מאמר תורני בגדר תביעת קא פסקת לחיותי (2 צופים)

בדין דקא פסקת לחיותי

א. ב"ב כ"א ב' אמר רב הונא בר מבוי יכול לעכב על חברו לשים שם ריחים מפני שאומר לו קא פסקת לחיותי והקשתה הגמ' מדגים ותירצה שדגים שונה כיון דיהבי סיהרא והקשתה מחנוני שמחלק קליות ואגוזים ותירצה ששם יכול לומר כמו שאני מחלק תחלק גם אתה אבל פה קא פסקת לחיותי ולדינא דנה הגמ' האם בן מבוי יכול לעכב לבן מבוי אחר ולאותו מבוי ועוד דנה הגמ' ביום שוק וכו'

ב. ובב"י קנ"ו הוכיח מהא דבת"ח יכול לאקבועי שהני דיני הם מדרבנן ומפני תיקון העולם שהרי מדאורייתא אין סברא שיהיה הבדל בין דרבנן לדאורייתא אמנם בר"י בסוגיין נראה שההיתר דת"ח זה דווקא בדבר זה שמקורו הוא בתקנת עזרא שאין הגבלה של רוכלות וממילא מותר לקבוע סחורתו וא"כ לפי דברי ר"י צ"ב מה מקום התביעה של פסקת לחיותי והגמ' דימתה חלוקת קליות ואגוזים וחילקה שהכא יכול גם השני לחלק אבל הכא קא פסקת לי לחיותי ורואים שתביעת קא פסקת לי לחיותי אינה סתם לקיחת לקוחות שהרי גם בחלוקת אגוזים יש לקיחת לקוחות ואולי יש הבדל בהאם זה רק פיתוי או לקיחה ויש לדון עוד מצינו בגמ' שדגים זה יהבי סיהרא ולכן יש יותר תביעה וצ"ב

ובתוס' ר"ת הקשה שהרי זה בדבר של הפקר ותירץ שיוכל לפרוס מצודתו במקום אחר ונראה מתירוצו זה ששורש הדין זה מה שנקרא רשע אבל בתירוצו השני נראה שיש בזה יותר תוכן שאומר ששאני שאומנתו בכך ויש לדון מה תורף אומנתו בכך ומה מקום התביעה בזה

ומצינו עוד בראשו' שהרא"ש בתשובה ה' ג' מדמה את זה לכל הרחקות דפירקין ומוכיח מזה גדרי הרחקה ובתוס' בגיטין ס' ב' מבואר דהוה דין דאורייתא וז"ל דהתם אומנתו בכך ומן הדין הוא שירחיק משם דא"ל קא פסקת לחיותי אבל הכא דאין אומנתו בכך לא הוי גזל אלא מפני דרכי שלום עכ"ל וכן במרדכי שם וז"ל ועוד י"ל דהתם אומנתו בכך לכך ירחיק דא"ל חיותאי שקלת אבל הכא דאין אומנתו בכך אין גזל אלא מפני דרכי שלום עכ"ל ונראה בדבריהם שמדגישים את הנקודה שהתביעה היא קא פסקת לחיותי

ובביאור הדברים מצינו במשאת בנימין שמחדש חידוש לדינא שקא פסקת לחיותי זה יוצא בדינים ויכול לתבוע ולא כמו גזל מדבריהם או עני המהפך בחררה וז"ל וי"ל דהתם לאו אומנתו בכך ואין דעתו להיות עני לעולם אלא בכל יום הוא בוטח ומצפה לישועת השם שיתן לו פרנסתו שלא ע"י בשר ודם אבל גבי מצודת דגים מיירי דהוי אומנתו בכך דא"צ קא פסקת לחיותאי כמו גבי בר מבואה דאוקי רחיא אבל אי לאו אומנתו בכך אפי' גבי מצודת דגים נמי אינו יוצא בדיינים עכ"ל

עוד חידש שם בדבריו שהיכא שפסיק לגמרי לכו"ע יכול לתובעו והחת"ס הוכיח כן מדברי הר"י מגאש בדינא דדגים עוד הוסיף החת"ס דדין זה מבואר אף במרדכי בשם האבי אסף באף באופן שהמבוי סגור משלוש צדדים ועשה ריחים לפניו במבוי אז נמי יכול לעכב עליו מחמת שלוקח לו לגמרי שהרי כולם יעצרו אצלו

ג. וחידש החת"ס שכל הני דינים מקורם מהתורה דכתיב דברים א' ט"ז "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גירו" שפסוק זה לצוות לדיינים שיקבעו דיני דיורים ומפה שורש ההיתר לת"ח כיון ששורש הדין זה ענין הצדק

