מאמר הלכתי נטילת ידיים לאכילה - זמן ברכתה

בעזהשי"ת
בבי מדרשא ד'פורום אוצר התורה'

זמן ברכת נטילת ידיים לאכילה​

יסודי הדברים​

איתא בגמרא (פסחים ז:), 'אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן... חוץ מן הטבילה, דאכתי גברא לא חזי'.

ופירש ר"ח בתוספות דהיינו טבילת גר שאינו יכול לומר 'וצונו' קודם הטבילה. ואומר ר"י שאף בטבילות אחרות אין לגעור במי שמברך אחר הטבילה כי לא חילקו בין טבילה לטבילה. ומוסיף שם בתוספות שהוא הדין בנטילת ידיים לאכילה שמברכים לאחר הנטילה, דכיון שבנטילה לאחר ביהכ"ס אינו יכול לברך קודם הנטילה, לא חילקו בין נטילה לנטילה. וכ"כ הרא"ש שם (פ"א ה"י) וז"ל 'לפי שבבוקר כשידיו מלוכלכות לא מצי לברוכי עד אחר הנטילה לכך נהגו לעשות כן אף בנטילה דסעודה'.

ומוסיפים תוספות והרא"ש טעם אחר לברך אחר הנטילה קודם הניגוב, דכיון שצריך לנגב את הידיים, ובגמרא בסוטה (ד:) איתא שהאוכל בלא ניגוב ידיים כאילו אוכל לחם טמא, וממילא הניגוב הוא חלק מהמצוה, לכן שייך לברך אז, ושפיר מקרי עובר לעשייתן.

דברי התוספות והרא"ש מובאים גם בברכות (נא.) בשינויים קלים, תוספות כותב שכיוון שפעמים א"א לברך קודם לכן 'נהגו העם' לברך כל שאר ברכת ידיים אחר הנטילה. והרא"ש (פ"ז הל"ד) מוסיף עוד בלשונו 'הלכך נהגו כן בכל הנטילות כדי שלא יבא לברך באיסור היוצא מבית הכסא'.​

דברי הפוסקים​

הרמב"ם (ברכות פ"ו ה"ב) כתב 'כל הנוטל ידיו מברך בתחילה אקב"ו ענט"י'. ומפרש רבינו מנוח שם שמשמע שמברך קודם נטילה, אלא אם כן יודע בוודאי שאינו יכול לברך, שאז יטול ידיו ויברך קודם ניגוב. ובהלכות פסח (פ"ח) כתב כן להדיא 'מברך על נטילת ידיים ונוטל ידיו'.

אבל הטור פסק (או"ח קנח, יא) 'ולא יברך עד אחר הנטילה', מב' הטעמים שהובאו לעיל. והקשה עליו בבית יוסף שאין במשמעות דברי התוספות והרא"ש דצריך לברך דייקא לאחר הנטילה, ורק נותנים טעם למנהג העולם לברך אחר הנטילה. ומקשה דלפי זה היה לו לטור לכתוב 'ומברך קודם נטילה כדקיימא לן כל המצות מברך עליהם קודם לעשייתן, ומיהו נהגו העולם לברך אחר נטילה משום דפעמים דאין ידיו נקיות'. ומביא הב"י את דברי רבינו ירוחם שכתב שראה לרבותיו נוהגים אחר שפשוף ידים מברכין קודם שיטלו עליהם מים שניים כיון שהן נקיות כבר, והיינו בנטילה שצריכה שפשוף ידיים והטלת מים שניים.

וכן פסק בשו"ע (סי"א) 'מברך קודם נטילה שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה משום דפעמים שאין ידיו נקיות ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו שכבר ידיו נקיות קודם שיטיל עליהם מים שניים', והזכיר רק את הטעם הראשון שלא פלוג בין נטילה לנטילה. אבל הרמ"א פסק שיכול לברך אף לאחר הנטילה קודם הניגוב, מהטעם השני שגם הניגוב הוא מן המצוה.​

ביאורי האחרונים​

ולכאורה הנפק"מ בין שני הטעמים יהיה בנטילה שאינה צריכה ניגוב, כגון ששפך רביעית בבת אחת על שתי ידיו דפסק המחבר (בסעיף י"ג) דאין צריך ניגוב. וא"כ קשה על הרמ"א מדוע אינו מחלק בין נטילה שצריכה ניגוב לנטילה שאינה צריכה. (ואפילו שהרמ"א פוסק שבדיעבד לאחר ניגוב ג"כ יכול לברך, מכל מקום לא הוה ליה לכתחילה לומר כן, פמ"ג).

והט"ז נשאר בצ"ע מקושיא זו, אבל הב"ח (בסימן קס"ב) חלק על המחבר וסובר דאפילו בשופך רביעית בבת אחת על שתי ידיו חייב בניגוב, וממילא גם באופן כזה יכול לברך קודם הניגוב.

אולם המגן אברהם (עפ"י הפמ"ג והלבושי שרד) ביאר דכמו שבטעם הראשון אמרינן לא פלוג בין נטילה שיכול לברך לפניה, לנטילה שאינו יכול. גם כאן אמרינן לא פלוג בין נטילה שחייבת בניגוב לנטילה שאינה חייבת.

