חנוכה פיוט מעוז צור

[נדיב לב]

פיוט מעוז צור​

גירסה מעוצבת (לפי משקל וחריזה)​

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי​	לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ​
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי​	וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ​
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ​
מִצָּר הַמְנַבֵּחַ​
אָז אֶגְמוֹר​
שִׁיר מִזְמוֹר​	חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ​
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי​	בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה​
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי​	בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה​
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה​
הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה​
חֵיל פַּרְעֹה​
וְכָל זַרְעוֹ​	יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה​
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי​	וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי​
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי​	כִּי זָרִים עָבַדְתִּי​
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי​
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי​
קֵץ בָּבֶל​
זְרֻבָּבֶל​	לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי​
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ​	אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא​
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ​	וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה​
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ​
וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ​
רֹב בָּנָיו​
וְקִנְיָנָיו​	עַל הָעֵץ תָּלִיתָ​
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי​	אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים​
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי​	וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים​
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים​
נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים​
בְּנֵי בִינָה​
יְמֵי שְׁמוֹנָה​	קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים​
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ​	וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה​
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ​	מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה​
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה (ס"א לנו הישועה)​
וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה​
דְּחֵה אַדְמוֹן​
בְּצֵל צַלְמוֹן​	הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה​

גירסה פשוטה
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.

אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:


רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה

חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה

חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:


דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי

וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי

וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי

קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:


כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:


יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים

בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:


חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה

נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה (ס"א לנו הישועה) וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

 

[נדיב לב]

'מעוז צור': פירוש מלא וביאור מיוחד למילות השיר​

ראשית פותח הפייטן בתפילה להקב"ה שיבנה לנו את בית המקדש

מעוז צור ישועתי – השם שהוא צורי, בו מעוזי ומבטחי והוא בודאי יושיעני.

לך נאה לשבח – רק אותך נאה לשבח. ואני מבקש ומתחנן אליך.

תכון בית תפלתי – תבנה על מכונו את בית תפילתי דהיינו את בית המקדש.

ושם תודה נזבח – ושם נקריב לפניך קורבן תודה על הניסים ועל פדות נפשנו.

לעת תכין מטבח – כשיבוא העת שהקב"ה יעשה טבח מ…

מצר המנבח – מכל שונאינו המנבחים עלינו ככלבים.

אז אגמור בשיר מזמור – אז אפתח פי ואגמור לפניך שירי מזמור.

חנוכת המזבח – על חנוכת המזבח.

בבית זה ביטא הפייטן את הגלות המרה שגלו אבותינו במצרים
עד שהקב"ה גאלם משם ונקם מהמצרים

רעות שבעה נפשי – נפשי שבעה כבר הרבה רעות.

ביגון כוחי כלה – ובצער רב (יגון) כלו שם כוחותינו.

חיי מררו בקושי – המצרים מררו את חיי בכל עבודה קשה.

בשעבוד מלכות עגלה – מלכות מצרים המשולה לעגלה.

ובידו הגדולה – השם שגדלה ידו להושיע, הוא-

הוציא את הסגולה – הוציא מארץ מצרים את ישראל הנקראים עם סגולה.

חיל פרעה וכל זרעו – כל חילותיו של פרעה הרשע שרדף את בנ"י וכל כוחו.

ירדו כאבן במצולה – טבעו בים סוף כמו שנאמר "תהמות יכסיומו ירדו במצלות כמו אבן".

בבית זה ביטא הפייטן את הגלות השניה של ישראל אחר חורבן בית המקדש הראשון

דביר קדשו הביאני – אחר גאולת מצרים שהקב"ה הביאני לביהמ"ק הנקרא דביר.

וגם שם לא שקטתי – גם שם אחר שבאתי אל המנוחה ואל הנחלה לא שקטה נפשי לאורך זמן.

ובא נוגש והגלני – מפני שבא הנוגש דהיינו נבוכדנצר מלך בבל והגלה אותי לבבל.

