מאמר תורני בדין ברכת היין, ואם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ - חלק א

בדין ברכת היין – חלק א​

בריש פ"ו דברכות תנן כיצד מברכין על הפירות, על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, וברש"י פירש חוץ מן היין שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו.

ובגמ' (לה ב) מאי שנא יין אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע אמרי התם משום דלא אפשר היכי נבריך נבריך בורא פרי הזית פירא גופיה זית אקרי ונבריך עליה בורא פרי עץ זית אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין וכו' ומסיק אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד.

ולהלן בגמ' (לו א) גבי שמן מקשי' דאע"ג דאשתני במילתיה קאי אבל קמח אין מברכין עליו בורא פרי האדמה ומבארת הגמ' מי דמי התם לית ליה עילויא אחרינא הכא אית לה עילויא אחרינא בפת. וכ' רש"י אבל השמן מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא.

בירך בורא פרי העץ על היין​

בשו"ת מהר"י לבית לוי (כלל חמישי סימן מז) נשאל בשליח צבור אחד שעמד לברך ברכת אירוסין, וטעה במקום לומר פרי הגפן אמר בורא פרי העץ, ואמרו לו לחזור ולברך ולא רצה השליח באומרו שגם יין הוא פרי העץ, ושם נמצא חכם אחד וגער בו שיחזור ויברך ולא רצה.

והרב מהר"י לבית לוי שם האריך לדון בדבר והעלה שלא כדברי הרב השואל אלא שהיה השליח צבור צריך לחזור ולברך וצדקו דברי החכם ושלא כדין עשה, והביא דבריו המג"א (סי' רח ס"ק כ"ב) וז"ל טעה ובירך על היין בפה"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג עכ"ל.

ובטעם הדברים כתב מהר"י וז"ל דידוע דעל כל המשקים ממימי פירות מברכים עליהם שהכל, דכיון שאשתני צורתם גם ברכתם נשתנה ויצאו מכלל פרי העץ, ואין מברכים עליהם רק שהכל אע"ג שהם מי פירות, ואפילו היין אי לאו דאשתני למעליותא דכל דנטע כרמיה אדעתא דיין נטע, ונמצא לפי"ז דעיקר פרי הגפן הוא היין ולהכי תקינו ליה ברכה זו, ואם לאו היה נשאר גם היין בכלל שאר המשקין שהם בשהכל עכ"ל, ולכך אין היין בכלל בורא פרי העץ, אלא שמחמת חשיבותו תקנו לו ברכה בפני עצמו.

והשיב עליו הרב גינת ורדים ודעתו דבדיעבד אם בירך על היין ברכת בפה"ע יצא ידי חובתו, וכ"כ בפנים מאירות (חלק א סי' נח), וכ"כ האבן העוזר (רח יד) וכ"כ בנשמת אדם (כלל נ סק"א) וז"ל כתב המ"א כו' ולי צ"ע דנ"ל דבין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה יצא עכ"ל.

ובטעם הדברים כ' הגינת ורדים וז"ל דמן הדין היה ראוי לברך על היין בפה"ע דלא דמי לשאר משקין היוצאין משאר פירות דהוו כזיעה בעלמא דמשקה דענבים חשיב שפיר משקה גמור כגופו של פרי ויגיד עליו רעו כששותה שמן זית ע"י אניגרון דמברך עליו בפה"ע וא"כ אם עבר ובירך על היין בפה"ע יצא וכו' עכ"ל.

והמשנה ברורה (סי' רח סק"ע) כ' וז"ל ואם ברך על היין בורא פרי העץ יש דעות בין הפוסקים יש אומרים דיצא בדיעבד ויש אומרים דלא יצא וספק ברכות להקל עכ"ל.

דעת התוספות​

והמהר"י לבית לוי השית דבריו על דברי התוס' (ברכות יב א ד"ה לא) שכ' וז"ל ומיהו היה אומר ר"ח (ובב"י גרס ר"מ) אם היה יודע בבירור שטעה בדבורו שאמר בורא פרי העץ תחת בורא פרי הגפן דבתוך כדי דיבור יכול לחזור בו עכ"ל, וכ' מהר"י וז"ל דמשמע בהדיא דצריך לחזור בו ולא יצא בברכת בורא פרי העץ עכ"ל.

