין פרשת זכור, שבת שלישית ט"ו אדר הפסקה, שבת רביעית באדר קורין פרשת פרה אדומה, שבת אחרונה קורין החודש הזה לכם, כל זה איתא במשנה מגילה כ"ט א'.


בגמ' מגילה ל' ב' נחלקו אמוראים, רבי אמי סובר שבשבתות הללו אין קוראים כלל פרשיות השבוע אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, ורבי ירמיה סובר שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, והלכה כרבי ירמיה כמבואר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ה סעי' א'.


שבת זו הבעל"ט היא ראש חודש אדר מוציאין שלשה ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע ששה אנשים עד סוף הפרשה, ובספר תורה השני קורא השביעי בסדר פנחס מענין ראש חודש, ובשלישי קורין כי תשא וגו' מענין מחצית השקל.


נחלקו אמוראים במגילה כ"ט ב' איזו פרשה קורין לפרשת שקלים? רב אמר פרשת צו את בני ישראל וגו' לפי שבפרשה זו כתוב את הפסוק זאת עולת חודש בחדשו וגו' שממנו למדים שמקריבים בניסן מהשקלים החדשים, ושמואל אומר פרשת כי תשא שבה נאמרה מצות מחצית השקל, והלכה כשמואל כדאיתא בשו"ע סימן תרפ"ה סעי' א'.


ואע"פ שקורין בתורה בשתים או בשלש פרשיות משנים ומשלשה ענינים, אין מפטירין בנביא אלא מענין אחד, והוא מענין של שקלים בלבד, במעשה של יהוידע הכהן ויהואש המלך שעל ידם נדב העם לבדק הבית.

והטעם שמפטירין בנביא מענין השקלים? כי לעולם מפטירין מענינה של הפרשה האחרונה שקראו בה.



ב. קורין תחילה בספר תורה בפרשת השבוע - פרשת תרומה מפני שהיא תדירה, לאחר מכן קורין במוסף החודש שהיא תדירה יותר מפני שקורין אותה כמה פעמים בשנה, ולאחריה באחרונה קורין פרשת שקלים שאינה נקראת בשנה אלא פעם זו בלבד.



ג. בזמן שבית המקדש היה קיים, מצות עשה על כל אדם מישראל ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, להקריב מהם כל קרבנות הציבור שבמקדש, עולות התמיד והמוספים והנסכים והמנחות והקטורת ועוד, וצריך להביא הקרבנות בכל השנה מן התרומה של אותה שנה, ולא של שנה אחרת.


כולם היו בכלל המצוה הזאת, אפי' עני המתפרנס מן הצדקה חייב, ואם אין לו, לווה מאחרים או שואל מהם משכון וממשכנו, או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף, שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל וגו'.


ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת - בפעם אחת, וכשהוא נותן מחצית השקל הוא נותן מטבע של כסף שמשקלו לא פחות מק"ס גרעיני שעורה, ולאחר שהוסיפו שתות על המשקל משקלו קצ"ב גרעיני שעורה.


כל שקלי התרומה מכל ישראל היו צריכים לבא לבית המקדש עד לראש חודש ניסן שבכל שנה, לפי שבראש חודש ניסן היו תורמין מן הלשכה שכל השקלים באים לשם, ומוציאים משם כדי לקנות את הקרבנות משקלים חדשים שנאמר זאת עולת חודש בחדשו, אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וצריך שיהא לכל ישראל חלק באותם הקרבנות שבאים לכפר על בני ישראל.

לפיכך התחילו בראש חודש באדר להשמיע על השקלים, כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויתנו כל ישראל את שקליהם בעונתם.

בחמשה עשר באדר ישבו השולחנים בכל עיר ועיר ותובעים בנחת את חצאי השקלים, ומי שלא נתן עדיין אין כופין אותו ליתן, אבל בחמשה ועשרים בו משישבו במקדש לגבות - מכאן ואילך כופין את מי שלא נתן – עד שיתן.

ומדוע ממשכנין וכופין על מצות מחצית השקל? כדי שיהו קרבנות ציבור קרבין מהן, משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך ברגלו בשביל לרפאותו, אף כך אמר הקב"ה יתמשכנו ישראל על שקליהם כדי שיהו קרבנות ציבור קרבין מהם, מפני שקרבנות ציבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהם שבשמים, תוספתא דשקלים פ"א ה"ב.



