מש"כ בבשלח:
הגר"א (אמרי נועם, דברי אליהו):
יש לומר על דרך הרמז שכל הגאולות נרמזים בתיבת "אמחה". והכוונה "מחה" דהיינו כל המחיות יהיה ע״י א׳מ׳ח׳ה'. גאולת מצרים היה ע״י אהרן משה חור ה׳ ית״ש. גאולת בבל ג״כ ע״י "אמחה" אסתר מרדכי חרבונה ה׳ ית״ש. וכן גאולה העתידה תהיה ע״י "אמחה" אליהו משיח ח׳ נסיכים (עי׳ סוכה נ״ב) ה׳ ית״ש.הגר"א (אמרי נועם, דברי אליהו):
והנה לכאורה צריך לתקן קצת, שהפעם השניה אינה גאולת בבל, אלא גאולת פרס.
וגם קצת משמע מעיקר הווארט שהכל קשור למחיית עמלק.
ובאמת הפעם הראשונה - ע"י חור לא הייתה גאולת מצרים, אלא מחיית עמלק הייתה ע"י חור.
ואם כנים הדברים יש כאן דבר מעניין, כי אחד מהשמונה נסיכים המבוארים בסוכה נ"ב ב' - הוא שאול;
ומבואר בהפטרת זכור ששאול -לפי דרגתו- נתבע על שלא קיים כראוי מחיית עמלק, ומ"מ לעתיד לבא יהיה מהשמונה נסיכים.
ויתכן לתקן עוד, שהגר"א אמר קצת אחרת:
והוא, כי קצת קשה שלא מוזכר כלל יהושע, אף שהוא נלחם, וכן שאות ה רמז להשי"ת - הוא קצת דחוק, כי הרי הכל זה מעשה ה'.
ויתכן ע"פ רבינו בחיי שאכן קראו ליהושע עכשיו הושע, ורק התורה קראה לו יהושע על שם העתיד, שנקרא כך בפרשת שלח ע"י משה,
וא"כ אפשר לומר שבפעם היו הראשונה היו אהרן, משה חור, הושע;
ובפעם השניה אסתר, מרדכי, חרבונה;
ובפעם השלישית, או שלעתיד לבא יראו בחוש שהכל מאת השי"ת, או ח' הנסיכים.