מאמר תורני קניינים בעבודת ה'

החכם והחסיד

המסילת ישרים מביא בהקדמתו סיפור מעניין על חכם אחד שהיה גר בקרבת חסידים, כנראה חכם שהמסילת ישרים מזכיר הכוונה לחכם מחוכם שמילא כריסו בתורה ויראה, ואותו חכם היה רואה את המכונים חסידים מאריכים שעות ע"ג שעות בתפילה והיו מתנועעים כמו לולב שעות ארוכות ומברכים בכוונה וחשק והתלהבות , והוא לא הבין הרי הוא חכם גדול ויש לו יד ורגל בחכמה ויראה אבל הוא לא מבין אותם, מה יש כ"כ להאריך בתפילה ולמה הם כ"כ מתלהבים, וממה הם כ"כ מתלהבים. הוא לא חשב את זה כביקורת אלא כתמיהה גדולה הוא באמת רצה להבין מה קורה פה. ויהי היום והנה הוא רואה את אחד מחבריו החסידים שהוא היה חברו משכבר הימים, החכם שמח שמחה גדולה בליבו סוף סוף יש משהו שהוא יכול לפרוק לו את כל קושיותיו, ואני לא יאריך בדברים מה שהם דיברו ביניהם, אבל בסוף החסיד הצליח להביא אותו להכרה שהמצוות של אהבת ה' ויראת ה' והדביקות בה' הם לא פחות קשים להבנה ולבירור מהלכות שהיה והטמנה או כל סוגיה אחרת בחושן משפט ועל כן המסקנה המתבקשת היא שבשביל לקנות קנייני נצח בסוגיות אלה של עבודת ה' דבר ראשון צריך הכרה שזה סוגיה ככל הסוגיות, ועוד דבר חשוב שזה סוגיה שבניגוד לסוגיות אחרות שלמדנו והסתכלנו משנה ברורה או את דברי הרב בש"ע פה נצטרך עובדה תמידית ושכלול כל הזמן.

כלומר בסוגיות ובדברים הקשורים ללב צריך לתחזק את זה כל הזמן כמו הסיפור עם הרה"ק מברדיצ'ב זי"ע שאמר אחרי עשר שנים לימוד אצל המגיד "היא אומרת אבל אני יודע". ומשמעות הדברים שיש לומר מן השפה ולחוץ ויש להרגיש חיבור. כלומר ידיעה ברורה ומאומתת ומוחלטת.

פה צריך להכניס שני הסתייגויות חשובות מאד מאד. האחד שצריך להתחבר. השני שאסור ליפול בדמיונות. כלומר, לפעמים יכול להיות תקופה שאתה מרגיש טוב ומרוצה אבל זה לא אומר שאתה מחובר, אלא סליחה על המילה אתה מדומיין. ושוב סליחה. כי הרגשה טובה היא לא הכרה היא רק ריגוש וכמו כל ריגוש שהוא חשוב מאד הוא עדיין בגדר ריגוש. הכרה אמיתית היא החלטה שכלית. וזה נקנה ע"י הרבה עמל ויגיעה בהמון נסיונות ואור וחושך משמשים בערבוביא עד שבסוף קונים את ההכרה הזו. אבל בהחלט כל ריגוש כזה או אחר מקרבים אותנו אל המטרה והדברים דקים מאד מאד וידועים לבעלי חכמה ויראה.

ולכן דבר ראשון בבואנו לעסוק בנושא מסויים עלינו להגיע מתוך תחושה של ענווה וידיעה שאנחנו לא נשיג הכל, שמצד אחד לא עלינו המלאכה לגמור ולאידך גיסא אי אתה בן חורין ליבטל כלומר שצריך לעשות את ההשתדלות המירבית שאת זה בעזרת ה' נעשה. ולכן אנחנו נימדד רק לפי ההשתדלות שלנו ולא לפי התוצאות בסוף הדרך.

ואחרי שאמרנו את כל זה צריך עוד להוסיף יסוד חשוב מאד ונפלא מאד, היסוד הגדול שבן אדם שבא רק לשאול שאלות אין מה לענות לו תשובות כי הוא רוצה לטעון ולא לפרוק, אבל עבד ה' אמיתי הוא בא ממקום של ענווה ורצון לקבל ורק ככה אפשר להצליח לעלות.

תשובות בעבודת ה' היא סוגיה לכל דבר כמו שהבאנו לעיל מהמסילת ישרים ועל כן אין פה תשובות של כן ולא, אלא מהלך שלם וכולל, קבוצת עבודה, מי שרוצה לקבל את התורה צריך לסבול גם את העול של התורה

ואני אעתיק את לשונו הזהב של בעל חובות הלבבות בשער חשבון הנפש חשבון כד: והארבעה ועשרים, שתחשב עם נפשך ותתבענה על כל ענין שיתיישב אצלה מעניני ידיעת האלהים ותורתו, ודברי הראשונים, וחידות החכמים, ועניני התפילות, אשר ידעת מעת נערותך ובראשית גדולך והתחלת למודך, כי צורת הענינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינה כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה, וכל אשר תוסיף הכרת האדם יוסיף ברור בענינים.