וכדברי התוס' הביא נמי במרדכי (שם רמז לב) וז"ל ומיהו היה אומר מהר"ם מאברא שאם היה יודע שהוא יין וטעה בדיבורו ואמר בפה"ע תחת פרי הגפן דבתוך כדי דיבור יכול לחזור בו אחרי שהוא יודע בטוב שהוא יין עכ"ל, וכן הביא האגור (רסז) משמו, וכן בב"י (סי' רט) הביא בתו"ד דברי התוס' והמרדכי.

ובפנים מאירות אחר שהק' על דין זה ויבואר להלן אי"ה, כ' וז"ל ואפשר דהי' כתוב ואמר בפ"ע תחת ב"פ האדמה בר"ת וטעו המדפיסי' וכתבו בפה"ג ועיקר להלכ' כמו שכתבנו ואין להשגיח בדברים אלו שהם נגד הש"ס עכ"ל, ובגינת ורדים כ' וז"ל ולכאורה היה נראה לו' שט"ס נפל במילתיה דהר"מ וכן צ"ל שאמר בפה"ע תחת פה"א דהיינו דברכת העץ אינה פוטרת פה"א אמנם מצאתי שהב"י בס"ס רט כתבו לדין זה ג"כ בשם המרדכי וכו' וידוע הוא שהמרדכי הוה בקי טובא בדברי התוס' וכו' וא"כ אין בידינו לומר שטעות נפל בדבר עכ"ל[א].

ובאבן העוזר כ' בדעת התוס' דודאי אם לא תיקן תוך כדי דיבור נמי יצא ידי חובתו, אלא דמ"מ שפיר עביד לתקן ברכתו תוך כדי דיבור כדי שתהא הברכה כתיקון חכמים עיי"ש.

בדין יין שלא נתן לתוכו מים​

איתא בגמ' (ברכות נ ב) ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים, אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא בורא פרי העץ, ונוטלין ממנו לידים, משנתן לתוכו מים, מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א, וחכ"א בין כך ובין כך, מברכין עליו ב"פ הגפן, ואין נוטלין הימנו לידים.

וכ' רש"י וז"ל אין מברכין עליו ב"פ הגפן לפי שהיה יינם חזק מאד ואין ראוי לשתיה בלא מים, הלכך אכתי לא אשתני למעליותא, ולא זז מברכתו הראשונה והרי הוא כענבים וברכתו ב"פ העץ עכ"ל, ולכאו' חזינא מהכא דשייכא ברכת בורא פרי העץ על היין, ולהכי כל שלא הגיע לכלל ב"פ הגפן מברכין עליו בפה"ע.

והגינת ורדים הביא דברים אלו וכ' וז"ל והשתא מדר' אליעזר שמעינן שפיר כדכתיבנא, דהוא סובר דכיון שלא נגמר חשיבותו של יין ע"י המזיגה אכתי במלתיה קמא קאי לברך עליו בפה"ע, ואלו היה נדון כשאר זיעה לא היה ראוי לברך עליו רק ברכת שהכל כדין שאר מי פירות, אלא מה אית לך למימר דאע"ג דלא הגיע לכלל חשיבותו מ"מ שם משקה עליו לברך בפה"ע עכ"ל יעו"ש.

וכן הק' האבן העוזר וז"ל תו קשה ס"פ שלשה שאכלו דף נ סבר רבי אליעזר יין עד שלא נתן לתוכו מים מברך עליו בורא פרי העץ ע"ש, ועל כרחך לא פליגי רבנן עליה אלא לענין לכתחילה דסבירא להו דמברך עליו בורא פרי הגפן, אבל בדיעבד לא פליגי דשייך ביין ברכת בורא פרי העץ, ולדברי ר"י הלוי הוה ליה לברך על יין חי שהכל עכ"ל.

אלא, דהמג"א הביא מכאן ראי' להיפך וז"ל ואפילו יין חזק שלא נתן לתוכו מים, אם בירך בורא פרי העץ לא יצא, עיין ברכות סוף פרק ז' עכ"ל, והפנים מאירות הביא דבריו וביאר וז"ל ע"כ לראי' זו נתכוון דתנן התם וכו' ולמד מזה דהיכא דראוי לברך עליו פרי הגפן אינו יוצא בברכת פרי עץ עכ"ל. וקשה מנא להו דלרבנן אם בירך עליו בורא פרי העץ לא יצא, הרי לא מבואר אלא שאפילו שעדיין לא נתן בו מים מברך עליו בורא פרי הגפן, ואפשר דזהו לכתחילה אבל בדיעבד שפיר יצא אם בירך עליו בפה"ע.