וביד אפרים מוסיף לבאר, דזה דווקא לשיטת הטור שדחיית הברכה היא תקנת חכמים, שכיון שיש פעמים שאינו יכול לברך קודם הנטילה יברך לעולם לאחריה. אם כן עקרו חכמים בתקנתם זו את ענין עובר לעשייתן מברכת הנטילה, רק שמכל מקום כיון שיכול לברך קודם הניגוב שהוא חלק מן המצוה, תקנו שיברך אז. וממילא גם במקום שאין צריך ניגוב אינו צריך לברך קודם הנטילה, שכבר נעקר דין עובר לעשייתן מברכה זו.

אבל לשיטת הבית יוסף דמצד הדין צריך לברך קודם הנטילה, ונתינת הטעם בתוספות וברא"ש הוא רק כדי לתרץ את מנהג העולם, ממילא לא נעקר דין עובר לעשייתן מברכה זו. אם כן על כרחך צריך לומר דאף אחר הנטילה מקרי קצת עובר לעשייתן מחמת שהוא קודם הניגוב, דאל"כ איך נהגו נגד הדין. וממילא בנטילה שאינה צריכה ניגוב, יהיה חייב לברך קודם הנטילה, ולא שייך לומר לא פלוג בדבר שהוא נגד ההלכה.

ולכאורה דברי היד אפרים צריכים עיון, דלפי דבריו בשיטת הבית יוסף ב' הטעמים תלויים זה בזה. דלא שייך לומר לא פלוג בין נטילה לנטילה, רק אם יש בו קצת עובר לעשייתן, דהיינו שהוא קודם הניגוב. ובדברי התוספות והרא"ש הם מובאים כשני טעמים נפרדים, וגם בשו"ע עצמו לא הביא כלל ענין הברכה קודם הניגוב. (ומה שהביא שיברך קודם נטילת מים שניים הוא מדברי רבינו ירוחם ולא מדברי התוספות).

ואולי אפשר לבאר את דברי הבית יוסף על פי דברי הרא"ש (ברכות פ"ז הל"ד) שהובאו לעיל וז"ל 'הלכך נהגו כן בכל הנטילות כדי שלא יבא לברך באיסור היוצא מבית הכסא', ושינה מלשון התוספות שכתבו 'לא חילקו' סתם. ומשמעות דבריו הוא דיותר מלא פלוג בעלמא יש כאן, אלא אף לסברא הראשונה יש נתינת טעם לדחיית הברכה לאחר הנטילה.

וממילא אין צריך להגיע לטעם השני שיש כאן קצת עובר לעשייתן, שאף שמנהג זה הוא נגד הדין, מכל מקום כדי לאפרושי מאיסורא נהגו כן, ושייך זה אף באופן שא"צ ניגוב, ולכן לא הביא בשו"ע את הטעם השני.​

ההלכה למעשה​

קודם הנטילה:​

בטור משמע שלא יברך, בשו"ע משמע שמי שידיו נקיות יכול לברך, והכריע בביאור הלכה שאין למחות ביד הרוצה לברך קודם הנטילה (ובתנאי שידיו נקיות, ויבדוק שהמקום נקי).​

לאחר הנטילה קודם הטלת מים שניים:​

כן נהגו רבותיו של רבינו ירוחם, ובשו"ע כתב שכן הוא המנהג, ופסק בשולחן ערוך הרב שראוי לעשות כן בנטילה המצרכת מים שניים (כגון שנוטל פחות מרביעית על כל יד).​

לאחר הנטילה:​

פסק הרמ"א לברך אז, וכן הוא המנהג (שועה"ר ומשנ"ב) אף בנטילות שא"צ ניגוב. (ובסידור הרב כתב שכיון שיש מצוה לשפשף את הידיים זו בזו ישפשפם לאחר הברכה, וע"י כך תהיה הברכה עובר לעשייתן. ונהגו גדולים וצדיקים לשפשפם גם קודם הברכה וגם לאחריה).​

לאחר הניגוב:​

פסק הרמ"א שמי ששכח לברך עד אחר הניגוב, יכול לברך אז. והט"ז חלק עליו שאי אפשר לברך אז. ולהלכה כתבו הפוסקים דבדיעבד יברך גם לאחר הניגוב, אך לכתחילה יזהר מאוד לברך קודם הניגוב.
ויש שכתבו שהנכון הוא שיטמא את ידיו ע"י שיגע במנעליו או ישפשף בשערו וכיוצ"ב, ויטול ידיו כהוגן, דלכו"ע מברך על נטילת ידיים.
אך יש ליזהר מאוד כשמברך אחר הניגוב, לברך מיד ולא להפסיק בין הנטילה לברכה, ואם הפסיק, שוב אינו יכול לברך (שולחן ערוך הרב).​

לאחר ברכת המוציא:​

אם לא נזכר לברך עד אחר אחר ברכת המוציא, שוב אינו יכול לברך, דכבר נגמרה מצות הנטילה. אבל אם שכח ובירך בטעות המוציא קודם הניגוב, יכול לברך על נטילת ידיים, דמצות הנטילה היא עד הניגוב. (ולא הוי ברכת ענט"י הפסק בין ברכת המוציא לאכילה, רעק"א).​