ניסן י"ג ניסן - יום פטירת ה'בית יוסף'

[גרינפלד]

רבי יוסף קארו (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; ה'רמ"ח – י"ג בניסן ה'של"ה), היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

נולד בספרד לבואינה ולרבי אפרים בן הרב יוסף. בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד, והמשפחה הגיעה לליסבון שבפורטוגל ומשם לקהיר בעקבות גירוש פורטוגל. לאחר שאביו נפטר עבר לגור בית דודו שחי בקושטא, רבי יצחק קארו. בבגרותו התבסס באדריאנופול. בעיר זו התחתן עם בתו של ר' חיים אבן אֶלְבַּלַג ובה זכה למעמד רבני חשוב, ובהיותו כבן 34 החל בכתיבת פירושו על הטור – הבית יוסף.

אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה התחתן בשנית עם בתו של ר' יצחק סבע. בין ה'רפ"ג ל-ה'רצ"ו התגורר בעיר ניקופול בבולגריה ובה הקים את בית הכנסת וישיבת "בית יוסף" ולאחר מכן עלה לארץ ישראל וקבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון שהוסמך על ידו כרב עם חידוש הסמיכה. אחר כך נסמכו לרבנות רק עוד שלושה תלמידים נוספים של ר' יעקב בירב: רבי משה מטראני, רבי משה קורדובירו ורבי יוסף סאגיס. בצפת לימד תלמידים בבית מדרשו, הנודע כיום כבית הכנסת רבי יוסף קארו, ושם שקד על כתיבת ספריו. כשנפטר רבי יעקב בירב מילא את מקומו ועמד בראש בית הדין של צפת יחד עם המבי"ט.

עשרים שנה (ה'רפ"ב - ה'ש"ב) ארכה הכתיבה של חיבורו ה"בית יוסף" - פירוש על הטור לרבי יעקב בן הרא"ש, הכולל את דעות כל הפוסקים ומברר את מקורם של הדינים והשיטות שהתפתחו בקהילות שונות. שיטת הפסיקה שלו הייתה הכרעה על פי דעת הרוב בין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. לקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא שולחן ערוך.

בחלק מתקופת הכתיבה פרצה בצפת מגפת דבר והוא עבר לביריה.

בהיותו קרוב לגיל 80 נישא בשלישית לבתו של רבי זכריה וראנק אשכנזי, ובגיל מופלג זה נולד לו בן בשם יהודה. הוא נפטר בצפת קרוב לגיל 87, והאבל על פטירתו הכה גלים בכל רחבי העולם היהודי.​

בניו

• בנו התחתן עם בתו של האר"י.
• רבי שלמה קארו מרבני קושטנדינא. (שם הגדולים). נולדה לו מאשתו השנייה.
• יהודה קארו, נולד כשאביו היה בגיל 84, הוציא את הספר שו"ת בית יוסף בשנת שנ"ח.

 

[גרינפלד]

כאמור, הספר מבוסס על פסקי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ועל כן הוא מותאם לפסיקה בקרב קהילות תושבי צפון אפריקה ומגורשי ספרד. עוד בחייו הופצו חלקי ה"שולחן ערוך" עם "מפת השולחן", דהיינו הערות והתאמות של הספר למנהגי ופסיקות יהדות אשכנז שנכתבו בידי הרמ"א – רבי משה איסרליש. על הספר נכתבו חיבורים רבים, ביניהם כף החיים ומשנה ברורה. גם בתימן התקבל הספר שולחן ערוך בידי חלק מהקהילות, לאחר שהופץ עם הערות והתאמות למנהגיהם בידי רבי דוד משרקי מצנעא בחיבור הנקרא שתילי זיתים. בייחוד התקבלה פסיקתו בקהילות שבהן הייתה מקובלת דרך הקבלה בעקבות השפעתו של רבי זכריה אלצ'אהרי וספרו "צידה לדרך".

בחלק "אורח חיים" נידונים דיני ומנהגי התפילה, ואלו, לעומת שאר פסקי ההלכה, הושפעו מאד מקבלת האר"י ואומצו בידי רוב קהילות היהודים בארצות האסלאם (עדות המזרח) וכן בידי תנועת החסידות.

חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא "כסף משנה" על "משנה תורה" של הרמב"ם, שברובו נכתב לאחר חיבור הבית יוסף, אולם חלקים ממנו נכתבו קודם.