ד. ותיקנו חכמים שבשבת שחל בה ראש חודש אדר כמו בשנה זו יהו קורין בתורה בפרשת שקלים, לפי שבשבת כל העם נאספים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ושומעים את הקורא בתורה, נמצא שקריאה זו בפרשת שקלים היא ההכרזה הראשונה על מצוה זו לעשותה בעונתה.


ועכשיו שאין בית המקדש קיים ואין לנו קרבנות וגם מצות מחצית השקל אינה נוהגת, אעפ"כ אנו קורין בתורה בפרשה זו במועדה, כדי שתחשב לנו הקריאה בתורה כאילו קיימנו את המצוה בפועל ככתוב ונשלמה פרים שפתינו.

עוד טעם מבואר מדוע ציוו חכמים גם בזמן הזה לקרות פרשת שקלים במועדה, כי מהרה יבנה בית המקדש ויהיו המצוות סדורות בידינו



ה. מעתה ניחא למה פרשת שקלים קודמת לפרשת זכור, לפי שבאחד באדר היו משמיעין על השקלים לתרום אותם בעונתם, לפיכך קורין במצות מחצית השקל בשבת שחל ראש חודש אדר.

אלא שעדיין יש להבין למה באמת משמיעין על השקלים באחד באדר? הלא בחודש אדר יש עוד מצוה של זכר מחיית עמלק, ומצות מחיית עמלק נאמרה לישראל קודם מצות מחצית השקל?

תשובה: טעם הדבר מפני שבזכות מצות שקלים זוכים למחיית עמלק, והקב"ה ציוה לישראל לתת מחצית השקל כופר נפש כדי להקדים רפואה למכה.

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל [שנא' ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך] לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, כל זה גמ' במגילה י"ג ב', מעתה מובן מדוע צריכים ישראל לתת שקליהם לפני פרשת זכור.

ועי"ש בתו' ט"ז א' ד"ה ודחי כו' שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם, ודוק ותשכח.



ו. למה ציותה תורה מחצית השקל ולא שקל שלם? לפי שהשקלים באים לכפר על עון העגל, ולא היו ישראל בעון זה אלא מחצית היום בלבד, משש שעות של יום הארבעים שעלה משה רבינו לשמים ועד הערב, אמר הקב"ה אותן שש שעות שהייתם עובדים לע"ז ומתפרנסים משלי - עליכם להחזיר לי פרנסתכם מאותן השעות לשם עבודתי, לכך אמרו חכמים לפי שחטאו במחצית היום לפיכך יתנו מחצית השקל, שקלים ו' א' ירושלמי פ"ה ה"ג ומדרש רבה פרשת כי תשא.



ז. כתב הרמ"א או"ח סימן רפ"ב סעי' ד' וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים אע"פ שיש חולקים.

וכתב המשנה ברורה שם, ואע"פ שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל והקטן שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובה, מ"מ הרי עכשיו הש"ץ קורא ומשמיע לציבור ומוציאם ידי חובתן.

ויש אומרים ומחמירין בדבר שלא לקרוא לקטן לפרשת זכור או לפרשת פרה לפי הסוברים שהן מן התורה, ב"ח וט"ז בשם המהרש"ל, וכן הסכים בא"ר ודרך החיים

ובתשובת פרח שושן העלה לעיקר דהקטן לא יקרא בד' פרשיות והביאו בחידושי הגרע"א ז"ל.



ח. משנכנס אדר מרבין בשמחה! אמרו חכמים תענית כ"ט א' כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא הלכך בב ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.

וכתב החו"ב דממה שמשוה להו בגמ' להדדי משמע דדינא הוא דמרבין בשמחה דומיא דדינא הוא דבאב ממעטין בשמחה, וצ"ע.

וכנראה שהצ"ע הוא, בשלמא "ממעטין בשמחה" מתבטא כידוע בדינים רבים כלפי תשעת הימים, אבל "מרבין בשמחה" במה זה מתבטא? הרי שמחים אנו בלימוד התורה כל השנה כולה...!!!!



