מה העניין לכתוב ולמחוק את המילה עמלק

[וישמחו בי חברי]

שמעתי שרבינו השפת אמת מגור, היה כותב ומוחק את המילה עמלק, כשהיה צריך לנסות את הקולמוס.
האם ידוע למישהו מה העניין בזה,
והאם יש מקור שכך נהג השפ"א,
והאם היה עוד גדול הדור שנהגו כך.

 

[צריך עיון]

שמעתי שרבינו השפת אמת מגור, היה כותב ומוחק את המילה עמלק, כשהיה צריך לנסות את הקולמוס.
האם ידוע למישהו מה העניין בזה,
והאם יש מקור שכך נהג השפ"א,
והאם היה עוד גדול הדור שנהגו כך.

לכתוב ולמחוק מבואר במנהג הקדום שעיקרו הוזכר ברמ''א בשינוי, לכתוב על אבנים עמלק ולהכות בהם זב''ז שימחקו. [או' לגבי תינוקות]

כונת השאלה מן הסתם, אם אנו מחפשים 'למחות' את שם עמלק, למה אנו כותבים ואז מוחקים
[כיו''ב שאלו על המעשה בהקנאת ממון לעמלק לצורך מחייתו...]

אך הביאור בזה דעיקר עסקינו הוא במלחמה נגד עמלק, וכאן המלחמה שלנו היא המטרה, דבלא''ה המחייה עצמה לא בידינו אלא כי מחה 'אמחה' את זכר עמלק. והבן. [כך שמעתי מרבותי].

 

[הרב מרודוש]

לכתוב ולמחוק מבואר במנהג הקדום שעיקרו הוזכר ברמ''א בשינוי, לכתוב על אבנים עמלק ולהכות בהם זב''ז שימחקו. [או' לגבי תינוקות]

בגר"א שם הביא מדרש מחה תמחה אפי' מעל העצים ואבנים

 

[אמת נהדרת]

אך הביאור בזה דעיקר עסקינו הוא במלחמה נגד עמלק, וכאן המלחמה שלנו היא המטרה, דבלא''ה המחייה עצמה לא בידינו אלא כי מחה 'אמחה' את זכר עמלק. והבן. [כך שמעתי מרבותי].

כמדומה שהמחיה עצמה היא כל מחיה ומחיה אף בלא למחות כל זרעו של עמלק.

 

[צריך עיון]

כמדומה שהמחיה עצמה היא כל מחיה ומחיה אף בלא למחות כל זרעו של עמלק.

יש בזה אריכות
ואקוה להאריך כשירחיב הזמן, כמדו' יש בזה גם דברים בהקדמת העונג יו''ט, עי' עליו.

 

[וישמחו בי חברי]

לכתוב ולמחוק מבואר במנהג הקדום שעיקרו הוזכר ברמ''א בשינוי, לכתוב על אבנים עמלק ולהכות בהם זב''ז שימחקו. [או' לגבי תינוקות]

א. ברמ"א לא כתב ש"ימחקו", אלא "ולהכותן".
ב. גם נראה שזה היה מנהג בפורים ולא כל השנה.
ג. גם נראה שזה היה מנהג התינוקות, ולכאורה זה עניין של חינוך.

 

[מבקש תורה]

המקור הוא מקב הישר פרק צ"ט שכשרוצים לנסות קולמוס
לכתוב עמלק ולמחקו

אמנם שזה תמוה מאוד דהיכן שמענו שיש עניין לייצר עמלק בשביל למחותו?

 

[אחד יחיד]

שמעתי שרבינו השפת אמת מגור, היה כותה ומחוק את המילה עמלק, כשהיה צריך לנסות את הקולמוס.
האם ידוע למישהו מה העניין בזה,
והאם יש מקור שכך נהג השפ"א,
והאם היה עוד גדול הדור שנהגו כך.

המקור הוא מקב הישר פרק צ"ט שכשרוצים לנסות קולמוס
לכתוב עמלק ולמחקו

אמנם שזה תמוה מאוד דהיכן שמענו שיש עניין לייצר עמלק בשביל למחותו?

אפילו אם מצווה דאורייתא אין בזה, טוב לעשות כן כדי להרגיל בנפשו החיוב למחות את זכר עמלק.
כן נראה לומר לענ"ד.

 

[הצעיר שבחבורה]

המקור הוא מקב הישר פרק צ"ט שכשרוצים לנסות קולמוס

וזה לשונו שם

ולכן ציותה התורה למחות שם עמלק וזרעו וזרע זרעו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שצריכין למחוק שם עמלק אפילו מן העצים והאבנים, ולכן מנהג של ישראל תורה הוא להקיש המן כדי למחוק את שמו ושם עמלק, וכל הראשונים והאחרונים כתבו שלא לבטל המנהג. והנה שמעתי בשם הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל שהיה נוהג כשהיה רוצה לנסות את הקולמוס היה כותב שם עמלק או שם המן וזרש ואח"כ היה מוחק את שמם כדי לקיים המצות עשה "מחה תמחה את זכר עמלק", כי אנחנו מחוייבים להתפלל על מחיית עמלק כדי שיהיה השם שלם והכסא שלם ואז יתקיים המקרא, "והתגדלתי והתקדשתי בתוך העמים", וביום ההוא יהיה ה' ושמו אחד אמן. מ"ו מהר"י ז"ל:​

 

[צריך עיון]

אמנם שזה תמוה מאוד דהיכן שמענו שיש עניין לייצר עמלק בשביל למחותו?