הרב עסק גם בשאלות ותשובות שנשלחו אליו מחכמים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך ורבי שלמה אלקבץ. מודפסת בספר גם שאלה המיוחסת לאר"י, אם כי קמו עוררין אם אכן הוא כתבה.​

 

[גרינפלד]

• כסף משנה – מקורות לספר משנה תורה לרמב"ם ותירוץ קושיות הראב"ד.​
• בית יוסף – בירור הלכות ופסיקת הלכה על סדר הטור.​
• בדק הבית – תוספות מהדורה שניה על הבית יוסף.​
• שולחן ערוך – סיכום הבית יוסף והכרעה מעשית של השיטות.​
• מגיד מישרים – מאמרים בקבלה ערוך כיומן על סדר פרשיות השבוע אותם קיבל ר' יוסף קארו מפי "המגיד".​
• כללי (הגמרא) התלמוד – דיון ביסודות הלשוניים וההלכתיים של הגמרא, נתחבר כפירוש על הליכות עולם לרבינו ישועה הלוי פרוונצאל.​
• אבקת רוכל – שאלות ותשובות בנושאים הלכתיים שונים.​
• שו"ת בית יוסף – שאלות ותשובות בנושאים הכלולים בחלק אבן העזר.​
• דרשות בית יוסף – על פרשיות התורה. על פי מאיר בניהו שהדפיס את הספר, מחברו האמיתי הוא הרב ישראל די קוריאל.​

 

[גרינפלד]

בית יוסף הוא ספרו של רבי יוסף קארו, העוסק בבירור הלכות שמקורן בתלמוד ובראשונים, ופסק ההלכה. הספר נכתב על ספרו של רבי יעקב בן אשר, ארבעה טורים. חלק נוסף של הספר הוא בדק הבית, שהוא תיקונים והשלמות לבית יוסף של המחבר. הספר נכתב במשך 32 שנה. רבי יוסף קארו התחיל אותו באדריאנופול שבגבול טורקיה/יוון בשנת ה'רפ"ב והשלימו בצפת שנת ה'שט"ו.

עם הופעת הספר הטור של רבי יעקב בן אשר הפך הספר למורה הלכה למעשה ברוב ארצות אירופה, במאת השנים הראשונות מהמצאת הדפוס נדפס בעשרות מהדורות, והיה לספר יסוד בכל בית יהודי.

הואיל ושיטת הפסיקה של הטור היא בעיקר על פי אביו הרא"ש שרוב פסקיו הם פסקי רבני אשכנז, ובעיקר בעלי התוספות, נמצאו תלמידי פוסקי ספרד בחלל ספרותי הלכתי, שהניע את רבי יוסף קארו לחבר את ספרו. ריבוי השיטות והחומר הכתוב קיבל מענה על ידי כינוסו למקום אחד.

הספר נכתב כמעין פירוש לספר ארבעה טורים. רבי יוסף קארו סיכם בהרחבה את כל סוגיותיו של הטור. בהתחלת כל סוגיה מובא מקור בסיסי, ציטוט מהגמרא, או במידה שאין גמרא על הלכה זו, ציטוט מאחד הראשונים. לאחר הבאת המקור הבסיסי, מביא רבי יוסף קארו את הפרושים השונים לגמרא, ואת הדעות הנוספות בסוגיה. כמו כן הוא מוסיף על הדעות הראשונות, ראשונים נוספים שפירשו וסברו כדעתם. לסיכום הסוגיה רבי יוסף קארו פוסק הלכה כאחת הדעות, או כפשרה מתאימה על פי דעתו, כל זה על פי שיטת הפסיקה המיוחדת שלו.

לאחר מספר שנים מההוצאה הראשונה של הספר, רבי יוסף קארו הוסיף את "בדק הבית". הוא הוסיף חיבור זה בתוך החיבור המקורי "בית יוסף". את זה הוא עשה משום שהגיעו לפניו ספרים נוספים של הראשונים, ולאחר עיון נוסף בסוגיות. לרוב אין שינוי מהותי בחיבור "בדק הבית", אלא רק תוספות ותיקונים קלים.

