מאמר תורני מהו פלגינן? (1 צופה)

מהו פלגינן דיבורא?​

מחלקים את תוכן דבריו או את מילותיו?​

א.

עיקר המושג דפלגי' מצינו בכ"מ בש"ס כגון בסנהדרין (ט:) גבי פלוני רבעני לרצוני ופלוני בא על אשתי וביבמות (כה.) גבי הרגתיו לבעלה של זו דאינו נאמן להשים עצמו רשע או להרוג אשתו דאדם קרוב אצל עצמו ואצל אשתו אבל נאמן להרוג הרובע ולהתיר האשה לשוק, ונחלקו הראשונים בכל זה אם פלגי' מה שאמר שהיה שרצונו [וכן בבא על אשתי שהיה לרצונה] ונקטי' היה לאונסו או בשוגג וממילא אינו משים עצמו רשע, או דפלגי' מה שאמר שהוא נרבע ושאשתו נבעלה ונקטי' שהרובע רבע אדם אחר או שבעל א"א אחרת, דרש"י ביבמות (שם: ד"ה רבא פליג) כתב דנקטי' שהיה לאונסו וכ"ד הרשב"א בתשובה (ח"א סי' א' רל"ז) וכ"נ בד' הריטב"א בכתובות (יח:) , אבל התוס' בכ"מ (יעוי' תוס' בכתובות שם ובסנהדרין שם וכן בתוהרא"ש) והרמב"ן והר"ן (בכתובות שם) ס"ל דפלגי' ואמרי' דרבע אדם אחר ולא אותו .

ושורש הנידון בזה הוא אם בפלגי' אפשר לחלוק תוכן דבריו לקבל היוצא מדבריו לחצאין, או דא"א לעשות כן אלא צריך לחלק דבריו עצמם ולקבל מילותיו כמות שהם אלא דאי"צ לקבל כל מילותיו, דרש"י ודעימיה ס"ל דבעי' לקבל דבריו במילותיו דווקא וע"כ א"א לומר דרבע אדם אחר דאי"ז נכנס בדבריו כלל אלא רק פלגי' דבריו ואין מקבלים מה שאמר לרצוני והרי הוא כאילו אמר פלוני רבעני ותו לא [וכן מפורש ברשב"א בתשובה שם, ועיי"ש עוד שחילק בין האומר אשתך זינתה עמי לבין האומר אני זניתי עם אשתך דהאומר אשתך זינתה עמי תופסים מה שאומר אשתך זינתה ואין מקבלים מה שהסיק דבריו ואמר עמי אבל האומר אני זניתי עם אשתך אין בדבריו מה לתפוס ולחלק דכיון דאין מקבלין מה שאמר אני זניתי אין במשמעות דבריו כלום, וגם א"א לחלק ולומר שהיה לאונסו דאין קישוי אלא מדעת עיי"ש עוד], אבל דעת התוס' ודעימיה דאפשר לחלק תוכן דבריו ולומר דפלוני רבע אבל לא אותו הגם שאי"ז נכנס במילותיו .

ב.
והנה בגיטין ח: אמרי' כר"ש דאמר פלגי' דיבורא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא ב"ח שייר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח ר"ש אומר לעולם הוא ב"ח עד שיאמר וכו', ונח' רש"י ותוס' בביאור כוונת הגמ' דדעת רש"י (ד"ה עד שיאמר) דנח' גם באופן דלא שייר קרקע מסויימת אלא סתמא וממילא לא חלו כל הקרקעות וא"כ לא נתקיים דיבור דכל נכסיי דהקרקעות לא נקנו וממילא צריך לפלגי' שיתחלק העבד משאר נכסים, אמנם התוס' הקשו על פי' זה כמה קושיות ופי' באופ"א דפליגי גם באופן שאין לו נכסים אלא אותה קרקע ששייר וממילא באמת לא נתקיים מש"כ בשטר כל נכסיי דהלא רק העבד נקנה וממילא צריך לפלגי' לחלק העבד משאר נכסים.

אמנם יש לבאר מ"ט רש"י לא פי' כהתוס' ובפרט דבתוספתא משמע כפי' התוס' כמ"ש בעצמם.

