מאמר תורני בעניין אין איסור חל על איסור ומעשה בר' ישראל סלנטר בעניין. (1 צופה)

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד.

למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת

בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת עולה שנעשית נותר- שהתווסף כאן איסור לגבוה

והאופן השני של כולל הוא שבחלק האסור כבר לא נתווסף כלום- אלא שנוספו עוד חתיכות אחרות לאיסור השני ומיגו שחל האיסור השני על החתיכות השניות, חאיל נמי על החתיכה הראשונה [-בדומה לזה מצינו בנשבע לא לאכול ענבים וחזר ונשבע לא לאכול ענבים ותאנים, שלוקה 2 על הענבים, מטעם הנ"ל]

ב. היתה שנה של דבר ל"ע באחב"י שברוסיא, הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל אחז אז שמשום מצב של פיקוח נפש, חייבים ביום הכיפורים לאכול שיעורים.
והסתובב באותה השנה מעיר לעיר ומביהכ"נ אחד למשנהו.
הגה אז בדעתו רעיון שיוכלו לאכול חצי שיעור באותה השנה בלי לעבור כלל על איסור של יוה"כ. דרש אז, שעוד לפני יוה"כ ישבע האדם שלא יוכל כלום [-עד צאת היום הקדוש]
ומשכך, בהיות וכבר נשבע על זה , ובשבועה לרבנן האיסור הוא בכזית , ולעניי חצי שיעור, היות והאדם עצמו בדא את האיסור הזה, ודעתו היתה רק לכזית, בפחות מכזית- אין ע"ז איסור ויכול לאכול מצד השבועה. וכעת אין מקום לאסור אכילת חצי שיעור מצד יוה"כ- מאחר שבשעה שאם יגיע לכזית- אזי השבועה חלה על זה ולא יכול לחול איסור יוה"כ מצד אין איסור חל על איסור.

ג. יש מקום התבוננות במעשה זה מכמה וכמה פנים:

1. עניין זה שבשבועה אין איסור של חצי שיעור- בהיות והאדם הוא זה שהחיל את האיסור- והחילו רק לכזית- זו אמנם סברת הרמב"ן, אולם הר"ן חולק עליו בדף ט [מדה"ר בשבועות פרק ג'] וכן נראה מהרמב"ם הלכות שבועות [פרק ד'].

2. השיקול שלא יהיה כאן חצי שיעור של יום הכיפורים מצד שלא ראוי להצטרפות לכדי איסור שלם- הוא ג"כ נידון לא פשוט בכלל, כידוע החקירה בזה האם הוי ח"ש סימן או סיבה, וידועים דברי הצל"ח שדן {פסחים מג} באוכל חצי זית של איסור בשלהי היום, כשלא יהי' סיפק בידו להשלים, ורבים וטובים ס"ל שאכן עדיין הוי בכלל חצי שיעור אסור מהתורה, ולפ"ז כן יחול איסור יוה"כ על חצי שיעור.

ובעצם, ניתן לחבר את ב' הקו' בצורה של ממה-נפשך.
אם נאמר שחצי שיעור הוא איסור עצמי וטעם חזי לאצטרופי הו רק "סימן" שהתו' אסרתו, ולכן בהגיע לשיעור שלם- לקי על כל חלק וחלק מאכילתו- אם כך אז ביוה"כ יהי' איסור אפילו חצי שיעור, דלא בעינן בפועל שיושלם לשיעור שלם, שזה רק הוכחה שח"ש ג"כ אסור.
ואם נאמר שחצי שיעור אסור כי במציאות יוכל להגיע אל השיעור השלם וזה "הסיבה" שח"ש אסור -הרי מסתברים דברי הר"ן שמטע"ז ראוי לאסור חצי שיעור אף בשבועה, מטעם שחזי לאצטרופי לשיעור שלם-ויוצא שממנ"פ האוכל חצי זית -איסורא קא עביד, או מצד יוה"כ -כטענה א'- . או מצד שבועת ביטוי- כטענה ב'.

3. יש לדון, האם באמת לא יחול איסור יום הכיפורים על שבועה.

הגאון "שאגת אריה" כ' בספרו בסימן ע"ו שיוה"כ נקרא מוסיף -מצד שכולל איסורא דיוה"כ שלא לאכול אפילו שלא כדרך אכילתה, שהרי ביוה"כ לא כ' בנוסח של אכילה- שנצריך אכילה בצורה הרגילה. אלא "אשר לא תעונה" כתיב, וכל היכא שעל ידי מעשיו נהיה במצב של מייתבא דעתיה- הרי שעובר באיסור תורה. וכל מה שפורים באכל נבילה ביוה"כ שפטור מצד יו"כ- זה רק לפי שיטת ר' שמעון הסובר שאין איסור חל על איסור, אפילו לא במצב של כולל ומוסיף, אבל לדידן איסור יוה"כ יחול על כל האיסורים יען נקרא הוא מוסיף.