דרך פסיקתו של ה"בית יוסף" היא לרוב על פי שניים מתוך שלושה מהפוסקים המכונים "שלושת עמודי הוראה": הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם. שיטת פסיקה זו היא חידושו של ר' יוסף קארו, וכך הוא מנמק בהקדמתו לבית יוסף מדוע בחר בדרך זו:

ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית, להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות, וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי הוא זה אשר יערב ליבו לגשת להוסיף טענות וראיות? ואיזהו אשר ימלאהו ליבו להכניס ראשו בין ההרים, הררי אל, להכריע ביניהם על פי טענות וראיות, לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריע הם? כי בעוונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד, אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה - לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר. ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל, נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל ליבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעה אחת - נפסוק הלכה כמותם...

דרכם של הראשונים בפסיקת ההלכה הייתה לפסוק ישירות מן התלמוד ולהביא ראיות ממנו לדבריהם. בדרך זו, טוען ר' יוסף קארו, לא ניתן כבר ללכת בדורו. חיבורי הראשונים מלאים בנימוקים וראיות תלמודיות ואין בידיו היכולת להכריע טענתו של מי מהם חזקה או מסתברת יותר, מה גם שאפילו היה הולך בדרך זו - היא דרך ארוכה ולא היה מספיק להכריע בכל דין. לפיכך הוא בוחר בדרך אחרת והיא לפסוק על פי פוסקים שבקהילות ישראל השונות היה נהוג לפסוק על פיהם והם הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכאשר ישנה מחלוקת ביניהם הוא מכריע על פי הרוב מביניהם.

וכאשר אין הכרעה על פי דעותיהם, הוא הוסיף עוד חמישה רבנים, מגדולי הראשונים, שיכריעו את ההלכה: הרמב"ן, הרשב"א, הר"ן, המרדכי והסמ"ג.​

 

[גרינפלד]

שולחן ערוך​

שולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת ה'שכ"ה, ונדפס לראשונה בעיר ונציה, במהלך השנים ה'שכ"ה–ה'שכ"ו.

הספר נחשב אחד החיבורים החשובים בעולם ההלכתי היהודי, והוא דה פקטו משמש יחד עם המפה כעמוד תווך המעגן ומעצב את כל אורח החיים היהודי, על פי ההלכה הפסוקה.
הרב יוסף קארו קרא לספרו "שולחן ערוך" ”כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים” הדמיון לשולחן, לקוח ממאמר במכילתא דרבי ישמעאל לפיו הקב"ה אמר למשה שיש לפרש את משפטי התורה לעם ישראל בצורה ברורה ביותר ”ערכם לפניהם כשולחן הערוך”.

השולחן ערוך מתבסס על ספרו של רבי יעקב בן הרא"ש ("בעל הטורים") הנקרא "ארבעה טורים", ומכונה גם "טור". על ה"ארבעה טורים" כתב ר' יוסף קארו פירוש בשם "בית יוסף". מכיוון שה"בית יוסף" הוא ספר ארוך ומורכב, כתב רבי יוסף קארו את "שולחן ערוך" ”בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל”. כמו כן מטרת השולחן ערוך הייתה לאפשר חזרה כל שלושים יום על הבית יוסף (ובזמננו אף יצא לאור שו"ע מסודר לפי ימי החודש).

השולחן ערוך בנוי על סדר הטור, שכלל את ההלכות המעשיות. מסיבה זו, הלכות רבות (כמו הלכות טומאה וטהרה, קרבנות, וחלק מהמצוות התלויות בארץ) לא מופיעות בספר. זאת בניגוד לספרו של הרמב"ם "משנה תורה", שמקיף את התורה כולה וכולל את כל תרי"ג המצוות, גם אלה שאינן באות לידי ביטוי בימינו.

ב'שולחן ערוך' פסק רבי יוסף קארו בדרך כלל על פי דעת הרוב מבין שלושת "עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש. כאשר לא יצאה מ-"עמודי ההוראה" הכרעה ברורה בנושא מסוים, צירף רבי יוסף קארו את דעות הרמב"ן, הר"ן, הרשב"א, המרדכי, הסמ"ג וספרים נוספים והכריע על פיהם.