ט. תענית כ"ט א' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, וכתב רש"י משנכנס אדר – ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, והעיר החו"ב דדברי רש"י צ"ע, דבפשוטו מרבין בשמחה נאמר רק על אדר, ולא על ניסן, ע"כ.

אבל הרי מבואר מדברי רש"י דלאו דוקא מרבים בשמחה מצד פורים אלא גם מצד פסח, ואכן צריך ביאור מה ענין מרבים בשמחה של חודש אדר לניסים דפסח?

ונראה ליישב דרש"י סובר דהמימרא "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" מתפרש דמשנכנס אב עד חודש אדר ממעטין בשמחה לפי שהכל המשך ימי החורבן, ואילו משנכנס אדר ומתחיל ימי הניסים של חודש אדר ופסח מרבים בשמחה עד חודש אב, וצ"ע.


​

פרשת זכור​

י. זכור את אשר עשה לך עמלק זהו פרשת זכור, קוראים אותה סמוך לפורים כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן, כן כתב רש"י במגילה כ"ט א'.



יא. מצות עשה מן התורה על כל ישראל לשמור בלב איבה ושנאה לעמלק ולזרעו, ולזכור בפה את רשעותו, ונספר זאת לבנינו ולדורותינו מה עשה לנו אותו רשע בדרך בצאתנו ממצרים, עד אשר נאבד את זכרו מן העולם ונמחה את שמו שלא ישאר לו שריד ופליט, אף לא נפש אחת לא זכר ולא נקבה, ולא שום דבר אחר שנקרא על שמו.

וזהו שכתוב בתורה זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח! ודרשו חכמים זכור - בפה לא תשכח - בלב!


כדי לקיים מצות עשה זו של זכירת רשעותו של עמלק בפינו ושמירת האיבה אליו בלבנו, תיקנו חכמים שיהו קוראים פרשה זו בציבור ומתוך הספר, פעם אחת בכל שנה, בשבת שקודם הפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן שהיה מזרעו.



יב. קריאת פרשת זכור היא מצות עשה דאורייתא, לפיכך היא חמורה, וצריך הקורא בתורה לכוין להוציא את הקהל ידי חובתם במצוה זו, והקהל צריך שיכוונו לצאת ידי מצות הזכירה בשמיעה מן הקורא כאילו היו קוראים בפיהם.



יג. נחלקו הפוסקים אם נשים פטורות משמיעת פרשת זכור, דעת החינוך דפטורות לפי שאינן בנות כיבוש מלחמה, כלומר דמצות זכור נאמרה רק לאנשים בלבד שהם מצווים להכרית זרעו של עמלק במלחמה, והנשים הואיל שאינן במצות המלחמה לפי שאין דרכן של נשים לצאת למלחמה אינן מצוות גם במצות הזכירה.

אולם המנחת חינוך ועוד אחרונים כתבו שחייבות לשמוע קריאה זו מן הדין, לפי שבמלחמת מצוה הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה, ועוד שאין הזכירה תלויה בכיבוש, ועוד שיש כאן גם לאו של לא תשכח.

אבל בספר דינים והנהגות הובא בשם מרן החזו"א שאין הנשים צריכות לשמוע פרשת זכור.



יד. אם אדם לא שמע פרשת זכור בזמנו? דעת המ"א בסי' תרפ"ה שיוצא בשמיעתו בפורים קריאת פרשת ויבוא עמלק, אבל המשנה ברורה הביא שם דעה שאינו יוצא בזה, שעיקר המצוה לזכור מה שעשה לנו ולספר לדורות הבאים שנצטווינו למחות שמו, וזה אין בפרשת ויבוא עמלק.



טו. איתא בגמ' גיטין נ"ז ב' מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ויש לשאול איך יתכן דבר זה? הא איתא במכילתא דרבי ישמעאל שאין מקבלים גרים מזרע עמלק, דאמר ר' אליעזר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו.

ויש לומר לפ"מ שכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' מלכים דכל שקיבל עליו שבע מצות בני נח א"צ להורגו, וביאר הכס"מ הטעם דכיון שנעשה כשר שוב אינו בגדר עמלק.

לפי"ז י"ל דהשבועה שלא לקבל גרים הוא רק אם בא להתגייר תיכף מהיותו עמלק, אבל אם קיבל על עצמו תחילה שבע מצות וכבר אינו עמלק, שוב אפשר לקבלו שפיר.