ונראה להקשות על דברי החת"ס שהרי התוס' והמרדכי בגיטין דנו על זה בהלכות גזל ואין נראה שמקום התביעה הוה דדין מחודש אלא משמע שזה חלק מההלכות ועוד שבשו"ת הרא"ש להדיא למד שהנקודה היא הרחקת נזיקין ועוד דא"כ למה לא ילפינן מהכא דינא דבר מצרא אלא בהכרח מקום התביעה הוא דבדיני הרחקת נזיקין
ועוד נראה שבשלב שהגמ' מעמידה בזה כתנאי אז לשון החולקים ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי ע"כ ומשמע שיש פה איזה משמעות לעושה בתוך שלו

ונראה שגדר התביעה הוא כבתביעת הרחקת נזיקין אלא שבהרחקת נזיקין גדר התביעה הוא לקיים לו את רשותו שיש לו ברשותו אפשרות לכותל ואתה צריך לקיים לו את האפשרות הזאת ופה גדר התביעה אינה לקיום רשותו אלא לקיום אומנתו והביאור הוא שהאדם זכאי לקיים לו אומנות והיום הוא תובע שתקיים לו את אומנתו וזה שהדבר הוא אומנתו זה מחמת שכך קבע והביאור שאומנות גוף טבעה היא מה שהאדם מתפרנס ממנו לכן מה שנמצא סביבו זהו פרנסתו וזה מקום התביעה שלו
ואפשר להבין שהצד שאינו יכול אינו מחמת שאין כזה תביעה אלא מחמת שהוא עושה בתוך שלו והכוונה היא שאינו נתבע מחמת שגם הוא זכאי להעמיד כזה תוכן וזה מה שדיקנו מלשון החולק בתנאי שאומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי

וע"פ זה אפשר להבין את חידושו של המשאת בנימין שיש מקום לומר שהיכא שלוקח לו את אומנתו לגמרי אז ודאי יכול לתבוע שזה תביעה על גוף זה שיהיה לו אומנות וכל מה שאינו יכול לתבוע זה רק מחמת שעושה בתוך שלו אבל היכא ששולל לו את אומנתו אז נתבע בשמירת אומנתו

ד. ונראה להביא כמה ראיות לייסוד זה

א) שהתוס' בקידושין נ"ט א' מסביר את דברי הגמ' שסברת "שאני דגים דיהבי סיהרא" זה יותר מהפקר מחמת שמניח דג והדגים מתאספים סביב והמהרש"א ביאר שם שלכן זה יותר מהפקר אבל זה אינו שייך לו קנינית אלא יותר וצ"ב מה גדר הדבר ונראה לומר שגדר הדבר הוא שכשאיסף את הדבר אז הגם שלא קנה את זה אבל כבר קבע שזה הא אומנתו ולכן זה יותר מהפקר ויש בזה דין עני המהפך בחררה

ב) ומצינו נידון שהגמ' נשארה בתיקו לגבי בר מבואה אבר מבואה אחרינא ונחלקו הראשו' מהדין שבשטמ"ק הביא שרוב הראשו' סברי שלא יכול לעכב מספק והביא שיטת הראב"ד שיכול לעכב כיון שנכנס לרשותו של חברו וצ"ב למה נכנס לרשותו של חברו הרי זה גופא הספק וספק ממון לקולא ובנתיה"מ הקשה מה שונה מספיקות בהרחקת נזיקין של אמרינן שם לקולא לנתבע והכא אמרינן קולא לנתבע

ואולי אפשר לבאר שאם גדר התביעה היא שתובע את מקום אומנתו שמה שקיים כדבר אומנות אז תובעו אז הביאור שאם זה וודאי אומנות אלא ספק אם יכול לתבוע הוה נכנס בגבולו של חברו וכן אולי זה ההבדל שבספקות בהרחקת נזיקין הספק הוא על האם יש נזק ופה זה ספק האם יכול לתבוע אבל ודאי נמצא בתוך גבולו של חברו ויש לדון

ונראה להוסיף על מה שנאמר שבאמת זה לשון קא פסקת לחיותי הביאור הוא שהתביעה היא על החיים והכוונה על ההתקיימות של פרנסה

ובדברי השואל בשו"ת הראב"ן חדית לן שאולי הוה שנוטל נשמתו וכספק איסור לחומרא ויש לדון בכוונת דבריו ואולי ביאור דבריו שנתבע על זה כעל מזיק וקשה שהרי אין פה דיני מזיק כמבואר ברמב"ן וכמו שענה לו הראב"ן שאפילו גורם ומוסר לא חייבים ולא דיניינן ליה כספק

 

[מחזה אברהם]

אשמח מאוד שיעירו חו"ר הפורום על המאמר

 

[נתאי הארבלי]

החזו"א באמו"ב מאריך בזה