וביותר, דהרי לכאו' מדברי רבי אליעזר מוכח שפיר דיין שייך בתורת בורא פרי העץ, ולהכי כל שלא נתן בו מים דלא הגיע לעילויא דידיה אף שאין מברכים עליו בפה"ג, מברכים עליו בפה"ע, ומהיכ"ת דפליגי בזה רבנן על ר"א, וכדכ' הגינת ורדים וז"ל וע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא בדבר זה שסוברין שאע"פ שעדיין לא נמזג ולא נתקן לשתיה חשיב שפיר דאשתני למעליותא כו' ולא פליגי רק בברכתו לכתחילה אינה ברכת בפה"ע, ולקרב הסברות עדיף טפי שלא להרבות במחלוקת דגדול כח השלום, ואי כדקס"ד שאם בירך על היין בפה"ע דלא יצא היה ראוי לר"א לו' דיין שלא נמזג דאין מברך עליו אלא שהכל עכ"ל[ב].

אית ליה עילויא אחרינא.

אלא דלכאו' קשה דהא בגמ' (לו א) גבי קמח פליגי אמוראי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ורב נחמן אמר שהכל נהיה בדברו, ורבא אקשי לרב נחמן מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ, ומשני מי דמי התם לית ליה עילויא אחרינא הכא אית ליה עילויא אחרינא בפת, ופרש"י הכא אית ליה עילויא אחרינא, הלכך יצא מכלל פרי ולכלל אכילתו לא בא.

והשתא תיקשי מהא דר' אליעזר, דכיון דסבירא ליה ביין כל שלא נתן בו מים דאכתי לא אשתני למעליותא, נימא ביה נמי דיצא מכלל פרי ולכלל שתייתו לא בא, ומוכח מר"א לכאו' דאף בקמח נמי יברך עליו בורא פרי האדמה כרב יהודה ודלא כרב נחמן וצ"ע[ג].

ושמא יש לומר דודאי אף לר"א שם יין עליו, אלא דהא מבו' דבשמן אין מברכין עליו בורא פרי עץ זית אלא בופה"ע ורק ביין תקנו בופה"ג משום דסעיד, והכא כיון דאין ראוי לשתותו בלא מים ולא הגיע למעליותא דידיה לגמרי, א"כ יברך עליו בופה"ע ודי לו בכך. ורבנן סבירא להו דאין לו לברך בופה"ע, ולא דמי לשמן דתקנו לברך עליו כד אשתני למעליותא בופה"ע, אבל יין הא תקנו לו בופה"ג ואין יוצא בברכת בופה"ע, ולהכי כיון דשם יין עליו מברכין עליו בופה"ג.

---

[א] ובגינת ורדים שם כתב ע"ד הר"מ וז"ל דעיקר מילתיה היא להודיענו דהא דקי"ל דמהניא חזרה בתוך כ"ד היינו דוקא כשיודע בבירור שטעה בדבורו כו' ונקט מהר"מ כו' הך בברכ' היין דברך בפה"ע לדוגמא ולא דק שפיר כדחזי ויותר ראוי לומר כן דלא לשוויה דאמרה שלא כהלכה כו' עכ"ל.
[ב] ובמחצית השקל באמת נראה שהבין בדברי המג"א שאינו מביא ראי' משם, אלא בא ללמדנו עיקר דינא דלרבנן דפליגי עליה דר"א וקיי"ל כוותייהו, לא דלכתחילה יברך עליו בפה"ג אבל אם בירך עליו בפה"ע יצא, אלא דאף בדיעבד לא יצא יעו"ש. ואכתי תקשה דאי מדר' אליעזר מוכח דלעולם בירך על היין בפה"ע יצא, מהיכ"ת דרבנן פליגי עליה בזה וצ"ע.
[ג] וראיתי בצפנת פענח (תשובה ח ד) שהרגיש בזה, וז"ל שם וצ"ל דסבירא ליה דהיין גופא מיקרי מחובר לאילן עכ"ל. וכמדו' שציין שם דהוא דלא כתוס' (חולין יז ב ד"ה ולא שומר).

 

[הצעיר שבחבורה]

המשך