עניית אמן אחר הברכות

[והב בסופה]

נא להביא כאן מראי מקומות, ציטוטים, ווארטים וכו' בחומר מי שאינו עונה אמן אחר ברכה או לחילופין בשכר מי העונה אמן וכיו''ב ועוד

 

[געגועים]

בשכר מי העונה אמן וכיו''ב ועוד

וכראות מרדכי שהוא בחינת אדם הראשון, שחוה בחטאה עשתה פירוד בין הוי"ה ואדנות, לכן לתקן זו ויהי אומן את הדסה שהוא אסתר בחינת חוה, היה מרגילה באמן שעולה הוי"ה ואדנות, וזהו ויהי אומן את הדסה אֹמֵן חסר אותיות אמן. (מדרש תלפיות ענף בגדי כהונה)

וכל כך גדלה כח עניית אמן עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי שביעית) מאימתי קטני ישראל חיין וכו' תני משם רבי מאיר משהוא יודע לענות אמן בבית הכנסת, מאי טעמא פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. והנה כפי דעת רבי מאיר אין תחיה כי אם לעונה אמן, וכתב בפירוש המאמר מהר"ש יפה ז"ל וזה לשונו מאימתי קטני ישראל חיין לעתיד לבוא, ואם תאמר מאי נפקא מינה וכי הלכתא למשיחא, יש לומר למאן דאמר משיענו אמן נפקא מינה ליזהר ללמדם מקטנותם לענות אמן כדי לזכותם אם ימותו מאז עכ"ל, וכזה יובן הפסוק המוצב בריש הפרק ויהי אומן את הדסה, שהנה מרדכי הצדיק מיד מקטנותה היה מלמדה לאסתר בעניית אמן, וזהו ויהי אֹמֵן אותיות אמן, את הדסה, כדי שאם תמות מאז לזכותה לתחיה, משום שהחיוב הזה מוטל על אביו ואמו, ולאסתר אין לה אב ואם ומרדכי לקחה לבת, ונשאר החיוב עליו בעניית אמן. (מנחת אליהו פרק ל"ב)​

 

[גרינפלד]

כף החיים אורח חיים סימן קכד סעיף קטן ל:
[סעיף ו׳] ויענו אמן וכו׳ עיין בספר נהרא השלם דף ט״ו פ׳ ט״ז שהביא מספר ד״מ מעשה נורא שנעשה בימי הגאון רבי מרדכי יפה בעל הלבושים והוא שהלך הגאון הנזכר בעל הלבושים אצל הרב אבוהב ללמוד ממנו חכמת העיבור ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב אבוהב הנ״ל בחדר אשר הם יושבים ואכל התינוק פרי אחד ובירך בורא פרי העץ בקול רם וענו כל בני הבית אמן על ברכת התינוק והגאון רבי מרדכי יפה לא ענה אמן שלא במתכוין ורבו הנ״ל כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק כעס עליו כעס גדול והיה מנדה להגאון רבי מרדכי יפה שלשים יום כפי נידוי הרב לתלמיד ואחר כך בא הגאון רבי מרדכי יפה לפייס רבו ולא היה רוצה למחול לו ואמר לרבו ימחול ומה פשעי ומה חטאתי והשיב לו רבו הנ״ל ידוע תדע שאהבה גדולה אהבתיך יותר מבני אבל תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא ענית אמן על ברכת התינוק אבל באמת אני מוחל לך וספר לו שהיה מעשה במדינות שפני״א קודם גזירות תתנ״ו שאירע מעשה בחסיד אחד שגרם לו הריגה למלכות מפני שפעם אחת בנו הקטן בירך על הפת ולא ענה לו אמן ואמר לו רבו לרבי מרדכי יפה שלא יתרעם עליו שנדה אותו אלא לבעבור תהיה לי לכפרה ומחל לו על תנאי שידרוש ברבים ולהזהירם על עניית אמן עכ״ד בקיצור ועיין שם באורך, וכתבתי זה להראות כמה גדלה כחה של אמן וכמה צריך האדם ליזהר וליתן דעתו לענות ולכוין בה בכל לב. ועוד עיין בדברינו לעיל סי׳ נ״ו אות ט׳ ואות יו״ד:​

 

[גרינפלד]

ועוד עיין בדברינו לעיל סי׳ נ״ו אות ט׳ ואות יו״ד:

כף החיים אורח חיים סימן נו סעיף קטן ט:
(ט) שם יש לכוין בעניית הקדיש. איתא בזוהר פ׳ וילך דרפ״ה סע״א, אמר רבי יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך, ופירש שם בגליון בשם הרמ״ז ז״ל שבודאי אין הפ׳ מדבר ברשעים גמורים שאם כן לא יהיה די לעונשים בשיקלו אלא ענין הכתוב במי שאינו מתכוין באמן שדבר קל הוא להבינו ולכוין בו דהיינו הפשוט שבסודות שמילת אמן עולה הוי״ה אדני וע״כ מי שאינו מכוין באמן עליו נאמר ובוזי יקלו ומובן במ״ש בסה״כ בפסוק מלא פניהם קלון ס״ת אמן שר״ל על מי שמבזה בעניית אמן וכוונתו יעו״ש, יפה ללב אות א׳, ועיין בדברינו לעיל סי׳ ה׳ או׳ י״ג ואות י״ד מ״ש בס״ד בכוונת אמן של הקדיש ושל שאר ברכות ע״פ הפשט וע״פ הסוד יעו״ש:

כף החיים אורח חיים סימן נו סעיף קטן י:
(י) אמרו רז״ל במסכת שבת דקי״ט ע״ב, אמר ר״ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג״ע שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, מאי אמן א״ר חנינא אל מלך נאמן, וכתבו התו׳ צריך להרהר בו בשעה שאומר אמן. וכתב בס״ח סי׳ תתפ״ג כל האומר אמן בעוה״ז יזכה לומר אמן לעוה״ב שנאמר ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן אמן לעוה״ז ואמן לעוה״ב יעו״ש. והביאו יפה ללב שם ועיין שם בזוה״ק פ׳ וילך דרפ״ה ע״ב מה שהרבה לספר בשבח העונה אמן יעו״ש:​

 

[והב בסופה]

וגם צל"ע בחומרת מי שאינו עונה אמן, ונפק"מ לענין אלה הטוענים שאין לספרדים לענות אמן על ברכת ההלל בר"ח או שהחיינו על המגילה ביום וכיו"ב, שצריך לשקול גם חומרת הענין של מי שאינו עונה אמן, בכדי להורות כזה דבר וכו'