מאמר הלכתי שכירות רשות בזמננו חלק ג. דעת גדולי ההוראה שמצאנו גילוי דעתם בנידון זה

מרן החזו"א – בחזו"א [סי' פב ס"ק ח] מפורש שנוהגים לשכור משוטר העיר, אלא שיש שטענו שכתב כן רק על חו"ל ולא בהכרח שסובר כן גם על אר"י, אבל אינו דבר ברור, כי לא מצאנו בשום מקום שהעיר בזה גם בסימנים המאוחרים שנכתבו כשכבר היה באר"י, ומסתבר שאם היה דעתו להחמיר בזה היה מזכיר מזה בפרט שסתם בסימנים הקודמים לסמוך על שכירות זו, ואף שאולי אין זה דברים מוכרעים, אבל גם מאידך לא שמענו בהדיא שפקפק בזה ולכן בוודאי יש מזה עכ"פ סמך שדעתו היתה להקל בזה.

גם בקריינא דאגרתא אף שהעיר בעניין השכירות [וכדלקמיה] מ"מ לא הביא בזה שום פקפוק משמו של החזו"א, [וגם בדבריו לא נראה שיש חילוק בין זמננו לזמנים הקודמים וכדלקמיה].

כמו"כ שמעתי מהגרב"צ גרינהויז שמרן הגרח"ק אמר להגרא"צ טורצין ג' טעמים למה לא סמך החזו"א על העירוב, מצד שמצוי קלקולים כל פעם, ומצד השטחים הריקים שבעיר שסבי"ל לדונם כקרפיפות, ומצד העמודים העקומים, הרי שלא הזכיר הטעם מצד שאין מועיל השכירות בזמננו, [ואף שכלים ששבתו בחצר מותר אם לא החסרון בעצם העירוב, הו"ל לומר שעכ"פ כלפי כלים ששבתו בבית יש עוד חשש].

ויש לציין עוד למה שמובא בקונטרס תקנת העירוב [להג"ר יעקב לנדו, פרק ה', צויין בדרשו] שמועה שהחזו"א הורה לשכור מחבר עיריה, וזה כבר היה באר"י, [ואמנם אינו מבואר אם סמך ע"ז החזו"א בשופי או רק לעשות מה שאפשר כדי להציל המטלטלים, אבל עכ"פ מבואר שהיה לו צד שמועיל ואינו כלום, ובצירוף כל הנ"ל הדעת נוטה שלא סבר החזו"א שיש שינוי בין זמננו לזמנים הקודמים, ואכתי צ"ע].

מרן הקה"י – במכתבו שנדפס בקריינא דאגרתא [סי' צו ומובא ג"כ בשו"ת משנה הלכות חלק ח סימן צ], כתב וז"ל 'ולמעשה ממילא פשוט שהרבנים בכל מקום יעשו עירובין בשביל להציל את הרבים (שגם בלא עירוב יטלטלו) לכה"פ לפי כמה שיטות מרבוותא. ולת"ח היראים ע"ד ה' אולי לכאורה באמת לא כדאי להגיד להם שההיתר הוא פשוט וברור לגמרי מכמה טעמים וכו' 'ב) כי בכ"מ גרים גוים וכן בעונ"ה מחללי שבת רח"ל דצריכין לשכור מהם רשות וסומכין על שכירות מראש העיר או מראשי הצבור, ועל הכל ודאי יש לפקפק דאין להם שום כח בדירות פרטיות, ומה שבאיזו מקרים יש להם איזו שליטה להכניס בבית התושבים דברים וכש"כ הצבא שבזמן המלחמה יכולין לעשות הרבה דברים בבתים פרטיים, מ"מ אין כ"ז בתורת שליטה וקנין על הבית, רק הוא בתורת שליטה על הגברא שכופין אותו להעמיד ביתו לצרכי המלחמה, וכמדומני ששמעתי דנין בזה ובמ"ב מדבר מזה ובעונ"ה קשה עלי החיפוש', ומבואר מלשונו שהוא טעם למה לא כדאי להגיד לת"ח היראים את דבר ה' שההיתר פשוט וברור לגמרי, אבל משמע שבוודאי יש כאן צד היתר אלא שאינו פשוט וברור לגמרי, [וכן הדגיש שעכ"פ יעשו עירוב כדי להציל את הרבים, ומשמע שעכ"פ יש צד שמועיל, אמנם אי מהא יש מקום לומר שהכוונה כדי להצילם מחשש איסור טלטול בכרמלית שחמור יותר מטלטול בחצר שאינה מעורבת, אבל עכ"פ מהלשון הנ"ל יש ראיה שיש בזה צד היתר], ועוד שהפקפוק שפקפק אינו מטעם "שבזמננו" גרע מחמת החוקים והזכויות שנשתנו, אלא כתב פקפוק על עצם הכח של שר העיר, ולכאו' הוא פקפוק על עצם המנהג שנהגו להקל בכל הדורות, כי טעם זה שייך תמיד, ולכן נראה פשוט שאכן לא כתב טעם זה כפקפוק מעיקר הדין אלא כטעם להחמיר בזה.