כי זרים עבדתי – הגלות הזאת באה עלי כי עבדתי עבודה זרה.

ויין רעל מסכתי – ועל ידי מעשי אלה גרמתי לי שאמזוג לעצמי יין עם רעל.

כמעט שעברתי – ובחורבן זה כמעט שם ישראל נעלם ועבר מן העולם.

קץ בבל זרובבל – ולקץ שנות גלות בבל עליתי משם ע"י זרובבל שהוא היה ראש העולם.

לקץ שבעים נושעתי – והישועה באה לאחר קץ שבעים שנות גלות.

בבית זה מבטא הפייטן צרות שהיו לישראל בימי גלות בבל ושהקב"ה הושיעם

כרות קומת ברוש – לכרות קומתו של ברוש, דהיינו מרדכי הנקרא ברוש כדאיתה בגמרא.

בקש הגגי בן המדתא – בקש המן הרשע הנקרא הגגי.

ונהייתה לו לפח ולמוקש – וזה שחשב על מרדכי הצדיק נהיה להמן למלכודת שהוא עצמו נלכד שם.

וגאותו נשבתה – וגאותו נשברה.

ראש ימיני נשאת – את כבודו של מרדכי הצדיק שנקרא איש ימיני, הגדלת

ואויב, שמו מחית – והאויב (המן הרשע) שמו נמחה מן העולם.

רוב בנין וקניניו – ולא את עצמו בלבד מחית מן העולם אלא גם את רוב בניו ורכושו.

על העץ תלית – שנתלה על העץ והוא המוקש (המלכודת) שנתכוון ללכוד בו את מרדכי.

בבית זה מבטא הפייטן את צרות ישראל בימי החשמונאים שסבלו מאת היוונים
עד שריחם השם עליהם והושיעם וקבעו את הימים ההם להלל ולהודות להשם

יוונים נקבצו עלי – היוונים שנאספו על עם ישראל להחטיאם.

אזי בימי חשמנים – זה היה בימי חשמונאים.

ופרצו חומות מגדלי – היוונים עשו פרצות בחומת היהדות שהם מגדלי ונכנסו להיכל בית המקדש.

וטמאו כל השמנים – וכל השמנים שהיו בתוך בית המקדש טמאו (הם לא שפכו את השמן רק טמאו אותו כי עיקר כוונתם היתה להחטיא את ישראל).

ומנותר קנקנים – ומהשמן שנשאר מיתר הקנקנים שטמאו והם לא ראוהו ולא טמאוהו.

נעשה נס לשושנים – מהשמן הזה שהיה בו להדליק יום אחד בלבד נעשה נס ודלק שמונה ימים והנס הזה הוא לשושנים דהיינו לצדיקים הנקראים שושנה (שיר השירים).

בני בינה ימי שמונה – החכמים שבזמן ההוא שהם יודעי בינה שהבינו שהימים האלו – שמונה הימים, הם ימי רצון.

קבעו שיר ורננים – קבעו את הימים האלה לשיר ורננים להקב"ה.

בבית האחרון זה מסיים הפייטן במה שבטח שנזכה לגאולה שלימה

חשוף זרוע קדשך – גלה לנו השם את זרועך הקדושה.

וקרב קץ הישועה – ותקרב לנו את הישועה שנושע מן הגלות האחרון הזה.

נקום נקמת דם עבדיך – דם עבדיך בני ישראל שדמם נשפך בגלות הזה, נקום השם נקמתם.

מאומה הרשעה – מהאומות המרשיעות על בני ישראל דהיינו אדום.

כי ארכה לנו הישועה – כי מצפים אנו כבר לישועה הזאת.

ואין קץ לימי הרעה – ועד עכשיו לא זכינו לראות את קץ הדעות הבאות עלינו.

דחה אדמון בצל צלמון – דחה את אדום בצלו של הצלמות שהיינו גיהנום.