אמנם, יש שחולקים עליו, ולא כו"ע סבירא להו הכי. -הברוך טעם והעמק יהושע ס"ל שלא נחשב בכה"ג מוסיף.

ויש להביא בס"ד ראיה נפלאה לדבריהם:
בהקדם קו' הנודע ביהודה שדן מדוע נבילה לא יחול על יוה"כ -שהרי מוסיף בחומרת השיעור, שיוה"כ שיעורו בככותבת, ונבילה בכזית [-וכה"ק בשפ"א בפסחים].
ודבר זה כבר שאלוהו רבותינו הראשונים, והריטב"א בקידושין עז כ' שבכה"ג של שינוי בשיעורים אין זה נקרא " מוסיף" שהרי בין כך ובין כך, יש על החפצא הזה שם של איסור אכילה, וההבדל הוא רק בפרטים.
וה"נ האיסור בשבועה וביוה"כ זהה הוא וההבדל באופן של ביצוע העבירה לא נחשב מוסיף.

4. אמנם- אי קשיא, הא קשיא לי טובא.
הרי הנשבע שלא לאכול- הרי השבועה מאכילת כיכר חלה רק עליו ולא על אחרים- וא"כ בהגיע יום הקדוש, הרי שכעת כולם נאסרו באכילת הכיכר ונימא מיגו שנתווסף איסור יום הכיפורים על כל העולם, יחול נמי עליו. ואע"פ שאצל הנשבע לא התווסף עליו עוד חלק של איסור, אבל הרי זהו הגדרת "כולל" שמתוך שנאסר על אנשים אחרים- ייאסר גם עליו, והרי קיי"ל להלכה שבכולל אמרינן איסור חל על איסור וצ"ע.

היה אפשר לנסות לדחוק, שכל עניין כולל בעוד אנשים- זהו רק באיסורי חפצא- ולא באיסורי גברא. פירוש. חתיכת קודש שהיה אסור לזרים ומותר לכהנים, אחרי שיחול על החתיכה איסור לכהנים, נוכל להכליל את האיסור השני גם על הזרים. [-או חמותו שנעשית אשת איש שהדינים חלים עלי' כמש"כ הנוב"י לפרש בזה דברי הריבן המוקשים במכות דף כב] אולם באיסורי גברא, אין לקשר בין אדם אחד למשנהו, ולכן אם אצל האדם הנשבע לא התווסף מצד יוה"כ עוד משמעות איסור- אולי לא נוכל לצרף את זה שנאסר לאחרים לאכול ביום זה, כי הרי זה מצווה אקרקפתא דגברא, ולא חל כאן שום חלות דין או התהוות מסויימת בחפצא, ולפ"ז אולי יתורץ.

אבל העומד לנגד עיני הם ב' מקומות שנשמע לא כך:

א. רש"י ביבמות דף לג. כ' שאם היה עבודה אסורה לזרים ומותרת לכהנים, ובהגיע שב"ק היה נאסר גם לכהנים העבודה אזי היינו אומרים שחל כאן איסור נוסף גם לישראל מכח הכהנים, ש"מ שגם הוספת אנשים אחרים באיסור גברא ולא רק באיסור חפצא- עדיין מחשיבו סיבה להוסיף איסור שני גם לגברא אחר. [-ואם נדחוק שבעבודה חל דין מסויים על ההבהמה שאין להקריבה וכו']

ב. אבל עוד יש להוכיח מקושיית רעק"א שם ביבמות דף לג- שדן מדוע לא יחול נבילה על איסור שבת, מצד כולל, כי במקרה שקטן הגדיל באמצע השבת [-אחרי שהבהמה כבר נתנבלה] יחולו עליו 2 האיסורים של שבת ושל נבילה, וא"כ האיסור נבילה צריך לחול גם על הגדולים , יען וביען הוא כולל עוד אנשים.- היינו הקטנים שהגדילו בשבת.
ובסגנון קושייתו שאל גם בנוסח שיחול איסור יוה"כ על הנבילה מטעם שזה נחשב מוסיף- בגלל שנאסר על עוד אדם איסור יוה"כ- שיחול על כולם [-וביאור קושייתו, שישנם שיטות שכולל לית להו ורק מוסיף אית להו ובכ"ז נבילה ביוה"כ לא יחול למאן דלית לי' כולל -ועל זה הקשה שפיר שיחול מצד מוסיף]

הרי לפנינו שאפשר לקרוא איסור מוסיף לעצם איסור גברא של יום הכיפורים וצ"ע בזה . [-ומצד הנבילה שתחול על היוה"כ הרי זה תלוי בדיון אי חשיב איסור חפצא או גברא, אבל יוה"כ ודאי שהוי איסור גברא בלחוד.

אמ' הגריש"א זצ"ל בהערות עמ"ס שבועות [-דף כב] פקפק בעצם מהימנות הסיפור, אבל עכ"פ מצד החשבון נמי ד"ז צריך לפנים.