[אמנם אם נאמר שיש חומרא מיוחדת מהשנים המאוחרות יותר שנשתנו החוקים, כפי שיש אומרים שהוראת הגריש"א היתה משנת תשנ"ב שאז הגבילו את זכויות המשטרה, וא"כ אין לנו ראיה מהחזו"א והקה"י על השנים האלו, אבל צ"ע אם אכן המפקפקים יפקפקו רק על השנים המאוחרות או שמפקפקים על עצם הדבר, ועכ"פ על השנים הקדומות יש לנו ראיה מדבריהם שלא חששו לזה שזה דמוקרטי ושתלוי בעוד אנשים וכו', ובפשטות לא מצאנו שינוי מהותי בשנים המאוחרות וכדלעיל, ועכ"פ מהנ"ל מובן שמה שהעתיקו במתיבתא פניני הלכה עירובין סד שהקה"י כתב לפקפק על השכירות "בזמננו" שאין שלטון על הבצים רק על הגברא, אינו מדוייק כלל, אלא הוא פקפוק כללי בכל הדורות, ורק בגדר פקפוק בעלמא].

המנחת יצחק – הנה ז"ל בשו"ת מנחת יצחק [חלק ט סימן קי בסוף הסימן] 'בדברי כ"ת, שממשמעותו נראה שס"ל דיש להשלטון בעלות כללי כדברי הצפנת פענח אבל לא בעלות פרטי, והוסיף כ"ת לומר דאף אין להם דין גזבר, כמו גבי הקדש דאמרינן לענין תרו"מ דהוי כתורם את שלו כדאיתא בירושלמי, יש להעיר ע"ז מדין שכירו ולקיטו וגזבר המלך לענין נידון שכירות רשות בשבת, דמובא בש"ע או"ח (סי' שפ"ב סעי' י"ד וסי' שצ"א סעי' א') ובמ"ב וביאור הלכה שם, וממה דאיתא (בב"ק קי"ג ע"ב) שליחותא דמלכא מלכא, אמנם שם איתא לגבי דינא דמלכותא דינא, וכבר אמרו בשם הגאון החז"א ז"ל דמדינה זו דינו כמוכס העומד מאליו, אבל כמובן דבדבר הנעשה מרצון של בעלי השדות וטובתן שאני ואכמ"ל, כי עדיין לא נכנסתי לעיקרא דדינא בזה כנ"ל'.

