פסח, חודש ניסן בעניין בדיקת חמץ בספרים

[מילין יקירין]

בעניין בדיקת חמץ בספרים​

שיטת החזו"א (הלכות פסח סי' קט"ז אות י"ח) שפוסקים כמו המג"א (סי' תל"ד סק"ה) והט"ז (סי' תמ"ב סק"ה) שיש חיוב בדיקת חמץ גם במקום שיש חשש לפירורי חמץ פחות מכזית (שאע"פ שאין בהם דין ביטול, דין בדיקה וביעור איכא), וכתב שלפי זה חייבים לבדוק את הספרים מחמת שיש בהם חשש פירורים אפי' שאין בהם כזית, ואם לא בודק ימכור לנכרי וישים מחיצה. ומנהג החזו"א היה לבדוק את הספרים הנצרכים לו לפסח ואת שאר הספרים היה מוכר לגוי ועשו מחיצה מסדין (ויש שנהגו למכור את הספרים אך בלי לעשות מחיצה ביניהם). וכ"פ הסטייפלער. וכן האריך לבאר בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ס"ד) שצריך לבדוק הספרים מה' סיבות עיי"ש.

מצד שני, בקרב פוסקי זמנינו רווחת ההלכה שאין חובה לבדוק את הספרים מחשש חמץ. ובטעם הדבר יש כמה שיטות, יש שחלקו על פסק החזו"א בעניין חובת הבדיקה מפירורים, וסוברים שאין צריך לבדוק במקום שיש חשש רק לפירורי חמץ פחות מכזית. ויש שחלקו מכיוון שהרי כל דין בדיקת חמץ הוא מחשש שמא יבוא לאכלו, ואף אם מחמירים לחשוש לפירורי חמץ, בפירורים הנמצאים בספרים ודאי אין לחשוש, שהרי הם מאוסים (ועוד, שלפעמים יש חשש של תולעים).

ואכן כ"כ האור לציון (ח"א סי' ל"ב), שאנו לא ראינו לרבותינו שנוהגים כך, והטעם הוא משום שלא חוששים שמא ייפול כזית חמץ לתוך הספרים ויאכלנו, דכזית לא מצוי, וגם לפירורים לא חוששים - או מטעם שהם לא חשובים, או שמחמת שאי"ז מה"ת לא הצריכו חכמים לבדקם (ועיי"ש שהביא ראיה לדבריו). ולפי"ז אי"צ לבדוק בספרים אפי' אם יש שם חשש פרורי חמץ, אך כ"ז בתנאי שביטל, אולם אם לא ביטל חייב לבער אפי' בכל שהוא משום חצי שיעור. וכ"פ הגר"ש אבינר (פסקי שלמה עמ' 211), וכן הובא בשם הגרי"ז (קובץ פסקים ותשובות סי' ל"ה), וכן הביאו בשם הגרי"ש (שמחת המועדים עמ' של"ח).

וכעי"ז כתב הגרש"ז אוירבעך במנחת שלמה (עמ"ס פסחים דף ו:) שאין צריך לבדוק את הספרים מחמץ, מכיון שהפרורים האלו מאוסים, ודינם כמו חמץ של הקדש דאי"צ בדיקה משום שבדילי אינשי מינייהו.

והגרח"ד הלוי כתב (עשה לך רב ח"ו סי' מ"ב) שאין שום חיוב לבדוק את הספרים מחמץ, אולם המנהג הוא לבדוק את הספרים שנוהגים להביא אותם לשולחן בשעת הארוחות ויש חשש שיכול להיות בהם פירורי חמץ, וסיים שמנהג נכון הוא.

ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל (יבי"א ח"ז סי' מ"ג) העלה למסקנה שאין צריך לבדוק את הספרים מחמץ, ואי"צ להעמיד מחיצה בפני הספרים שנשתמשו בהם בכל ימות השנה, ומותר ללמוד בהם בפסח מבלי לבדוק אחרי פירורי חמץ שנפלו לתוכם. וכתב שדברי החזו"א הם חומרא יתירה מאוד, ואין לה שום יסוד בהלכה, ולית דחש לה. ולא ראינו לרבנן קשישאי המתחסדים עם קונם שיחושו לכך כלל וכלל, ופוק חזי מאי עמא דבר.

במעשה רב (הל' פסח אות קע"ח) כתב שספרים שמשתמשים בהם בשעת הסעודה צריך לבדוק, ומשמע שבשאר ספרים לא חוששים. והגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' רח"צ) כתב שהוותיקין נוהגים כל השנה ליזהר לא לאכול עם סתם ספרים שלא יצטרכו לבדקם לפסח, ובספרים שמשתמשים בסעודה כגון זמירונים, ברכונים וכדו' מצניעים ומוכרים לפסח.

ומנהג רבים לנער את הספרים היטב, ואז יוצאים ידי חשש שמא יש בהם חמץ בשיעור כזית.
​

 

[מילין יקירין]

מצרף בזה מה שכתבתי בעבר (כד הוינא טליא) בקצירת הא'ומר אודות בדיקת חמץ בספרים (במסגרת פינת הלכה קצרה).

ואולי יהיה לתועלת הרבים.