​

גדר קריאת פרשת זכור בספר תורה ובציבור את"ל שהוא מן התורה​

טז. עי' במנחת חינוך מצוה תר"ג שכתב דקריאת פרשת זכור בעשרה ובספר תורה הוא רק מדרבנן, אבל מן התורה די שיזכור כל יחיד בפה.

ועי' ברמב"ן סוף פרשת כי תצא שהביא מהספרי זכור את אשר עשה לך עמלק היינו בפה, לא תשכח היינו בלב, ועלה כתב ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה אם לומר שנקרא פרשת עמלק בציבור כו', עי"ש.

והדברים צ"ע, דלכאורה גמ' ערוכה היא במגילה י"ח א' דקריאת פרשת זכור בספר תורה הוא מן התורה דאמרינן קראה [למגילה] על פה לא יצא, מנלן, אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר, אלמא שצריכים לזכור דוקא ע"י קריאה בספר [וכבר ציין כן המ"א ריש סי' תרפ"ה] מעתה צ"ע גדול על מה שכתבו הרמב"ן והמנחת חינוך!



יז. ענין מצות זכירת מחיית עמלק: עי' בספר החינוך מצוה תר"ג שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים כו' שהכל היו יראים מהם בשמעם היד הגדולה אשר עשה להם השם במצרים והעמלקים ברוע לבבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה ויתגרו בם כו' כענין שמשלו בזה משל רבותינו ז"ל ליורה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה ובא אחד וקפץ וירד לתוכה אף על פי שנכוה הקר אותה לאחרים כו' ועל זכירת ענינם זה נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

משרשי המצוה: לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא כו', משמע דהטעם דמי שמצר לישראל שנאוי לפני הקב"ה ועמלק במזגם הרע עשו כן לכך ציוה הקב"ה לאבד זכרם.

לפי"ז אין זה נקמה בעלמא, ובשמואל שנאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק היינו משום עצמות הרע שהיה להם.

עוד שם בחינוך מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שחיוב זכירה זו היא בלב ובפה כו' כדי שלא ישכח הדבר פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמנים כו' ועובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל ביטל עשה זה וגם עבר על לאו הבא על זה שהוא לא תשכח, ע"כ.

וכתב המנחת חינוך דאם זכר בלב ולא בפה עובר על העשה ולא על הלאו.


​

פרשת פרה​

יח. פרשת זאת חוקת התורה וגו' היא פרשת פרה, שבה מבואר מעשה פרה אדומה וטהרת הטמאים כדי להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהם בטהרה, כן כתב רש"י מגילה כ"ט א'.

והקדימו לזרז על כך קודם ניסן, לפי שהרחוקים מירושלים כבר התחילו לצאת מעריהם בחודש ניסן לעלות לירושלים, ובעוד שכל איש בעירו ובתוך קהלו מזכירין לן שאם נטמא במת שיטהר תחילה באפר פרה אדומה ואז יוכל להקריב את קרבנו בפסח ראשון ולא ידחה לפסח שני, וכל הנטמא במת אינו יכול להקריב קרבן אלא אם הזו עליו ממי החטאת שנעשו עם אפר הפרה. ביום השלישי לטומאתו וביום השביעי, ובשמיני הוא טהור להכנס למקדש ולאכול בקדשים.



יט. אמרינן בירושלמי פ"ג דמגילה בדין הוא שתקדים פרשת החודש לפרשת פרה אדומה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה, ולמה אמרו להקדים פרה אדומה? לפי שהיא טהרתם של ישראל, כדי שלא יהיו נדחים לפסח שני.



כ. הרבה סוברים שפרשת פרה גם היא מן התורה, תו' הרא"ש ברכות י"ג א' וריטב"א במגילה י"ז ב' וב"י סי' תרפ"ה ושו"ע שם סעי' ז', ויש חולקים לפי שאין שום רמז בתורה לכך, כן דעת המ"א ופר"ח ובאור הגר"א בסי' תרפ"ה.

