פסחים י ע"ב בגמ' בעי רבא עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו מהו וכו' תיקו

[נדיב לב]

י ע"ב בגמ' בעי רבא עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו מהו וכו' תיקו ע"כ.
וכתב שם הריטב"א (ד"ה אמר רבא) בספיקות הגמ' שם שלא נפשטו וז"ל כל היכא דלא אפשיט לקולא דספיקא דרבנן היא ובביטול סגי ליה ע"כ. חזינן מדבריו דכל שבטלו הוי ספק דרבנן.

ויש לדון בזה לפמש"כ הריטב"א לעיל ב. דעיקר מצות השבתה ע"י ביעור עיין שם שכתב דאף רש"י דפירש דפירש קרא 'תשביתו' לענין ביטול מודה דעיקר המצוה ע"י ביעור וז"ל ולאו למימרא דבדיקה לא הוה מדאורייתא כלל דהא ודאי ליתא דכי כתב רחמנא תשביתו שאור אינו לשון בטול ממש כפשוטו או כתרגומו אלא לשון ביעור שיבערנו מרשותו וכו' אלא ודאי לכ"ע בדיקה מדאורייתא ומאי דאמרינן בגמ' בביטול בעלמא סגי הכי אמרינן דכל היכא דעביד ביטול כי לא רמיא עליה מצות בדיקה והכי דייק לישנא דקאמרינן בבטול בעלמא סגי. וכו' דלהכי כתב רחמנא לשון תשביתו שיהא נכלל אף לשון ביטול ואשמעינן קרא דאי אנוס ולא מצי בדיק בביטול דעביד קודם זמן איסורו סגי ליה, נמצאת למד שמצוותו בביעור אלא דאי בטלו מעיקרא תו לא רמיא עליה האי מצוה ומיהו רבנן חייבוהו לבטל על כל פנים כי הבטול מוציא מכל חשש וכו' ובזו יש ליישב פרש"י דהא פרישנא דבדיקה דאורייתא וזו היא מצוותו וכללו של דבר כיון דמדאורייתא בכל חד מנייהו סגי ואית ליה למעבדינהו תרווייהו ההוא דאתי מעיקרא הוי דאורייתא ואידך מדרבנן עיי"ש.

העולה מדבריו שם דעיקר מצות תשביתו מקיים ע"י דין ביעור (וממילא מוטלת עליו חובת בדיקה) ובדין ביטול אינו מקיים מצוה דתשביתו רק עוקר איסור דלאוי ב"י וב"י.

ולפ"ז יש לעיין מש"כ בספיקות הללו דבביטול סגי דהא כל היכן שיש ספק אם חייב בדיקה, דהוי ספק מה"ת בעיקר מצות 'תשביתו' המתקיים דווקא ע"י בדיקה וביעור, ומה יועיל ביטול לענין זה, שרק עוקר לגמרי האיסור אבל לא מקיים מצותו בכך. ובכלל צ"ע לשי' דספק דאו' במצות עשה אזלינן לחומרא לכו"ע.

וי"ל דס"ל להריטב"א דכל שמקדים ביטול ה"ה מה"ת וכמו שמדוקדק מדבריו שכתב "דמדאורייתא בכל חד מנייהו סגי ואית ליה למעבדינהו תרווייהו ההוא דאתי מעיקרא הוי דאורייתא ואידך מדרבנן" ולכך אף שתקנו חז"ל ביטול אחר מצות ביעור שמתקיימת ע"י בדיקה מ"מ כל שמקדים הביטול ה"ה מקיים מצות תשביתו מה"ת מלבד דליכא ב"י וב"י ומש"כ הריטב"א דביטול אי אניס לבדוק לכך סגי אין כונתו שלא מקיים מצות תשביתו, אלא שיש גילוי שעדיף ביעור אבל לעולם ה"ה ביטול הוי מה"ת ויל"ע.