השולחן ערוך, כמו ה"טור", מתחלק לארבעה חלקים:​

1. אורח חיים – על ההלכות היומיומיות – השכמת הבוקר, ציצית ותפילין, תפילה, שבת, חגים וכדומה.​
2. יורה דעה – על הלכות שחיטה, איסור והיתר, דיני כשרות, דיני נידה, דיני ריבית, דיני נדרים, מצוות התלויות בארץ שניתן לקיימן אף בזמן הגלות, זרעים, דיני אבלות ועוד.​
3. אבן העזר – עוסק בדיני המשפחה (נישואין וגירושין), ועל הלכות אישות. חלק זה נקרא כך על פי הפסוק בבראשית ב, י"ח "אעשה לו עזר כנגדו".​
4. חושן משפט – על הלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין, הדין האזרחי והפלילי.​

הסימנים בשולחן ערוך מחולקים וממוספרים באופן זהה לסימנים בספר ארבעה טורים, אלא שרבי יוסף קארו הוסיף בכל סימן חלוקה לסעיפים. (סך הכל אלף תש"ה סימנים).​

 

[גרינפלד]

כסף משנה​

ספרו של ר' יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, בן דורו של הרדב"ז.

בהקדמתו כותב ר' יוסף קארו, שמטרות הספר הן: להשיב לראב"ד ולרמ"ך בהשגותיהם על רמב"ם, ולציין את מקורותיו בכל הלכה. פירוש ה'מגיד משנה' נתן רק תשובה חלקית לבעיות אלו, כיון שנכתב על חלק מועט מהלכות רמב"ם.​

כסף משנה.

 

[גרינפלד]

מגיד מישרים הוא ספר מוסר קבלי המיוחס לרבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך. הספר הודפס לראשונה כשמונים שנה לאחר פטירתו של רבי יוסף קארו בשנת ה'ת"ה. הספר כולל התגלויותיו של ה"מגיד" לרבי יוסף קארו, בהם מוסר לו המגיד ביאורים על התורה, לאור הקבלה.

היו שערערו על הייחוס לרבי יוסף קארו, אך במסורת היהודית מקובל הספר כספרו של רבי יוסף קארו, ואף דבריו נקבעו להלכה.

הספר מתאר שיחות בין רבי יוסף קארו לבין ה"מגיד" - מלאך או נשמה הנגלה לצדיק, במטרה ללמדו את רזי התורה. המגיד של רבי יוסף קארו, נוצר בעקבות לימודו המתמיד במשנה.

הספר כתוב בעיקר ארמית בלולה בעברית, ומילים בודדות בספרדית. הספר כולל, ביאורים על פרשיות התורה על פי הקבלה, הוראות והנהגות הלכתיות. בנוסף המגיד סיפר לו על גלגולי נשמות של קרוביו, מאורעות שונים, ואירועים שעתידים לקרות. מבין הבטחות המפורסמות בספר שהבטיח לו המגיד, הוא מותו על קידוש השם, מאורע שלבסוף לא אירע: ”אזכך לעלות לא"י בשנה זאת ואחר כך אזכך להישרף על קדושת שמו. ואזכך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי בפרהסיה ותעלה לעולה על מזבחי... ואזכך לסיים חיבורך להאיר בו עיני כל ישראל שכל עמים חכמים ונבונים ומשכילים ישאבו מחיבורך שנקרא בית יוסף.”. היו שכתבו, שמכיוון שרבי יוסף קארו רצה מאוד למסור את נפשו, נחשב הדבר כאילו הוא באמת מת על קידוש ה'. ביאור נוסף הוא, שקידוש ה' הוא פעולה המקדשת את האברים, ורבי יוסף קארו קידש את כל איבריו.

ברוב הפעמים, שהמגיד מופיע לפני רבי יוסף קארו הוא פותח במילים "קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו". המגיד ציין הזדמנות בפני רבי יוסף: "כי אני וכל חיילותי סובבים אותך ואתה בינינו כמלך בגדוד". בהזדמנות נוספת ציין המגיד: "אני היא המדברת עמך, נשמתך, לא הנפש ולא הרוח, אלא הנשמה בעצמה, והלא אם פסקה נבואה מישראל, ממך לא פסקה כי בכל פעם אני בא אליך להדריכך בדרך זו תלך". ובמקום אחר "אני האם המייסרת את בנה, אני הנקראת מטרוניתא".