ויש שהבינו מזה שאין מועיל שכירות בזמננו שאין דינא דמלכותא דינא באר"י, [וכן העתיקו בדרשו] אבל כמדומה שכל המעיין שם בתשובה ההיא ובתשובות הסמוכות יראה ברור שאי"ז כוונתו, דאדרבא כל דבריו שם עסקו להצדיק את מה שנהגו להפריש תרו"מ אף שכל התבואה היא של השלטון, כי יש לצדד שכן מועיל ייפוי כח ונתינת רשות של השלטון, אע"פ שאין כאן בעלות פרטית, דדי בזה בבעלות כללית של "ציבור", יעו"ש כל אריכות הדברים, וע"ז כתב על מה שנקט הרב השואל שאין כאן בעלות פרטית, ואף דין גזבר אי אפשר לתת לזה כל שאין כאן בעלות, וע"ז העיר מדין שכירו ולקיטו שמצינו שגזבר המלך כן נידון כגזבר לעניין שאפשר לשכור ממנו, מבואר שנותנים לו שם גזבר, ועוד העיר ממה שאמרו שליחא דמלכא כמלכא, מבואר שכן נותנים לזה ייחס, ועל נקודה זו כתב דאף שיש לדחות שהרי שם הוא אמור לעניין דינא דמלכותא דינא, ובמדינה זו אין דינא דמלכותא דינא, אבל "כמובן" שבדבר המעשה ברצון של בעלי השדות וטובתן שאני, היינו שלעניין זה פשוט שיש יחס של גזבר ושליח גם כשהוא בגדר מוכס העומד מאליו, זהו ריהטת לישניה והוא מוכרח ג"כ מהמשך התשובות שזהו כוונתו, וא"כ אדרבא מפורש בדבריו שגם בשלטון כזה יש לו כח של גזבר לעניין שכירות רשות, ובפרט בדבר שהוא לטובת התושבים, [ואמנם יל"ע מה שהביא להוכיח מזה שיש כח של גזבר, שהרי מנ"ל שהנידון בשלטון דמוקרטי, ולא בשלטון כפי שהיה פעם שהמלך היה באמת בעלים, ואולי סמך על הידוע שהיו נוהגים לשכור משר העיר וגזברו גם בשנים שכבר היה שלטון דמוקרטי, ועכ"פ אדרבא בדברים אלו מבואר בהדיא שנקט שיש בשלטון שבמדינתנו שם גזבר עכ"פ לדברים שהם לטובת התושבים ושזה סיבה להתיר לשכור מהם ודו"ק], ובזה מובן בפשיטות מה שלא נשמע מעולם בשמו פקפוק על העירוב שהתקינו העדה החרדית שבירושלים, שהיה בהכוונתו ובהנהגתו.

מרן הגרי"ש אליישיב – בשם הגריש"א הובא שהורה שאי אפשר לסמוך על השכירות, כן הביא בשמו בספר חכמת הלב [עמק החכמה סי' יג], וכן בספר ארחות שבת [ח"ג פרק כח הערה קמז] והנוסח שהובא משמו הוא שאין לאף אחד כח להיכנס לבתים ולהשתמש בהם, ויל"ע אם כוונתו שאין כלל כח כזה, או שאין כח כזה "לאדם אחד" ואין די במה שכמה יחד יש להם כח זה, וצ"ע, [ובשו"ת ישא יוסף ח"א סי' פא כתב ג"כ שיש לפקפק על השכירות כי אין היום כח לעורר מדנים ולעשות מלחמה, וגם שאין רשות לצבא כמו פעם, אמנם לא הביא הדברים הנ"ל בהדיא בשם הגריש"א, עוד הוסיף בח"ב סי' קג שהורה הגריש"א שגם על שכירות מחברת חשמל אין לסמוך כי המונים הם לטובת הלקוח].

ועכ"פ הוראתו למעשה היתה שאין מקום לסמוך על השכירות, ולפי השמועה, סבר שאין אפילו עניין להשתדל לעשות שכירות זו, [כן הביא בשמו הגר"א וייספיש בקובץ עיון הפרשה גליון קנט עמוד קכב], אבל אעפ"כ הורה שיש עניין להשתדל לעסוק בתיקון המחיצות שיהיה כראוי, על פי דברי הבי"מ והתורת נתנאל והגינת וורדים שיש מקום לצדד שבזמננו אי"צ את השכירות ואף שאין לסמוך ע"ז לכתחילה, מ"מ יעזור שיהיה למטלטלים על מה לסמוך, וכמו"כ יועיל לתת לקטנים לטלטל אף בשביל גדולים [מלבד מה שמועיל לכלי חצר], וכן הביא בשמו הגר"י אפרתי בשו"ת ישא יוסף [ח"א סי' פא] שאפשר לתת לקטנים לטלטל על סמך דברי הגינת וורדים והבי"מ, ומשמע שסובר שסברת הבי"מ אינה דחויה לגמרי מהלכה, ועכ"פ לעניין קטנים יכולים לסמוך ע"ז, [ויל"ע בגדר הדברים, שהרי גם לגבי גדולים הו"ל דרבנן ויכולים לילך אחר המיקל ובפרט במילי דעירוב, ואעפ"כ סבי"ל שאין יכולים לסמוך על סברת הבי"מ הנ"ל, וא"כ למה קטנים כן יכולים לסמוך ע"ז, ובפרט בקטנים לצורך גדולים שיש בזה משום ספייה, וצל"ע בגדר הדברים, ומשמע לכאו' שסבי"ל שיש מקום לקולא זו אלא שאין להורות כן לרבים ולעניין קטנים קיל טפי, ואכתי צ"ע], ויעוי' לקמיה עוד בזה.