הקם לנו רועה שבעה – שבעת הרועים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד שהם יקומו וינהיגונו…

הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

 

[נדיב לב]

פירוש נוסף לפיוט מעוז צור - אפרים חזן

פירוש נוסף בראשי פרקים:
1. הרקע לפיוט: מצב קשה בעם ישראל בזמנו של הפייטן.
2. סבל ומצוקה בהיסטוריה של עם ישראל ועזרת הקב"ה.
3. בקשות הפייטן מאלוקים.
4. מוטיב הקץ.
5. דרכי עיצוב בפיוט.
מוצ"ב.

 

[נדיב לב]

20 עמודים בפירוש הבית הראשון - בפיוט מעוז צור.

 

[נדיב לב]

פיוט מעוז צור בראי החסידות

בני יששכר (מאמרי חודש כסלו-טבת, מאמר ד, הלל והודאה, אות קמג): בנוסח הפיוט שנוהגין להודות בימי חנוכה, מעוז צור וכו' ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. הנה יש לתמוה לא קנקן היה רק פך, ואם היה רוצה המחבר שיהיה החרוז בתנועה מיושרת היה יכול לומר ומנותר השמנים, אבל יתפרש עפ"י הדבר שכתב האריז"ל במשנה [אבות פ"ד מ"כ] אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, דקאי על המדה הי"ג ונק"ה לא ינק"ה שיש בו אותיות קנק"ן, והוא הרומז למט"ט שהוא קן ביומי דחול, והנה לא יסתכל האדם שיש בו ח"ו שום יכולת מבלעדי הוי"ה ית"ש, והנה נרמז השם הוי"ה בראשי תיבות וסופי תיבות [ליקוטי הש"ס מס' אבות], ואומר לך עוד, דהנה הגבורות הם ה' אותיות מנצפ"ך על כן הם ה' גבורות, ובהחלק מספרם למספר השוה יעלה מספר כל אחד נ"ו (עיין מ"ש לעיל סימן ק"ו ורמזתי גם כן בסימן קמ"א) והם ה' פעמים נ"ו שבפסוק ויהי נועם בסופי תיבות, היינו אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"ו עלינ"ו ידינ"ו [תהלים צ יז], והנה כתיב א"ל הוי"ה ויא"ר לנ"ו (עיין בסימן הנ"ל) היינו להאיר ולהמתיק הגבורות ממתיקין כל גבורה שמספרו נ"ו במספר א"ל הוי"ה שמספרם נ"ז ז"ן, ועל ידי כן מתהווה מן פ"ר פר"ה, וזהו א"ל הוי"ה ויאר לנ"ו, היינו אלו הב' שמות חסד ורחמים מאירין אל הנ"ו היינו הגבורות, והנה ונק"ה ל"א ינק"ה זולת אותיות קנק"ן יש אותיות א"ל הוי"ה, והנה בעת הזעם היה הסתר פנים מחמת הגבורות והיתה ההנהגה בהסתר על ידי הקנק"ן (כנאמר לעיל בשם האריז"ל), ואחר כך בעת הישועה הנה היתה ההארה להמתיק הגבורות על ידי שמות א"ל הוי"ה המה המאירים אל הנ"ו כמד"א ויאר לנ"ו, וזהו ומנותר קנקני"ם, רצ"ל אותיות הנותרים במדת ונק"ה ל"א ינק"ה זולת הקנק"ן, על ידם נמתקו הגבורות ברחמים, ברחמי"ם עולה גם כן מספר קנק"ן, הבן הדבר.

ספר שיח שרפי קודש - חנוכה אות נ"ו וז"ל: פעם אחת אמר כבוד קדושת מרן מקראשנעוויץ זצ"ל רמז לתי' קושיית הב"י הידוע עם הפיוט של מעוז צור ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים ורמז בזה כפי שהשיב הט"ז כי הנס היה בלילה ראשונה ודיוק בתיבת ומנותר קנקנים וכו' ועי"ז בני בינה ימי שמונה קבעו וכו' עכל"ק ודפח"ח והמב"י.

