ויקרא אינו ראוי לבילה במתנות שאינן מעכבות

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וזרקו את הדם על המזבח סביב (א ה)

מכאן ילפינן דעולה טעונה שתי מתנות שהם ארבע. ובמשנה זבחים פ"ד מ"א מבואר, שמכל מקום אם נתנן במתנה אחת כיפר, והמתנה השניה אינה מעכבת. ובשאגת אריה סי' ל"א הקשה, דמכל מקום נאמר שצריך שיהיה ראוי לנתינת כל המתנות, ואם אינו ראוי לכל המתנות מעכב, דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ואילו בזבחים פ. מוכח שאפילו כשאינו ראוי לכל המתנות אינו מעכב, דתנן שם שאם נתערבו הניתנים במתנה אחת בניתנים במתן ארבע [דהיינו בכור ומעשר שניתנים במתנה אחת, שנתערבו בעולה שניתנת בשתים שהם ארבע], אליבא דרבי יהושע ינתנו במתנה אחת ואינו רשאי ליתן עוד מתנה, משום דשמא עובר בבל תוסיף, ואעפ"כ יצא ידי חובה.

ובאור שמח יבום פ"ד ה"ח כתב, שכאן המצוה לכתחילה של המתנה השניה הוא לאחר שכבר נתכפר במתנה הראשונה ויצא ידי חובה, ובכל מקום בש"ס שצריך להיות ראוי לבילה, היינו כאשר הדבר הראוי להיעשות צריך להיעשות לפני גמר הדבר המעכב, כגון בחליצה שצריך להיות ראוי לקריאה לאפוקי חרש וחרשת, היינו משום דאיכא קריאה קודם החליצה, וכן בביכורים שצריך להיות ראוי לקריאה כמבואר בב"ב פא: היינו משום דהקריאה היא קודם ההנחה, משא"כ הכא דבשעת גמר הדבר המעכב שהוא המתנה הראשונה, ליכא שום חסרון [וכ"כ ליישב בחלקת יואב סי' י"ז]. אמנם באו"ש שם הביא שבתוס' בנזיר מו. מבואר דלא כהיסוד הנ"ל, שכתבו דנזיר שאין לו כפים ואינו ראוי לתנופה, התנופה מעכבת בו משום דאינו ראוי לבילה, אע"פ שהתנופה זמנה לאחר זריקת דם הקרבן שהיא המעכבת.
​

◆ ◆ ◆​

ולכאורה יש ליישב, לפי מש"כ רש"י בעירובין ק. ד"ה ורבי יהושע ותוס' שם, דטעמיה דרבי יהושע משום שכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, ולכן לא עברינן על בל תוסיף, וביאר מהרש"א שם דאם היו ד' מתנות מעכבות לא היה פליג ר"י והיה מודה שיעשה ד' מתנות דבלא זה אין תקנה להעולה שנתערבה. והביאור בזה י"ל ע"פ מש"כ בריטב"א בראש השנה כח: דכיון שנתערבו והוא עושה מספק אין בזה משום בל תוסיף מדאורייתא אלא רק מראית העין, ומה שמעכב בהכשר הקרבן לא אסרו חכמים

[ובזה מיושב מה שהקשה בטו"א ר"ה כח: על דברי ר"י דעדיף לעבור על בל תגרע בשוא"ת ולא על בל תוסיף בקו"ע, דאדרבה לא ניתן אפילו מתנה אחת ואז לא יעבור גם על בל תגרע, ואע"פ שהקרבן יהיה פסול מה מתיר לעבור על בל תגרע. ולהנ"ל א"ש היטב דכיון דאין בזה משום בל תגרע מה"ת, כל מה שהוא הכשר הקרבן התירו אותו חכמים, וכמ"ש מהרש"א דאם היו כל המתנות מעכבות היה מותר ליתן אף מתן ד'].

עכ"פ לפי"ז נמצא, דאם באמת מעכבות כל המתנות מחמת ש"אינו ראוי לבילה", שוב מותר לעשותן, שהרי מה שמעכב בקרבן מותר ליתנו, ושוב הוי ליה ראוי, וממילא אי"צ ליתנן בפועל.
​

◆ ◆ ◆​

אמנם עדיין יש לעיין, דלפי"ז בקרבן שדינו במתן ד', אם לא קיבל מדמו של הקרבן אלא רק כדי מתנה אחת בלבד, דאז אליבא דאמת אינו ראוי לשאר המתנות, יהיה הדין שהקרבן פסול, דהרי אינו ראוי לבילה של שאר המתנות. וכאן לא שייך התירוץ הנ"ל, דהרי מצד המציאות אינו ראוי כלל. וא"כ לפי דברי השאג"א הנ"ל דאע"פ שמתן ד' אינו מעכב מ"מ בעינן ראוי לבילה לד' מתנות, א"כ יהיה הקרבן פסול.