החוט שני – בחוט שני לא נמצא דברים מפורשים בזה, [ואולי בחו"ש על הלכות אלו שעוד לא יצא לאור יש בזה דברים], אבל בספר תקנת העירוב [פרק ה' עמוד כז] הביא שדנו לפניו לגבי שכירות העיריה, והביאו פקפוקו של החכמת הלב שצריך דווקא זכויות בבית, [ל"ז להבין דאם הנידון כלי הרחובות עצמם על פי הריב"ש לא מצאנו פקפוק בזה לכאו' וצ"ע], וכן פקפוקו של בעל עירובי חצרות מצד רגל האסורה בבניינים משותפים, וכן פקפוקו של הגרש"צ רוזנבלט מצד שאין כאן זכות לצרכו רק לצורך בני העיר, וקילסה לסברא השלישית של הגרש"צ, [וריהטת הדברים משמע שלא חשש לטענות הקודמות אבל לא נתבאר שם הטעם], וכשדיברו על מפקד הצבא ג"כ לא הסכים להקל בזה אפילו בדיעבד [ולא נתבאר שם הטעם], רק על מוני החשמל והמים הסכים להקל בדיעבד, ע"כ המובא שם, [ולא נתבאר בהדיא אם הכוונה שאין כלל על מה לסמוך, או שכלפי שיהיה היתר בשופי שזה היה הנידון שדנו לפניו, לא הסכים להתיר בזה אף בדיעבד, וכלפי עיקר הטענות הנ"ל יעוי' לעיל ולקמיה ואכמ"ל].

מרן הגרש"ז אויערבאך – בשם הגרש"ז הובא שדעתו היתה להקל לסמוך על השכירות שבזמננו כי סו"ס יש לשלטון כולו כח כזה גם אם נצרכים כמה אישורים, וגם אם הוא רק באופנים רחוקים די בזה, כדחזינן שדי בשעת מלחמה, [כן הובא בשמו בארחות שבת שם וביתר ביאור במעדני שלמה עמוד קכג].

ומשמעות הדברים במקומות הנ"ל שנקט שזהו היתר בשופי, אמנם יש לציין למה שכתב במכתב שנדפס בשו"ת מנחת שלמה [תניינא סימן ס אות כב] 'בדבר שאלתו אם צריך לעשות עירוב חצרות בבית חולים כשיש שם אוכל נפרד עבור הצוות ועבור החולים, או כשיש חולים שמביאים להם אוכל מביתם. בתחילה סבור הייתי שבכה"ג אין צורך לעירוב חצרות כדי לטלטל בתוך כותלי בית - החולים, וה"ה אם הבעלות הוא של גויים או של יהודים מחללי שבת, ואפילו בעיר שאין בו עירוב, והוא מפני הטעם שיכולים לשנותם מחדר לחדר בכל עת שביה"ח ירצה, וכו' אך הואיל וראיתי שהחזו"א בסי' צ' ס"ק ל"ב חולק על המ"ב וכתב על הטעם הראשון (דמצי לסלוקינהו) שזה תמוה מאד, וכיון שהטעמים האחרים אינם כ"כ ברורים אצלי, לכן אפשר וכו' וכל זה דוקא בעיר שאין בה עירוב, אבל אם יש עירוב וגם שכרו מאת השר או מממונה שלו, אף על גב דבזמננו יש מקום לדון על שכירות זו, מ"מ בבתי חולים שפיר מותר'.

ומבואר שכתב שיש מקום לדון על שכירות זו ומשמע שאינו היתר בשופי, אמנם אעפ"כ גם כאן סמך הרבה ע"ז כי נראה שמצדד שלא לסמוך על הטעמים שכתב קודם לפטור מעירובי חצירות, ואכתי צ"ע בדעתו.