שם משמואל פרשת מקץ - חנוכה - ליל ח'
בפסיקתא (פרשה ג') ביום השמיני נשיא לבני מנשה, ילמדנו רבינו נר של חנוכה שהותיר שמן מהו צריך לעשות לו, למדנו נר של חנוכה שהותיר שמן ביום ראשון מוסיף עליו שמן ומדליקו ביום שני, וכו', אבל אם הותיר ביום השמיני עושה לה מדורה ושורפה בפני עצמה למה כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש הימנו, לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינם מן התורה, אמר לו הקב"ה לאו בני אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים שנאמר עפ"י התורה אשר יורוך, למה שאף עלי הם גוזרין שנאמר ותגזר אומר ויקם לך, תדע לך יעקב מהו אומר בשעה שהי' מברך אפרים ומנשה וישם אפרים לפני מנשה עשה הקטן קודם לגדול ונתקיימה גזירתו, אימתי בקרבנות הנשיאים הקריב שבט אפרים תחילה וכו':
ויש להבין מה נ"מ בענין שמרמז במצות זקנים אם מותר השמן אסור בהנאה או מותר. ובעיקר הדבר מה הי' הו"א שלא יקיים מצות זקנים עד שצריך להביא ראי' מיעק"א:
ונראה לפרש, דהנה יש להבין מה שקורין העולם לשמיני של חנוכה זאת חנוכה, ואם בשביל מה שקורין בתורה פרשת זאת חנוכת המזבח הלוא קורין גם פרשת בהעלותך שמדברת מענין המנורה שהוא ענין חנוכה ולמה אין נקרא בהעלותך חנוכה. אך יש להקדים מאמרם ז"ל בספרי (פ' מטות) כל הנביאים נתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר, ופירש בגור ארי' שנבואת כל הנביאים היא לשעתם ומה שהקב"ה עושה נסים לשעתו לכן באה בלשון כה, אבל נבואת משה שהוא נביא התורה שהיא כוללת ונצחית באה בלשון זה הדבר שמורה על נצחיות הציווי, עכת"ד. ולפי"ז מובן מה שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה זולת הוראת שעה, כי אין הנביא רואה במקום כ"כ גבוה שכולל את כל ההפכים, אלא משרע"ה הוא נביא התורה והגיע בנבואתו למקום גבוה למעלה מכל הפכים ע"כ נבואתו נצחית, ואין השינוי פועל בנבואתו, אבל לא שאר הנביאים. והנה יש להבין בכל מצוות דרבנן שהן נמי נצחיות, וכל מצוות דרבנן שיש להן עיקר בדאורייתא או משמרת למשמרת, התירוץ פשוט שזה נטפל למצות התורה, אלא למען לא יחשב כמוסיף על המצוות ועובר על בל תוסיף, ולשון הוספה משמע אף כשיש עיקר, ע"ז תירץ הרמב"ם (בהלכות ממרים) שיודע שהוא מדרבנן, וכ"ז ניחא לענין ב"ת, אבל מ"מ הרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אך בזה שוב התירוץ שאינו חידוש אלא נטפל למצות התורה. וכן מגילה נמי דרשו (מגילה י"ד.) ק"ו מה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש וק"ו ניתן לדרוש. אך נר חנוכה שאין לו עיקר מן התורה שוב יקשה הלוא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא הוראת שעה בלבד, וחנוכה נתקן לעולם אל מול פני המנורה, וברמב"ן (פ' בהעלותך) והדבר ידוע דכשאין בהמ"ק קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלין, אבל לא רמזו אלא על נרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו, עכ"ל, ותקשי הלוא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה:
וצריך לומר דהנה אמרו ז"ל (ב"ב י"ב.) חכם עדיף מנביא, והיינו שהנביא שהוא רואה הדבר כמו בהוש העין אינו יכול לראות כ"כ גבוה כמו חכם המשכיל בשכלו, כי חוש השכל גבוה מן החוש הנבואי, ויכול להגיע בשכלו עד רום המעלות, ומי שהוא חכם באמת יכול להיות מרכבה לבחי' חכמה. וע"כ נרות חנוכה אינם תיקון נביאים שכבר פסקה הנבואה, אלא שחכמי הדור תיקנו בחכמתם והגיעו בחכמתם למקום גבוה למעלה מכל הפכים, וע"כ תיקון נרות חנוכה הוא נצחיות וזה נקרא מצות זקנים, וידוע שזקנים מדתם בחב"ד, ומורה ע"ז שתיקנו שמונה ימים, כי שלש הראשונות נחשבות כאחת כידוע. וזה שאנו אומרים בשיר של מעוז צור, בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים, כי כל מספר שבעה הוא עוד בחילוק הקוין, ימין ושמאל ופנים ואחור ומעלה ומטה והנקודה האמצעית, והוא נופל תחת התהפכות השינויים, אבל מספר שמונה שהוא למעלה מכל הפכים על כן המצוה של נרות חנוכה היא נצחית:

