מאמר הלכתי בדין שכירות רשות בזמננו. חלק א' - כמה ספיקות ונידונים בגוף ההלכה (סדרת מאמרים)

הנה עניין זה של שכירות משר העיר הוא יסוד השכירות במשך הדורות, ורבו בזה המבוכות והספיקות ובפרט בזמננו, וננסה לברר מעט עניין זה עד כמה שידינו יד כהה מגעת, ובתחילה נברר כמה ספיקות בגוף ההלכה ואח"כ ננסה להתבונן במציאות השכירות בזמננו ופרטיה.

חלק א​

כמה ספיקות ונידונים בגוף ההלכה​

א] יסוד הדברים בדברי השולחן ערוך [סימן שצא סעיף א] שכתב וז"ל 'וכשיש ב' חצרות של בתי ישראל בעיר צריכים לשכור מכל חצר וחצר של אינו יהודי, ואין מספיק במה שישכור משר העיר. [הגה: ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם, אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם], במה דברים אמורים בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפילו בשעת מלחמה, אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר או הממונה שלו, ודאי ששכירות מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני, שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם', עכ"ל השו"ע, וזהו יסוד העניין שנהגו במשך הדורות לשכור משר העיר וכיוצ"ב, אבל יש בזה כמה ספיקות ונידונים שיש לברר.

ראשית דבר, יש לדון אם צריך לזה חוק המלכות או שדי במה שהמנהג כן [שאולי עכ"פ "נתינת רשות" יש בזה ודי בזה להיחשב שכירו ולקיטו], ובפשטות נחלקו בזה הב"י והב"ח שלהב"י די במה שהמנהג כן והב"ח החמיר בזה [והאריך בזה בספר עירובי חצרות סי' יד ס"ק א], וכן נקט המשנ"ב כהב"ח, ועדיין יש לדון גם להדעות שצריך חוק, יל"ע אם צריך שיהיה לזה תוקף של "דינא דמלכותא דינא", או שדי במה שכך הוא החוק אף באופנים ובמקומות שאין לזה תוקף של דינא דמלכותא דינא, כגון באר"י שייתכן שאין כאן דינא דמלכותא דינא, אבל אעפ"כ ייתכן שעכ"פ יש כאן הסכמה מוחלטת של בני המדינה והוי כנתינת רשות, ובמשנ"ב נקט שצריך שיהיה הרשות בדינא דמלכותא, ועדיין יל"ע אם כוונתו שמועיל מצד דינא דמלכותא דינא, או שדי במה שיש כזה דינא דמלכותא וכנ"ל, [דייתכן שאין הכוונה שצריך לזה זכות מכח דינא דמלכותא, שהרי וודאי שבכל שכו"ל די נתינת רשות גם ללא חולק, אלא כדי שיהיה ברור שאכן יש כאן הסכמה של בני המדינה הצריכו שיהיה חוק המלכות אבל כל שיש כזה דינא דמלכותא אף אם מאיזה טעם אינו מועיל ייתכן שלא איכפת לן בזה, וצ"ע].

וייתכן עוד שאף אם במלכות רגילה צריך שיהיה חק כזה, היינו משום דאל"כ הוא גזלן, דאיזה זכות יש לו לעשות כן, אבל בשלטון דמוקרטי כיון שהוא מתמנה בכח התושבים, הרי הוא כמינוהו אפוטרופסים עליהם, וממילא מונח בזה הסכמה לכל מה שרגילים לעשות, דאומדנא הוא שעל דעת כן מינוהו עליהם, ומונח בזה נתינת רשות לכל מה שרגילים לעשות, [וכן הזכיר סברא זו הגרש"ב ולדנברג בספר בינת שמחה קונט' תיקון ערובין, אמנם לא כלפי הנקודה הזו אם צריך חוק, אלא כלפי עצם הכח שלהם, אבל לכאו' יש מקום גדול לומר שמה"ט יועיל אף בלי שיהיה חק כזה, וצ"ע].