המגיד הבטיח לרבי יוסף, שהוא ינצל מפני אישיות מסויימת שתכננה לפגוע בו, בתנאי שהוא ינהג על פי הוראותיו. בהזדמנות אחרת ציין המגיד בפניו, שנגזר עליו בשמים מיתה בשל הרהור עבירה שחשב, אך רק בשל התמדתו בלימוד המשנה הוא ניצל. המגיד הבטיח לרבי יוסף שאם הוא ינהג על פי סדר של סיגופים שהוא מסר לו, הוא יזכה לגילוי אליהו הנביא. בפעם אחרת הבטיח לו המגיד, שאם הוא ילמד את תורת הקבלה בסדר לימוד מסוים, הוא יזכה לגילוי סודות התורה.

בספר מובאים מספר הוראות בשם המגיד, שמכריעים כאחת השיטות בתלמוד או בשולחן ערוך, ולפעמים אפילו בניגוד לפסקיו של הבית יוסף עצמו. כך לדוגמא הורה לו המגיד, שאין צורך להתענות ביום טוב השני של ראש השנה, במקרה של תענית חלום, ומספיק להתענות רק יום אחד, בניגוד להלכה אותה פסק רבי יוסף קארו בעצמו בשולחן ערוך שיש להתענות בשני הימים של ראש השנה, אך בהתאם לשיטות אחרות בהלכה (החולקות על פסק שולחן ערוך). דוגמא נוספת היא, שהמגיד אמר לו שלעתיד לבוא יתבטלו כלל המצוות הקשורות ליצר הרע כמו איסור אכילת חמץ המרמז על יצר הרע שעתיד להבטל מהעולם, ובכך הוא מפרש את מאמר הגמרא מצוות בטלות לעתיד לבוא כדעת התוספות שאין בכך סתירה לנפסק שהתורה שבעל פה לא תתבטל לעתיד לבוא, ובניגוד לדעת הרמב"ם שאף מצווה מתורה שבכתב או שבעל פה לא תתבטל.

בספר מוכיח המגיד את רבי יוסף קארו על אכילה מרובה יותר מהנצרך, והוא מגדיר זאת כ"זלילה". המגיד מצטט מאמרי חז"ל שאינם מופיעים במדרשים שלפנינו. רבי חיים ויטאל ציין בספרו בשם האריז"ל, שאחד מהדברים שהמגיד אמר לבית יוסף אודות שורש נשמתו של בנו לא היה נכון, ואילו דבר אחר שאמר לו (אודות קבורתו של רבי מאיר בטבריה מעומד) - הוא נכון.

חלקו הראשון של הספר יצא לאור לראשונה בשנת ה'ת"ה בלובלין על ידי "יצחק בן החבר שמואל בינגא איש ירושלים". מקורו של הספר, על פי עדותו של המוציא לאור בהקדמה, הוא ב"באוצרות חסידי תלמידי הגאון זצוק"ל". בהקדמה לספר כותב המוציא לאור, שבניו מתו במגפה, ועל כן מטרת הספר הוא "להיות זכרו לדור דורים". בתחילת הספר מובאים הסכמות מרבני לובלין ולבוב. החלק הראשון כולל ע"ח דפים על פרשיות השבוע, החל מפרשת בראשית עד לפשרת מצורע.

בשנת ה'ת"ט, יצא בונציה חלקו השני של הספר. המוציא לאור כותב בהקדמה, שאת החלק השני מצא אצל אלישע חיים בן יעקב אשכנזי מירושלים. החלק השני הוא החל מפרשת מצורע עד לסוף התורה, וכן על הספרים, איוב, שיר השירים, מגילת רות, שמואל, תהילים, משלי וישעיהו.

בהקדמה לספר מייחס המוציא לאור את הספר לרבי יוסף קארו, אך עם זאת מציין שהכתב יד נמצא אצל תלמידיו של רבי יוסף קארו. הראשון שייחס את הכתב יד לרבי יוסף קארו עצמו היה המוציא לאור של הספר "תולדות יצחק" של רבי יצחק קארו - המדפיס שמעון בן נפתלי, שציין במפורש שכותבו הוא רבי יוסף קארו. עם זאת בנו של רבי יוסף קארו, יהודה, אינו מונה בהקדמה לספר "שו"ת בית יוסף" את הספר "מגיד מישרים" מבין חיבוריו של אביו, שהורה לו להדפיסם.