שם משמואל פרשת מקץ - חנוכה - ליל ד'
במד"ר (בראשית פ' כ"ב סי' ז') מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה, מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת, ומשמע דחנוכה לתשרי כערך עצרת לניסן. ויש לפרש דהנה בניסן יצאו ישראל ממצרים. וכתיב (ירמי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. והנה אהבה וחסד מקומם בלב, ומורה שהשיגו אז ישראל שלימות הלב. ובחודש השלישי בעצרת שקבלו את התורה השיגו גם שלימות המוח והשכל. בדוגמא זו י"ל דבר"ה שהמצוה לתקוע בשופר שהוא קול יוצא מהבל הלב בלתי חמש מוצאות הפה, והיוצא מן הלב נכנס ללב ומעורר את פנימיות הלב וכמ"ש הרמב"ם (פ"ג מה' תשובה ה"ד) שתקיעת שופר רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם וכו'. ובחודש השלישי שהוא חנוכה המצוה בנרות שהיא התעוררות אור השכל שהוא במוח. וע"כ כמו חג העצרת שהוא בחודש השלישי ואחר שבעה שבועות ועצרת הוא שמיני להם ומה חודש למנוייו אף עצרת למנוייו, כן בחנוכה בחודש השלישי לתשרי קבעו שמונת ימי חנוכה. וזהו שבזמר מעוז צור בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים, והבן

