מדור מאמרים

בעקבות סיפור שאני עומד ב"ה לפרסם בפורמינו (כולל פרקים חדשים), עלילה שמתארת אדם שמשלב חיים כפולים. מוצא את הערכתו בעולם וירטואלי, אך בעולם האמיתי מרגיש בינוני ולא מוערך. אני רוצה להוסיף כמה מילים במסגרת המאמר. ראשית כל, ללא ספק אדם ששואב את סיפוקו מהעולם החיצון, ימצא את עצמו במקום מתעתע, והדימוי העצמי והאושר שהוא כל כך מחפש, יפרח לו ביום מן הימים. זאת למרות שבעולם הווירטואלי, החיצוני, הוא נתפס כדמות משפיעה, תורנית, חכמה. זוכה לתגובות חמות, מחמאות, הרבה מעבר למה שהוא זוכה לקבל בחיי היום יום. ומנגד בחיים האמיתיים, (ישיבה, כולל, עבודה) הוא מרגיש סתם אדם אפור, בינוני, שגרתי, אולי אפילו שקוף. תחושה שעשויה לגרום תסכול ותחושת ניתוק בין שני העולמות. חובה להוסיף. הפער הזה, בין זהות וירטואלית לזהות במציאות, הוא דבר טבעי כל עוד הוא במינון נכון...

בחירת האדם הישראלי כתכלית הבריאה - יציאת מצרים במעמד הר סיני הקדוש ברך הוא מתגלה על עם ישראל בנוסח "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". הדבר לכאורה מצריך תלמוד מאי טעמא לא התהדר הקב"ה בבריאת האדם או בקיומו, הרי היה מסתבר יותר לומר "אנכי ה' אלוקיך אשר בראתי אתכם" או כהאי גונא, דברים שיותר יחייבו את האדם המקבל את התורה להיות כפוף להוראות הנותן. ולכאורה ביאור הדבר שבנתינת התורה הקדוש ברוך הוא בא להראות לעם ישראל שיש מטרה מיוחדת בבריאת האדם, והיינו שהאדם אינו סתם עוד איזה בריה דוגמת הינשוף או הדומה לו, האדם הוא בריה שהקדוש ברוך הוא פועל עבורו דברים מיוחדים, האדם אינו פירור אבק בעולמו של הקב"ה אלא הוא תכלית הבריאה [כמובן בכדי להשלים את הבריאה כנת' בארוכה בסה"ק דרך ה'], הוא יצור אלוקי עליון וכביכול הקב"ה "טורח" עבורו - וזה היה סמל יציאת...

א. הבעיה – חוסר קשר פנימי לסיפור יציאת מצרים עובדה היא[1] שבעמדינו לקראת המצוות הקשורים ליציאת מצרים שזה כולל חלק ניכר ממצוות התורה, הננו נפגשים בתחושת ניכור, רובינו לא מתחברים באמת בקשר טבעי לסיפור של יציאת מצרים, להרגיש שזה משהו ששייך לנו ושאנו חלק מהסיפור הזה, ואם כי בהחלט נכון שאחרי מאמצים שונים מצליחים ליצור איזשהו קשר ליצי''מ, עדיין חסר ההרגש הפשוט שהסיפור הוא בעצם הסיפור שלנו. לדעתי אין הדבר תלוי בחוסר פנימיות או חוסר חיבור לרוחניות, כמדומני שלא חסר התחברות לדברים רוחניים שונים, ולדעתי הבעיה תלויה בצורת החיים שלנו לא שלא יודעים, לא שלא מאמינים, אנחנו פשוט לא מוצאים את זה בחיים שלנו וזה לא רלוונטי. ב. צורת החיים שלנו כיחידים לעומת צורת החיים של פעם כציבור העולם[2] המערבי שבה אנחנו חיים הוא – בניגוד לדורות קודמים - עולם של...

אנשים רגשיים בפורים ובהכנות אליו (אם אינך נמנה על אלו - אין כאן מקומך!) הנה ימים באים! הנה הנה כבר מגיע חג הפורים, עוד פחות משבוע ואנו עומדים ומתחילים לשמוע את ה'ויהי בימי אחשורוש'. בעיני רוחי אני כבר רואה את עצמי נכנס לבית המדרש, עם עוד הרבה מתפללים. כמובן שאני מגיע מוקדם – לתפוס ולשמור את מקומי, כדאי לא להיכנס בעת הלחץ. הביהמ"ד מתמלא בעוד ועוד אנשים – ילדים מחופשים, בחורים עם תרבושים, והאברכים – זה עם גרביים לבנות במקום שחורות, זה עם גרביים שחורות במקום לבנות. ואני עומד ובוהה בכל אחד ואחד – מרוב איום שאני מרגיש, אני מתחיל לפסול אותם בלבי ולהצדיק את עצמי בכך שאני שמרן ורוחני, לא מתחפש ולא עושה שטויות, כי אני כל השנה טבעי – לדעתי ולתירוצי, ואין אני צריך את השטויות בשביל להשתחרר ולהיות טבעי. ועוד הסבר אני מתרץ לעצמי: שאיני צריך...