רבי שלמה אלקבץ תיאר במכתב כיצד התגלה המגיד לרבי יוסף קארו, בפניו, יחד עם עוד מספר תלמידים בליל שבועות:”זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא”.

במכתב שפורסם בשנת ה'תרי"ג, שנכתב כשלושים שנה לפני הדפסת הספר "מגיד מישרים", מתאר השל"ה כיצד הגיע לידו הקונטרסים של דברי ה"מגיד" לרבי יוסף קארו. גם בספרו שני לוחות הברית מצטט השל"ה מהספר, ציטוטים שבחלקם לא מופיעים בספר הנדפס. החיד"א כתב שלהשערתו הספר הנדפס הוא אחד מחמישים מהכתבים המקוריים.

בעל המגן אברהם פסק להלכה מספר דברים מהמגיד, ביניהם: איסור אכילת בשר בראש השנה, קריאת השניים מקרא ואחד תרגום בשבת לפני הסעודה בבוקר. כמו כן דבריו של המגיד אודות המעלה באמירת קידוש לבנה הובאו בפוסקים.

החוקרים רבי יקותיאל יהודה גרינוולד ושלמה רוזאניס העלו מספר טענות השוללים את יחוס של הספר לרבי יוסף קארו, והם משערים שהכותבים הם רבי אליהו די וידאש או רבי חיים ויטאל. בין הטענות: הספר נכתב רק כשמונים שנה לאחר פטירת המחבר, והוא לא נזכר על ידי בנו במניין חיבורי אביו, חלק מהתאריכים המופיעים בספר לא מתאימים לימי השבוע, ובנוסף בספר מצויים מספר סתירות וטעויות, שלפי דעתם, חלקם נוגדות את ההלכה. לעומת זאת, צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות, הגיע למסקנה בספרו "רבי יוסף קארו - בעל הלכה ומקובל" (ירושלים ה'תשנ"ו) שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. גם עובדת ההבטחה למות על קידוש השם, דבר שלא קרה בפועל, מורידה את הסבירות לזיוף הספר.​

• רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'ת"ה
• רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'ת"צ
• רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תרל"ה
• רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תר"מ
• רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תש"כ
• רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תש"נ

 

[גרינפלד]

אבקת רוכל הוא ספר שאלות ותשובות מאת רבי יוסף קארו. הספר חובר בצפת, ונערך על ידי בן המחבר, יהודה. הספר יצא לאור לראשונה בסלוניקי בשנת ה'תקנ"א, כמאתיים שנה לאחר פטירת המחבר.

הספר מכיל 217 שאלות הלכתיות, שנכתבו לאישים רבים, במגוון הנושאים. בספר נכללו גם תשובותיהם של גדולי ישראל אחרים, שנכתבו בהקשר לתשובתו של רבי יוסף קארו. אחת מהתשובות בספר מיועדת עבור האריז"ל, אמנם יש המערערים על ייחוס השאלה להאר"י משום שאינה לפי גדלותו.

ישנם המשערים שהספר "קופת רוכלים" המוזכר בספר מגיד מישרים כספרו של רבי יוסף קארו הוא הספר "אבקת רוכל".

בשונה מספרו הבית יוסף, בו הוא כותב בקצרה את הדינים, בספר זה מאריך רבי יוסף קארו בתשובותיו. כך לדוגמא, מספר הלכות שנכתבו בבית יוסף בקצרה, נכתבו באריכות ובהרחבה בספר אבקת רוכל. עם זאת גם בספר זה השתדל רבי יוסף קארו יחסית לכתוב את תשובתיו בקצרה. באחד מתשובתיו הוא מציין, שהסיבה שבגללה הוא מקצר בתשובותיו, היא בשל קוצר הזמן.

רבי יוסף קארו היה נמנע בדרך כלל לענות תשובות בהלכה, ורק כאשר שני הצדדים ביקשו ממנו הוא נענה לכך. בתשובותיו לא נמנע רבי יוסף מלפסוק גם כאשר דעתו הייתה מנוגדת לרוב הפוסקים, אך עם זאת התנה את פסיקתו לפעמים בהסכמתו של הרב המקומי. באחת מתשובותיו מציין רבי יוסף, שבקהילה מסוימת שלא נהגו בה כפי פסיקתו, נענשה אותה קהילה משמים, ורבים מאותה קהילה חלו ומתו.