השבט הלוי - ז"ל בשו"ת שבט הלוי [חלק ח סימן צז אות יד] 'בענין הגוים ואינם מודים בעירוב שישנם שם, כבר נהגו מימות עולם לשכור מראש העיר בורגער מייסטר, או מראש המשטרה כמש"כ הגאון מהרש"ם ח"ה סי' ל"ג וח"ט סי' כ' ועוד הרבה אחרונים, ואעפ"י שכהיום נשתנו חוקי המלכות ורשות של אלו להכנס לבתים מוגבל יותר מאז, מכ"מ לעשות ככל האפשר, ובדרך סניף אפשר לצרף גם מש"כ גאון עולם הבית מאיר או"ח סוס"י שפ"ב דיש מקום לומר דבזה"ז לא צריך כלל לשכור כיון דממילא גרים ישראלים בין הנכרים ואעפ"י שמרן הח"ס או"ח סי' צ"ב מדחה סברא זו בב' ידים מכ"מ כיון שגם הגאון גינת ורדים כלל ג' סי' כ"ב כ' כזה כמש"כ הגאון דע"ת סי' שפ"ב, ונהי דרוב הפוסקים לא ס"ל כן והלכה כוותיהו מכ"מ לסניף בעלמא כדאים גאונים אמיתים האלה'.

ואינו ברור בלשונו מהו כוונתו "לעשות ככל האפשר ובדרך סניף אפשר לצרף" וכו', האם כוונתו שלמעשה אחרי הסניף הזה אפשר להורות היתר בדבר או שהכל הוא המשך והוספה להלעשות ככל האפשר, וגם עצם דעתו בנידון זה אינו ברור אם נוטה יותר שאינו מועיל או נוטה יותר שמועיל או שהיה הדבר ספק אצלו, ולכאו' נוטה יותר שהיה הדבר ספק אצלו, ובצירוף דברי הבי"מ סבי"ל שיש להקל בזה, ואכתי צ"ע בדעתו.

ובעיקר סברת הגינת וורדים הנ"ל, הזכירה השבט הלוי עוד [בח"ו סי' מז] באופן שיש מומר שאינו רוצה להשכיר, ומשמע שבשעת הדחק יש מקום לסמוך ע"ז למעשה ולהורות כן לרבים, [הזכירו ג"כ הגר"י זילבר בבירור הלכה ח"ד], וצ"ע.

האור לציון - ז"ל בשו"ת אור לציון [חלק ב פרק כג הערה יג] 'ועל כל פנים אם הדיירים שבאותו בית עשו עירובי חצירות, יכולים לטלטל בחדר המדרגות בכל אופן, וכמבואר בשו"ע סימן שס"ו סעיף א'. ואף אם יש באותו בנין גוים או מחללי שבת שדינם שאוסרים על החצר ולא מהני עירובי חצירות עד שישכור מהם, וכמ"ש בשו"ע סימן שפ"ב סעיף א' ובסימן שפ"ה סעיף ג', מ"מ כיון שנהגו לשכור משוטר העיר, (והוא הדין כשרב העיר שוכר ממושל העיר, וכיום הרבנות הראשית שוכרת משר הפנים ומשר הבטחון), הו"ל כשוכר משכירו ולקיטו דמהני, וכמ"ש בשו"ע בסימן שפ"ב סעיף י"א, ושוטר העיר דינו כשכירו ולקיטו, וכמ"ש בשו"ע סימן שצ"א סעיף א', ע"ש ובמ"ב שם. וראה עוד בחזו"א הלכות עירובין סימן פ"ב ס"ק ט'' עכ"ל, ומבואר בהדיא שפשיט"ל ששכירות זו מועלת אף בזמננו, ולא נראה בלשונו שיש מקום פקפוק בדבר.

הגר"י בלוי – הביא ההלכות בזה בספרו נתיבות שבת סוף פרק לו, ונראה מריהטת דבריו שעל השכירות על הרחובות יש לסמוך בשופי, [נראה מדבריו שגם מצד העיריה וגם מצד המשטרה, ומעדיף את השכירות מהמשטרה], ואמנם בסוף דבריו כתב שיש לדון על השכירות בזמננו, אבל נראה מריהטת הדברים שהכוונה לנידונים אחרים כגון עבר הפקיד וכדו', יעו"ש, [וכן בספר היקף השבת הביא שבעל העירובי חצירות דיבר עם הגר"י בלוי והיה נראה שסבור שאפשר לסמוך על השכירות עכ"פ לעניין הרחובות, וכשהעיר את הערתו מצד רגל האסורה, לא ידע להשיב לו עד כאן המובא שם, ולא נתבאר אם החמיר למעשה מחמת זה ולכאו' לא משמע כ"כ, וכנראה פשיט"ל שיש למצוא לזה יישוב].

