פורים תחושת הפספוס שיש בפורים שחל בערב שבת - כבשנה זו!

[המאושר!]

חג הפורים מתאפיין בשחרור השורה על כל החוגגים, כשאחד המאפיינים הגדולים של זה הוא התפשטות הסעודות עד לאמצע הלילה, בהרגשה שממשיכים את השמחה ואת האורות עד לאין גבול, על ידי שחרור כל ההגבלות והצמצומים.


אלא שהשנה, תחושה זו נפגעת קצת. כבר משעתיים-שלוש לפני שבת, מתחילים לחשוב ולהתכונן לקראת שבת המלכה המתקרבת ונכנסת לביתנו. ולא לדבר על כך שיש מגבלות מסוימות על עצם השתייה – ה'לבסומי' – שנגבלת ומצטמצמת מאימת השבת הנכנסת.


ועל כך באתי להזכיר לעצמי ולכולנו, כי מאור השבת לא מפסידים ולא מפספסים!


אדרבה ואדרבה, בעוד שבכל השנה, כדי להרגיש את אור החג, צריכים אנו ב'ידינו' לשחרר את הגבולות והצמצומים שיש בעולמנו הגשמי על ידי השתייה שמשחררת את הגבולות והצמצומים שבמוחנו.


השנה איננו צריכים להגיע לכל זה, כי 'שבת קודש' מעצמו מגלה כיצד פנימיות הגבולות והצמצומים הם אלוקות, ואין צורך לשחרר אותם!


לכן, בואו כולנו יחד, נשיש ונשמח באור החג שהשי"ת משפיע עלינו ביום הגדול הזה. ובד בבד, ניכנס עם האור הזה ונקבל ב'סבר פנים יפות' את שבת המלכה – השכינה הקדושה המגיעה אלינו, ופורשת את כנפיה עלינו ביום השבת קודש!

 

[המאושר!]

ע"פ פנימיות יש כאן עניין גדול. ואסביר בקצרה ממש:

שבת הוא 'מעין עולם הבא' - מעין האור של לעתיד לבוא.

מהו האור שיאיר לעתיד לבוא? - שנזכה ש'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך' - שיראו וירגישו כל הנבראים את ה' הממלא את כל הארץ.

וא"כ, אין לך הכנה גדולה לשבת, יותר מאור כזה המעורר את הנס כבתחילה! והמדרש כבר מגדיר את הנס המתעורר, ש'ראו כל אפסי ארץ' - כל הנבראים ולו הגשמיים ביותר, ראו 'את ישועת אלוקינו' - איך שה' מנהל את כל העולם ואת כל השתלשלותיה כדאי להושיע את ישראל.

 

[והב בסופה]

בירושלים יש פורים ביום ששי פעם ב3 שנים בממוצע
בערי הפרזות פעם הבאה שזה יקרה בשנת התת''ה - עוד 20 שנה !

 

[מגנא ומצלא]

חג הפורים מתאפיין בשחרור השורה על כל החוגגים, כשאחד המאפיינים הגדולים של זה הוא התפשטות הסעודות עד לאמצע הלילה, בהרגשה שממשיכים את השמחה ואת האורות עד לאין גבול, על ידי שחרור כל ההגבלות והצמצומים.

מניין שהנהגה זו היא אכן ההנהגה הראוייה לפורים?
האם בשל כך שיש רבים שאינם יודעים להגביל את שתייתם והנהגתם?
האם יש עניין של "תוספת פורים"?...

אלא שהשנה, תחושה זו נפגעת קצת. כבר משעתיים-שלוש לפני שבת, מתחילים לחשוב ולהתכונן לקראת שבת המלכה המתקרבת ונכנסת לביתנו. ולא לדבר על כך שיש מגבלות מסוימות על עצם השתייה – ה'לבסומי' – שנגבלת ומצטמצמת מאימת השבת הנכנסת.

ממש לא, השנה יש את האפשרות ביתר שאת להשליט מוח על הלב ולהתנהג כראוי.

ועל כך באתי להזכיר לעצמי ולכולנו, כי מאור השבת לא מפסידים ולא מפספסים!

לא רק שלא מפספסים, אלא שבזכות השבת שומרים על יישוב הדעת כדת של תורה כדי לקבל שבתות מתוך עונג וכבוד...

אדרבה ואדרבה, בעוד שבכל השנה, כדי להרגיש את אור החג, צריכים אנו ב'ידינו' לשחרר את הגבולות והצמצומים שיש בעולמנו הגשמי על ידי השתייה שמשחררת את הגבולות והצמצומים שבמוחנו.

ואני לתומי סברתי שהשתיה היא זו שכובלת את האדם עד כדי שהיא משתלטת על מוחו....

השנה איננו צריכים להגיע לכל זה, כי 'שבת קודש' מעצמו מגלה כיצד פנימיות הגבולות והצמצומים הם אלוקות, ואין צורך לשחרר אותם!

יהודי אף פעם לא צריך "להשתחרר" כדי להרגיש אלוקות, נהפוך הוא...

לכן, בואו כולנו יחד, נשיש ונשמח באור החג שהשי"ת משפיע עלינו ביום הגדול הזה. ובד בבד, ניכנס עם האור הזה ונקבל ב'סבר פנים יפות' את שבת המלכה – השכינה הקדושה המגיעה אלינו, ופורשת את כנפיה עלינו ביום השבת קודש!

אדרבה ואדרבה, מי גדול יותר מיום הפורים להיות הכנה דרבה לשבת קודש!

 

[זרח לווין]

אדרבה ואדרבה, מה גדול יותר מיום הפורים להיות הכנה דרבה לשבת קודש!

