מאמר הלכתי שכירות רשות בזמננו חלק ד. אם יש חשש מצד רגל האסורה אוסרת

א] והנה כלפי הרחובות יותר פשוט לומר שיש לעיריה ולמשטרה זכות ואולי אף בעלות, עד שיכולים להשכיר את הרחובות, [וכדעיל בענף ב], אלא שבספר עירובי חצירות העיר בזה הערה גדולה שאף אם אפשר לשכור את הרחובות, ואף אם אין דעתנו לטלטל בבתים של הגויים והמחללי שבת, עדיין יש בזה איסור אם יש בניינים המשותפים בין ישראלים לגויים, [או למחללי שבת בפרהסיא], כי עכ"פ בתוך הבניין יהיה אסור לטלטל, דשם לא הועיל השכירות, וא"כ הו"ל רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה, נמצא שאוסרת את הרחוב, ולכאו' הוא טענה גדולה.

אמנם אין הדבר פשוט, שהרי כבר כתב הנו"ב שכל שאינם יכולים לערב יחד מחמת העכו"ם, אינם אוסרים בדריסת הרגל, דאין רגל האסורה אוסרת אלא כשהיו יכולים לערב, ולמד כן מדברי הריטב"א וז"ל [שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אורח חיים סימן לט] 'ושוב מצאתי הדבר מפורש בחידושי הריטב"א בעירובין דף נ"ט ע"ב שכתב כלל גדול הוא זה שאין לך אוסר על חבירו משום עירוב אלא ביכול לערב עמו ולא עירב עכ"ל. הרי כמו שכתבתי. ולכן נלענ"ד לא מיבעיא בעיר שאינה מוקפת מחיצה וקצתן עשו קורות וצה"פ שאין אלו שחוץ לעירוב אוסרים אלא אפילו עיר המוקפת כולה רק שיש ביניהם נכרים האוסרים עליהם ואותן רחובות שאין ביניהם נכרים עשו צה"פ ועירבו שג"כ אותן שבחוץ אינן אוסרים עליהם שג"כ לא היו יכולים לערב עמהם עבור בתי נכרים האוסרים עליהם ואף שיכולים לקנות רשות לא מקרי זה יכול לערב שאולי לא ירצו הנכרים להקנות או להשכיר רשות. כ"ז נלענ"ד נכון לדינא'.

ואמנם החזו"א [בסי' צה ס"ק יח] חולק על הנו"ב וסובר שאין דברי הריטב"א אמורים אלא באינם יכולים לערב מחמת הפסק רה"ר או כרמלית ביניהם, שעי"ז אינם נחשבים שייכים זה לזה, ולא כשהוא מחמת עכו"ם שהוא ג"כ אוסר בעירוב, אבל לכאו' אין בזה ראיה מוכרחת לא כהבנת הנו"ב שהוא כלל בכל גווני, [ועוד העירו שיש סמך לדברי הנו"ב מהמבואר שם בריטב"א שאף הבתים המשויירים אין בהם דין רגל האסורה האוסרת ושם אינו חסרון מחיצות, ויש לפלפל], ועכ"פ לכאו' הדבר שקול, וא"כ יש מקום להקל במידי דרבנן, ובפרט הלכה כדברי המיקל בעירוב.

ובאמת אף שהחזו"א חלק על הנו"ב, אבל כתב שאופן כזה יש להתיר בצורת הפתח, ולכאו' אין הכוונה דווקא בצוה"פ שעושים רק בשביל זה, וא"כ כל שבפתח חדר המדרגות יש צוה"פ [וכש"כ כשיש פתח ממש], אינו אוסר מצד רגל האסורה, וצ"ע.

ויל"ע עוד אם דריסת הרגל שאין בה שום שייכות לתשמיש אוסר, דלפו"ר משמע שעיקר מה שאוסרים זה על זה הוא מחמת התשמיש, [וכן מתבאר מתוך דברי החזו"א סי' פב סק"י ובסי' צה סקי"ז, והוא על פי פשטות דברי התו' ושאר ראשונים בדף נט ע"ב, ויש לזה גם ראיה גדולה מהמבואר בדף סז ע"ב ובשו"ע סי' שפט שדוחין אותו אצל פתח ד' על ד' וזה וודאי רק לשימוש דאינו ראוי לכניסה ויציאה של דריסה ודו"ק], וא"כ בבית שער ובמבוי שאין כאן כלל תשמיש צ"ע אם יש איסור מחמת הדריסה, וצל"ע בזה היטב [כי לפו"ר בסי' שצב משמע שבמבוי כן יש איסור מחמת דריסת הרגל, אבל שם אנו עוסקים שהבית אוסר וצ"ע אם בית שער יאסור בדריסת רגלו במבוי], ובנוסח אחר יש לעיין שיש לדון אם הבית שער ומבוי שייך בהם רגל האסורה או רק בשתי חצרות, דבחזו"א [סי' פב סק"י] מבאר שיסוד דין רגל האסורה בנוי מזה שבעצם שתי החצרות נחשבות לחצר אחת, ולכן גם עכו"ם כאן ושני ישראלים כאן אוסר, אלא שאם עירבו ומותרין במקומן, זה מה שמפרידה להחשיבה חצר בפני עצמה, יעו"ש, ולפי"ז ייתכן שהוא רק בשתי חצרות שיכולות להיחשב כאחת, אבל מבוי ובית שער שהם שני דברים החלוקים ביסודם, צ"ע אם שייך לומר שהם כאחת וצריך להפרידם, או שמצד עצמם הם מופרדים, ולפי"ז ייתכן שלא נאמר בהם כלל דינא דרגל האסורה ודו"ק.