שפת אמת ליקוטים - לחנוכה
הבית יוסף הקשה בלילה ראשונה לא הי' נס ותירץ כמה תירוצים עיין שם, ויהי איך שיהי' הנה הלשון בש"ס ונעשה בו נס וזה אין מובן כי בשמן שהי' לא הוי נס רק במה שדלק מה שלא הי' ומה בו דקאמר ונעשה נס הוה לי' למימר, גם צריך ביאור לפי תירוצי בית יוסף דעל כל פנים הי' נס בלילה א' גם כן אם כן למה נשאר באמת ללילה א' שגם זה הי' בנס בטעם ידוע בוודאי לא דרך מקרה ואף שכתב הט"ז שצריך להיות מעט שיחול עליו ברכה אף שדבריו אינם מוכרחין דברכה אינו נס אבל בנס יתכן לומר דאין צורך להשאר מעט, אך גם לדבריו לא הי' צריך להיות על לילה שלימה רק מעט שיחול עליו ברכה, ובעזרת הצור יתברך החונן לשפלים אף שמתגאים כדי לשוב לפניו בהכנעה ית"ש לעולם ויהי' נא דברינו לרצון לפניו יתברך ויזכנו לשוב לפניו על ידי הבושה מפני נפלאותיו שאין השגה להם ואזכה לתקן מה שפגמתי ויטהרנו נא ברחמיו המרובים וחמלתו הגדולים ועצומים, והנה חכמינו ז"ל נאמנים בעדותן כי נעשה בו נס נמצא כי השמן עצמו שהי' בהפך דלק בנס ואף שהי' יכול לדלוק בלי נס לחיבה יתירה דלק בנס ואף שנאמר כי השמן לא נשאר שנדלק באמת עם כל זה כן הי' שנדלק בנס לא מצד עצמותו, ובדרך הנס ודאי האור בקדושה יתירה ונפלאה כי הנס הוא למעלה מן הטבע ועל שם זה נקרא נס לשון הרמה שהוא למעלה מן הטבע כנודע, ונמצא כי אינו דומה הדלקה שמצד עצמו להדלקה שמצד נס כי הוא ממקום גבוה כנ"ל וזה שנאמר ונעשה בו נס דייקא שדלק בנס כנ"ל, וזה הוא נס יותר שגם זה עצמו אינו מסידור הסדר כי באמת גם לנסים יש סדר מיוחד כמו שכתב המהר"ל בס' גבורות ה' בהקדמה, וכן שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שקורין ליל פסח סדר לומר שגם לניסים יש סדר כו', אבל להיות נס תוך הטבע היינו כנ"ל שדולק השמן שדרכו לדלוק תמיד ומכל מקום ידלוק דרך נס זה נס בתוך נס ויוצא מן הסדר, ואמת כי גם לנסים כאילו יש סדר כי גם בפורים כתבו הספרים הקדושים כי הי' נס נסתר תוך הטבע עיין שם, אמנם כאן יותר נס תוך נס להיות נעשה הנס בנס כי אינו סדר הנס כמ"ש, והנה להבין זאת צריכין להיות מורגשין בענין הניסים שלמעלה מהטבע, ובסדר מעוז צור נאמר ומנותר קנקנים כו' בני בינה ימי שמונה קבעו כו' וכן בסדר על הניסים נאמר וקבעו שמונת כו' ולמה נזכיר זה בתפילה וכתבנו במקום אחר מזה, והיוצא מדברינו כאן שחכמים שהיו באותו הדור גדולים מאוד ונקראו בני בינה שלמעלה [מז' ימי הבנין ונק' למעלה מהטבע כמ"ש אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' על השמינית כי שמיני תמיד למעלה מהטבע עיין שם וכיון שהיו למעלה] מהטבע והיו מרגישין ענין הניסים והרגישו כי אף שהי' (זמן) [שמן] בלילה הראשונה כלשון מנותר קנקנים כו' עם כל זה ימי שמונה הי' הנס כאמור, ואנחנו מאמינים לאבותינו שכן הי' ולכך מזכירין בהודאה שאף שאין משיגים ענין נס הזה מאמינים בדברי חז"ל שהי' הנס כנ"ל, והנה אלו השמונה ימים ז' ימים הי' נס פשוט לאשר כי הם ימי הבנין נמצא הנם בדרך פשוט שלמעלה מדרך הטבע נקרא נס אבל יום השמיני שעצמותו למעלה מהטבע נמצא נס שלו צריך להיות למעלה מסדר הניסים ונק' עלמא דאתכסיא שצריך להיות הנס נסתר במקום הנ"ל, [והנה זה עצמו ענין חנוכה שכתוב בכוונת חנ"ה כ"ו, המשכה משם ס"ג לכ"ו בחי' ותלכנה שתיהן דאתכסייא ואתגלייא כו' שהוא המשכת כל המוחין עד עלמא דאתגליא בדרגא תתאי דילה ולזאת הי' פשוט להדליק והי' בו נס נסתר כנ"ל וכבר כתבנו בשנה הקודמת כי בבינה כולם בדרך פקדון ונק' פקידה עיין שם], ולכך הי' כלול הנס בפך הזה שהי' ליום הראשון שהוא שמיני לפי דברינו מלמעלה למטה והי' שם הנס על כל הימים ולאותו יום עצמו בדרך נסתר כנ"ל ולשאר הימים בנגלה, ולכך נאמר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא כו' שהי' כלל כל השבעה ימים ביום הראשון שהוא השמיני כנ"ל, ובפנימיות הענין יתבאר יותר להבין כי [טמאו כל השמנים שהם המוחין כנודע ובשמיני אין פגם וקלקול ויש בשמיני די לצורך עצמו אולם כדי להשפיע לשאר הימים צריך התחדשות המוחין שם במקור ונמצא צריך להיות נס באם הבנים עבור הבנים והבן איך] כל נס הוא בחי' שמיני למעלה מהטבע מטעם שכל היציאה מהטבע צריך לבוא מהשורש אם הבנים כנ"ל ולכך הי' צריך להיות הנס ביום השמיני כנ"ל אף שלצורך עצמו לא הי' בו צורך לנס, אמנם כל האורות זה למעלה מזה כו' ונמצא כי מאחר שהי' בו די לצורך עצמו ונעשה בו נס הי' ממילא הנס יותר למעלה ונמצא כי הי' נס תוך נס ככל דברינו הנ"ל, וזה שאומרים בני בינה ימי שמונה קבעו כי מצד הבינה אין צורך לנס רק בני בינה שמחים בנס הבינה כנ"ל [ומ"ש טמאו כל השמנים אף שהפך זה נשאר היינו בבחי' היכל שהוא הפקדון שבידה זה לא נשאר כי עצמותה נשאר וז"ש פך של שמן כי כשנכנס השמן דהיינו המוחין תוך המידות אינו נקרא שמן שנתישב במידתו רק הנ"ל המוחין בפני עצמם נקראים שמן ולא נשאר רק פך של שמן ששאר הכלים נחסר עצמותם כנ"ל ופך א' נשאר אבל לא שמן כנ"ל] (ואלו ב' הבחי' בינה ותבונה כמו דעת ההמשכה מח' לת' כן תבונה מבינה כנ"ל):