תלוי איזה ש"ק יש לך
אם בש"ק אתה בשמחה מהשקיעה ועד לאחר צאת אתה צודק.
אך אם לא אז אתה בכלל לא צודק.

 

[הירושלמי]

בתלמוד ירושלמי )פרק א' הלכה ד'( איתא שאין
עושין את הסעודה בשבת אלא זמנה ביום ראשון, שמאחרין ולא מקדימין, ששבת
שמחתו בידי שמים, ובפורים נאמר 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה', וזו שמחה התלויה במעשה
ממילא אדרבה שנזכה להרגיש שמחת שבת אמיתית וכמו שזכיתי לראות אצל אבינו רועינו רבינו רבי אשר הכהן דויטש זיע"א שגם בשבת שבמוצאי פורים הסעודות והשמחה נמשכו אל תוך ליל שבת מאוחר יותר

 

[המאושר!]

מניין שהנהגה זו היא אכן ההנהגה הראוייה לפורים?
האם בשל כך שיש רבים שאינם יודעים להגביל את שתייתם והנהגתם?
האם יש עניין של "תוספת פורים"?...

ממש לא, השנה יש את האפשרות ביתר שאת להשליט מוח על הלב ולהתנהג כראוי.

לא רק שלא מפספסים, אלא שבזכות השבת שומרים על יישוב הדעת כדת של תורה כדי לקבל שבתות מתוך עונג וכבוד...

ואני לתומי סברתי שהשתיה היא זו שכובלת את האדם עד כדי שהיא משתלטת על מוחו....

יהודי אף פעם לא צריך "להשתחרר" כדי להרגיש אלוקות, נהפוך הוא...

אדרבה ואדרבה, מי גדול יותר מיום הפורים להיות הכנה דרבה לשבת קודש!

מי הוא הפתי שיחשוב כי התכוונתי ל'שחרור' גשמי? הלא ברור לכל אשר לב ישראלי פועם בקרבו, כי כוונתי אך ורק ל'שחרור' רוחני, אמיתי ונשגב.


כי ביום הפורים, עיקר העבודה היא, לחשוף את מעמקי הנפש ולהביע את רגשותינו הכנים אל ה' יתברך. זהו יום שבו אנו זוכים לומר בפה מלא כמה אנו אוהבים אותו, כמה אנו שמחים ומתעלסים עמו על כך שלעולם לא יעזוב אותנו - לא עתה, לא לעולם ועד ולא לנצח נצחים.


והרי כבר אמרו חז"ל: 'נכנס יין יצא סוד'. על איזה סוד מדובר? וכי סוד גשמי הוא? חלילה. מדובר בסוד רוחני, בנקודה הפנימית של נשמתנו, הבוערת תמיד באהבת ה' ומתגעגעת אליו בכל רגע ורגע. אותה נקודה טהורה שממתינה כל השנה להזדמנות לפרוץ החוצה, אך הבושה החוסמת אותה נעלמת דוקא ביום זה של התעלות ושמחה.

ואם יש מי שירא מגילוי נקודה זו, שמא חושש הוא שאין לו אותה, או שאינו מאמין באמת בעצמו - שלכן מפחד הוא מגילוי אותה הנקודה.
אליו הקריאה יוצאת מכאן - לנסות ולטעום את טעם גילוי אור ה' הפועמת בקרבנו וגם בקרבו כל השנה, ומתגלית ביתר שאת וביתר עוז, ביום הפורים.​

כי בדברנו למעלה, לא על מי שנרתע ומסתגר דיברנו, אלא על אלו המחפשים לגלות את אור נשמתם, להשתחרר באמת ולהתחבר לריבונו של עולם בנקיות ובשמחה אמיתית.

אדרבה ואדרבה, מי גדול יותר מיום הפורים להיות הכנה דרבה לשבת קודש!

הוא אשר כתבתי בהודעה השנייה. לא?

 

[המאושר!]

בתלמוד ירושלמי )פרק א' הלכה ד'( איתא שאין
עושין את הסעודה בשבת אלא זמנה ביום ראשון, שמאחרין ולא מקדימין, ששבת
שמחתו בידי שמים, ובפורים נאמר 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה', וזו שמחה התלויה במעשה
ממילא אדרבה שנזכה להרגיש שמחת שבת אמיתית וכמו שזכיתי לראות אצל אבינו רועינו רבינו רבי אשר הכהן דויטש זיע"א שגם בשבת שבמוצאי פורים הסעודות והשמחה נמשכו אל תוך ליל שבת מאוחר יותר

וואו! מה אתה אומר? - הוא עשה פריסת מפה וקידש? הוא שאתה מדבר על הסעודה של שבת בלילה, שהוא התחיל מחדש עם סיום התפילה - כמדי שבת?

 

[ומצפה לישועה]

לכאורה אפשר לעשות פורס מפה ומקדש.
אמנם אני מסכים שמי שהנאת הפורים שלו הוא לעצור רכבים בכביש ולשמוע מוזיקה רועשת אכן השנה זה נפגם.

 

[הירושלמי]

וואו! מה אתה אומר? - הוא עשה פריסת מפה וקידש? הוא שאתה מדבר על הסעודה של שבת בלילה, שהוא התחיל מחדש עם סיום התפילה - כמדי שבת?

לא נראה לי שרבינו זיע"א עשה פורס מפה ומקדש אני לא יודע היות שהגעתי בליל שבת

 

[הירושלמי]

אצל הרבה חסידים ראיתי שממשיכים את הסעודה של פורים אל תוך ליל שבת כמה שעות ורק אחרי זה מעריב וקידוש

 

[המאושר!]

אדרבה ואדרבה, מי גדול יותר מיום הפורים להיות הכנה דרבה לשבת קודש!

הוא אשר כתבתי בהודעה השנייה. לא?