הגרש"ב ולדנברג - האריך בזה בספרו בינת שמחה [קונטרס תיקון עירובין סי' ט' ס"ק ד], ומצדד שאין חסרון בכך במה שצריך אישור מבית משפט וכל כדומה, דהכל גוף אחד של שלטון, ולשלטון בכללותו יש זכות, וכמו"כ אין לטעון שהסיבה עדיין לא קיימת דגם במלחמה עדיין לא קיים, וגם שם ייתכן שצריך איזה צו ואינו מסתבר שיש בזה חסרון, יעו"ש באריכות, [ופשיט"ל שם שאין חסרון במה שהוא דמקורטי, ונראה שם שפשיט"ל שעכ"פ יש כאן הסכמת התושבים לכל החלטותיהם וממילא יש כאן כנתינת רשות].

האבן ישראל – בתשובתו בח"ח סי' לו פשיט"ל שהעירוב הכללי הוא לכתחילה עד שצידד שאין לעשות עירובים פנימיים שכונתיים, ולדעתו יש בזה חשש דחולק את עירובו, [וביאר שם הטעם שאין חשש רה"ר], ואמנם הוא יחיד בדבר זה ויש לתמוה מאוד על דבריו כמו שנתבאר במק"א, אבל עכ"פ חזינן דפשיט"ל שאין שום חסרון בעירוב הכללי, ואע"פ שיש גויים ומחללי שבת, וכפי הנראה שפשיט"ל השכירות בזמננו הוא היתר בשופי [אח"כ ראיתי בהליכות אבן ישראל שבת פרק פו אות מא שהביאו בשמו שאפשר לסמוך על שכירות שר העיר בזמננו, אע"פ שאין להם זכויות בבתים, כי יש להם זכויות להניח על הכתים מבחוץ אף ללא רשות, כגון כבלי חשמל או טלפון, ודי בזה שיחשב רשות בבתים].

המשנה הלכות – ז"ל בשו"ת משנה הלכות [חלק ח סימן צא בתשובה להקה"י על מכתבו שהובא לעיל] 'ועל הטענה שצריך ליקח רשות מראשי העיר או ראש הצבא בין הגוים וכן בעונ"ה ממחללי שבת וסומכין בזה על שכירת רשות שבזמן הזה יש לפקפק דאין להם שום כח בדירות פרטיות וכו' הנה בזה נמי ע"כ צריך לומר דכן הנהיגו כבר בכל תפוצות ישראל והלא מעולם היו דרים בגלות בין הגוים וגם בעונ"ה היו מחללי שבת דאפילו בזה"ב כבר היו אינם מודים בעירוב ואפ"ה סמכו על קניית רשות מהאדון ובספרי משנה הלכות ח"ד סי' נ"ד, נ"ח, נ"ט, ס' ס"א, ועוד באיזה מקומות הארכתי בזה והבאתי מכמה פוסקים שפסקו כן וגם מעשה רב שסמכו על קניית רשות בכל תפוצות ישראל בלי שום פקפוק וכן עושין כהיום בכל המקומות בארץ ובחו"ל.

איברא דכבר הורה לן גבר בגוברין בשו"ת שבו"י ח"ג סי' כ"ט שנשאל מרב אחד מה שלא הזכירו הפוסקים הדין במקומות המוקפין חומה וכעת שכולן נקראין כרמלית אם ישראלים או רבים מבני עמנו אינם רוצים לבטל רשות וגם אם ישראלים מומרים אינם רוצים לבטל רשות איך הנהוג בקהלות גדולות כגון בפראג וכה"ג בענין טלטול, תשובה הנה מעכ"ת קיצר מאד בתוך שאלתו ואם כוונתו ע"ד שמתמיה שם בתשו' חו"י סי' קל"ה ונסתבך מאד בדין זה ובאמת לדידי לא קשיא מידי והכל ערוך ומסודר לפנינו כשלחן ערוך והרי סכין והרי בשר דודאי אם המקום סגור ומסוגר מכל צד ושנשכר או נקנה מן המלך ע"י שכירו ולקיטו ע"י אחד מיועציו כנהוג ודאי דמותר לטלטל בכל העיר אפילו ברחוב הגוים וא"צ לשום אדם לבטל רשות וכן נתפשט המנהג פה ק"ק מיץ לטלטל בכל העיר בלי שום ביטול רשות וכן נהיגי מעולם משנים קדמוניות בלי שום מוחה וכו' וכיון שקנה המקום פעם אחת מהשררה שוב א"צ לקנות פעם שנית וכו' ע"ש ובמ"ש עוד שם בח"ב סי' ז'.