ג.
ולפי המבואר אפשר לפרש פלוגתת רש"י ותוס' הכא ,דהתוס' אזלו לשיטתייהו בכ"מ דפלגי' התוכן וא"כ ה"נ אפשר לפלוג מה שאמר כל נכסיי ולא חל כלום אלא העבד ואף דמשמעות דבריו היא לכה"פ על שני דברים מ"מ פלגי' דרק העבד בכלל והרי הוא כאילו אמר נכסי לשון יחיד, אבל רש"י אזיל לשיטתו כנ"ל וא"כ ל"ש לעשות פלגי' כהתוס' וע"כ הוצרך לפרש דבאמת איכא עוד נכסים רק דהקרקעות לא חלו וא"כ אין מתקיים מש"כ בשטר כל אבל מילת נכסיי תקיימת וע"כ שפיר פלגי' דיבוריה.

ד.
אמנם בעיקר שי' רש"י וסייעתו צ"ע דאף אי פלגי' דיבוריה ואין מקבלין מה שאמר לרצוני מ"מ מידי ספק לא נפיק דשמא היה לרצונו וא"כ ספק פסול לעדות הוא ואיך מקבלין עדותו דהלא אין אנו יודעים שהיה לאונסו ועוד דבזה הרי משים עצמו ספק רשע ואיך מקבלין כלל עדותו הא אדם קרוב אצל עצמו [דבשלמא להתוס' וסייעתו כיון דאין מקבלין עדותו שרבע אותו אלא נקטי' דרבע סתם מה"ת לספוקי דוקא בהאי ואפי' ספק אינו, אבל לרש"י דמקבלין עדותו שהוא עצמו נרבע ודאי מידי ספק לא נפיק].

וצ"ל דלגבי עצמו פלגי' נאמנותו ואינו נאמן ע"ע אפי' בתורת ספק ואי"צ בשביל זה לחלוק דיבורו כלל, ומה דצריך לחלוק דיבורו אינו אלא שלא יהא חיסרון בעיקר עדותו דלדבריו רשע הוא דאף דלא מהימני' ליה לפסול עצמו מ"מ לפי דבריו פסול הוא ואיך נקבל דבריו דאם הם נכונים רשע הוא [כמבואר פסול זה ביבמות (מז.) וכמבואר בדברי הגרע"א בכתובות שם ובתורע"א יבמות פ"ב אות כ"ו דלגבי עצמו שלא לפסלו אי"צ לחלק דיבורו אלא נאמנותו ורק משום דלדבריו רשע הוא צריך לחלק דיבורו, וע"ע מש"כ בקובה"ע סי' כ"א בשם הגר"ח]. אך דעדיין צ"ע דלענין פסול זה גופא דלדבריו רשע הוא מאי מהני הא דפלגי' מ ה שאמר לרצוני, דכיון דאין אנו יודעין שהיה לאונסו ומידי ספק לא נפיק הרי לדבריו ספק רשע הוא ואיך מקבלין עדותו.

ה.
ולכאו' י"ל בזה דל"ש פסול דלדבריו ספק רשע הוא דהלא יסוד הך דינא דלדבריו רשע הוא היינו דממ"נ אין כאן עדות דאם מה שאמר אמת הוא הרי פסול הוא ואין כאן עדות ,אבל כאן הרי שפיר אפשר שהמעשה היה ועדיין כשר הוא כגון שהיה באונס ואין כאן ממ"נ, ויש לדון בזה .

אלא דעדין צ"ע בדברי הרא"ה בכתובות (שם) דנראה מדבריו דגם לענין הא דנוכל לקבל עדותו ולא תהיה העדות עדות הפוסלת אותו סגי דנחלק דיבוריה ולא נקבל מה שאמר לרצוני, ובזה ודאי צע"ט דהלא הוא נידון על גופו ממש אם כשר הוא או פסול ואיך נכשירנו מספק.