וכבר נת'

כונת השאלה מן הסתם, אם אנו מחפשים 'למחות' את שם עמלק, למה אנו כותבים ואז מוחקים
[כיו''ב שאלו על המעשה בהקנאת ממון לעמלק לצורך מחייתו...]

אך הביאור בזה דעיקר עסקינו הוא במלחמה נגד עמלק, וכאן המלחמה שלנו היא המטרה, דבלא''ה המחייה עצמה לא בידינו אלא כי מחה 'אמחה' את זכר עמלק. והבן. [כך שמעתי מרבותי].

 

[אחד יחיד]

שוב חשבתי, שאולי מחיית עמלק אין בזה - אבל זכירת עמלק יש בזה.

 

[הצעיר שבחבורה]

שוב חשבתי, שאולי מחיית עמלק אין בזה - אבל זכירת עמלק יש בזה.

אין מצוה לזכור את עמלק, אלא את מעשה עמלק, ומחיית עמלק.

 

[אחד יחיד]

אין מצוה לזכור את עמלק, אלא את מעשה עמלק, ומחיית עמלק.

וע"י שזוכרים את עמלק, זוכרים את מעשיו, ומבינים שצריך למחותו מהעולם.

 

[מקח טוב]

אין מצוה לזכור את עמלק, אלא את מעשה עמלק, ומחיית עמלק.

פשוט לך?!
לכאורה זה מח' הפוסקים.
החינוך כותב (מצוה תרג) מצות 'זכירת' עמלק, ומצוה אחרי זה (תרד) כותב על מצות מחיית עמלק. ואכן כתב החינוך שנשים פטורות דלאו בני מלחמה נינהו, אך מק' המנ"ח מניין שעניין זכירת מעשהו הוא כדי למחותו?
לכאורה נראה שהחינוך הבין (כדברי הצעיר שבחבורה) שעניין הזכירה הוא חלק מעניין מחיית עמלק, והמנ"ח הבין שזה שתי מצוות נפרדות.
(יש בזה עוד אריכות אך הדברים אינם לפני. ואחפש בהקדם)

 

[מקח טוב]

פשוט לך?!
לכאורה זה מח' הפוסקים.
החינוך כותב (מצוה תרג) מצות 'זכירת' עמלק, ומצוה אחרי זה (תרד) כותב על מצות מחיית עמלק. ואכן כתב החינוך שנשים פטורות דלאו בני מלחמה נינהו, אך מק' המנ"ח מניין שעניין זכירת מעשהו הוא כדי למחותו?
לכאורה נראה שהחינוך הבין (כדברי הצעיר שבחבורה) שעניין הזכירה הוא חלק מעניין מחיית עמלק, והמנ"ח הבין שזה שתי מצוות נפרדות.
(יש בזה עוד אריכות אך הדברים אינם לפני. ואחפש בהקדם)

אין מצוה לזכור את עמלק, אלא את מעשה עמלק, ומחיית עמלק.

סליחה. אולי לא הבנתי דבריך וגם אתה הבנת שזה שתי מצוות נפרדות, רק באת לומר שאין עניין לזכור אותו אלא את מעשיו.
אך נראה לי שגם אחד יחיד הבין כמוני בדבריך

 

[מקח טוב]

אני חושב שבמאמר המצורף מבואר יפה מצות 'זכירת' ו'מחיית עמלק' אי הוי מצוה אחת

 

[הצעיר שבחבורה]

סליחה. אולי לא הבנתי דבריך וגם אתה הבנת שזה שתי מצוות נפרדות, רק באת לומר שאין עניין לזכור אותו אלא את מעשיו.

כמובן. כתבתי "את".

 

[הצעיר שבחבורה]

אמנם שזה תמוה מאוד דהיכן שמענו שיש עניין לייצר עמלק בשביל למחותו?

כתב האבודרהם

והובאו דבריו ברמ"א "עוד כתבו, שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה, כדי שיימחה שמו, על דרך "מחה תמחה את זכר עמלק", "ושם רשעים ירקב". ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת (אבודרהם)".

 

[מבקש תורה]

כתב האבודרהםהצג קובץ מצורף 2233

והובאו דבריו ברמ"א "עוד כתבו, שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה, כדי שיימחה שמו, על דרך "מחה תמחה את זכר עמלק", "ושם רשעים ירקב". ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת (אבודרהם)".

התכוונת להגדיל הקו' או לנסות לתרץ?
תירוץ לשאלה אין פה.