והרי לן הגאון בעל שבו"י שהי' פוסק מובהק בדורו ונתקבל בכל הדורות שבמקום שישראלים או רבים מהישראלים אינם רוצים לבטל רשותם די במה שקנו רשות מהשררה אפילו לכתחילה ושכן הוא מנהג ישראל בעירות גדולות מעולם משנים קדמוניות בלי שום מוחה ומי זה אשר יכול לבטל את כל אשר עשאוה כבר רבותינו הקודמים לפנינו וזה נמי טעם הגנו"ו כלל ג' סי' כ"ב הובא בבאה"ט סי' שפ"ו סק"ג ועיין שע"ת סי' שצ"א אות א' שציין שם ואפילו לפי המ"ב שם ובבאה"ל דמספקא ליה ומצדד לפי קושית החכ"צ דבמקום שאין ביד השר לעשות מלחמה לא מקרי אדון לשכור מ"מ דידן עדיף לפמ"ש לעיל דכאן המסים הם חלק מהבית וגם יש כח להשר משאר ענינים כגון לענין שלא ישלמו הדמי שכירות אם לא יתקנו הכל לפי רצונם ואם לא יתנו חום (סטים בלע"ז) וכיוצא בו שאם יש להם וויאלעשאן על ביתם הכל ביד השר בשביל זה ליקח הבית מהם וגם לענין המארגעדזעס שרובם יש להם מארגעדז (משכנתא) על בתיהם ואם לא ישלם בזמנו יקחו הבית וא"כ הבית הוא גם של העכו"ם הנותן המארגעדז, עכ"פ פשוט שפה יש כח גדול להשר על הבתים ואדרבה כמעט אין כח לבעל הבית על ביתו לעשות כלום בלי הסכמת השר ואפילו לפתוח חלון בכותל או פתח צריך לזה הסכמה מן המשרד וכיוצא בו, עכ"פ במה שנהג עלמא בכל העולם זה רבות בשנים לשכור מעכו"ם ח"ו לפקפק בדבר' עכ"ל.

ומבואר שסבי"ל בפשיטות שהמנהג שבכל הדורות לשכור משר העיר שייך גם בזמננו ואין מקום לפקפק בדבר, [ואמנם דבריו הם כלפי טענת הקה"י שהיא באמת שייכת גם בשכירות של הדורות הקודמים, ולא נחת כלל לדון בטענות שבזמננו נשתנה, אבל עכ"פ חזינן שפשיט"ל שאין חשש כזה], והוסיף להביא מהשבו"י שכתב כן בפשיטות, וצ"ע מה ראה להביא דווקא מהשבו"י הרי זה שזה היה המנהג מבואר בכל הפוסקים, ואולי כוונתו ממה שמשמע מלשונו שזהו היתר לכתחילה ובשופי, ואכתי צ"ע.

ועוד הוסיף סמך להקל מצד המיסים והמשכנתאות, והוא על דרך סברת השואל ומשיב וכדלעיל, אבל מש"כ מהמשכנתאות, צ"ע דזה אם היו שוכרים מהבנקים אבל מה ששוכרים מהשלטון אין לזה שייכות למשכנתאות שיש על הבתים, ואולי מדבר במקומות שהבנקים שייכים להממשלה, וצ"ע, [ואולי לפי"ז יש מקום להשתדל לעשות שכירות גם מהבנקים, וצ"ע].