ונוסח נוסף בביאור עניין רגל האסורה אוסרת ראיתי שמבארים [כן הביאו במתיבתא וצ"ע מקורם], שכשעירבו, עיקר תשמישם בכלי הבית ולכן נחשב שעיקר תשמישם בפנימית [ובחיצונה הם כאורחים ואינם אוסרים וכמוש"כ החזו"א לפי דרכו], משא"כ כשלא עירבו עיקר תשמישם בכלי חצר, ובזה שוים תשמישי החצרות להדדי, [או בנוסח אחר שכיון שזה רק כלי חצר, נצרכים להיעזר גם בכלים מחצרות אחרים], ולכן נחשב עיקר תשמישם בשתי החצרות, ולפי נוסח זה ג"כ יל"ע טובא אם שייך דבר זה במקום שאינו חצר ואין בו כלל כלי חצר, [וצ"ע בזה ולפו"ר מדברי הנו"ב ושאר האחרונים הנ"ל משמע שלא חילקו בזה, וצל"ע עוד בסוגיא בדף נט ע"ב ובסי' שצב, וייתכן שיש כאן שתי גדרים וסוגיות של רגל האוסרת, ויל"ע בגדר בית שער ומבוי שמתחברים וכנ"ל, וצ"ע בכ"ז, אבל עכ"פ לעיקר הדבר די בדברי הנו"ב הנ"ל].

ויל"ע עוד אם שייך דריסת הרגל בבית שער, שהרי בית שער אינו אוסר, וא"כ צ"ע אם רגל האסורה בבית שער יכולה לאסור מבוי, וצ"ע, [וחדר מדרגות נידון כבית שער כמבואר בהדיא בחזו"א סוף סי' צ', וכן משמעות המשנ"ב בסי' שע סעיף ז, ובאמת במשנ"ב שם בשעה"צ דן על עצם האיסור בבית שער דרבים וצידד דתליא בפלוגתא דרש"י ותו' בסוגיא דחורבה אם מקום שאינו אוסר יש בו איסור טלטול בלא עירוב, ובפלוגתא זו הכריע הביאוה"ל בסוף סי' שעו להקל, ונתבאר עניין זה באריכות לעיל, ובאמת לפי מה שנתבאר שם אינו ברור כלל שיש כלל איסור טלטול בחדר מדרגות, וממילא אין כאן כלל רגל האסורה ודו"ק אבל אף להמחמירים בזה יש לדון כנ"ל שעכ"פ לא תאסור את המבוי, וצ"ע].

ויש לציין עוד שעצם ההלכה שרגל האסורה אוסרת, אף שכן פסק השו"ע, מ"מ יש לידע דלאו מילתא פסיקתא היא, כי הריטב"א הביא בשם הגאונים דקיי"ל כחכמים שאף רגל האסורה אינה אוסרת, [ובעצי אלמוגים סי' שעח ס"ק ה האריך ליישב דעתם מכל הראיות שהביאו הראשנים לפסוק כת"ק], ולכאו' יש מקום לדון לסמוך ע"ז מעיקרא דדינא אחר שדברי הגאונים דברי קבלה ולא ראינו מי שהביא דבריהם וחלק עליהם, [וצ"ע אם היו דבריהם ידועים לכל הראשונים, ועכ"פ השו"ע כפי הנראה לא ראה בזה דברי הריטב"א], ובפרט בעירוב דמקילינן ביה, אמנם למעשה קשה להקל נגד פסק השו"ע, אבל עכ"פ בוודאי חזי לאצטרופי כשיש ספיקות בעיקר הדבר אם יש כאן דינא דרגל האסורה אוסרת או לא.

אמנם העיר בזה עוד הגרב"צ גרינהויז שאין כאן רק נידון מצד רגל האסורה, אלא שהישראלים האלו אינם ניתרים בעירוב וממילא יש כאן חסרון בגוף העירוב, וצ"ע בזה, אבל אי נימא דבית שער אין בו כלל איסור, א"כ אין כאן כלל איסור נוסף חוץ מהבתים וא"כ אין שום חסרון, ואף אי נימא שבית שער נאסר עכ"פ אינו אוסר וא"כ אינו אוסר על המבוי ודו"ק, ובלא"ה לפי מה שמתבאר לעיל בסי' שפז מדברי הביאוה"ל שם יש מושג של שיתוף אף ללא עירוב וא"כ השיתוף ברחובות עצמם יחול, ושוב לא נשאר לנו לדון רק מצד רגל האסורה ובזה י"ל כנ"ל.