אך נראה ליישב קושיית השאגת אריה באופן אחר, ולומר דלעולם חשיב דראוי להשלים המתנות, דהנה בפר ושעיר של יוהכ"פ דכל המתנות מעכבות, מבואר ביומא סא. שאם נשפך הדם באמצע המתנות יביא פר אחר וימשיך במתנות. ומבואר שם דכן הדין גם בלוג שמן של מצורע, עי"ש. ובפשוטו הוא דין בכל מקום שהמתנות מעכבות, דיכול לצרף ולהשלים בקרבן אחר. ובמקדש דוד סי' ז' סק"ד, כתב דלפי"ז לב"ש דב' מתנות מעכבות בחטאות החיצונות, אם נתן אחת ונשפך הדם יביא בהמה אחרת וימשיך במקום שפסק [ועי' קרן אורה זבחים מב. שמסתפק בזה].

מעתה, אם היינו אומרים דהיכא דאינו יכול לתת את שאר המתנות [כגון מחמת שנתערבו בניתנין במתן אחת, או באופן שקיבל רק כדי מתנה אחת] הרי הם מעכבות משום דאינו ראוי לבילה, היה הדין שיביא דם אחר וימשיך במקום שפסק, ואז המתנות של הקרבן האחרון היו מתירות גם את הקרבן הראשון והיו משלימות את מצוותו והיו מקטירים גם את אימורי הראשון, א"כ נמצא, דבאמת לא שייך לומר דאינו ראוי לבילה, דא"כ היה הדין שיביא קרבן אחר וימשיך, ושוב הוי ראוי, וממילא אי"צ להביא קרבן אחר, וכיון שאינו מעכב גם אינו יכול להביא קרבן אחר, אבל אין כאן חסרון של אינו ראוי, דהא אם היה מעכב הרי היה ראוי, א"כ אין החסרון מחמת שהוא אינו ראוי אלא כיון שאינו מעכב. ומיושבת קושיית השאגת אריה, וגם הנפק"מ הנ"ל ליתא, דאף בקיבל פחות מכדי הזאה מ"מ חשיב ראוי לבילה.​

 

[גרינפלד]

אמנם באו"ש שם הביא שבתוס' בנזיר מו. מבואר דלא כהיסוד הנ"ל, שכתבו דנזיר שאין לו כפים ואינו ראוי לתנופה, התנופה מעכבת בו משום דאינו ראוי לבילה, אע"פ שהתנופה זמנה לאחר זריקת דם הקרבן שהיא המעכבת.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועוד יל"ע בתירוץ האו"ש הנ"ל, דמצד העולה צריך לעשות שתים שהם ארבע, ומיד במתנה הראשונה צריך להיות מתנה המתחלקת לשתים, א"כ כבר בשעת המתנה הראשונה יש חסרון, שאינו ראוי לעשותה מתנה של שתים. אך זה תלוי בב' התיורצים בתוס' זבחים פ: מצד מה הוי בל תוסיף, האם מחמת שהמתנה מחולקת לשתים או מחמת המתנה בקרן שניה.

ולכאורה היה מקום ליישב קושיית השאג"א עוד באופן אחר, דאין שייך בזה אינו ראוי לבילה, משום דקודם המתנה הראשונה ראוי הוא לתת בכל אחת מן הקרנות, דיכול ליתן באיזו מהן שירצה, א"כ כל אחת ואחת ראוי מיקרי, ורק ע"י שנתן מתנה אחת שוב נאסר בבל תוסיף לתת מתנה אחרת, א"כ זה נחשב שבשעת המתנה היה ראוי לבילה, ומה שאחר כך נעשה אינו ראוי לא איכפת לן [כמו שבמנחה שלא בלל ג"כ, לאחר שכבר קמץ שוב אי אפשר לבלול]. אך גם בזה יל"ע דבעינן במתנה הראשונה לעשותה מחולקת לשתים ואינו ראוי לזה. ועוד, דעיקר הסברא אינה נראית, דבפשטות כיון דאינו ראוי לעשות כל חלקי המצוה יחד הוי אינו ראוי לבילה, ולא די בזה שיכול לעשות כל חלק בפני עצמו.​

 

[גרינפלד]

עכ"פ לפי"ז נמצא, דאם באמת מעכבות כל המתנות מחמת ש"אינו ראוי לבילה", שוב מותר לעשותן, שהרי מה שמעכב בקרבן מותר ליתנו, ושוב הוי ליה ראוי, וממילא אי"צ ליתנן בפועל.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אך לכאורה הוי גלגל החוזר, דלאחר שלמעשה אסור לו ליתן מתן ד' כיון דדי בכך שיהיה "ראוי", שוב לא הוי ראוי, ועל כרחך היה צריך להיות הדין שישאר מותר ליתן ד' מתנות כדי שיהיה "ראוי".