האם אפשר להפוך את הלימון ללימונדה? האם יש סיכוי שאהפוך את החוויות הקשות שאני עובר בפורים לחוויות מועילות, מקרבות ומעשירות? כן. יש סיכוי להמתיק את הכל, ולהתקרב על ידן אל ה' ואל עצמנו! אבל כדי שנבין איך לעשות זאת ונדע את הדרך להמתקת הרגשות הקשים, נחזור לתחילת בריאתו של העולם – לפני 5785 שנים... מה היה אז? לא היה דבר מלבד השם. היה ברור שה' אחד ושמו אחד, וזהו. האר"י הקדוש מגלה לנו כי התרחש רגע שבו עלה ברצון ה' לברוא עולם! מהו עולם? – מלשון 'העלמה' – להעלים. עלה ברצונו ית' להעלים את עצמו – פשוטו כמשמעו. ה' רצה לברוא עולם שבו לא רואים ולא מרגישים אותו. אז היכן הוא, אתם שואלים? הוא נמצא, אך בהעלמה – בהסתרה – לא רואים אותו, לא מרגישים אותו ולא חווים אותו באופן גלוי. לשם מה? פשוט מאוד – כדי שנגלה אותו מתוך ובתוך ההסתר הזה. כלומר, שנגלה...

גזירת המן - תזכורת לעם ישראל לשמור על ייחודו חג הפורים מהותו היא, ההודאה לקב"ה על הצלת עמו מגזירת "להשמיד להרוג ולאבד". גזירת כליה שעמדה עלינו בימי המן. אך מן הצורך להרחיב ולבאר פשר הדברים. שהרי מהותה של גזירת המן באה בשל כך ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע". היינו שכל עניין הגזירה נגרמה ע"י חטא עם ישראל וכך גם נשלח המן הרשע להיות המקל אשר יעניש את ישראל בבחי' "הוי אשור שבט אפי". וכמו בעצם כל עניין עמלק שהוא מעין "שומר" של ישראל וכברכתו של יצחק לעשיו "והיה כאשר תריד ופרקת עלו". שתפקידו של עשיו להיות מעניש ליעקב כאשר יפסיק קולו להישמע בבתי מדרשות. נהנו מסעודתו של אחשוורוש – חוסר הבנה של המהות ויש להרחיב בעניין, מהו העוון הנורא שבשבילו נגזרה גזירת כליון על עמ"י. ואמרו חז"ל "שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור...

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה - לך והודיעם גמרא שבת י: א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. מאי עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו א"צ להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, לא קשיא הא במילתא דעבידא לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי, והא שבת דעבידא לגלויי, מתן שכרה לא עביד לגלויי. שבת קודש במבט של שומר שבת דבר מעניין יש בשבת, אני יכול לשער ש-99.9% מהציבור החרדי שאני אשאל אותו איזה יום בשבוע הוא הכי אוהב, ואילו היו מציעים לו להוסיף יום אחד בצורה חד פעמית כמו איזה יום הוא היה רוצה שהיא תהיה? התשובה החד...

כתבתי כמה דברים על שמחה וקדושה על פי רבינו הגר"א ואני משתף את חברי, ואודה להערותיכם החשובות. בידידות ובאהבה, מאמר בענין השמחה והקדושה והשייכות ביניהם. כותב הגר"א: "דרגא דסטרא אחרא הוא עצבון, ודרגא דקדושה הוא שמחה" (פירוש הגר"א להיכלות, זוהר יהל אור, דף לא טור ב). פירוש: מדרגת ומקום הסטרא אחרא והיצר הוא העצבות והדיכאון ואילו מדרגת הקדושה היא השמחה. במאמר זה של הגר"א טמונים עולמות. אם נתחקה אחר שורש העצבות, מגלה לנו הגר"א, נגלה אותו נעוץ בסטרא אחרא, דהיינו במקום משכנו של היצר הרע והטומאה, כי הדרגא, כלומר הבחינה והמקום של הסטרא אחרא הוא – עצבות. כמו כן, אם נתחקה אחר שורשה של השמחה, נגלה אותה בקדושה, באור, בטוב השמימי, כי המקום בו נמצאת הקדושה היא היא המקום בו נמצאת השמחה, כי השמחה והקדושה שלובות זרוע הן, מדובקות האחת בחבירתה, לא...