ועוד צ"ע בענין זה לשיטת רש"י ודעימיה לענין הרגתיו דפלגי' ואמרי' שיהיה באונס או בשוגג (כמ"ש בהדיא הרשב"א בתשובה שם) דהלא לא אמר כלל שהיה לרצונו ומאי פלגי' איכא והיאך יהא יותר טוב ע"י פלגי' ממה דהוא עכשיו שאמר רגתיו סתמא וכן מה שדן הרשב"א בתשובה שם (והו"ד לעיל) דבאומר זניתי עם אשתך דנעשה פלגי' שלא הי ה לרצונו הלא לא אמר לרצוני כלל.

ו.
ומוכח מכ"ז חידוש גדול דבאמת ע"י פלגי' נקטי' שהיה באונס דוקא ואינו בגדר ספק ומש"ה אף כשאומר בסתמא וספק הוא מסלקי' הצד רצון ונקטי' הצד אונס ע"י פלגי', וביאור הדבר דמשום דאין אדם משים עצמו רשע הרי אין לו נאמנות לומר על עצמו שרשע הוא ואף אין לו נאמנות לומר שספק רשע הוא ואינו יכול להעמיד על עצמו צד רשע כלל וע"כ במעיד לפנינו על מעשה שיש בו להסתפק בשני צדדים אם ברצון היה או באונס א"א לקבל כלל צד זה שהיה ברצון ונקטי' שהיה באונס וזה גופא הפלגינן שלא לקבל כל משמעות דבריו אלא צד א' היוצא מהן בלבד [וכמבואר בדברי הגרע"א בתשובה (שו"ת קמא סי' קכ"ד) דאף בדאיכא נאמנות על גוף דבר שאם אמת הוא מציאותו מולידה ספק אחר מ"מ אם אין נאמנות כלפי ספק זה אינו נאמן לעורר ספק ונאמן רק על גוף הדבר עיי"ש].

ועיקר דברים אלו מבוארים כבר לכאו' בקצוה"ח (סי' כ"ח סוסק"ח) שכתב שם וז"ל דודאי כל שיש עדים שעבר עבירה אינו נאמן לומר שוגג או אנוס הייתי ואמרי' אין בדבריו כלום ומסתמא אין בו משום שוגג ואונס אבל זה שאין עליו עדים אלא שהוא לדבריו אומר שבראשונה שקר העיד ועתה חוזר ומגיד א"כ אינו נפסל ע"י עצמו ואמרי' בשוגג היה דאין אדם עושה עצמו רשע, וכה"ג מחלקי' בחשוד על הממון דחשוד אשבועתא ואפ"ה משביעין אותו משום דשמא מלוה ישנה יש לו עליו כיון דאינו ודאי גזלן וכמ"ש תוס' בריש מציעא וכו' וכן משמע בתוס' פ"ק דסנהדרין דפלגי' דיבוריה גבי פלוני רבעני לרצוני דאמרי' לאונסו היה ואע"ג דאם היה ידוע שנרבע ודאי לא מהימן לומר באונס אלא דכיון דאין עדים שעבר אלא ע"י עצמו אמרי' טענת אונס וכיוצא וכו' עכ"ל, וביאור דבריו לכאו' כמש"נ דכיון דאין אנו יכולים לקבל הצד רצון ממילא נקבל רק הצד אונס, ודימה זאת לההיא דב"מ שם דגם שם הלא אין לנו כלל נאמנות שאין הממון שלו אלא דאנן חיישי' שמא כ"ה וא"כ אין אנו צריכין לקבל דאם אין הממון שלו גזלן הוא אלא דשמא מלוה ישנה יש לו עליו הגם דבסתמא אם יבואו עדים שאין הממון שלו יפסל לעדות ולשבועה ולא תלי' במלוה ישנה והיינו משום דשם יש לנו נאמנות גמורה על המעשה ועל הסתמא של מעשה זה אבל כאן שאין לנו נאמנות על זה אין אנו מוכרחים לנקוט כן הגם דכ"ה הסתמא של המעשה והרי הוא ממש כנידונינו ששיך לפלוג ולא לקבל הסתמא של המעשה ודוק.

