מאמר תורני עירוי מכלי ראשון על כלי שני בשבת

עירוי מכלי ראשון על כלי שני בשבת​

בבית יוסף סימן רנג ס"ד כתב בשם רבנו יונה שאסור לערות מים חמים הטמונים מערב שבת לתוך קדירה שהתבשיל שבתוכה מצטמק. משום שיש לחשוש שלפעמים האחד יד סולדת בו והשני אין היד סולדת בו. ונמצאו מבשלין בשבת. ואע"פ שהן רותחין אם פסק כח רתיחתן יש בהם משום בישול. עוד כתב בשם כל בו, שיש חשש שהם מגיסים ומערבים וקי"ל דמגיס חייב משום מבשל אפי' בקדירה שהיא מבושלת כל זמן שהיא על האש. ע"כ

וכך פסק בש"ע ס"ד: יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמים ונותנין אותן לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק. הגה. ועיין לקמן סימן שיח.

והמגן אברהם ס"ק לב כתב, שהרי קי"ל בסימן שיח סעיף טו שאם התבשיל לא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול ולכן גם כאן שרי. ועוד שהרי מעשים שבכל יום שנותנים לתוך הקערה קטניות ומערין עליהם רוטב של בשר. וסיים, ומ"מ יש ליתן הקטניות לבסוף לרוטב. ע"כ.

ושוא'לים הלכו בו שהרי פסקינן בסימן שיח ס"ד וסט"ו שיש בישול אחר בישול בתבשיל לח שנצטנן רק באופן שנצטנן לגמרי, א"כ למה החמיר לבסוף המגן אברהם לתת הקטניות לפני הרוטב הרי הם חמים עדיין ואין בהם בישול.

ושפר קדמי להחוויא מחלוקת הראשונים הידועה האם יש בישול אחר בישול בלח שנצטנן. שהמחבר בסימן שיח ס"ד פסק שיש בישול אחר בישול בלח. והרמ"א שם סעיף טו כתב, אבל אם הוא רותח אפי' בדבר שיש בו מרק מותר. ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי. ע"כ.

וצריך להבין פשר המנהג הזה הרי אם הלכה שאין בישול אחר בישול בלח אף אם נצטנן לגמרי מותר ואם יש בא"ב בלח אף בנצטנן מעט אסור.

אלא שידוע מחלוקת הב"ח וב"י בגדר נצטנן. שהנה רש"י הקדוש הסביר לנו טעם איסור בישול אחר בישול "שמא ימצא קדירתו שנצטננה וירתיחנה ונמצא מבשל בשבת". והב"י בסימן שיח כתב 'משמע לי כל שהיד סולדת בו מקרי רותח". פירוש, שהצטננות מועטת מחדשת בישול. ויש לזה ראיה גם מנידו"ד שאם פסק כח רתיחתן יש בהם משום מבשל. כלומר אפי' דבר מועט מחדש פעולת בישול בתבשיל.

אולם בסימן רנג כתב הטור 'כירה שהיא גו"ק ונטל הקדירה מעליה אפי' בשבת מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת'. ומסביר הב"ח שהכוונה שאפי' שהיא נצטננה אע"ג שהיא חמה ואין בה איסור בישול אסור להחזירה כי היא כבר לא רותחת והוי כמניח לכתחילה, ואם נצטנן לא אצטריך לאשמועינן שפשיטא דאסור דהוי מבשל בשבת. ע"כ.

מבואר יוצא שיש שני מחלוקות האחד האם יש בישול אחר בישול בדבר לח שבזה כולם נוקטים לאיסור. והשני, האם האיסור הוא רק באופן שהצטנן לגמרי או גם באופן שהצטנן מעט. לב"י מחמירים בשניהם שגם בנצטנן מעט יש כבר בישול ולב"ח רק אם נצטנן לגמרי בכה"ג יש בישול אחר בישול.

והמגן אברהם בסימן שיח ס"ק יב הביא את דברי ב"י וכתב, וז"ל רבנו ירוחם, אם לא נצטנן אפילו שינה קצת מרתיחתו מותר. ועיין סעיף טו בהגה. ע"כ. כלומר המ"א לא הכריע כב"י אלא כמו מנהג הרמ"א להקל שבנצטנן מעט אין בזה בישול.

חזינן שגם הנוקטים להחמיר בבישול אחר בישול בלח לא יחמירו בלח שנצטנן מעט אלא רק בנצטנן לגמרי. וממילא יתיישב דברי המגן אברהם כמין חומר. שלעצם הדין אם יש בישול אחר בישול בלח סובר מ"א להחמיר ובנצטנן מעט הוא מיקל כב"ח וכרמ"א. ולכן עד שלא נצטנן לגמרי מקלין לערות על הקטניות. אך היות ואיירינן באיסור דאורייתא אז נהי שנקל לערות על הקטניות משום עונג שבת מכלי ראשון לכלי שני, אבל מה נערה קודם הרוטב או הקטניות, באופן שאפשר להרוויח את שני החומרות ולערות הקטניות לרוטב נחמיר כיון דבדאורייתא עסקינן.

ולפי זה יוצא לנו חומרא חדשה להלכה ולמעשה, שכל המנהג להקל הוא רק באופן שאי אפשר להקל אבל במקום שאפשר צריך להחמיר. ועוד חומרא שאסור לערות חמין לכלי שני בפעמיים משום שהוא מערה מכלי ראשון לכלי שני וצריך להחמיר כהמחבר וזה לא שמענו ולא ראינו.

וגם המשנה ברורה ברנג ס"ק פד כתב שטוב לנהוג כחומרא זו ולא לערות הרותחין מכלי ראשון לקערה על מה שבתוכו כי אם בכף. אולם בסימן שיח ס"ד בשעה"צ ס"ק סה כתב, ש'טוב יותר שיערה המים לתוך הסענס לצאת בזה גם דעת החוששים לצביעה' ולא זכר שר מדברי המגן אברהם ומדבריו עצמו שטוב להחמיר שלא לערות לכלי שני.

אלא ודאי שצריך לומר שכל זה היא רק חומרא של המגן אברהם שהחמיר כהמחבר, ובאמת אין צורך לחוש לחומרא זו מדינא מאחר שפסקינן ונקטינן שיש בישול אחר בישול בלח רק היכא שנצטנן לגמרי וכדברי הרמ"א בסעיף טו וסיעת מרחמוהי דרק היכא שנצטנן לגמרי אז מחמירים בלח. אולם מהיות טוב לחוש לדברי מ"א היכא דאפשר, איברא ביכא דאי אפשר לא צריך ללחוץ עצמו לחומרא זו.

כל זאת ועוד שבעיקר המחלוקת האם יש בישול אחר בישול בלח כבר הביאור הלכה בשיח ס"ד ד"ה יש לא הכריע בזה, וכתב מפורש בשם הגר"א שלא הכריע בין השיטות. ועיין בסימן שיח סעיף טו במ"ב שכתב שהשיטות האלה סוברות שאין בא"ב בלח בכלל

וגם בשולחן ערוך הרב בקו"א סס"ק יא כתב, לא העתקתי דברי המגן אברהם כי לא קי"ל הכי. ע"כ.