ואכן נוהגין להחמיר בקריאה של פרשה זו כיון שלפי דעת מקצת מן הפוסקים כאמור קריאה זו היא מצוה מן התורה, ולכן גם מחמירין יותר שאין קורין בה קטן למפטיר.​

מתלמיד חכם אחד​

 

[גרינפלד]

כ. הרבה סוברים שפרשת פרה גם היא מן התורה, תו' הרא"ש ברכות י"ג א' וריטב"א במגילה י"ז ב' וב"י סי' תרפ"ה ושו"ע שם סעי' ז', ויש חולקים לפי שאין שום רמז בתורה לכך, כן דעת המ"א ופר"ח ובאור הגר"א בסי' תרפ"ה.

אליה רבה סימן תרפה סעיף קטן כא:
[לבוש] ולמאן דאמר ששתי וכו'. עיין ס"ק י"ב, גם בלחם חמודות דף נ"ט כתב לא ידעתי אנא מצאו לפרשת פרה, גם לא ידעתי כמו דקאמרי לאתויי מאי וכו', עד כאן. ולעניות דעתי יש ליזהר שהרי בתרומת הדשן סוף סימן ק"ח הביא דברי תוס', גם מצאתי בחידושי רשב"א כתב זה לשונו כגון פרשת פרה וזכור וכיוצא בהן, עד כאן. ופירושו נראה לי גם על פרשת שקלים וחודש.
גם בגינת וורדים כתב שמרגלא בפומייהו דרבנן, שכל הד' פרשיות הם מדאורייתא, והקשה מה המקור;
ושמעתי לומר שהיה זה הלכה למשה מסיני לקרוא את ארבעת הפרשיות.

וב'עוז והדר' (ברכות י"ג א', בחלק מהמהדורות) כתבו שבתוס' רבינו יהודה כתוב מפורש גם פרשת שקלים דאורייתא,
ולא מצאתי.

 

[געגועים]

וב'עוז והדר' (ברכות י"ג א', בחלק מהמהדורות) כתבו שבתוס' רבינו יהודה כתוב מפורש גם פרשת שקלים דאורייתא,
ולא מצאתי.

החיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' קמו סק"א מביאו בשם תוס' רבינו יהודה כתב יד לברכות

 

[גרינפלד]

החיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' קמו סק"א מביאו בשם תוס' רבינו יהודה כתב יד לברכות

שגם שקלים דאורייתא?

 

[גרינפלד]

אליה רבה סימן תרפה סעיף קטן כא:
[לבוש] ולמאן דאמר ששתי וכו'. עיין ס"ק י"ב, גם בלחם חמודות דף נ"ט כתב לא ידעתי אנא מצאו לפרשת פרה, גם לא ידעתי כמו דקאמרי לאתויי מאי וכו', עד כאן. ולעניות דעתי יש ליזהר שהרי בתרומת הדשן סוף סימן ק"ח הביא דברי תוס', גם מצאתי בחידושי רשב"א כתב זה לשונו כגון פרשת פרה וזכור וכיוצא בהן, עד כאן. ופירושו נראה לי גם על פרשת שקלים וחודש.
גם בגינת וורדים כתב שמרגלא בפומייהו דרבנן, שכל הד' פרשיות הם מדאורייתא, והקשה מה המקור;
ושמעתי לומר שהיה זה הלכה למשה מסיני לקרוא את ארבעת הפרשיות.

וב'עוז והדר' (ברכות י"ג א', בחלק מהמהדורות) כתבו שבתוס' רבינו יהודה כתוב מפורש גם פרשת שקלים דאורייתא,
ולא מצאתי.

החיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' קמו סק"א מביאו בשם תוס' רבינו יהודה כתב יד לברכות

שגם שקלים דאורייתא?

חודש אדר וד' פרשיות - אלו מהפרשיות הן מן התורה?

אליה רבה סימן תרפה סעיף קטן כא: [לבוש] ולמאן דאמר ששתי וכו'. עיין ס"ק י"ב, גם בלחם חמודות דף נ"ט כתב לא ידעתי אנא מצאו לפרשת פרה, גם לא ידעתי כמו דקאמרי לאתויי מאי וכו', עד כאן. ולעניות דעתי יש ליזהר שהרי בתרומת הדשן סוף סימן ק"ח הביא דברי תוס', גם מצאתי בחידושי רשב"א כתב זה לשונו כגון פרשת פרה...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[געגועים]

שגם שקלים דאורייתא?

• #5