ז.
אמנם בדברי הרא"ה והריטב"א בכתובות (שם) נראה לא כן, דיעוי' ברא"ה שהקשה למה באומרים אנוסים מחמת ממון היינו ומשוו נפשייהו בהכי רשיעי ולא מהימני' להו לא פלגי' דיבורייהו ואמרי' אנוסים אבל לא מחמת ממון אלא מחמת נפשות וכשרים הם כקושיית כל הראשונים, והוסיף הרא"ה דכיון דלא נקבל מה שאמרו מחמת ממון הו"ל כאומרים אנוסים סתמא דספק הוא אם מחמת ממון אם מחמת נפשות ומספיקא לא מפקי' ממונא. והריטב"א שם כתב בסו"ד דאי אמרו אנוסים סתמא ספק הוא אלא דמוקמי' להו אחזקה שהיו כשרים, ומבואר דגם אם פלגי' מ"מ ספק הוא א"כ צ"ע כנ"ל איך נהרוג הרובע מספק הא שמא העד רשע הוא ובשלמא להריטב"א אולי אפש"ל דמוקמי' להו אחזקה [אף דחלוק טובא הכא מנידון הריטב"א דהתם אין סיבה לומר דהיה מחמת ממון אבל כאן הלא בסתמא אמרי' שהיה ברצון וכמבואר בדברי הקצוה"ח שהובאו לעיל] אך להרא"ה ודאי קשה דמספיקא היאך נקטול הרובע.

וצ"ל דאף הרא"ה והריטב"א ס"ל באמת דבכ"מ דפלגי' דיבוריה נקטי' שהיה באונס ממש וכמש"נ, ורק גבי אנוסי ם ס"ל דהוי ספק, והיינו משום דבשלמא גבי פלוני רבעני לרצוני מהימני' ליה בודאי שרבעו דבזה לבד הרי אינו משים עצמו רשע ובמה שאמר לרצונו לא מהימני' ליה אלא נקטי' בודאי שהיה באונס, אבל באנוסים אינו כן שאין אנוסים דבר בפנ"ע שבזה לבד אינו משים עצמו רשע אא"כ אמר מחמת ממון אלא דב' סוגי אנוסים יש והיינו מחמת ממון ומחמת נפשות והם פירוש לאנוסים וע"כ א"א לומר כלל דמהימני' לה ובודאי דאנוסים היו דאי אנוסים שאמרו היינו מחמת ממון הרי רשעים הם בעיקר האנוסים ואין אדם משים עצמו רשע וא"כ מספקא לן אם אפשר לקבל עיקר הדבר שאמרו אנוסים ולא שייך בזה הסברא הנ" ל ודוק [ואף דזהו גופא תירוצם של הרא"ה ושא"ר שם דכיון דאי"ז ב' דברים אלא פירוש לא אמרי' בזה פלגי', היינו דבתירוצם נתחדש דמפני זה לא עבדי' פלגי' כלל אבל ודאי דעיקר הדבר כן הוא].​

 

[אוהב ספר]

כיצד אפשר לא להזכיר את הרשב"א בשו"ת אלף רלז?

תמהני על כת"ר, שכן כתבתי:

וכ"ד הרשב"א בתשובה (ח"א סי' א' רל"ז)

[וכן מפורש ברשב"א בתשובה שם, ועיי"ש עוד שחילק בין האומר אשתך זינתה עמי לבין האומר אני זניתי עם אשתך דהאומר אשתך זינתה עמי תופסים מה שאומר אשתך זינתה ואין מקבלים מה שהסיק דבריו ואמר עמי אבל האומר אני זניתי עם אשתך אין בדבריו מה לתפוס ולחלק דכיון דאין מקבלין מה שאמר אני זניתי אין במשמעות דבריו כלום, וגם א"א לחלק ולומר שהיה לאונסו דאין קישוי אלא מדעת עיי"ש עוד],

 

[ממגד שמים]

תמהני על כת"ר, שכן כתבתי:

המהירות היתה בעוכרי. מחילה. כפיצוי אעניק לך מתנה בקו' מתוקה של מלוא הרועים סוטה ו- אם יש עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה וק' א"כ בכ"פ הבועל יכול להיות ע"א מטעם פלגי' הנ"ל- ע"ש מלוא הרועים ועוד.