על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלת למודך מן הענינים המספקים והסברות העמוקות, אבל ראוי לך להתחיל בעת חזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלהים וספרי נביאיו, כמי שלא למד מהם אות, ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במלותם ובלשונם, ומה שסובלות מן הענינים, ומה שיש מהם כפשוטו, ומה שאינו כפשוטו, ומה שיש מהם נראה, ומה שהוא מהם נסתר, ומה שההקשה נמצאת בו, ומה שאין ההקשה נמצאת בו.

וכן תעשה בתפלות ובתשבחות מהסתכל במלותן ומגמת עניניהן, כדי שתהיה בעת שתדבר בהן לפני אלהיך יודע מה שמוציא לשונך מן המלות ומה שמבקש לבך בעניין. ואל תנהג בכל זה כמנהג ימי הנערות, שתאמר מן המלות בלשונך מה שיזדמן לך, ועל איזה דרך שיזדמן, ואינך יודע הענין. וכבר קדם לנו בענין הזה מה שיש בו די.

וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה שתתבונן בהם ותדינם לזכות, ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת למודך אבל תבע עליו את נפשך כמי שמתחיל בו. ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בו, ומה שתסתפק בברורו, תחקר עליו מחכמי דורך שלא בדרך החקירה הראשונה, אז יראה לך מסודות התורה וסודות הביאים והחכמים מה שאי אפשר להשיגו מצד למוד המלמדים אותך בתחלת עניניך. ע"כ.

ואשתדל להסביר את דבריו. כל בן אדם נורמלי שתשאל אותו אם יש הקב"ה הוא יענה לך כן. והאם קיבלנו תורה בהר סיני הוא גם יגיד כן וכן עוד כמה שאלות בסיסיות הוא יענה לך, וזאת למה, מפני שכבר בגיל חמש זה מה שאמר לו הרבי בחיידר וזה נקבע בלבבו.

השאלה היא לאיפה הוא התקדם מגיל חמש, התשובה לפעמים קצת מביכה, הוא פשוט לא התקדם והוא גם לא כ"כ מעוניין, למה? כי טוב לו! ואין בזה שום בעיה שטוב לו אבל יש לו במובן מסויים שכל של ילד בן חמש.

ויש כאלה שיטענו מה הבעיה אבל אני יודע את התשובה, נכון! אבל כמו ילד בן חמש. החוה"ל כותב ככל שאדם מתבגר ההכרה שלו גדלה ואיתה ההבנה זה בא ביחד ולכן ככל שהוא גדל הוא צריך לפתוח את הכל מחדש כדי לקבל תובנות חדשות. וכל אשר תוסיף הכרת האדם יוסיף ברור בעניינים. זה בדוק! ככל שהוא גדל פתאום הוא מגיע לרבדים עמוקים ביותר. ולכן מה המסקנה המתבקשת אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלהים וספרי נביאיו, כמי שלא למד מהם אות. הבנת? מחדש כאילו לא למדת, אבל הרי כן למדתי, לא למדת עדיין את מה שאתה יכול ללמוד עכשיו. כי צורת הענינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינה כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה, כל ההכרה עכשיו היא משהו אחר עולם אחר לגמרי.

ורק באופן כזה שכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכל פעם ניגשים בחשק ובהתלהבות כאילו זה פעם ראשונה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא.

ויש פה רובד עמוק בדברי חובת הלבבות, שאדם ניגש ללמוד משהו אפי' בפעם הארבע מאות יש בזה משהו חדש. מבהיל! הוא כבר למד את זה ארבע מאות פעם, נכון! אבל השכל של היום הוא יותר גדול ויותר בוגר מהשכל של אתמול והוא יותר מפולפל מאתמול ויש לו יותר הבנה מאתמול אז ממילא זה חדש לגמרי. זה לא מה שהיה אתמול.

כלומר, על פניו זה נראה שהוא חוזר על לימודו וזה נעשה בטורח גדול וכדברי הגמ' "למגמר בעתיקא קשה מחדתא". אבל, אומר החובת הלבבות, אתה לא צודק! זה חדש לגמרי! למה? כי השכל הוא חדש! זה לא חזרה אלא לימוד מחדש בדרגה אחרת.

ונכונים הדברים לאו דווקא להתעלות בעבודת השם אלא גם ללימוד סוגיא של תקפו בפעם העשירית. הרייד הוא שונה הסוגיה שונה הצבעים אחרים ההבנה היא אחרת. למה? אומר לך החובת הלבבות כי זה הבנה חדשה. זה לא מה שהיה לפני אלא מציאות חדשה ותורה חדשה חידושים חדשים כאילו היום למדת את זה.