וכהאי גוונא מצינו בתוס' פסחים נט. ד"ה אתי, שהתירו למחוסר כיפורים להביא קרבנו בערב פסח לאחר תמיד של בין הערביים כדי שיחשב "ראוי לאכילה", ושוב אפילו אם לא הביא כפרתו קרבן פסח שלו כשר דהוי "ראוי לאכילה", ומ"מ מותר לו להביא כפרתו אפילו לאחר שהקריב כבר את פסחו, דאילו היה אסור לו להביאו לא היה נחשב ראוי.

וכן מצינו בתוס' יבמות ו. לגבי יבום בחייבי כריתות להס"ד דעשה דיבום דוחה לאו דעריות, דאין לומר דחשיב אפשר לקיים שניהם משום דאפשר בחליצה, משום שכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, ואם היה הדין שאינו ראוי ליבום משום דאפשר לקיים שניהם בחליצה שוב מיקרי אינו עולה ליבום.

הנה מבואר דכדי שיחשב "ראוי לאכילה" או "עולה ליבום" אנו מוכרחים להתיר, ואע"פ שלאחר שאנו מתירים אין צורך שייבם בפועל או שיביא כפרתו בפועל דסגי במה שהוא "ראוי", מכל מקום על כרחינו אנו צריכים להתיר דבלא זה לא יחשב ראוי. וא"כ הכא נמי נהיה מוכרחין להתיר ליתן מתן ד' דבלא זה אינו חשוב ראוי למתן ד', ולא סגי במה שבכח אילו היה מעכב היה דוחה.

אמנם יש לחלק בין הדינים הנ"ל, דפסח צריך להיות ראוי לאכילה בפועל, וכן חליצה צריכה להיות עולה ליבום בפועל, אבל החסרון של "אינו ראוי לבילה" הוא רק כאשר יש חסרון מצד עצמו שאינו ראוי לקיום המצוה, אבל כל היכא דאילו היה מעכב היה מותר, לא חשיב "אינו ראוי לבילה", אע"פ שמחמת שאינו מעכב לא יהיה ראוי, כיון דכל מה שאינו ראוי הוא רק מחמת שאינו מעכב, נמצא שמה שאינו עושה מתן ד' אי"ז משום חסרון בהדם שאינו ראוי לזה, אלא משום הקולא במצוה שאינה מעכבת.​

 

[גרינפלד]

וכאן לא שייך התירוץ הנ"ל, דהרי מצד המציאות אינו ראוי כלל. וא"כ לפי דברי השאג"א הנ"ל דאע"פ שמתן ד' אינו מעכב מ"מ בעינן ראוי לבילה לד' מתנות, א"כ יהיה הקרבן פסול.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה במנחות ז: אמרינן דאם קבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש, ופירש רש"י שם בחטאות הפנימיות דצריך לקבל שיעור כל ז' ההזאות, וביארו האחרונים דאילו בחטאות החיצונות דרק מתנה אחת מעכבת אי"צ לקבל יותר מכדי הזאה אחת לעיכובא.

ואי נימא דגם בזה בעינן ראוי לבילה, נמצא דצריך לעיכובא לקבל כשיעור כל המתנות, וא"כ למה לא נימא דצריך שיקבל כל השיעור בכלי אחד.

ואולי יש לדחות, דכיון דכל מה דבעינן שיעור כל המתנות הוא רק מדין ראוי לבילה ולא משום דעצם המתנות מעכבות, ממילא שוב אינו מעכב שיקבלנו דוקא בכלי אחד. אך לפי"ז עכ"פ הדין הוא שאם באמת לא קיבל כלל אלא רק שיעור הזאה אחת, פסול.​

 

[גרינפלד]

ובמקדש דוד סי' ז' סק"ד, כתב דלפי"ז לב"ש דב' מתנות מעכבות בחטאות החיצונות, אם נתן אחת ונשפך הדם יביא בהמה אחרת וימשיך במקום שפסק [ועי' קרן אורה זבחים מב. שמסתפק בזה].​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אך באמת כל זה רק לר"א ור"ש דס"ל ביומא שם דממקום שפסק מתחיל, אבל לחכמים דמתחיל מתחילת אותה כפרה א"כ יצטרך להתחיל שוב בקרבן השני שוב במתנה הראשונה, ונמצא שהקרבן הראשון בטל, וא"כ כל תירוצינו הוא שלא לפי ההלכה דקי"ל כחכמים בזה.​

 

[גרינפלד]

ומיושבת קושיית השאגת אריה, וגם הנפק"מ הנ"ל ליתא, דאף בקיבל פחות מכדי הזאה מ"מ חשיב ראוי לבילה.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והעירוני דאין שייך לומר כן אלא בקרבן חובה, אבל בעולת נדבה אין שייך לומר שיביא דם אחר וימשיך, דכיון דאין כאן חובת קרבן, במה הוי המשך של הקרבן הראשון, כיון דאינו עולה לחובה אחת.​