התשובות והנהגות – האריך בזה בתשובה [בחלק ה סימן קג] וז"ל שם 'קיבלתי מכתב מחכ"א שמפלפל בדין שכירות במקום שנצרך לעשיית העירוב, שאי אפשר לשכור היום מראש העיר מפני שאינו בעה"ב ליכנס לבתים. מיהו דע דבשו"ע (סי' שצ"א ס"א בהגה) כתב ששר העיר שאין לו רשות להשתמש בבתי העיר כלל א"א לשכור ממנו בתי העיר, ולכן כ"ז שלא שכר מכל העכו"ם אסור להכניס ולהוציא לרשות אינו יהודי אבל יכול לשכור ממנו רחובות העיר, שרחובות העיר הם שלו, שיש לו רשות להשר על הדרך לשנותה ולתת לבעלי בתים דרך מצד אחר, ואז מותר להוציא מבתי ישראל לרחובות העיר, וע"ש במ"ב שמביא שכן הסכימו האחרונים.

וא"כ אף שראש העיר אינו בעה"ב ליכנס לבתים, וא"א לשכור ממנו בתי העיר מ"מ הוא בעה"ב על רחובות העיר שיכול לשנותם למטרה שירצה. ולכן מועיל שכירות מראש העיר השוכר ממנו את רחובות העיר ואז מותר להוציא ולהכניס מבית או מחצר שדרים שם רק ישראל לרחוב. אבל להוציא ולהכניס מבית עכו"ם או מחלל שבת לרחוב וכן מבית ישראל לחצר שדר שם עכו"ם או מחלל שבת, וכן מהרחוב לחצר שדר שם עכו"ם או מחלל שבת אסור, (ויש מחמירין שישראל שמוחה שאינו רוצה לזכות בפת הערוב לא מועיל לו הזיכוי בפת הערוב, וצריך שכירת רשות. וכיון שלא מועיל שכירות מראש העיר על בתי העיר דינו כבית עכו"ם שאסור להוציא ולהכניס לביתו, או לחצר שדר בו).

אבל אם שוכר ממשרד הבטחון או מהצבא מועיל השכירות גם על בתי העיר, כיון שיש להם רשות ליכנס לבתים עכ"פ בשעת מלחמה ואז מותר להוציא ולהכניס לבית או לחצר שדר בו עכו"ם או מחלל שבת. והמנהג היום ששוכרים מממונה על המשטרה שיכול ליכנס לכל מקום שירצה, וגם שוכרים ממשרד הפנים הממונה על כך. מיהו יש מפקפקים על כך מפני שאין להם רשות ליכנס כרצונם בלי אישור מבית משפט או כשדחוף מאוד ובטוחים שיקבלו רשות, (וכנראה שתלוי באיזה מקום וזמן), וצ"ל שאנו סומכין שאם המשטרה יבקשו מבית המשפט שיתנו להם רשות ליכנס כרצונם, כדי שיוכלו להשכיר לעירוב אז ביהמ"ש יסכימו, שיודעים שלא ישתמשו בו כדי להיכנס לבתים, ואינו אלא לצורך ענין דתי.

ודע דהתעוררתי דצע"ג אם מועיל שכירות משר העיר יהודי שאינו מחלל שבת בפרהסיא, שהרי כל הטעם שצריך לשכור מנכרי מבו' בגמ' (עירובין סב א) שהוא משום שרצו חכמים לארחוקי דירת ישראל מעכו"ם מפני שחששו שמא ילמד ממעשיו, ולכן החמירו שצריך לשכור ממנו, ומאחר שהעכו"ם אינו משכיר בנקל, שחושש שזהו מעשה כשפים, יתרחק ישראל מלדור עם עכו"ם ומחללי שבת, כדי שלא יאסרו עליו הטלטול, וא"כ לכאו' אין מועיל לשכור משר העיר אם הוא יהודי, שהרי יהודי יודע שאין זה כשפים, ואין חשש שיסרב. אבל המנהג כאן בא"י הוא ששוכרים מראש העיר אפי' אם הוא יהודי שומר שבת וצע"ג' עכ"ל.

ומשמע שדעתו שמעיקר הדין מועיל השכירות מהצבא גם בזמננו אפילו על הבתים, ומהעיריה מועיל עכ"פ על הרחובות, ומשמע מריהטת לשונו שהשכירות מהעיריה על הרחובות הוא היתר ברור, [ובהמשך מזכיר שבשכנותו בהר נוף עשו עירוב מהודר לעצמם ושכרו מכל מי שיש עליו חשש שמחלל שבת, ומשמע שעכ"פ יש בזה הידור].