בספר מצויים מספר תשובות בענייני ארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ, בחלקם מופיע מחלוקתו עם המבי"ט בעניין יבול נכרי בשנת השמיטה, אם חלה עליהם קדושת שביעית או שקניינו של הנכרי מועיל להפקיע מהפירות קדושת שביעית. מחלוקת זו משליכה גם על השאלה אם יש להפריש תרומות ומעשרות מיבול נכרי בשביעית (כאשר גמר המלאכה נעשה בידי יהודי): לדעת המבי"ט - חלים על הפירות קדושת שביעית, וממילא אין לעשר את הפירות; ורבי יוסף סבר "כמנהג ירושלים מימי קדם" שלא לנהוג בפירות קדושת שביעית, ולעשרם כרגיל. חכמי צפת הכריעו בחייו כדעת רבי יוסף קארו, ובשנת השמיטה שלאחר מכן הוכרז נידוי, על כל מי שלא עישר. יש הטוענים שלאחר פטירתו גברה יד המבי"ט וביטלו את פסקו של רבי יוסף.

רבי יוסף קארו בתשובתיו הרבה להגן על כבודם של חכמי צפת, ואף דרש לפטור את התלמידי חכמים בעיר מהמס. אך עם זאת הוא לא היסס לצאת נגדם, כאשר היה צורך בכך.

באחת בתשובותיו פוסק רבי יוסף קארו, בנוגע לעיר מסוימת, שעל האשכנזים לנהוג באותה העיר כמנהג הספרדים בנוגע לדיני טריפות, משום שרוב הקהילה בעת ייסוד הישוב היהודי בעיר הורכבה מספרדים.

חלק נרחב מהספר, עוסק במחלוקתיו עם המבי"ט. בנו יהודה בהקדמתו ל"שו"ת הבית יוסף" ציין שאחת הסיבות שגרמו לו להדפיס את תשובות אביו בספר, היא משום ששמע שבנו של המבי"ט רבי יוסף מטראני מתכוון להדפיס בספרו את תשובות אביו הנוגדות את פסיקתו של רבי יוסף קארו.

בסימן קל"ו בספר נכתב: ”כאן הניח הרב זלה"ה נייר חלק והיה לו לכתוב יותר בתשובה, אלא שנתבקש בישיבה של מעלה וה' יכפר בעדו אמן”.

חלקים מהספר נערכו וסודרו על ידי בנו של רבי יוסף קארו, יהודה, שקרא להם בשם "שו"ת בית יוסף", והוציאם כספר בשנת ה'שנ"ח. בהקדמה לספר מתאר יהודה את עבודתו על עריכת הספר, ומציין שכתיבת הספר נעשתה על פי הוראת אביו בצוואתו לקבץ את תשובותיו בהלכה ולהוציאם כספר. הספר "שו"ת בית יוסף" יצא במהדורה נוספת בשנת ה'ת"צ במנטובה, ובשנת ה'תקע"א בזאלקווא על ידי הנדיב נפתלי הירץ גרושמן. בתקופה מאוחרת יותר יצא מהדורת נוספת עם מבוא מקיף על ידי בצלאל לנדוי.

הספר יצא לאור לראשונה בשלימותו בשם "אבקת רוכל", בסלוניקי בשנת ה'תקנ"א כמאתיים שנה אחרי פטירת המחבר, על ידי חיים משה ארריט, וזכה להסכמותיהם של רבי חיים מודעי ורבי יצחק מאייו. מהדורת נוספת יצאה בלייפציג בשנת ה'תרי"ט על ידי ירוחם פישל הלוי. בשנת ה'תש"כ יצא הספר במהדורה מורחבת עם מבוא מקיף מאת בצלאל לנדוי. בשנת ה'תשע"ז יצא במהדורה מורחבת נוספת על ידי מכון "זכרון אהרן".
​

• רבי יוסף קארו, אבקת רוכל - מהדורת זכרון אהרן​
• רבי יוסף קארו, אבקת רוכל - מהדורת בצלאל לנדוי​
• רבי יוסף קארו, אבקת רוכל - מהדורת סלוניקי תקנ"א​
• רבי יוסף קארו, אבקת רוכל - מהדורת לייפציג תרי"ט​