פסחים חובת בדיקה על השוכר או על המשכיר

[נדיב לב]

בגמרא פסחים ד. איתא בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי תא שמע המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא הכא מאי עיי"ש.

והנה האחרונים מקור חיים (סימן תלז ס"ק א ועיי"ע בפנ"י רש"ש בסוגיא) כתבו לתלות צדדי ספק הגמ' בחובת הבדיקה על מי מוטלת, בטעם חיוב בדיקה, האם מטעם "שמא יאכל" וכשי' תוס' בדף ב. הרי שמוטלת הבדיקה על השוכר שחשש זה שייך אצלו דהמשכיר אינו שוהה בבית או שטעם הבדיקה ע"פ מש"כ הר"ב דלא סומכים על ביטול וצריך לבדוק מחשש שמא ימלך מביטולו, או שמא לא ביטל כ"כ יפה כמש"כ הר"ן, ולכן המשכיר שדין ביטול הוא חובתו ממילא מוטלת עליו הבדיקה עיי"ש. והיינו דהגמ' אחר שהסתפקה מהו הטעם האמיתי בחובת בדיקה ממילא יש להסתפק בשוכר ומשכיר.

אפס ביאור זה אינו עולה לכאורה יפה בדמיון המקרים בגמ' לפשוט ממזוזה דשורש הספק ה"ה בטעם הבדיקה ומה ראיה כלל ממזוזה וצ"ב. וכן יל"ע מד' רש"י שם (בד"ה ברשותיה קאי) שכתב לבאר הצד המוטל בדיקה על השוכר וז"ל שהרי עתה הבית שלו עיי"ש. ולפ"ד האחרונים הנ"ל אין הטעם לחייב השוכר בגלל "שהבית שלו" ולעולם אף שאין זה ביתו כיון ששוהה ומצוי אצלו החמץ לכן חייב הבדיקה מטעם שמא יאכל.

[אמנם בזה י"ל מש"כ רש"י "שהרי עתה הבית שלו" אין כונתו מצד הבעלות הממונית, אלא מצד ההשתמשות בבית, שאין למשכיר אחר שהשכיר זכות להשתמש רק לשוכר, ולכן לסלק את החשש שמא יאכל מוטל על השוכר. ובזה יתיישב מה שהעירו האחרונים דשכירות לא קניא ואין הבית של השוכר ולפ"ז מבואר שפיר].

ושמא אפשר לבאר דאין צדדי הספק בגמרא נובעים מספק בטעם חובת הבדיקה מהו הטעם האמיתי, ולעולם ס"ל להגמ' דתרי טעמא הם סיבת החיוב לבדיקה חמץ א. משום הביטול ב. שמא יאכל. ומסתפקת הגמ' בכה"ג של משכיר ושוכר דבכל חד שייך טעמא אחרינא על מי מוטלת חובת הבדיקה. ואם כך כל דברי הגמ' לפשוט ממזוזה היינו דכל דמזוזה איכא חובה המוטלת על המשכיר מצד שהוא הבעלים ויש חובה על השוכר מצד שהוא דר בבית ומדחייב בשוכר ע"כ דעיקר החיוב מוטל על מי שדר ושוהה בבית ולא על המשכיר אף שהוא הבעלים, וא"כ חזינן דכל שיש טעמים המחייבים המשכיר במזוזה מחמת בעלותו, וטעם לחייב את השוכר משום שגר במקום, עדיף הטעם לחייב את השוכר משום שגר ומשתמש בדירה וה"ה בנידון דידן.