 

[נדיב לב]

פירושי הפיוט "מעוז צור ישועתי":

ביאורים בפזמון 'מעוז צור' [מהגר"ח קנייבסקי שליט"א] דברי שיח, תשע"ו

ביאורים והארות בפשט בפיוט 'מעוז צור' ירחון האוצר (לו), תש"פ (עמ' עח)

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' כא ואילך)

לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' כז ואילך)

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' כט ואילך)

וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' ל ואילך)

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' לג ואילך)

מִצָּר הַמְנַבֵּחַ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' לד ואילך)

אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' לה ואילך)

חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' לו ואילך)

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' מא ואילך)

בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' מג ואילך)

חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' מד ואילך)

בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' מז ואילך)

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' נ ואילך)

הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' נב ואילך)

חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' נד ואילך)

יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' נז ואילך)

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' סג ואילך)

וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' סו ואילך)

וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' ע ואילך)

כִּי זָרִים עָבַדְתִּי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' עא ואילך)

וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' עב ואילך)

כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' עו ואילך)

קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' עז ואילך)

לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' עז ואילך)

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' פג ואילך)

אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' פח ואילך)

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' צ ואילך)

וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' צב ואילך)

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' צד ואילך)

וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' צח ואילך)

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קד ואילך)

עַל הָעֵץ תָּלִיתָ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קח ואילך)

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קכט ואילך)

אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קלה ואילך)

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קלו ואילך)

וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קנ ואילך)

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קנו ואילך)

נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קנז ואילך)

בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קעא ואילך)

קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קפה ואילך)

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' קצט ואילך)

וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' רו ואילך)

נְקֹם נִקְמַת [דם] עֲבָדֶיךָ בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' ריז ואילך)

מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' רלז ואילך)

כִּי אָרְכָה [לנו] הַשָּׁעָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' רמא ואילך)

וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' רמו ואילך)

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' רס ואילך)

הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה בנתיבות המועדים, הרב נחום קסטנר (עמ' רעג ואילך)

 

[נדיב לב]

מעוז צור

2 שאלות 1. מהו רוב בניו וקניניו על העץ תלית? וכי תלו את כל רכושו? ומהו רוב בניו הרי תלו רק 10? 2. ובכלל למה שיר זה ניתקן לשוררו דווקא בחנוכה [ולא שרים אותו בפורים] הרי יש שם בית אחד על פורים, ובית אחד על חנוכה, ושאר הבתים על שאר גלויות?

forum-otzar-hatorah.co.il