ואפוטרופוס מצינו שהוא כבעלים לעניין עירוב כמבואר במרדכי והובא בב"י ובשו"ע [סי' שסו סעיף יב] ובמרדכי מבואר שהוא משום דלא גרע משכירו ולקיטו, וייתכן שכל כה"ג עדיף יותר מסתם זכויות שיש מחמת החוק, דכאן מונח בזה בהדיא הסכמה שיעשה כל מה שנצרך לצורך הציבור כהחלטתו וכרצונו, [אא"כ נימא שצריך דווקא דברים לשימושו העצמי אבל אין לזה מקור וכדלקמיה], אלא שהעיר בזה אבי מורי שליט"א שהניחא לאותם שבחרו, אבל מי שלא השתתף בבחירות הרי אין כאן הסכמה מצידו, וצ"ע בזה, אמנם צ"ע במציאות עד כמה יש מקום לחשוש בגויים כאלו שדרים יחד עם הישראלים שלא השתתפו בבחירות, ועוד יש לדון שאם אינו משתתף מתוך עצלות או שלא איכפת לו, מונח בזה הסכמה להחלטת הציבור, [ורק הערבים שלא משתתפים מתוך "קנאות", יש מקום לחשוש לפי"ז אבל כמדומה שהם מתרכזים במקומותם ולא מעורים בין היהודים], עוד יש לדון שרוב הציבור יש להם זכות למנות אפוטרופוס ויחול המינוי לכולם אבל בזה צ"ע רב אם יועיל גם להיחשב כשכו"ל שאולי לזה צריך נתינת רשות פרטית, וצ"ע.

עוד יש לדון אם צריך שיהא כח לאדם אחד או די במה שיכולים כמה יחד, ובספר עירובי חצירות [סי' יד ס"ק א' אות ב] דייק מדברי הב"י שכתב שאם השר צריך הסכמת יועצי המדינה אין שוכרים ממנו, "ולא כתב" הב"י שאפשר לשכור מיועצי המדינה, אמנם כמובן שהוא דיוק חלוש מאוד, [כמוש"כ בעצמו שהוא "קצת" משמעות, ושיש לדחות], די"ל בפשיטות שלא עסק כאן הב"י בעניין שכירות מיועצי המדינה אלא בשכירות משר העיר, ומאיזה שר אפשר לשכור, ואה"נ ייתכן שפשוט שאפשר לשכור מיועצי המדינה ועכ"פ בוודאי קשה להוציא הלכה מדיוק קלוש כזה, ולכאו' הסברא נוטה שכל שיש כאן נבחרי ציבור שהם הממונים על צרכי הציבור ויש להם זכויות, לא גרעי מאפוטרופוס וכמו שצידד גם הגרש"ב ולדנברג בבינת שמחה וכנ"ל, [ות"ח אחד הביא בזה ראיה נפלאה מדברי הגינת וורדים שמועיל לשכור גם מכמה בעלי כח, וז"ל שו"ת גינת ורדים חלק אורח חיים כלל ג סימן כב 'ואף על פי ששר של מצרים כשרוצה לעשות איזה דבר הוא מקבץ את השרים הגדולים שבעיר ונושא ונותן עמהם בדבר הנה מה שעושה כן לא בשביל שהורע כחו שאינו יכול לעשו' הדבר ההוא מבלי הסכמתן אלא מה שמתיעץ עמהם ליטול עצה הגונה כיצד יתקיים הדבר ההוא שרוצה לעשות באופן היותר נאות נמצא שלשר לבדו הממשלה והשכירות ממנו או מן שכירו סגי ואין צורך לשכור מן השרים הדרים בעיר', משמע שהנידון אם "יש צורך לשכור מן השרים" או לא, אבל אם יש צורך, פשיט"ל שמועיל לשכור מן השרים אע"פ שהם רבים, ודפח"ח].

ב] עוד יש לדון אם צריך זכות להשתמש לשימושו העצמי אבל אם יש לו זכות להשתמש רק לצורך הציבור עצמו, אינו נחשב כשכו"ל, או שכל שלמעשה יש לו רשות לדברים אלו, ועל דברים אלו הוא מחליט, יש כאן בעלות מספיקה להיחשב כשכו"ל, וצ"ע, [ודבר זה נפק"מ מאוד למעשה כי הרבה מהפקפוקים הם שהזכויות הם רק לצורך התושבים, ובפרט בעיריה והמשטרה וכדלקמיה, ויל"ע אם באמת יש בזה חסרון או שסו"ס יש לו זכות שימוש, ולכאו' הרי גם הזכות בעת מלחמה יסודו הוא לטובת הציבור, אלא שסו"ס הוא הבעלים להחליט מה להכניס ואיפה וא"כ ה"ה בכל כה"ג כל שהוא הבעלים להחליט מהו טובת הציבור י"ל דנחשב שיש לו זכות, ודוחק לומר שהכוונה רק כשיש לו כח לעשות מלחמה לטובתו העצמית בלבד, ואכתי צ"ע].

ובדומה לזה יש לדון בנתינת רשות להניח כלי שיש בו תועלת לבעל הבית, [כדוגמת מוני חשמל ומים וגז שנצרך לו כדי שיוכל לשלם בדיוק על כמה שמשתמש] ויל"ע אם יש בזה חסרון בשם שכו"ל.

ג] עוד יש לדון אם זכות כניסה לבד ללא הנחת כלי, נחשבת ג"כ זכות שימוש [דייתכן שכניסה עצמה היא סוג שימוש], או דווקא הנחת כלי וכדו', ובלשון החזו"א [סי' פב סק"ח] הזכיר כניסה לבית, וכלשונו 'שיש לו רשות בכל חצר לצורך הממשלה, וליכנס שלא ברשות' ויל"ע אם הוא דווקא או ל"ד, ולכאו' ריהטת לשונו משמע שעצם הכניסה מספקת, וצ"ע, ויש לכאו' סמך גדול לזה מדברי הירושלמי בעירובין [פ"ח ה"ד] שכניסה נחשב כתפיסת יד דז"ל הירושלמי שם 'אמר רבי בא מעשה באחד שהיה לול של תרנגולין לפנים מביתו של חבירו נכנס שלא ברשותו, אתא עובדא קומי רב אמר כיון שזקוק ליתן לפניהן מים כמו שהוא דבר הניטל בשבת' ופירשו המפרשים דהיינו שנחשב כתפיסת יד, [ודעת הירושלמי שם שבעינן תפיסת יד שניטל בשבת יעו"ש, ועכ"פ מבואר שכניסה לבד נחשבת כהנחת כלי שהוא התפיסת יד הרגילה].

ד] עוד יש לדון במה שיש להם זכות לקחת את הבתים בעבור מיסים השונים, האם זכות זו נותנת להם בעלות להשכיר, [ויסוד סברא זו מצאנו בדברי השואל ומשיב תניינא ח"ב סי' סב], וצ"ע [ויעוי' מש"כ בזה עוד בהמשך הדברים].

ה] ויש שעוררו לפקפק בכל מדינה דמוקרטית מצד שאין כאן גדר של בעלות, אלא הם נבחרי העם, ואולי כל כה"ג אינו נחשב זכות שלהם דאינם אלא שלוחי הציבור, אבל אינו מוכרח שיש בזה חסרון וכבר ציינו בזה להמבואר בשו"ע [סי' שסו סעיף יב] דאפוטרופוס שמערב מדין שכירו ולקיטו וכדלעיל, ואדרבא ייתכן שיש בזה עדיפות וכדלעיל, עוד יש שעוררו שייתכן שעד כמה שהם ממונים להחליט על שינויים במקום, ממילא הם גם ממונים להשכיר את המקום לצורך טלטול בשבת, וייתכן שזה תלוי בגדר השכירות רשות אם יש כאן קניין ממוני או רק כעין נתינת רשות, ויש לפלפל, [ויש לציין למש"כ בנימוקי או"ח סי' שצא שבמדינה דמוקרטית אין חשש במה שעבר הממונה, ומבואר דפשיט"ל שמועיל השכירות, ואדרבא אף עדיף טפי שאין חשש במה שנתחלפו הממונים כי מעיקרא לא השכיר את הזכות של עצמו אלא כממונה של הציבור ואת הזכות של הציבור, והוא לכאו' ע"ד סברת הבינת שמחה].

ויש לציין גם ללשון הגינת ורדים [חלק אורח חיים כלל ג סימן כב] 'ואף על פי שקרקע ארץ מצרים אינה קנויה למלך ואין פורעין לו מס המוטל על הבתים כחק המלך בשאר המדינות מ"מ כיון שלעת הצורך עושה כרצונו ואין מוחה בידו נמצאת אומר שיד המלך שייכא ואגידא בקרקעות', וריהטת לשונו משמע שאינו בעלים כלל ואעפ"כ מועיל הרשות וא"כ ה"ה בכל כה"ג.

ו] והנה גם אם נחליט שיש לשלטון או לנציגות אחרת כח של שכירו ולקיטו או יותר מזה, עדיין צל"ע ממי אפשר לשכור, האם דווקא ממי שיש לו את הזכויות בפועל [להניח דברים וכדו'], או שדי בכל מי ששייך לעניין זה, ודבר זה תלוי בדברי הביאוה"ל [בסי' שפב] שפקפק על דברי הרמ"א שכתב שאפשר לשכור גם מפקיד שעבר מפקידותו כיון שעדיין נוטל פרס ופקפק הביאוה"ל שצריך שיהיה לו רשות להשתמש בבית ואיך די בזה שמקבל פרס, ונתחבט בזה והניח בצ"ע, אמנם יש שכתבו לבאר דברי הרמ"א הנ"ל ששכירו ולקיטו גמור אי"צ רשות להניח אלא הוא משום שידו כידו וכל שמקבל פרס הוא כשכירו ולקיטו גמור [ובספר רחובות העיר האריך בזה מאוד ולכאו' דבריו נכונים מאוד וכ"כ גם בספר שבט מיהודה סי' יא סק"א].

​

 

[אוצר התורה]

"המאמר כעת אושר לפרסום. הציבור מוזמן לעבור עליו".